דניאל האנן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דניאל האנן
(1 בספטמבר 1971)
Daniel Hannan People's Pledge Congress 22 October 2011.jpg
דניאל האנן, אוקטובר 2011
השכלה קולג' אוריאל באוניברסיטת אוקספורד
מקצוע עיתונאי, סופר, פוליטיקאי
תפקיד

חבר הפרלמנט האירופי ממחוז הבחירה דרום-מזרח אנגליה

תקופת כהונה 14 ביולי 1999 עד היום
מפלגה פוליטית המפלגה השמרנית (בריטניה), ברית האירופאים השמרנים והרפורמיסטים (האיחוד האירופי)‏[1]
דת נוצרי
בת זוג שרה האנן
אתר אינטרנט www.hannan.co.uk
דניאל האנן באתר המפלגה השמרנית
ערוץ ה-YouTube של דניאל האנן (DanHannanMEP)

דניאל האנןאנגלית Daniel Hannan, נולד ב-1 בספטמבר 1971) הוא עיתונאי, סופר ופוליטיקאי בריטי, חבר המפלגה השמרנית, המכהן בפרלמנט האירופי כנציג דרום-מזרח אנגליה.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנן נולד בחווה של הוריו ליד לימה, פרו, לאב ממוצא אירי ולאם סקוטית. הוא גדל בפרו וערך ביקורים תכופים בחוות הכותנה של משפחתו בסנטה קרוס, בוליביה. את השכלתו האקדמית רכש באנגליה. במהלך לימודיו היה פעיל בתא המפלגה השמרנית באוקספורד, בו פעל למען "בריטניה עצמאית" כנגד הגברת הכפיפות של בריטניה לאיחוד האירופי. בספטמבר 1992 הוביל האנן הפגנה נגד פסגה כלכלית בבאת' שזכתה לתהודה רבה. לטענתו, ההפגנה הובילה לפרישת בריטניה ממערכת תאום שערי המטבע של האיחוד האירופי. בשנת 1996 הוא החל לעבוד בדיילי טלגרף. בשנת 1997 הוא היה לעוזר וכותב נאומים של מייקל הווארד ובהמשך היה כותב נאומים של ויליאם הייג. בשנת 1999 נבחר לפרלמנט האירופי. הוא כיהן בוועדת הדיג ובמשלחת ליחסים עם אפגניסטן. בשנים 2004 ו-2009 הוא נבחר מחדש עם רמת תמיכה גבוהה.

עמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנן מתנגד לאיחוד האירופי ופעל רבות למניעת חיזוק סמכויותיו כלפי המדינות החברות בו. הוא דרש להעמיד את אמנת ליסבון למשאלי עם במדינות האיחוד וקרא למצביעים להצביע נגדה. האנן תומך במדיניות של שוק חופשי ומתנגד למדיניות של מדינת רווחה. בשנת 2011 יצא לאור ספרו "הדרך החדשה לשעבוד: מכתב אזהרה לאמריקה"‏[2], בעקבות ספרו של פרידריך האייק "הדרך לשעבוד" מ-1944.

האנן יצא כנגד המימון של האיחוד האירופי לפלסטינים וטען שהמימון מאריך את הסכסוך‏[3]. במהלך ביקור בישראל ב-2010 אמר:

"ישראל הינה הדוגמה המובהקת של העיקרון הלאומי; כלומר, של השאיפה של כל עם למדינה משלו. האיחוד האירופי, בניגוד לכך, מתבסס על הרעיון כי נאמנות לאומית הינה שרירותית, ארעית ובסופו של דבר מבישה. בעצם קיומה, ישראל מערערת את ההצדקה האינטלקטואלית לאחדות אירופית"‏[4].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]