שיכוך כאב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שיכוך כאב (בלועזית: אנלגזיה או אנלגטיקה) היא דרך (לרוב תרופתית) להעלאת סף הרגישות לכאב אצל אדם הסובל מכאבים, מבלי שהאדם יגיע למצב אובדן הכרה ומבלי לפגוע בתחושת המגע. כאב הוא תגובה חושית של הגוף לנזק פיזי או לדלקת. שיכוך הכאב יכול להעשות בדרך פרמקולוגית, או באחת ממגוון הדרכים המשלימות, שיכוך כאב יכול להיות מקומי או לכלול את כל הגוף.

צורך בשיכוך כאב - הכאב הוא תשדורת של הגוף המיועדת להפנות את התודעה לבעיה אקוטית. אולם לעתים, הגוף לא יודע לחדול או להנמיך את רמת הכאב, לכן פותחו שיטות להפחית את רמת הכאב לרמה נסבלת או להפסיקו כלל.

הרדמה - (או אלחוש; בלועזית: אנסתזיה) היא פעולה מכוונת של עירפול כל החושים לעתים עד למצב של חוסר הכרה (הרדמה מלאה). ההרדמה נועדה לחסום תחושות בכלל וכאב בפרט. הרדמה שונה מאלחוש בכך שהיא פוגעת בכל התשדורת החושית ולא רק בחישת כאב. ביצוע ההרדמה מתבצע ברפואה המערבית בעזרת תרופות. גישות משלימות מציעות הרדמה על ידי דיקור, היפנוזה רפואית או שילוב של כמה מן השיטות.

קיימת גישה משלימה של ניהול כאב המציעה דרכים להפחית את רמת הכאב על ידי פעולות כגון היפנוזה או דמיון מודרך.

החלוקה הפרמקולוגית של תרופות לשיכוך כאב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופיאטים - Opioids[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופיאטים נקראים גם תרופות נרקוטיות, אלו הן נגזרות תרופתיות של אופיום: מורפין, קודאין, אוקסיקודון, אקטיק, מתדון ועוד. האופיאטים גורמים לתחושת אופוריה, שיכוך כאבים, דיכוי נשימתי (כולל שיכוך שיעול) דיכוי תנועתיות המעי (כולל עצירות) ותלות פיזית (התמכרות פיזית).

האופיאטים עוברים את מחסום דם מוח ופועלים בצורה ישירה על מערכת העצבים המרכזית על מנת לשכך כאב.

מנגנון: האופיאטים פועלים על חוט השדרה על ידי עיכוב של שחרור מתווכי כאב למוח. וישירות על סינפסות של הגרעין הקשתי (arcuate nucleus) במוח. פעולה כפולה זו הופכת אותם מאוד יעילים בדיכוי כאב. הם מפעילים רצפטורים לאופיאטים, בעיקר מסוג μ - מדכאי GABA. רצפטורים אלה אחראים על שיכוך כאב ותחושה טובה גם באופן פזיולוגי. הם מופעלים באופן אנדוגני על ידי אנדורפינים, פפטידים קצרים המתווכים תחושה טובה.

אופיאטים משמשים בעיקר לטיפול בכאבים שאינם ניתנים לבלימה באמצעים אחרים, כטיפול ראשוני לפציעות טראומטיות קשות (למשל לפצועים בשדה הקרב), לחולי סרטן בשלבים מסוימים או סופניים של המחלה, בזמן ניתוח וכדומה.

מדכאי דלקת שאינם סטרואידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נוגדי דלקת שאינם סטרואידים

Nonsteroidal anti-inflammatory Drugs נקראים בקיצור NSAIDs. הקבוצה העיקרית והנפוצה של משככי כאבים. בהם: אספירין, איבופרופן (אדוויל, נורופן, אדקס ועוד), דיקלופנק (ולטרן, אביטרן ועוד) נפרוקסן (נקסין, פוינט וכו') ועוד רבים. כשמם כן הם, אינם רק משככי כאב אלא גם מדכאים את שאר התגובות הדלקתיות ובעיקר מורידים חום (אנטיפיורטיים).

