פיל קולינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיל קולינס
פיל קולינס
מידע כללי
שם לידה פיליפ דייויד צ'ארלס קולינס
תאריך לידה 30 בינואר 1951
מקום לידה לונדון, אנגליה
שנות פעילות 1967 - 2011, 2014-היום.
סוגה רוק מתקדם, רוק, פופ, פופ רוק, רוק רך, פיוזן
עיסוק זמר, משורר, מוזיקאי, שחקן
כלי נגינה תופים, פסנתר, קלידים, גיטרה
חברת תקליטים Virgin, אטלנטיק רקורדס, וורנר מיוזיק גרופ
http://www.philcollins.co.uk

פיליפ דייוויד צ'ארלס קולינסאנגלית: Philip David Charles Collins; נולד ב-30 בינואר 1951 בלונדון) מוכר יותר בתור פיל קולינס הוא מוזיקאי ופזמונאי פופ/רוק בריטי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולינס קיבל את מערכת התופים הראשונה שלו בחג המולד כשהיה בן 5. מאוחר יותר, דוד שלו הביא לו מערכת תופים חלופית, והוא התחיל לנגן באופן קבוע, וכישורי הנגינה שלו השתפרו. כשקולינס גדל הוריו קנו לו מערכות תופים נוספות. הוא התאמן לצד הטלוויזיה והרדיו, ומעולם לא למד לקרוא ולכתוב תווים, במקום זאת, הוא השתמש בשיטה שפיתח בעצמו.

קולינס חיפש כל הזדמנות להופיע. האימונים המקצועיים שלו החלו בגיל 14 כשנכנס ל"בית ספר לאומנויות הבמה על שם ברברה ספיק". הוא החל קריירה כשחקן ודוגמן, וזכה בתפקיד הראשי במחזמר "אוליבר!". הוא הופיע בסרטם של הביטלס, " A Hard Day's Night", כאחד ממאות בני נוער הצורחים בהופעה של הלהקה. אף ששימש דמות משנית הוא קיבל תקריב שהראה רק אותו. אמו שכרה את הניצבים לקהל, וסידרה שבנה יקבל תקריב בסרט. בנוסף, הוא נבחן לתפקיד של רומיאו בסרט "רומיאו ויוליה" (1968).

למרות תחילתה של קריירת המשחק, קולינס המשיך לפעול בתחום המוזיקה. בזמן שלמד בבית ספר "Chiswick Community" הוא הקים להקה שנקראה "The Real Thing" ולאחר מכן הצטרף ללהקת "The Freehold". עם להקה זו הוא כתב את השיר הראשון שלו, אשר נקרא "Lying Crying Dying".

עבודתו המקצועית הראשונה כמתופף הייתה בלהקת "Flaming Youth", אשר הוציא אלבום אחד ב-1969, שנקרא "Ark 2". לאחר שנה של סיבוב הופעות, נוצרה מתיחות בין חברי הלהקה וחוסר בהצלחה מסחרית, שהביאה להתפרקות הלהקה.

ב-1970, ראה קולינס מודעה שהיה כתוב בה "דרוש מתופף רגיש למוזיקה אקוסטית, וגיטריסט אקוסטי". ג'נסיס כתבה מודעה זו לאחר שאיבדה שלושה מתופפים לאחר שני אלבומים שהוציאה. האודישנים התרחשו בבית הוריו של פיטר גבריאל. המועמדים שבאו להבחן ניגנו שירים מתוך אלבומה השני של הלהקה, "Trespass" (1970). קולינס הגיע מוקדם, הקשיב לאודישנים האחרים, ושינן את קטעי הנגינה לפני האודישן שלו.

קולינס עבר את האודישן, ושנה מאוחר יותר, יצא האלבום "Nursery Cryme" (1971). במשך ה-5 שנים הבאות, שימש כמתופף וזמר הרקע (לפעמים) בלהקה. בשירים "For Absent Friends" (מתוך " Nursery Cryme") ו-" More Fool Me" (מתוך האלבום " Selling England by the Pound", 1973) משמש קולינס כסולן.

ב-1974, בזמן הקלטת האלבום " The Lamb Lies Down on Broadway", בריאן אינו היה צריך מתופף לאלבומו " Another Green World", וקולינס נשלח לנגן, וכך שילמה הלהקה לאינו על עבודתו עמם.

