כפר הנשיא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כפר הנשיא
חדר האוכל בכפר הנשיא
מחוז	הצפון
מועצה אזורית	הגליל העליון
גובה ממוצע	‎246‏ מטר
תאריך ייסוד	1948
תנועה מיישבת	התנועה הקיבוצית
סוג יישוב	קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2010:
- אוכלוסייה	760 תושבים
כפר הנשיא

כפר הנשיא הוא קיבוץ ברמת כורזים ממזרח לראש פינה, בתחום המועצה האזורית הגליל העליון.

הקיבוץ הוקם בשנת 1948 על ידי עולים חברי גרעין "הבונים" מבריטניה שעברו הכשרה בחדרה ‏^[1]. בהמשך הצטרפו אליו עולים נוספים מאנגליה, אוסטרליה, דרום אפריקה, ארצות הברית ועוד.

בתחילתו היה 'יישוב משלט' בכפר הערבי הנטוש "מנסורה", בקרבת הגבול הסורי, ולאחר שנתיים עלה לנקודת הקבע 2 ק”מ מערבה. בתחילה נקרא "קיבוץ הבונים" על שם תנועת הנוער ממנה בא גרעין המייסדים, לאחר מכן הוסב שם הקיבוץ לכפר הנשיא, על שמו של הנשיא הראשון של מדינת ישראל - חיים ויצמן. בדצמבר 1961 חובר הקיבוץ לרשת החשמל הארצית, עם סיום מבצע חיבור יישובי הגליל לרשת‏^[2].

הקיבוץ עוסק בענפי חקלאות מסורתיים, כמו מטעי אבוקדו והדרים, גידולי שדה ומשתלת ערערים, לול ובקר לבשר. הענף המרכזי של הקיבוץ הוא מפעל "הבונים" שבעבר עסק בייצור דגמי מכוניות גמדא וכיום עוסק ביצור ברזי תעשייה. ענף נוסף הוא תיירות.

חברת "מצד עתרת" (על שם האתר הארכאולוגי הסמוך מצד עתרת) שנוסדה להקמת תחנת כוח הידרואלקטרית, נמצאת בבעלות משותפת של הקיבוץ ויזמים. ענף זה נחשב לאחד היציבים והבטוחים בקיבוץ.

[עריכה] התחנה ההידרואלקטרית

בשנת 1992 הקים הקיבוץ בשותפות עם אנשי עסקים תחנת כוח הידרואלקטרית קטנה על נהר הירדן, בירדן ההררי ממזרח לקיבוץ, כשני ק"מ ורבע מדרום לגשר בנות יעקב. התחנה כוללת ברכת אגירה גדולה על התוואי של תעלת ההטיה שישראל יצרה, ומבנה בן שתי קומות שבו הטורבינה וחדר הבקרה במורד הנחל. כדי ליצור אגם על שטח של כ-45 דונם, הופקעו אדמות מחקלאי ראש פינה, שבתמורה קיבלו זיכיון על פיתוח תיירות באגם. הספק התחנה המקסימלי המוצהר עומד על 2.5 מגהוואט לערך.

לצורך הקמת התחנה הוטו חלק ממי הירדן לאורך מסלול של 1,100 מטר לתוך אגם צבירה. בקצהו הדרומי של האגם נמצא פתח צינור, היורד (נפילה של 33 מטר בגובה) לתוך התחנה ומביא את המים, הנעים במהירות רבה, אל הטורבינה. לאחר שהם מניעים את התחנה, מוחזרים המים אל נהר הירדן. ההתנגדות לבניית תחנת הכח לוותה במאבק ציבורי רחב מטעם החברה להגנת הטבע שטענה כי הירדן ההררי הוא אחד מקטעי הירדן האחרונים שנותרו במצבם הטבעי. אנשי הקיבוץ טענו בתגובה כי התחנה תספק אנרגיה חלופית ונקיה ללא כל זיהום. חברת מצד עתרת חויבה להשאיר בכל ימי השנה נפח מסוים של מים בנתיב הטבעי של הירדן בקטע שהוסט.