דניאל קורט לוין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דניאל קורט לוין
Daniel Kurt Lewin
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 18 באוגוסט 1907
הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית ברלין, גרמניה
פטירה 19 בינואר 1971 (בגיל 63)
תאילנדתאילנד בנגקוק, תאילנד
מידע כללי
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה
ספורט
ענף ספורט אתלטיקה
תת-ענף ריצת 100 מטר
מאזן מדליות
מתחרה עבור גרמניה הנאצית (1933–1935)גרמניה הנאצית (1933–1935) גרמניה
המכביה
אתלטיקה
כסף השנייה 1935 ריצת 100 מטר
ארד השנייה 1935 שליחים 4x100 מטר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ד"ר דניאל קורט לויןגרמנית: Daniel Kurt Lewin;‏ 18 באוגוסט 1907, ח' באלול ה'תרס"ז19 בינואר 1971, כ"ב בטבת ה'תשל"א) היה אתלט יהודי-גרמני, משפטן ודיפלומט ישראלי. הוא סגן אלוף המכביה השנייה (1935) בריצת 100 מטר. עם קום המדינה עבד במשרד החוץ וכיהן כשגריר ישראל במדינות רבות בהן אוסטריה, בורמה, הפיליפינים, סרי לנקה, הולנד, יפן, קוריאה הדרומית, לאוס ותאילנד.

לוין היה העצור היהודי הראשון בליל הבדולח.[1] מכורח תפקידו כקונסול ישראל באוסטריה בשנת 1949 היה אחראי על עליית עצמותיו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוין נולד וגדל בברלין. הוא היה חבר בקבוצת בר כוכבא ברלין. הוא למד באוניברסיטאות של ברלין, פרייבורג, בזל ופריז. בשנת 1934 קיבל תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת בזל. בשנים 19351938 שימש כמזכיר מכבי וחבר מזכירות החלוץ בברלין.[2][3]

קריירה כאתלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות גרמניה שנערכה בברסלאו ב-22 ביולי 1929 הוא זכה במדליית ארד בריצת שליחים 4x100 מטר עם המועדון היהודי בר כוכבא ברלין ביחד עם גאורג קורץ, פריץ גרבר ואוסקר קורץ בתוצאה של 42.2 שניות. באותה ריצה אלכס נתן שגם הוא התאמן בקבוצת בר כוכבא ברלין ובמועדון הספורט שרלוטנבורג השתתף עם חבריו לשרלוטנבורג, הלמוט קרניג, וילהלם גרוסר והרמן שלוסקה וקבעו שיא עולם חדש של 40.8 שניות, שיפור לשיא העולם של ארצות הברית וגרמניה (42.0 שניות). שיא זה החזיק מעמד כ-3 שנים ונשבר על ידי אתלטים מגרמניה.

במכביה השנייה שנערכה באפריל 1935 זכה לוין בשתי מדליות, כסף וארד. מדליות כסף, בריצת 100 מטר בתוצאה של 11.3 שניות, אחרי מ. סמית (11.2 שניות) ולפני ה. לוצוף (11.4 שניות), שניהם מדרום אפריקה ומדליית ארד בריצת שליחים 4x100 מטר ביחד עם קורט שטרנליב, ורנר שטמן והיינץ אאופריכטיג בתוצאה של 46.2 שניות, אחרי דרום אפריקה (45.6 שניות) ואוסטריה (46.0 שניות).[4]

ביום הספורט הבינלאומי של מכבי ברלין שנערך ב-16 ביוני 1935 זכה לוין במדליית זהב בריצת 100 מטר לפני שאטמן והיינץ אאופריכטיג.[5]

עלייה לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאורעות ליל הבדולח ב-9 בנובמבר 1938 היה לוין היהודי הראשון שנעצר.[1] מיד עם שחרורו מהמעצר הוא עלה לארץ ישראל והשתקע בכפר המכבי.[6][7]

בשנת 19421946 היה חבר במועצת ההסתדרות ובשנת 1945 שימש כמנהל מחלקת קליטת העלייה וההסתדרות בחיפה. בשנים 1946–1948 היה לוין מרכז משלחת הסוכנות היהודית ונציגה כלפי מעצמות הכיבוש בגרמניה בברגן-בלזן וסייע לניצולים להגר.[2]

עבודה במשרד החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

למשרד החוץ התקבל לוין ב-1 בדצמבר 1948. הוא שימש בתפקיד קצין עלייה וסוכן קונסולרי ולאחר הכרה דה-פקטו מונה לקונסול בקונסוליית ישראל בווינה, אוסטריה עד לשנת 1950. באותה העת במסגרת תפקידו דאג להגירתם המסודרת של היהודים פליטי השואה שהוחזקו במחנות באוסטריה ובאוגוסט 1949 על הבאת עצמותיו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל לקבורה בישראל.[8] עמד בראש הוועדה המארגנת את המשלחת האוסטרית למכביה השלישית.

בשנים 19501952 שימש כיועץ בצירות ישראל בהאג, הולנד. בסיום תפקידו חזר לישראל ושימש כשנה כסגן מנהל מחלקת אסיה. בשנים 19531957 שימש כמנהל מחלקת אסיה ואפריקה. כחלק מתפקידו נסע לוין בינואר 1955 לשליחות במשלחת הישראלית הראשונה לסין.[9] בשנים 1957–1960 התמנה לשגריר ישראל בבורמה וציר לא-תושב בפיליפינים, ציילון ולאוס.[2] משם עבר לשמש כציר ישראל ביפן והחל מ-1962 גם שגריר לא-תושב בקוריאה הדרומית. בשנים 19631964 עבד כמנהל המחלקה לחבר העמים הבריטי ובשנים 1964–1966 חזר לנהל את מחלקת אסיה. בשנת 1966 התמנה לשגריר ישראל בהולנד ובשנת 1969 התמנה לשגריר ישראל בתאילנד ושגריר לא-תושב בלאוס.

לוין נפטר מהתקף לב במהלך כהונתו כשגריר ישראל בתאילנד ב-19 בינואר 1971.[10] הובא למנוחות בבית העלמין המשותף לקיבוצים אושא, כפר המכבי ורמת יוחנן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]