רוני סומק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוני סומק

רוני סומק (נולד כרוני סומך, ב-28 בדצמבר 1951, בגדד) הוא משורר, סופר ואמן ישראלי. שיריו תורגמו לעשרות שפות ופורסמו באנתולוגיות ובכתבי עת ברחבי העולם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1951 בבגדאד למשפחת סומך, ועלה ארצה בשנת 1953. גדל והתחנך במעברה על גבול חולון ובת ים ולאחר מכן בשיכון ליד צהלה. למד בתיכון "השרון" בנווה מגן, שבו אחד המורים שהשפיעו עליו היה האמן רפי לביא. כשהיה בן 17 התפרסם לראשונה שיר שלו בעיתון. בשם המשפחה שלו נפלה טעות כתיב - סומק במקום סומך - ומאז דבק בשם החדש. סומק למד רישום במכון אבני וספרות ופילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב. היה מדריך חבורות רחוב וכיום מלמד ספרות בתיכון , בסמינר הקיבוצים ומנחה סדנה לכתיבה יוצרת. פרסם 11 ספרי שירה, והאחרון שבהם, עד כה, הוא "כח סוס". פרסם גם שני ספרי ילדים "כפתור הצחוק" ו"הקוף שלוף והקוף בלוף" (עם שירלי סומק).

ב-1997 הקליט בניו יורק את "נקמת הילד המגמגם" ובווינה את "קו העוני" - דיסקים משותפים עם המוזיקאי אליוט שארפ. ב-2001 הופיע הדיסק השלישי "קיצור תולדות הוודקה". ב-1998 הציג עם בני אפרת את "בית חרושת של הטבע" - שישה מיצבים בעקבות שירים. (התערוכה הוצגה בגלריית "המומחה" מטעם מוזיאון ישראל ובעקבותיה נוצר הווידאו-ארט "בית חרושת של הטבע" בבימויו של שחר בן-חור). ב-2004 הציג את "חוואג'ה ביאליק" - 10 רישומים ושיר בעקבות 9 שירים של ביאליק, ב-2007 את "ריה"ל מדריד" - 12 רישומים ושיר בעקבות 9 שירים של רבי יהודה הלוי, ב-2010 את "מפית", ב-2012 את "אגם הברבורים" וב-2014 את "שריטה במרפק השירה" (חמש התערוכות הוצגו במוזיאון לאמנות ישראלית שברמת-גן באצירתו של מאיר אהרונסון).

במסגרת חגיגות מאה שנים לתל אביב, הוצגה במאי 2009 בגלריה ד.ש. דנון בתל אביב, תערוכת מחווה לרוני סומק. עשרה אמנים הגיבו ביצירה פלאסטית לשירו "נשר של כתובת קעקע" מתוך ספרו "גן עדן לאורז".

על שירתו זכה בין השאר בפרס ראש הממשלה, פרס יהודה עמיחי לשירה, פרס רמת-גן לשירה 2010, פרס ראשון בתחרות שירי יין שנערכה בפסטיבל השירה הבינלאומי בסטרוגה, מקדוניה (2005) ובפרס הנס ברגהאוס לשירה מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי במאסטריכט, הולנד (2006).

ב-3 במאי 2012 הצטרף סומק לרשימת המייסדים של מפלגת "יש עתיד" בראשות יאיר לפיד.‏[1] סומק הוצב במקום ה-120 האחרון והסמלי ברשימת המפלגה לכנסת.‏[2]

ב-2012 הוענק לו בשגרירות פולין בתל אביב "צלב אבירי השירות המופתי" של הרפובליקה הפולנית .

ב-2013 הוענק לו עיטור אביר במסדר האמנויות והספרות של ממשלת צרפת.

סומק נשוי לליאורה ומתגורר ברמת גן. השניים הורים לשירלי - בתם היחידה, איתה סומק כתב שניים מספריו לילדים: "כפתור הצחוק" ו-"הקוף שלוף והקוף בלוף".

