שלי יחימוביץ'
| שלי יחימוביץ' | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 28 במרץ 1960 |
| עיסוק קודם | עיתונאית |
| כנסות | 17 - 18 |
| סיעות | עבודה-מימד, העבודה |
| תפקידים בולטים |
|
שלי רחל יחימוביץ' (נולדה ב-28 במרץ 1960) היא יושבת ראש מפלגת העבודה וחברת הכנסת מטעמה. עד לכניסתה לפוליטיקה הייתה עיתונאית, סופרת, אשת רדיו וטלוויזיה.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
יחימוביץ' נולדה בכפר סבא לחנה ומשה, ניצולי השואה מפולין. בילדותה גדלה ברמת השרון, ואביה היה פועל בניין. בכיתה ט' סולקה מתיכון אוסטרובסקי ברעננה עקב כרזות מחאה שתלתה ברחבי בית הספר נגד ההנהלה, ועברה לפנימיית הדסים. התודעה הקומוניסטית של אביה השפיעה על ילדותה.[1]
שירתה בצה"ל כמש"קית ח"ן בבסיס חיל האוויר בחצרים, כקצינת שלישות בבסיס עציון וכקצינת ת"ש של פרויקט הלביא.
סיימה לימודים לתואר ראשון במדעי ההתנהגות (פסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה) באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. במהלך לימודיה ריכזה את עבודת סניף באר שבע של האגודה לזכויות האזרח.
יחימוביץ' גרה בתל אביב, היא גרושה, ואם לבן ובת. נישואיה נערכו בחוזה משפטי אזרחי.[1] בעבר הייתה בת זוגו של גיא מרוז.
[עריכה] עיתונאית
את דרכה העיתונאית החלה בזמן לימודיה בבאר שבע, ככתבת "על המשמר" בדרום, ואחר כך ככתבת רשת ב' של קול ישראל בדרום, משם המשיכה לתפקידי כתבות בכירים ברדיו בתחומי העבודה, הכלכלה והפוליטיקה. הגישה את מגזין הכלכלה "צבע הכסף" של רשת ב'. ב-1993, עם פרישתו של רזי ברקאי מקול ישראל, בחר בה שלום קיטל להחליף את ברקאי בהגשת תוכנית האקטואליה הפופולרית של רשת ב', "הכל דיבורים", שאותה הגישה וערכה במשך שבע שנים, ובאמצעותה הייתה לחלק פעיל וחשוב בעיצוב סדר היום.
באוקטובר 2000 עזבה את רשת ב' והצטרפה לחברת החדשות של ערוץ 2, שם הגישה את תוכנית הראיונות "פגוש את העיתונות", את "חמש עם", והייתה בעלת טור אישי בנושאי חברה וכלכלה במגזין "אולפן שישי". בטורה האישי הביאה פרשנות כלכלית קוראת תיגר, חשפה קשרי הון ושלטון, התנגדה נחרצות לתהליכי הפרטה מהירים שהוביל משרד האוצר, ולא היססה לתקוף את בעלי ההון הגדולים ביותר. באותו זמן גם הצטרפה לגלי צה"ל, שם הגישה פעם בשבוע, בימי חמישי, את תוכנית האקטואליה של רזי ברקאי, "מה בוער".
יחימוביץ' נחשבה לעיתונאית דעתנית וביקורתית שקידמה נושאים הקרובים ללבה, מבלי לנסות לעטות מסכה של אובייקטיביות. כך הרבתה לעסוק בנושאים כלכליים וחברתיים מנקודת מבט סוציאל-דמוקרטית ובנושאים הנוגעים למעמד האישה (לראשונה ברדיו בזמן שיא ההאזנה), ויחד עם חברתה כרמלה מנשה העניקה לראשונה ובעקביות במה נרחבת לנשות "ארבע אמהות", עד ליציאת צה"ל מלבנון.
