לימה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לימה
Lima
סמל העיר לימה
סמל העיר
דגל העיר לימה
דגל העיר
קתדרלה בלימה
קתדרלה בלימה
מדינה / טריטוריה Flag of Peru.svg  פרו
מחוז לימה
ראש העיר לואיס קסטנדה לוסיו
שטח 804.30 קמ"ר
גובה 0 - 1548 מטרים
תאריך ייסוד 18 בינואר 1535
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין
 ‑ צפיפות

7,902,851‏  (נכון ל-2009)
9,241,961‏  (נכון ל-2006)
8,544 נפש לקמ"ר (נכון ל-2009)
קואורדינטות 12°02′36″S 77°01′42″W / 12.04333°S 77.02833°W / -12.04333; -77.02833קואורדינטות: 12°02′36″S 77°01′42″W / 12.04333°S 77.02833°W / -12.04333; -77.02833
אזור זמן UTC -5
http://www.munlima.gob.pe
המרכז ההיסטורי של לימה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
כנסייה במרכז לימה
מדינה Flag of Peru.svg פרו
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1988, לפי קריטריון 4

לימה (ספרדית: Lima) היא עיר הבירה של פרו, וכן העיר הגדולה ביותר במדינה זו. העיר ממוקמת על חופו של האוקיינוס השקט ומשתרעת על פני העמקים בהם זורמים הנהרות צ'ייון (Chillón), רימק (Rímac) ולורין (Lurín), ומהווה מטרופולין רציף עם עיר הנמל קייאו (Callao).

העיר הוקמה בידי הקונקיסטדור פרנסיסקו פיסארו ב-18 בינואר 1535 ונקראה בשם "עיר המלכים". במהלך התקופה הקולוניאלית הספרדית הייתה לימה לעיר הבירה של מלכות המשנה של פרו, ולאחר מלחמות העצמאות באמריקה הלטינית - לעיר הבירה של הרפובליקה של פרו. כיום מתגוררת בלימה כשליש מאוכלוסיית המדינה.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה הראשון של העיר, עת נוסדה בידי פיסארו, היה "עיר המלכים" (בספרדית: Ciudad de los Reyes), על שם שלושת האמגושים, שכן ב-6 בינואר, הוא חג ההתגלות, התקבלה ההחלטה על ייסוד העיר. אולם, בחלוף הזמן, השתרש שמו המוקדם יותר של האזור, שמקורו אינו ודאי. ייתכן והמקור הוא בשפת האיימארה (Aimara), בה משמעותה של המילה "לימה-לימאק" (lima-limaq) היא פרח צהוב. השערה אחרת היא שהמקור נעוץ בשפת הקצ'ואה, בה משמעות המילה "רימאק" (rimaq) היא "מדבר" ואשר בהגיית בני החוף נשמע צליל ה"ר" כ-"ל" ועל כן נהגה "לימאק". השם "רימאק" נשמר גם בשמו של אחד העמקים בה שוכנת העיר, ובנהר הרימק הזורם בו, כלומר "הנהר המדבר". גרסה אחת מצביעה על הרעש העולה ממימי הנהר כמקור השם, ואילו אחרת גורסת כי המקור הוא הימצאותו של אורקל שקדם לתרבות האינקה במקום אותו זיהו הספרדים עם הואקה של סנטה אנה, ואשר בעבר עמד בו בית חולים שנשא את אותו השם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה הקדם היספאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר הארכאולוגי פצ'אקאמאק

על אף שההיסטוריה של העיר לימה ראשיתה בייסוד העיר הספרדית בשנת 1535, הרי שבעמקים רימאק, צ'ייון ולורין התגוררו מספר קבוצות אמרינדיאניות. שרידי כלים מלמדים כי אלו הקימו מספר מרכזים טקסיים, או ואקאס, שרבים מהם נשמרו עד לימינו בכל רחבי העיר, דבר המעיד על תפוצתם הרחבה של המרכזים האמורים. כבר בתקופה זו ניתן להבחין בעליית השפעתה של תרבות צ'אווין, שמרכזה היה צפונה משם.