סומק חבר במועצה של הקרן החדשה לישראל.‏[3]

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים משיריו תורגמו לשפות אחרות, בעיקר לאנגלית, אך גם לצרפתית, ערבית, קטלאנית ואלבנית ושפות נוספות. אחדים משיריו של סומק הולחנו, בין השאר בידי חנן יובל, סגול 59, נמרוד לב ויוני רועה. כמו כן, הוא הוציא אלבום משותף עם אמן הג'אז אליוט שארפ, בשם "נקמת הילד המגמגם" (Revenge of the stuttering child). האלבום נבחר על ידי מבקר המוזיקה הווארד מנדל כדיסק השנה, במשאל שערך הירחון הבריטי WIRE.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "גולה", הוצאת מסדה, 1976
  • "1 בשביל 3, 3 בשביל 1" (עם אלי בכר ופרץ בנאי), הוצאת עכשיו, 1980
  • "סולו", הוצאת מסדה, 1980
  • "אספלט", הוצאת מסדה, 1984
  • "7 שורות על פלא הירקון", הוצאת אופטובסקי בשיתוף קרן תל אביב לספרות ולאמנות, 1987
  • "ברדלס", הוצאת זמורה-ביתן, 1989
  • "בלאדי מרי", הוצאת זמורה-ביתן, 1994
  • "גן עדן לאורז", הוצאת זמורה-ביתן, 1996
  • "המתופף של המהפכה", הוצאת זמורה-ביתן, 2001
  • "מחתרת החלב", הוצאת זמורה-ביתן, 2005
  • "אלג'יר", הוצאת זמורה-ביתן, 2009
  • "כוח סוס",הוצאת זמורה ביתן, 2013
  • "כפתור הצחוק" (עם שירלי סומק), הוצאת זמורה-ביתן, 1998
  • "הקוף שלוף והקוף בלוף " (עם שירלי סומק), הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2012
בשפות זרות
  • "האש נשארת באדום" (אנגלית), תרגום: משה דור וברברה גולדברג, הוצאת The University of Wisconsin Press with Dryad Press, ארצות הברית, 2002
  • "יסמין" (ערבית), תרגם: סמיח אל קאסם, הוצאת אל-כראמה, חיפה בשיתוף מינהל התרבות-משרד האמנויות, 1995
  • "והשירה היא נערת פושעים" (ערבית), תרגם: ראובן שניר, הוצאת Faradis, פריס, 1996
  • "חלב אריות" (ערבית), תרגם: סלמאן מצאלחה, הוצאת ABN-LOKMAN, קהיר, 2010
  • "נולדנו בבגדאד" (צרפתית), תרגם: מישל אופטובסקי, הוצאת Stavit, פריס, 1998
  • "עדות יופי", תרגמה :מרלנה ברשטאר, הוצאת PHI,‏ 2008
  • "על נייר זכוכית" (קטלאנית), הוצאת Proa, ברצלונה, 2000
  • "אהבה פיראטית" (קטלאנית), תרגם: מנואל פורקנו, הוצאת Proa, ברצלונה, 2006
  • "סימן הנגיסה" (אלבנית), תרגם: הוק בוצ'פאפא, הוצאת Ader, טיראנה, 2001
  • "כפתור הצחוק" - עם שירלי סומק (אלבנית), תרגם: הוק בוצ'פאפא, הוצאת Geer, טיראנה, 2006
  • "הקטלוג האדום של המלה שקיעה" (איטלקית), תרגמו: לינה אנג'יולתי וז'ק ארביב, הוצאת Il Laboratirio, נאפולי, 2002
  • "הילד המגמגם" (איטלקית), תרגמו: שרה קמינסקי ומריה תרזה מילאנו, הוצאת MESOGEA, סיציליה, 2008
  • "חיטה" (מקדונית), תרגם: איגור איסקובסקי, הוצאת בלסוק (Блесок), סקופיה, 2005
  • "דרקוני האספלט" (מקדונית), תרגם: איגור איסקובסקי, הוצאת בלסוק (Блесок), סקופיה, 2011
  • "אני עיראקי- פיג'מה" (יידיש), תרגמה: רבקה באסמאן בן-חיים, הוצאת ה.לייוויק, תל אביב, 2008
  • "שירים" (קרואטית), תרגם: מילוש דורדביץ', מהדורה מיוחדת לפסטיבל הספרות בזגרב, 2008
  • "בגדאד פברואר 1991" (נפאלית), תרגם: יויוצו שארמה, הוצאת NI'RALA, קטמנדו, 2009
  • "בלוז הנשיקה השלישית" (הולנדית), תרגמה: הילדה פאך, הוצאת Azul מאסטריכט, הולנד, 2010
  • "מברשת השמש" (דנית), תרגמה: חנה פריז, הוצאת Forlaget Goldberg& Mor, דנמרק, 2010
  • "בגדד ירושלים" (צרפתית)- ספר משותף עם סאלח אל-חמדני, תרגם מישל אליאל , הוצאת Bruno Doucey (צרפת) 2012
  • "גול ברגל שמאל" (פורטוגזית) תרגם: מואסיר אמאנסיו, הוצאת Annablume (ברזיל) 2012
  • "מסמרים" (גרמנית) תרגמו : לידיה בוהמר ופרנק שבלבסקי, הוצאת azul
  • "פוטו רצח" (הולנדית) תרגם: הני ייטז הוצאת AZUL (ברזיל) 2012
  • "גן עדן לאורז" (ספרדית) תרגם: מנואל פורקאנו הוצאת לוויתן (ארגנטינה) 2013
  • "הנמר ונעל הזכוכית"(רוסית) תרגמה: לנה בייביקוב הוצאת ARGO-RISK (רוסיה) 2014
  • "הבלדה על עמק האלכוהול" (תורכית) תרגמה: מואסר יינייה הוצאת SIIRI (תורכיה) 2014

