דנג שיאופינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דנג שיאופינג, 1979

דֶנְג שְׂיָאו פִּינְג (סינית מסורתית: 鄧小平, , 22 באוגוסט 190419 בפברואר 1997) היה מהפכן וממנהיגי המפלגה הקומוניסטית בסין, מנהיגה בפועל של סין מ-1976 ועד 1997, למרות שמעולם לא אחז בתפקידים הרשמיים של נשיא הרפובליקה, ראש הממשלה, או מזכ״ל המפלגה הקומוניסטית. שיאופינג היווה את גרעין הדור השני בהנהגת המפלגה, לאחר מות מאו דזה דונג. תחת הנהגתו התפתחה הכלכלה הסינית למעמדה ככלכלה מתפתחת ומודרנית, מהגדולות והחזקות בעולם.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

דנג נולד בכפר שִׂישְׂייֵן שבמחוז סצ'ואן. הוא התחנך בצרפת ושם, בדומה למהפכנים סינים רבים, התוודע לראשונה לתורת המרקסיזם-לניניזם.

הוא התחתן שלוש פעמים ולו 5 ילדים מאשתו השלישית ג'ווֹ לין, שהייתה גם היא חברת המפלגה הקומוניסטית.

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דנג הצטרף לשורות המפלגה בעודו סטודנט ולאחר שהשתתף במצעד הארוך. בהיותו מקורב של מאו דזה דונג הוא מונה על ידו לאחר המהפכה למזכ"ל המזכירות הראשית במפלגה הקומוניסטית, וניהל את ענייני היום יום של המדינה יחד עם הנשיא המכהן ליו שאוצ'י. לאחר התפכחות המדינה וגילוי אי שביעות הרצון מתוכנית הדילוג הגדול קדימה של מאו, צברו דנג וליו כוח ופופולריות בקרב העם וראשי המפלגה, וזאת על חשבון מאו עצמו.

מאו, שחשש לאיבוד שליטתו במפלגה בראותו את הצלחתם של השניים, הגה את המהפכה התרבותית, שבמהלכה סר חינו של דנג מעיני העם, והוא נאלץ לפרוש מתפקידיו במפלגה, אך הוא חזר לתפקידו ב-1974. מפלה נוספת ב-1976 לא עצרה בעדו מלשוב ולתפוס את הנהגת המדינה מיד לאחר מותו של מאו באותה השנה.

החזרה לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעזרת כוח רצון חזק ואינטליגנציה גבוהה, הצליח האיכר המזדקן דנג להפוך בהדרגה למנהיגה של המדינה המאוכלסת בעולם לאחר מותו של מאו.

על ידי העברה זהירה של תמיכתו בתוך המפלגה הקומוניסטית, הצליח דנג לתמרן את יורשו החוקי של מאו חְווָה גְווֹפֶנְג וסילק אותו מראשות המדינה ב-1980. בניגוד לחילופי שלטון קודמים במדינה, התיר דנג לחווה, אשר נשאר חבר בוועדת המפלגה, לפרוש בשקט ויצר תקדים בו מנהיג מודח מסיים את כהונתו מבלי להפגע באופן פיזי.

לאחר תפיסתו את השלטון דחה דנג את המהפכה התרבותית, והחל את התקופה הידועה כאביב של בייג'ינג, תקופה בה הותרה ביקורת על הסבל שנגרם בעת המהפכה התרבותית. הוא החליש את האנשים שהתחזקו בעקבות המהפכה, בעודו מחזק את האנשים שהודחו במהלכה, ביניהם הוא עצמו.

למרות שתפקידו הרשמי היה צנוע מאוד (יושב ראש הוועדה הצבאית-מרכזית של המפלגה), הוא החליף את המזכ"לים תחתיו ולמעשה היה האיש החזק ביותר בשלטון.

ההפתחות למערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחת שלטונו של דנג, קשריה של סין עם המערב התפתחו ללא תקדים. הוא קיים פגישות עם מנהיגים מערביים ואף נסע לארצות הברית להפגש עם הנשיא ג'ימי קרטר בבית הלבן, לאחר שארצות הברית הפסיקה את יחסיה הדיפלומטיים עם הרפובליקה הסינית (טיוואן) ב-1979.

הישג נוסף של דנג היה ההסכם שנחתם בין בריטניה וסין ב-19 בדצמבר 1984, הסכם לפיו תועבר הונג קונג לידי סין בשנת 1997 עם תום 99 שנות החכירה של רוב שטח המושבה. דנג הסכים באותו חוזה להשאיר את המשטר הקפיטיליסטי באי על כנו למשך 50 השנים מרגע ההחזרה. כינויה של התוכנית: "מדינה אחת, שתי שיטות", שווקה בקרב הסינים כפתח אפשרי לאיחוד סין עם טיוואן בשנים הקרובות.

לעומת זאת, בהצמדו לדרך המאואיסטית, דנג לא פיתח את היחסים עם ברית המועצות, בעקבות תפיסתו כי ברית המועצות הינה מעצמת על שווה בעוצמתה לארצות הברית, אך קרבתה הפיזית לסין מסכנת את האחרונה.

סוציאליזם בעל מאפיינים סיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרותיה של הרפורמה של דנג, שפורסמו ב-1976, סוכמו למה שידוע כארבע המודרניזציות: חקלאות, תעשייה, מדע וטכנולוגיה. הדרך בה בחר דנג להפוך את סין למדינה מודרנית-מתועשת הייתה צורת הכלכלה הסוציאליסטית בשילוב עם מאפיינים כלכליים אשר התאימו לחברה הסינית המתפתחת (בניגוד לצעדיו של מאו בדילוג הגדול קדימה).

לטענתו, בשנות שלטונו של מאו הייתה סין בשלב מוקדם של סוציאליזם וכעת על המפלגה לעשות הכול כדי להיטיב את הסוציאליזם במדינה במאפייניו הסיניים. פירוש זה למרקסיזם הסיני הפחית את תפקידה של האידאולוגיה המפלגתית בתהליכי קבלת ההחלטות הכלכליים, מה שהביא ליצירת מדיניות של יעילות והשתפרות. על ידי הפחתת החשיבות של השיתופיות בכלכלה, יצא דנג נגד התחושה בקרב העם שמשמעות הסוציאליזם הינה "עוני משותף לכול".

שלא כמו חווה גוונפנג, דנג האמין שאין לדחות מדיניות רק מכיוון שהיא אינה תואמת את משנתו של מאו, ובניגוד לדעה השמרנית הוא גם הסכים לאמץ מודלים אשר היו קיימים בחברות קפיטליסטיות ברחבי העולם. אמרה מפורסמת המיוחסת לדנג - ואשר לפי הטענה הכעיסה מאוד את מאו - קבעה כי"אין זה משנה אם החתול הוא לבן או שחור כל עוד הוא תופס עכברים".

כחלק מתפיסה זו איפשר דנג לחברות בינלאומיות גדולות להקים מפעלים באזורי תעשייה מיוחדים ובכך להשיג השקעות זרות בכלכלה הסינית ולאפשר בה ליברליזציה יחסית.

דנג שיאופינג נפטר ב-19 בפברואר 1997 בגיל 93. הרפורמות שהנהיג היו בעלות השפעה עצומה על סין, והובילו להפיכתה לאחת המעצמות הכלכליות והפוליטיות המשפיעות והחזקות בעולם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
חואה גוופנג
מנהיג הרפובליקה העממית של סין

דנג שיאופינג

הבא:
ג'יאנג דזה-מין