מנגנון: הNSAIDs פועלים על ידי עיכוב (חלקם עיכוב תחרותי וחלקם עיכוב קבוע) של האנזימים ממשפחת ציקלואוקסיגנאז - Cyclooxygenase או בקיצור COX. אנזים זה הכרחי ביצור האנדוגני של פפטידים קצרים בשם פרוסגלנדינים. הפרוסטגלנדינים אחראים על גירוי תחושת כאב, הגדלת חדירות הרקמה (בצקת), כיווץ הברונכי והצמדות טסיות דם (הגורמת לקרישת דם).

NSAIDs משמשים בעיקר לשיכוך כאבים קלים עד בינוניים והורדת חום. שימושים נוספים:

  1. עיכוב הצמדת טסיות הדם (נקרא גם באופן שגוי "דילול דם"). בעיקר על ידי אספירין במינון נמוך של 100-75 מ"ג (קרטיה, טבעפירין, מיקרופירין ועוד).
  2. שימוש כמשככי דלקת במחלות אוטואימוניות (בעיקר כקו ראשון או טיפול משלים).

מאלחשים, (חומרי הרדמה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת תרופות גדולה בפני עצמה. המאלחשים גורמים ל-4 שלבים של אלחוש:

  1. שיכוך כאב
  2. עירור (כולל שכחה)
  3. אלחוש כירורגי
  4. דיכוי המדולה (כולל דיכוי נשימתי חמור).

מאלחש מפורסם שכבר כמעט ואינו משמש בטיפול רפואי הוא הקוקאין. כיום ניתן למצוא אותו בהכנות גלניות כטיפות עיניים לשימוש בבתי חולים בלבד. מאלחש נוסף ששמו מוכר לציבור הוא האפידורל הניתן ליולדות כחומר אלחוש מקומי על מנת להקהות את כאבי צירי הלידה. מאלחש פופולרי נוסף הוא הלידוקאין הנמצא בקרם עורי (אמלה), בג'ל לשיניים ובזריקות (עזראקאין).

מנגנון: רוב המאלחשים באינהלציה ובהזרקה פועלים על ידי דיכוי לא סלקטיבי של מערכת העצבים. בהיותם מולקולות שומניות הם חודרים למשתית (Matrix) השומנית של תאי העצב ומונעים הולכה חשמלית. חלקם מעכבים ישירות תעלות יונים מופעלות נוירוטרנסמיטורים.

המאלחשים משמשים לשיכוך תחושה וכאב לזמן קצר. בעיקר בביצוע ניתוחים. הרדמה בניתוח דורשת רופא מרדים מומחה. מאלחשים משמשים לשיכוך כאב במינון נמוך יותר ולהרדמה חלקית או מלאה במינונים גבוהים יותר.

תרופות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פארצטמול (אקמול, טינלול, דקסמול) ודיפירון (אופטלגין, ודלגין) משככי כאבים ומורידי חום שפעילותם דומה ל-NSAIDs, אך אינם בעלי פעילות אנטי-דלקתית או עיכוב הצמדת טסיות.
  • תרופות נוגדות דיכאון. מחקרים חדשים מראים שמנגנון הדיכאון ומנגנון הכאב הכרוני בעלי פיזיולוגיה דומה. וכיום יותר ויותר חולים הסובלים מכאב כרוני מקבלים נוגדי דיכאון לטיפול בכאב (גם שלא מלווה בתסמיני דיכאון). למשל דולקסטין - Duloxetine (סימבאלתה) וציטלופרם - Citalopram (ציפרמיל, רסיטל).
  • מייצבי ממברנות, תרופות המייצבות את ההולכה העיצבית. משמשות היום גם לטיפול בכאבים נורפטיים (של העצב) ובכאבי פנטום (כאב באיבר שכבר אינו קיים). למשל קרבאמאזפין - carbamazepine (טגרטול, טריל).

סדר הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוהגים לשכך כאב בהתחלה על ידי מתן תרופה שאינה נרקוטית, במידה ולא חלה הקלה משלבים מתן תרופה שאינה נרקוטית עם תרופה נרקוטית חלשה, והיה וגם שילוב זה לא גורם שיכוך הכאב, עוברים למתן אופיאטים.