[עריכה] קריירה פוליטית
ב-29 בנובמבר 2005, שלושה שבועות אחרי בחירתו של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה, הודיעה על עזיבתה את העיתונאות, כניסתה לפוליטיקה, והתמודדות על מקום ברשימת מפלגת העבודה לבחירות לכנסת השבע עשרה. שבועיים קודם להודעתה ערכה ראיון עם עמיר פרץ בתוכניתה "פגוש את העיתונות". קיומו של הראיון, שתואר על ידי מבקרי טלוויזיה כראיון אוהד במיוחד, וחוסר תקופת צינון בין תפקידה כעיתונאית להחלטתה לעבור לפוליטיקה עוררו דיון ציבורי בשאלות הנוגעות לאתיקה עיתונאית.[2] בתגובה לביקורת טענה יחימוביץ' כי "באופן תקין הייתה צריכה להיות תקופת צינון, זה לא התאפשר טכנית, הייתי צריכה להחליט כאן ועכשיו, האופוריה הפוליטית האישית שלי הייתה כל כך גדולה, התחושה הפנימית שחציתי את הקווים מבפנים ושאני לא יכולה יותר לשבת שם כמראיינת אובייקטיבית, כי אני כבר שם, בצד השני". בנוגע לראיון הסבירה כי הראיון "לא היה פחות מפרגן מעשרות ראיונות עם בנימין נתניהו שעשו כתבים כלכליים שטופי מוח עם אג'נדה קפיטליסטית, שהמדיניות שלו באותה תקופה נראתה הירואית בעיניהם".[3] בעקבות צעד זה של יחימוביץ' קיבלה מועצת הרשות השנייה החלטה המחייבת את עיתונאי הרשות בתקופת צינון של שלושה חודשים קודם למעברם לפעילות פוליטית.[4]
יחימוביץ' נבחרה למקום התשיעי ברשימת מפלגת העבודה, ולאחר הבחירות, ב-28 במרץ 2006, הייתה לחברת הכנסת. הייתה חברה בוועדת הכספים ובוועדה לענייני ביקורת המדינה ועד שנת 2008 עמדה בראש הוועדה לזכויות הילד.
במערכת הבחירות לראשות עיריית תל אביב-יפו, בשנת 2008, התייצבה לצדו של רון חולדאי, ותקפה בחריפות את יריבו, דב חנין, באומרה:
- מי כמוכם מכיר את עמדותיי המתונות בנושאים המדיניים ועמדותיי הסוציאליסטיות בעניינים חברתיים, אבל אני מתקשה לקבל אפילו באופן תאורטי את הרעיון שבראש מערכת החינוך של תל אביב יעמוד אדם אנטי ציוני, שמטיף לסרבנות, שלא עומד דום בשירת התקווה ואפילו לא שר אותה. הדרך שלנו סוציאל-דמוקרטיה ציונית היא הדרך השפויה והראויה גם במדינה וגם במישור המוניציפלי. דב חנין אינו יכול להיות ראש עיריית תל אביב-יפו.[5]
בבחירות המקדימות של "העבודה" בדצמבר 2008, הגיעה למקום הרביעי מבין המתמודדים. בהתאם לכך, מוקמה במקום החמישי ברשימת המפלגה לכנסת ה-18 (מקומו של אהוד ברק כיושב ראש של המפלגה שוריין, ולפיכך, שובץ במקום הראשון ללא התמודדות בבחירות המקדימות).[6] בכנסת זו שימשה יחימוביץ' בתפקיד יו"ר ועדת האתיקה ומשמשת חברת ועדות הכספים והעבודה, הרווחה והבריאות.
ב-21 בספטמבר 2011 נבחרה יחימוביץ' ליושבת ראש מפלגת העבודה, לאחר שגברה על ח"כ עמיר פרץ במסגרת הסיבוב השני של הבחירות לראשות המפלגה.[7]
[עריכה] חקיקה
יחימוביץ' נחשבת למחוקקת פוריה במיוחד[8] ועד כה (2011) אושרו למעלה מ-35 הצעות חוק שיזמה. עיקר החקיקה שלה היא בנושאים כלכליים, זכויות עובדים, נורמות שלטוניות ובכללם:
- בפברואר 2007 אושר חוק הזכות לעבודה בישיבה, הידוע בכינוי "חוק הקופאיות", שקבע שעל מעסיק להעמיד לרשות עובדיו מקום ישיבה.[9]
- במאי 2007 אושר תיקון לחוק המאריך את חופשת הלידה לנשים ל-14 שבועות.[10]
- ביוני 2007 אושר תיקון לפקודת מס הכנסה, שקיצר את תקופת השירות הנדרשת מחייל משוחרר כדי להיות זכאי לנקודות זיכוי ממס הכנסה על שירות צבאי.[11]
- בפברואר 2008 אושר תיקון לחוק הכנסת, להסדרת פעולתם של שדלנים, הידוע בכינוי "חוק הלוביסטים", הקובע כללי התנהגות וחובת גילוי נאות על שדלנים.[12]
- בחודש יוני 2008 אושר תיקון 24 לחוק הגנת השכר, ובו דרישה להצגת מידע מפורט בתלוש המשכורת והחמרה בענישה על אי תשלום שעות נוספות והעברת נטל ההוכחה בנושא זה בבית דין לעבודה מהעובד אל המעביד.