במהלך המחצית הראשונה של האלף הראשון לספירה התבססו באזור עליו משתרעת כיום העיר לימה תרבות מרנגה (Maranga) ותרבות לימה (Lima;‏ 100 - 650). במרוצת תקופה זו נבנו המקומות הקדושים לאטי (Lati), כיום פורוצ'וקו (Puruchuco) שמחוז אטה (distrito de Ate), ופצ'אקאמאק (Pachacamac), כיום מחוז פצ'אקאמאק (distrito de Pachacámac)‏. תרבויות אלו נכבשו בידי תרבות ואריספרדית: Huari;‏ 500 - 1200) במהלך התפשטותה האימפריאלית. במהלך תקופה זו נבנה המרכז הטקסי קחאמארקייה (Cajamarquilla). לאחר שקיעת הווארי חזרו התרבויות המקומיות וזכו באוטונומיה, ובמיוחד תרבות צ'אנקאי (Chancay;‏ 1200 - 1470). זמן קצר לאחר מכן סופח האזור, והתרבויות ששכנו בו, לאימפריית האינקה העולה ומתחזקת.

התקופה הקולוניאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר לימה נוסדה בידי הקונקיסטדור פרנסיסקו פיסארו ב-18 בינואר 1535 בשם: "עיר המלכים של פרו האצילה מאוד, נכבדה מאוד ונאמנה מאוד"‏[1] ובמפות הראשונות של פרו ניתן לראות את שמה הרשמי, "עיר המלכים", מופיעה לצד השם "לימה". העיר הפכה למרכז החשוב ביותר של האימפריה הספרדית באמריקה הדרומית, שנקראה, החל משנת 1529, מלכות המשנה של קסטיליה החדשה. בשנת 1537 העניק קרלוס החמישי לעיר את שלט האצולה שלה.

שנותיה הראשונות של העיר התאפיינו בהגירה מתמדת של אירופאים מחד, ובעימות מתמשך בין פיסארו ובין שותפו לכיבוש פרו, דייגו דה אלמגרו (Almagro), שהחריף עד לכדי מלחמת אזרחים, מאידך. במהלך העימות נהרגו שני הקונקיסטדורים: אלמגרו הוצא להורג ואילו פיסארו נרצח בעודו בביתו בידי דייגו דה אלמגרו הצעיר (Almagro el Mozo), בנו של הקונקיסטדור.

בשנת 1543 נוסדה האודיינסייה המלכותית של לימה והעיר הוכרזה כבירתה של מלכות המשנה של פרו. כתוצאה מהכרזה זו הגיע שנה לאחר מכן, ב-1544 המשנה למלך הראשון, בלאסקו נונייס דה ולה (Núñez de Vela) שקבע את מושבו בביתו של פיסארו והחל במלאכת הרגעת המחנות הנצים. עם זרימת עושרה של אימפריית האינקה דרך נמלה של העיר (כיום קייאו), שיגשגה החברה המקומית עד מאוד.

ב-1551 נוסדה אוניברסיטת סן מרקוס (כיום האוניברסיטה הלאומית הראשית של סן מרקוס; Universidad Nacional Mayor de San Marcos), הנחשבת לותיקה מבין האוניברסיטאות בעולם החדש, והחלה לפעול לאחר מספר חודשים במנזר סנטו דומינגו (Convento de Santo Domingo).

ב-1545 הייתה בעיר בישופות אחת, שסמכותה השתרעה על פני מלכות המשנה כולה. ב-15 בנובמבר 1573 נערך האוטו דה פה הראשון של האינקוויזיציה הספרדית מבין 27 מקרים דומים במלכות המשנה. העלייה על המוקד נערכה מחוץ לגבולות העיר באתר בשם "הקרקע הסלעית" (El Pedregal), שכבר אינו קיים (כיום במחוז רימאק; distrito del Rímac).

במהלך התקופה הקולוניאלית פקדו את העיר מספר רעידות אדמה. הראשונה שבהן התחוללה בשנת 1582 ואחריה התרחשו נוספות בשנים 1586, 1609, 1630, 1655, 1694, 1699, 1716, 1725, 1732, 1734 ו-1743. הכרוניקות מציינות כי שמונה הראשונות היו רבות עוצמה בעוד שהמאוחרות יותר לא גרמו נזק רב.