ב-1975, במהלך סיבוב ההופעות, עזב גבריאל את הלהקה כדי לפתח קריירת סולו. קולינס הפך לסולן לאחר שלא נמצא תחליף לגבריאל. בזמן קצר, הלהקה גייסה את מתופף יס וקינג קרימזון לשעבר, ביל ברופורד כדי לנגן בהופעותיהם.

באותה תקופה, ניגן קולינס גם עם להקת ג'אז בשם "ברנד אקס". הלהקה הקליטה את אלבומה הראשון, " Unorthodox Behaviour", עם קולינס כמתופף. מאז שנתן קולינס עדיפות ללהקת ג'נסיס, הלהקה הופיעה והקליטה מספר אלבומים בלעדיו.

בשנות השמונים פיתח קריירת סולו מצליחה, הוציא שורה של אלבומים שהפכו לרבי-מכר, ועזב את ג'נסיס בסוף שנות התשעים.

בשנת 1984 שיחק קולינס בסדרה מיאמי ויס בתור "פיל הזייפן" (אישיות טלוויזיונית בריטית בעלת קשרים עם סוחר קוקאין גדול) ואף שר את שירו "in the air tonight" בסוף הפרק.

בשנת 1988 השתתף קולינס בתוכנית הטלויזה "אלו הם חייך", ובתוכנית זו סופר סיפור חייו של קולינס והוא אף הופגש עם האנשים מעברו, בסוף הפרק הוענק לו אלבום תמונות מיוחד.

בשנת 2000 קולינס זכה בפעם הראשונה בפרס אוסקר ובפרס גלובוס הזהב על השיר הטוב ביותר לסרט האנימציה של דיסני טרזן, "אתה תהיה בלבי", אותו כתב ושר.

בשנת 2005 הופיע קולינס בישראל כחלק מסיבוב ההופעות האחרון שלו בתור סולן.

בשנת 2007 שב להופיע עם להקת ג'נסיס בהרכבה המצומצם כשלישייה, עם מייק רתרפורד וטוני באנקס בסיבוב ההופעות האחרון של להקת ג׳נסיס שנקרא על פי אחד מהסינגלים המוצלחים של הלהקה:"turn it on again".

פיל קולינס שיתף פעולה עם אמנים רבים ובהם פיליפ ביילי, פול מקרטני,אלטון ג'ון, ג'ורג' האריסון, אריק קלפטון וסטינג. בשנת 2008 התגרש מאשתו השלישית, ומתגורר כיום בשווייץ.

בנוסף קולינס מוכר בכך כי כל שיריו אשר התבצעו בהופעותיו ובאלבומיו הינם פרי יוצרו , בפרט לכל שירי אלבומו האחרון ("Going back") אשר אהב בילדותו ובבגרותו והשיר "You Can't Hurry Love" שבוצע במקור על ידיי להקת הסופרימס וזכה להצלחה בשתי הגרסאות.

במרץ 2011 הודיע על עזיבתו את עולם המוזיקה‏[1]. אך בינואר 2014 הודה בראיון כי הוא כותב כיום שירים לזמרת האנגלייה אדל.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן
  • 1981 - Face Value
  • 1982 - Hello, I Must Be Going!
  • 1985 - No Jacket Required
  • 1989 - ...But Seriously
  • 1993 - Both Sides
  • 1996 - Dance into the Light
  • 2002 - Testify
  • 2010 - Going Back
סינגלים שהגיעו למקום הראשון במצעדים בארצות הברית ובבריטניה
  • "You Can't Hurry Love"‏ (1982, בריטניה)
  • "Against All Odds"‏ (1984, ארצות הברית)
  • "Easy Lover" (דואט עם פיליפ ביילי, 1985, בריטניה)
  • "One More Night"‏ (1985, ארצות הברית)
  • "Sussudio"‏ (1985, ארצות הברית)
  • "Separate Lives" (דואט עם מרלין מרטין, 1985, ארצות הברית)
  • "A Groovy Kind of Love"‏ (1988, ארצות הברית ובריטניה)
  • "Two Hearts"‏ (1988, ארצות הברית)
  • "Another Day in Paradise"‏ (1989, ארצות הברית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סוכנויות הידיעות, פיל קולינס: "אני עוזב את המוזיקה", באתר ynet‏, 5 במרץ 2011