כלכלת הרפובליקה העממית של סין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרכז העסקים הבינלאומי במחוז פודונג שבשנגחאי, 2008
חקלאים סיניים

כלכלת הרפובליקה העממית של סין היא הכלכלה השנייה בגודלה בעולם במונחים של תוצר מקומי גולמי (תמ"ג) נומינלי, אחרי כלכלת ארצות הברית - התמ"ג הנומינלי בסין הוערך בשנת 2012 בכ-8.25 טריליון דולרים[דרוש מקור]. גם לפי שווי כוח הקנייה, סין נחשבת לכלכלה השנייה בגדולה בעולם אחרי ארצות הברית - 12.38 טריליון ב- 2012[דרוש מקור].

במהלך 25 השנים האחרונות הפכה סין למדינה בעלת הצמיחה הכלכלית המואצת ביותר בעולם, כאשר בשנת 2008 שיעור הצמיחה השנתי עמד על 9%. בשלושת העשורים האחרונים גדלה ההכנסה הממוצעת לנפש בסין בשיעור שנתי ממוצע של למעלה מ-8%, אשר הוביל לצמצום ניכר בממדי העוני במדינה. זאת אף שאחת ההשלכות הנלוות לצמיחה הכלכלית הייתה התעצמות אי-השוויון הכלכלי בתוך החברה הסינית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות גודלה העצום של סין, שפע משאבי הטבע שלה והעובדה שכ-20% מכלל אוכלוסיית העולם חיה בשטחה, משנות ה-90 של המאה ה-19 ועד לסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 התפקיד אותו מילאה בכלכלה העולמית היה שולי יחסית. בסוף 1978 התחילה הנהגת סין ברפורמות כלכליות משיטה כלכלית ריכוזית לשיטה המזכירה את השוק החופשי, תוך כדי שמירה על פיקוח הדוק. בחקלאות עברו משיטת האחריות הקולקטיבית לחקלאות פרטית. בתעשייה מנהלי המפעלים קיבלו עצמאות וסמכות גדולה יותר ופתחו את הכלכלה לסחר חוץ. הממשלה שמה דגש על העלאת ההכנסה והצריכה האישית, תוך כדי הכנסת שיטות ניהול חדשות על מנת לשפר את התפוקה. הממשלה התמקדה בסחר חוץ כמנוע הצמיחה הראשי של המשק הסיני. למטרה זו הגדירה מעל ל-2,000 אזורי סחר מיוחדים, שבהם יש חוקים נוקשים פחות והכלכלה שם חופשית יותר. כתוצאה מכך, הרפורמות הללו עזרו להוציא מיליוני אזרחים סינים מן העוני והובילו לירידה בשיעור העוני מ-53% בשנת 1981 ל-8% בשנת 2001. הממשלה הסינית מכנה את המדיניות הכלכלית הנוכחית המונהגת כיום בסין "סוציאליזם עם גוון סיני ייחודי", אף על פי שהפירוש המדויק למשפט זה נתון במחלוקת. חלק רואים בכלכלה הסינית כסוג של כלכלה מעורבת, אחרים כסוג של קפיטליזם.

מגזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני המגזרים העיקרים בכלכלה הסינית הם החקלאות והתעשייה, אשר יחד מפעילים למעלה מ-70 אחוז מכלל כוח העבודה ומפיקים מעל ל-60 אחוז מהתמ"ג הסיני. שני המגזרים הללו שונים באספקטים רבים. הטכנולוגיה, פריון העבודה וההכנסה התפתחו באופן מהיר בהרבה יותר בענפי התעשייה הסינית מאשר בענפי החקלאות הסינית. בעוד שהתפוקה החקלאית הושפעה בעיקר מתנאי מזג האוויר, התעשייה הושפעה ישירות מהרפורמה אותם הנהיגה הממשלה.

השוני בין שני המגזרים הובילו ליצירת פער כלכלי, תרבותי וחברתי ניכר בין האזורים העירוניים לכפריים בסין. סין היא היצרנית הגדולה בעולם של אורז והיא בין הספקים העיקריים בעולם של חיטה, תירס, טבק, פולי סויה, בוטנים וכותנה. סין היא אחת היצרניות הגדולות בעולם של מספר מוצרים תעשייתיים ומוצרי מינרלים כגון: בד כותנה, טונגסטן, ואנטימון, ויצרנית חשובה של חוטי כותנה, פחם, נפט גלמי, ומספר מוצרים אחרים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P Economy.png ערך זה הוא קצרמר בנושא כלכלה וסין. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.