שיטות משלימות לשיכוך כאב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ליצנות רפואית: הכוח של ההומור והצחוק הוכח במספר מחקרים כמסייע להרפיה ומפחית כאב באמצעות ייצור אנדורפין, (אנדורפינים הם הורמונים משככי כאבים הנוצרים בגוף באופן טבעי).
  • טיפול באמצעות בעלי חיים יכול לסייע בהפחתת כאב‏[1].
  • דיקור במחטים (אקופונקטורה) עשוי לתרום לשיכוך כאב. הרפואה המערבית מכירה ביכולתו של הדיקור להפחית כאב, על ידי אפקט הפלצבו. גם שיאצו, שיטה דומה המשתמשת בידיים במקום מחטים עוזרת בהתמודדות עם כאב כרוני ובמיוחד יעילה לטיפול במיגרנות.
  • היפנוזה: מתאימה לטיפול בכאב אצל אנשים להם יש כאבים כרוניים וכן לכאלו שאינם יכולים לקבל תרופות. היפנוזה יכולה להסב את תשומת לבו של האדם מהכאב למשהו אחר, וכך להקהות את תחושת הכאב.
  • תרפיה בלייזר רך חשיפה לאור לייזר ברמה נמוכה מגרה או מעכבת תפקוד תאים. שחרור האנדורפין (הורמונים המשככים כאבים) מוגבר ובכך גורם להפחתה ברמת הכאב.
  • שיטה אחרת היא גירוי חשמלי מקומי (סטימולציה) של העצבים התחושתיים דרך העור. מעבירים זרם חשמלי המעורר דחפים עצביים בסיבי עצב, הגירוי מפעיל את מערכת שיכוך הכאב הטבעית של הגוף הממשיכה לפעול זמן מה לאחר הפסקת הגירוי החשמלי.
  • גירוי חשמלי למערכת העצבים המרכזית: נעשה על ידי השתלת אלקטרודות במערכת העצבים המרכזית, חולה הסובל מכאב מפעיל בעצמו את הגירוי וקובע לכמה זמן יישלח הגירוי.
  • משאבת בקולפן: הזרקה של חומר אלחוש (בקולפן) בכמויות זעירות כל מספר דקות , מאפשר לטפל בכאב באופן מידי.
  • שימוש במגנטים (מגנטותרפיה): יש הטוענים שלשדות מגנטיים יש תרומה לשיכוך כאבים‏[2],‏[3]. לעומתם, ספקנים הוקיעו שימוש זה כמקרה של פסבדו-מדע.‏[4][5] בוצעו מחקרים מדעיים שמצאו כי שדות מגנטיים קבועים מועילים לשיכוך כאבים יותר מפלצבו[6][7], או בדומה לו‏[8]. מחקרים מאוחרים יותר מצאו כי שדות מגנטיים קבועים אינם מועילים כלל לשיכוך כאב‏[9],‏[10] וזו העמדה הרווחת כיום בקהילה המדעית.
  • פסיכותרפיה: (טיפול פסיכותרפי קבוצתי או אישי). פיתוח של כישורים נפשיים ורגשיים להתמודדות עם כאב יגרום להפחתת תחושת הכאב.
  • בריכה טיפולית: למים חמים (עד טמפרטרת הגוף) יש חשיבות בטיפול אלטרנטיבי, המים מפחיתים את משקלו הסגולי של הגוף, ובכך מקלים על ביצוע תנועות, מים חמים הם אמצעי הרפיה כללי, אמצעי להפחתת נוקשות ובכך מפחיתים את רמת הכאב.
  • תרופות עממיות (תרופות סבתא): יש במגוון הטיפולים העממיים כאלו העוזרים בהפחתת הכאב (למשל - לטבול פיסת צמר גפן באלכוהול ולהצמיד לשן כואבת).
  • משחות ותרסיסי היט רב, המשככים את הכאב באמצעות חימום האזור.
  • קירור האזור הכואב עשוי להפחית את הכאב. בנוסף, הקירור לרוב יפחית את הדלקת, וכך מושגת תועלת כפולה (כאשר מקור הכאב דלקתי).
  • שימוש במריחואנה רפואית בצורה אוראלית או בעישון ידוע כמשכך כאבים יעיל ויחסית נטול תופעות לוואי תודות לקנבינואידים השונים הנמצאים בשרף של צמח הקנאביס והשפעתם על קולטנים עצביים במערכת האנדוקנבינואידית.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.