האמנה האטלנטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פגישות בין מנהיגי בעלות הברית במלחמת העולם השנייה
Tehran Conference, 1943.jpg
Yalta summit 1945 with Churchill, Roosevelt, Stalin.jpg

האמנה האטלנטית הינה אמנה שנחתמה על ידי וינסטון צ'רצ'יל מצד בריטניה ופרנקלין דלאנו רוזוולט מצד ארצות הברית ב-12 באוגוסט 1941 בפגישתם על אוניית מלחמה באוקיינוס האטלנטי מול חופי ניופאונדלנד, ופורסמה יומיים לאחר מכן כהצהרת עקרונות משותפת למען השלום. ועידה זו הייתה אחת משבע הפגישות המרכזיות בין מנהיגי בעלות הברית במלחמת העולם השנייה.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת העולם השנייה פרצה ב-1 בספטמבר 1939 עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין. מיד הכריזו בעלות הברית (באותו שלב צרפת ובריטניה) מלחמה נגד גרמניה. ארצות הברית לעומת זאת הכריזה על נייטרליות וכך המשיכה בנקיטת מדיניות הבדלנות שנקטה מאז מלחמת העולם הראשונה.

כאמור ארצות הברית הכריזה על נייטרליות אך כבר מהתחלת המלחמה ניתן היה לראות נטייה לכיוון בעלות הברית. הדבר בא לידי ביטוי בכך שהאמריקאים העניקו לבריטים תמיכה מוסרית וכלכלית (מכירת ציוד, חוק "השאל-החכר"), אך הממשל סירב לשלוח חיילים לאירופה. כצעד נוסף בהתקרבות נחתמה האמנה האטלנטית.

החלטות האמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'רצ'יל ורוזוולט (מלווה בשני בניו) על סיפון ספינת הצי האמריקאי "אוגוסטה" ב-9 באוגוסט 1941
  • התנגדות לכל סיפוח וכיבוש שהוא בניגוד לרצון אוכלסית האזור המסופח.
  • תכובד זכות כל עם לביטוי עצמי ובחירת שיטת הממשל המקובלת עליו.
  • יובטח חופש השיט בימים.
  • מציאת דרך לשיפור הביטחון האישי על ידי התפרקות מנשק.
  • שיתוף פעולה כלכלי בין המדינות.
  • דאגה לחופש ממחסור ומפחד.

משמעות האמנה האטלנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד שחתימת האמנה היוותה צעד נוסף בהתקרבות בין המדינות ובבניית ההסכמה האידאולוגית ביניהן, הייתה האמנה הלכה למעשה מדריך על פיו קבעו ראשי המדינות את פעולותיהם בהמשך המלחמה. בנוסף, מכיוון שארצות הברית לא השתתפה עד אותו שלב במלחמה, מפגש זה היווה התחייבות מוסרית של ארצות הברית להפסקת המדיניות הבדלנית.

P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.