- בדצמבר 2009 אושר התיקון לחוק פיצויי פיטורים, המאריך לחצי שנה את אורכה של הפסקה בעבודה שאינה פוגעת ברציפות לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים.[13]
- בדצמבר 2010 אושר תיקון לפקודת התעבורה (מס' 98) (מידע על שירותי תחבורה ציבורית), המחייב הקמת מאגר מידע בזמן אמת לכל סוגי התחבורה הציבורית בישראל והצבת שלטים דיגיטליים בתחנות האוטובוסים המורים על זמן ההגעה המדויק.[14]
- בדצמבר 2010 אושר תיקון לחוק הדגל וסמל המדינה, הקובע חובה של ייצור דגל המדינה בישראל, שהגישה יחד עם ח"כ אופיר אקוניס וחברי כנסת נוספים.[15]
- בדצמבר 2010 אושר חוק הטקסטיל הביטחוני, הקובע כי מפעלים ישראליים יוכלו לזכות במכרזים של טקסטיל עבור כוחות הביטחון גם אם הצעותיהם יהיו יקרות ב-50% מההצעה הזולה ביותר של מתחרים מחו"ל.[16]
בעקבות הגשתו של חוק ההסדרים לשנת 2008, פרסמה מסמך מפורט התוקף רבים מסעיפי הצעת החוק [17]. רבים מסעיפיה של הצעה זו נמחקו בשלב מוקדם של הדיון בה. מדי שנה חושפת יחימוביץ' את הטיוטה הראשונית של חוק ההסדרים ומפרסמת אותה באתר שלה.[18]
[עריכה] ספריה
במקביל לקריירה העיתונאית שלה, כתבה יחימוביץ' שני רומנים (בעריכתה של צרויה שלו):
- אשת איש הוצאת קשת, תל אביב, 2001
- משחקי זוגות הוצאת קשת, תל אביב, 2003
בנוסף פרסמה אנתולוגיה פרי עריכתה של כתביה ונאומיה לאורך השנים:
- אנחנו: על כלכלה, חברה, מוסר ולאומיות בישראל, הוצאת עם עובד, 2011
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- שלי יחימוביץ', באתר הכנסת
- שלי יחימוביץ', באתר כנסת פתוחה
- אתר הבית של שלי יחימוביץ'
- שלי יחימוביץ' ביו טיוב
- שלי יחימוביץ' ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- שלי יחימוביץ', בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
- גדעון אלון, "אולמרט צריך להשעות את עצמו", באתר הארץ, 22 בינואר 2007
- ארי שביט, אני לא אהיה השמאלנית הרגילה היאפית, שהולכת להפגין נגד הכיבוש ואוהבת ערבים, אבל שונאת מזרחים, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2006, ראיון עם שלי יחימוביץ'
- "לא פרץ, לא קונה", ריאיון עם מתי שמואלוף, עיתון "אנשים", פברואר 2006
- ורד לי, שלי יחימוביץ, ח"כ במפלגת העבודה וסופרת, תל אביב, באתר הארץ, 12 במרץ 2008
- אלון עידן, המדד, שלי יחימוביץ', באתר הארץ, 4 במרץ 2011
- אורית פראג, הצלחתי לחולל שינוי, אתר הקיבוצים, 26 בנובמבר 2008
- ארי ליבסקר, שלי יחימוביץ': "לא רק ברק, גם לבני ונתניהו לא גרים בצריף רעוע. אני לא מטיפה לגור בדירה בדמי מפתח של 2.5 חדרים כמו מנחם בגין, אבל צניעות - בהחלט כן", "ליידי גלובס", 11 באפריל 2009
- סמי פרץ ורותם שטרקמן, שלי יחימוביץ' ומלחמתה בטייקונים: "ההון בישראל הוא בריוני; צריך לדאוג שבעלי הון לא ירביצו לעובדים", דה מרקר, 23 באוקטובר 2009
- דניאל רוזנברג, האם העבודה הופכת לעו"ס?, מאמר על שלי יחימוביץ' באתר העוקץ
- רונן טל, הגוון האדום: יחימוביץ' מדברת על הכל, באתר nrg מעריב, 24 באפריל 2011
- גידי וייץ, שלי יחימוביץ', מיס מיינסטרים, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2011
- שלי יחימוביץ' מגיבה לביקורת: "כל 'חטאי' הוא שאיני עומדת בדרישות המסדר הפוסט-ציוני", באתר הארץ, 26 באוגוסט 2011
- דני גוטוויין, זו שלי, זו גם כן, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2011
[עריכה] הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 שביט בן-אריה, חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל, תשע"א.
