מהפכת התרבות בסין
 |
|
סין הקיסרית
התפוררות הקיסרות
סין המודרנית
העת החדשה
|
 |
מהפכת התרבות (無產階級文化大革命) בסין, הייתה השם שנתן מאו דזה דונג לקמפיין נרחב שנוהל בין השנים 1966 עד 1976, שמטרתו ליצור מהפך פוליטי ותרבותי במדינה. המהפכה יצרה תוהו ובוהו חברתי, ופגעה קשות בכלכלת סין ובמורשתה התרבותית.
בתחילת שנות השישים הביאה מדיניותו ההרסנית של מאו, שכונתה "הקפיצה הגדולה קדימה", לבידודו בצמרת המפלגה הקומוניסטית. בתגובה החליט מאו להעצים את פולחן האישיות סביבו, בעיקר בעזרתו של לין ביאו, השר הממונה על צבא השחרור העממי. כעבור מספר חודשים פרסם לין קובץ מאמרותיו של מאו כספר אשר עם הזמן קיבל את הכינוי "הספרון האדום". הספר הפך עד מהרה לתחנת חובה בהכשרה הצבאית בסין ובמערכת החינוך הממלכתית.
המהפכה התרבותית עצמה החלה כאשר בבייג'ינג הועלה מחזה שעלילתו התרחשה אמנם בסין הקיסרית, אך הביעה ביקורת נוקבת על מדיניותו של מאו. מחזה ביקורתי זה היה התירוץ של מאו ועושי דברו לטיהור האמנות הסינית על כל ענפיה.
מאו הקים את המשמרות האדומים, ובעזרתם שילח כאוס בכל מקום שחפץ. מאו דרש כי מרכז הכובד של כלכלת המדינה יועתק בחזרה מהערים לכפרים. אוניברסיטאות נסגרו והושתקו, אינטלקטואלים, אמנים, עיתונאים וחברי המפלגה עצמה נעלמו, פרסום מאמרים מכל סוג חדל להתקיים, ומזכרות מהתקופות הקפיטליסטיות והפיאודליות (כגון מקדשים, מונומנטים ועבודות אומנות) הושחתו ונהרסו עד היסוד.
ההערכות מדברות על מיליוני אנשים שנהרגו או פשוט נעלמו בתקופה שבין 1966 ל-1969, כאשר הקו המנחה הוא הרס "ארבעת הנושנים": המנהגים הנושנים, התרבות הנושנה, ההרגלים הנושנים והחשיבה הנושנה. בין המתים והנעלמים היו אנשי שם דוגמת הסופר לאו שה ורבים אחרים.
על אף שבאופן רשמי הוכרז סוף המהפכה על ידי מאו ב-1969, רוב הדעות מצביעות על כך שהיא הגיעה לסיומה למעשה רק עם מעצרם של חברי כנופיית הארבעה ב-1976. קביעה זו היא למעשה ניצחון לתומכיו של דנג שיאופינג, שהציג את הארבעה במשפטם כאחראים היחידים לכל מה שהתרחש בסין בין 1966 ל-1976.