עבודות אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "קיר האושר", מוזיאון האמנים, תערוכה קבוצתית, לודז', פולין, 1993
  • "יסמין", תערוכה קבוצתית, הגלריה באום אל פחם, 1996
  • "בית חרושת של הטבע" (עם בני אפרת), גלריית "המומחה" מטעם מוזיאון ישראל, ירושלים, 1998
  • "הבלדה על עמק האלכוהול", הטרינאלה הבינלאומית למיצב, תערוכה קבוצתית, מוזיאון חיפה לאמנות, 1999
  • "נקמת הילד המגמגם" - Markers 1, תערוכה קבוצתית, הביאנאלה לאמנות בוונציה, 2001
  • "האש נשארת באדום" - Markers 2, תערוכה קבוצתית, דוקומנטה, 2002
  • "הספרייה הנודדת" - Markers 4, תערוכה קבוצתית, הביאנאלה לאמנות בוונציה, 2003
  • "חוואג'ה ביאליק - 10 רישומים ושיר בעקבות 9 שירים של ביאליק"
  • המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, תערוכת יחיד, 2004
  • "Impermanenza"9, תערוכה קבוצתית, ונציה, 2005
  • "ולידו במסגרת דומה" - 15 צלמים מתכתבים עם שירי רוני סומק, מכללת ויצו-חיפה, 2005
  • "שיר אהבה פיראטי" - Markers 5, תערוכה קבוצתית, הביאנאלה לאמנות בוונציה, 2005
  • "גמלים" - Markers 6, ונציה וקאסל, 2007 (תערוכה קבוצתית)
  • "ריה"ל מדריד" - 12 רישומים ושיר בעקבות 9 שירים של רבי יהודה הלוי", המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, תערוכת יחיד, 2007.
  • "הספרייה הנודדת 2", גלריה קארגו, פריס, 2008
  • "Acqua" ספר אמן Markers 7, גלריה Scala Mata, ונציה, 2009 (תערוכה קבוצתית)
  • "מפית", המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, תערוכת יחיד, 2010
  • "אגם הברבורים", המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, תערוכת יחיד, 2012
  • "רחוב מותנאבי מתחיל כאן" ספר אמן במרכז לספרי אמן, ניו יורק, 2013
  • "נוצה ועופרת" התכתבות צילומית עם שירי הריקוד של רוני סומק, אוצר מיכה קירשנר, המרכז האקדמי ויצו חיפה, 2013
  • "שריטה במרפק השירה" המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, תערוכת יחיד, 2014

תקליטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "נקמת הילד המגמגם" (עם אליוט שארפ). "Tzadik Records”, ניו-יורק, 1997.
  • "קו העוני" (עם אליוט שארפ). "Zuta Music", תל אביב, 1999
  • "קיצור תולדות הוודקה" (עם אליוט שארפ). "Zuta Music-N.M.C", תל אביב 2001
  • "סולו תופים" (עם להקת פגועי מח). "הצימר ת"א" 2011

פרסים והוקרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס אמנות לעם עבור פעילות מצטיינת בתחום הספרות, 1984
  • פרס היובל של אקו"ם ליוצר צעיר על הישג מיוחד, 1986
  • פרס קוגל, 1986 ו-1992
  • פרס אפרת לשירה, 1999
  • פרס ראש הממשלה, 1989 ו-2000
  • פרס יהודה עמיחי לשירה עברית, 2004
  • פרס ראשון בתחרות שירי יין בפסטיבל השירה בסטרוגה מקדוניה, 2005
  • צלב אבירי השירות המופתי" של הרפובליקה הפולנית 2012
  • עיטור מסדר האמנויות והספרות של צרפת, 2013

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודותיו
כתיבתו
ריאיונות
משיריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]