המתיחות הפנימית בקרב הסיעות עיכבה את התפתחותם של מפעלי בניה גדולים בעיר, ואלו החלו רק במהלך המאה ה-17. בשנת 1630 כבר מנתה אוכלוסיית העיר למעלה מ-30,000 איש. כמאה לאחר מכן, עם התרחשותה של רעידת האדמה ההרסנית של 28 באוקטובר 1746 שהחריבה את מרבית העיר, התגוררו בלימה כ-60,000 איש. במרוצת התקופה הקולוניאלית התפתחה העיר בהתמדה, זולת התקפות של שודדי ים על נמל קייאו הסמוך.

בראשית המאה ה-19, בשעה בה ערים רבות אחרות ברחבי אמריקה הספרדית פרקו את עול האימפריה, נשארה לימה נאמנה לכתר הספרדי והייתה למעוז המלוכנים בדרום אמריקה עד לכניסת צבאו של חוסה דה סן מרטין לעיר ביולי 1821.

התקופה הרפובליקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם כניסתו ללימה, הכריז סן מרטין על עצמאותה של פרו, וקבע את העיר כבירתה של האומה החדשה. משום כך הפכה העיר לבסיס הכוחות המתנגדים לספרד ומקום מושבו של הקונגרס המכונן, שהחליט בשנת 1822 שפרו תהייה רפובליקה. נשותיה הראשונות של הרפובליקה התאפיינו במאבקים חוזרים ונשנים בין קאודייוס צבאיים שביקשו לאחוז בכס השלטון, ועל כן התחוללו עימותים והתנגשויות אלימות ברחובות העיר.

מבחינה אורבנית עברה העיר תהליך מודרניזציה. בשנת 1862 הוחל בשינוי מדיניות הענקת השמות ברחבי העיר, ואילו בשנת 1868 נהרסו חומות העיר במצוות הנשיא חוסה בלטרה (Balta) , דבר שאיפשר את סלילת השדרות רחבות הידיים הראשונות. תהליך זה נעצר עם תחילת מלחמת האוקיינוס השקט (1881) והכיבוש הצ'יליאני של העיר, והמשיך בתחילת המאה ה-20.

במהלך מלחמת האוקיינוס השקט נכבשה העיר בידי צבא צ'ילה. במהלך שלוש שנות הכיבוש נגרמו לעיר נזקים כבדים. הנראטיב הפרואני של שנות הכיבוש גורס כי הצ'יליאנים בזזו את העיר ונטלו איתם יצירות אמנות וחפצים משנות היות העיר בירת מלכות המשנה.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלימה פועל נמל התעופה הבינלאומי חורחה צ'אבס שהוא נמל התעופה הראשי והגדול ביותר של פרו. הוא ממוקם סמוך לנמל, כ-10 ק"מ ממרכז העיר.

עוד פועלים ארבעה שדות תעופה קטנים לשימוש צבאי בלבד.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בספרדית: "La Muy Noble, Muy Insigne y Muy Leal Ciudad De Los Reyes Del Perú".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


דגל
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בפרו

קוסקומאצ'ו פיצ'וצ'אווין (אתר ארכאולוגי)הפארק הלאומי וסקראןצ'אן צ'אןהפארק הלאומי מנוהמרכז ההיסטורי של לימההפארק הלאומי ריו אביסאוקווי נסקההמרכז ההיסטורי של ארקיפההעיר הקדושה קאראל-סופה * דרכי האינקה (עם ארגנטינה, צ'ילה, קולומביה, אקואדור ובוליביה)

הערים הגדולות בעולם: ערים המונות לפחות חמישה מיליון תושבים

איבדאןאיסטנבולבגדאדבואנוס איירסבוגוטהבייג'ינגבנגלורבנגקוקג'קרטהדאקהדלהיהונג קונגטהראןטוקיוטורונטויאנגוןכלכותהלאגוסלאהורלונדוןלימהמומבאימוסקבהמנילהמקסיקו סיטיניו יורקסאו פאולוסיאולסינגפורסנטיאגו דה צ'ילהקראצ'יקהירקינשאסהריו דה ז'ניירושאנגחאי