- ^ מתי גולן, שלי לא מצוננת, באתר גלובס, 20 בנובמבר 2005
שלי יחימוביץ': דרך של דעתנות חברתית, באתר ynet, 29 בנובמבר 2005
דן כספי, עיתונאים בלי צינון, באתר ynet, 29 בנובמבר 2005 - ^ עומר חימי, הסערה ממשיכה, באתר nrg מעריב, 1 בדצמבר 2005
- ^ יחימוביץ' הייתה האחרונה: מועצת הרשות השנייה אישרה - 3 חודשי צינון לעיתונאי העובר לפוליטיקה, באתר גלובס, 12 בדצמבר 2005
- ^ הילה קובו, ח"כ יחימוביץ': "דב חנין הוא אנטי ציוני שמטיף לסרבנות ולא שר את התקווה", 22.8.2008, באתר nrg מעריב
- ^ מזל מועלם, בחירות 2009, פריימריז בעבודה: אהוד ברק: נבחרת מנצחת לעבודה, 5.12.2008, באתר הארץ
- ^ מורן אזולאי ורועי מנדל, ראש חדש לעבודה: שלי יחימוביץ' זכתה בבחירות, באתר ynet, 22 בספטמבר 2011
- ^ צבי זרחיה, שלי יחימוביץ' היא שיאנית החקיקה בכנסת: העבירה 9 חוקים להגנה על אוכלוסיות חלשות, באתר TheMarker, 15 במרץ 2010
- ^ תביעת ענק בגין הפרת "חוק הקופאיות"
- ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3551890,00.html
- ^ "מייל של אזרח הביא אותי לשנות את החוק"
- ^ אושר "חוק הלוביסטים"
- ^ לירן דנש, עובד שהועסק ופוטר לסירוגין יהיה זכאי לזכויות סוציאליות רצופות, 28.12.2009, באתר nrg מעריב
- ^ שלי יחימוביץ, הודעה לעיתונות: שני חוקים חדשים של שלי נכנסו לספר החוקים: חוק הדגל וחוק מהפכת הנגישות לתחבורה הציבורית, 7.12.2010, באתר האינטרנט של יחימוביץ'
- ^
- רוני סופר, מכה לסין? הכנסת אישרה את חוק הדגל, באתר ynet, 7.12.2010
- ^ אורה קורן וצחי זרחיה, חוק הטקסטיל הביטחוני עבר בכנסת: יחייב את צה"ל, המשטרה והשב"ס לרכוש מדים רק מתוצרת הארץ
- ^ ח"כ שלי יחימוביץ ועמית בן צור, ניתוח חוק ההסדרים 2008, הקדמה וניתוח החוק
- ^ צבי זרחיה, יחימוביץ' ממשיכה לחשוף את חוק ההסדרים: פירסמה הנוסח החדש, באתר TheMarker, 20.5.2009
| הקודם: אהוד ברק |
יושב ראש מפלגת העבודה (21 בספטמבר 2011 - מכהנת) |
הבא: - |
| יושבי ראש הוועדה לזכויות הילד של הכנסת | ||
|---|---|---|
|
