ההיסטוריונית
 | |
| עטיפת הספר העברית | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אליזבת קוסטובה |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | פנטזיה |
| הוצאה | |
| הוצאה בשפת המקור | הוצאת Little, Brown and Company |
| תאריך הוצאה | 2005 |
| מספר עמודים |
577 (בגרסה העברית) 703 (בגרסה האנגלית) |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | מודן הוצאה לאור |
| תרגום | אינגה מיכאלי |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | מסת"ב 0-316-01177-0 |
| הספרייה הלאומית | 002521306 |
ההיסטוריונית (באנגלית: The Historian) הוא ספרה הראשון ועטור הפרסים של אליזבת קוסטובה, שיצא בשנת 2005. העלילה מחברת בין ההיסטוריה והפולקלור על ולאד המשפד "צפש" (Țepeș) ומקבילו התרבותי דרקולה. אביה של קוסטובה נהג לספר לה סיפורים על דרקולה כשהייתה ילדה. היא עבדה על הספר במשך עשור.
הספר מתואר כספר המאגד כמה ז'אנרים, לרבות היותו רומן גותי, הרפתקאות, ספרות בלשית ומותחן היסטורי. אף שהוא מתבסס בחלקו על דרקולה מאת ברם סטוקר, הספר אינו ספר אימה ומתמקד בתפקידה של ההיסטוריה בחברה ובטבעם של הטוב והרע. המחברת הסבירה כי "דרקולה הוא מטאפורה לרוע שכל כך רע להכניס לאורך ההיסטוריה".
הספר הפך לרב מכר ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס כבר בשבוע הראשון לצאתו לחנויות והיה הספר בכריכה קשה הנמכר ביותר בתולדות ארצות הברית. ככלל, זכה הספר לביקורות מעורבות אל המחברת זכתה בפרס Book Sense בשנת 2006 לספר הבוגרים הטוב ביותר ולפרס קוויל למחברת ספר הבכורה הטובה ביותר של השנה בשנת 2005. עקב זאת זכויות הספר נרכשו על ידי סוני לצורך הפקת סרט קולנוע אך מאז 2007 לא נשמעה כל התקדמות בנושא ההפקה.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
"ההיסטוריונית" שוזר את ההיסטוריה והפולקלור של ולאד צפש, נסיך וולאכיה מהמאה ה-15 המכונה "ולאד המשפד" ומקבילו הבדיוני הרוזן דרקולה יחד עם סיפורו של פול, פרופסור; בתו בת ה-16 והמסע שלהם לקברו של ולאד. הרומן קושר שלושה נרטיבים נפרדים תוך שימוש במכתבים ובדיווחים בעל פה: זה של המנטור של פול בשנות השלושים, זה של פול עצמו בשנות החמישים וזה של המספרת בשנות השבעים. הסיפור מסופר בעיקר מנקודת מבטה של בתו של פול, שמעולם לא נקראת בשם.
חלק ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנת 1972 באמסטרדם. המספרת מוצאת ספר ישן בעל כריכת קלף עם חיתוך עץ של דרקון במרכז המזוהה עם דרקולה. כשהיא שואלת את אביה פול על כך, הוא מספר לה כיצד מצא את הספר בעבודת יד כשהיה סטודנט לתואר שני בשנות החמישים. פול לקח את הספר למנטור שלו, פרופסור ברתולומיאו רוסי ונדהם לגלות שרוסי מצא ספר דומה בעבודת יד כשהיה סטודנט לתואר שני בשנות השלושים. כתוצאה מכך חקר רוסי את צפש, את מיתוס דרקולה שסביבו ואת הספר המסתורי. רוסי נסע עד איסטנבול; עם זאת, הופעת דמויות סקרניות ואירועים בלתי מוסברים גרמו לו לבטל את חקירתו ולחזור לעבודתו. רוסי מוסר לפול את הערות המחקר שלו ומודיע לו שהוא מאמין שדרקולה עדיין חי.
עיקר הרומן מתמקד בציר הזמן בשנות החמישים, העוקב אחר הרפתקאותיו של פול. לאחר הפגישה עם פול, רוסי נעלם; מריחות דם על שולחנו ותקרת משרדו הם העקבות היחידים שנותרו. בטוח שדבר מצער קרה לו, פול מתחיל לחקור את דרקולה. כשהוא בספריית האוניברסיטה הוא פוגש אישה צעירה שקוראת עותק מהספר "דרקולה" של בראם סטוקר. שמה הלן רוסי, בתו של ברתולומיאו רוסי והיא הפכה למומחית לדרקולה. פול מנסה לשכנע אותה שאחד הספרנים מנסה למנוע את המחקר שלה בנושא דרקולה, אך היא אינה משתכנעת. מאוחר יותר, הספרן תוקף ונושך את הלן. פול מתערב ומשתלט עליו, אך הוא מתפתל חופשי. לאחר מכן נדרס הספרן מול הספרייה וככל הנראה נהרג.
לאחר ששמעה את סיפור אביה, המספרת מתעניינת בתעלומה ומתחילה לחקור את דרקולה כשהיא ואביה מטיילים ברחבי אירופה של שנות השבעים. למרות שבסופו של דבר הוא שולח אותה הביתה, היא לא נשארת שם. לאחר שמצאה מכתבים המופנים אליה המגלים שהוא עזב במסע אחר אמה (שבעבר האמינו שהיא מתה), היא יוצאת למצוא אותו. כפי שמובהר לאט לאט ברומן, הלן היא אם המספרת. המכתבים ממשיכים את הסיפור שאביה סיפר לה. המספרת מחליטה לנסוע למנזר שם היא מאמינה שאביה עשוי להיות.
חלק שני[עריכת קוד מקור | עריכה]
המספרת קוראת תיאורים של מסעות אביה והלן דרך מזרח אירופה בשנות החמישים. תוך כדי מסעותיהם מסיקים הלן ופול כי ייתכן שרוסי הובא על ידי דרקולה לקברו. הם נוסעים לאיסטנבול כדי למצוא את ארכיונו של הסולטן מהמט השני, שלדעת פול מכיל מידע בדבר מיקום הקבר. הם פוגשים את פרופסור טורגוט בורה מאוניברסיטת איסטנבול, שגילה גם ספר דומה לזה של פול ורוסי. יש לו גישה לארכיון של מהמט ויחד הם חושפים כמה מסמכים חשובים. הם רואים גם את הספרן שנהרג כביכול בארצות הברית - הוא שרד משום שהוא ערפד והוא המשיך לעקוב אחר הלן ופול. הלן יורה בספרן הערפד אך מתגעגעת לליבו וכתוצאה מכך הוא לא מת.
מאיסטנבול, פול והלן נוסעים לבודפשט, הונגריה, כדי לחקור את מיקום קברו של דרקולה ולהיפגש עם אימה של הלן. לדעתם עשויה להיות לה ידיעה על רוסי, השניים נפגשו במהלך מסעותיו לרומניה בשנות השלושים. לראשונה הלן שומעת על הרומן הלוהט בין אימה לרוסי. פול והלן לומדים בין היתר שאימה של הלן – ולפיכך גם הלן עצמה – הן מצאצאיו של ולאד צפש.
חלק שלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]
טורגוט בורה יוצא למסע חיפוש אחר קברו של דרקולה לבולגריה. הוא גם מגלה שהוא חלק מארגון שהקים הסולטן מהמט השני מהאליטה של היניצ'רים כדי להילחם במסדר הדרקון, קונסורציום מרושע שנקשר מאוחר יותר עם דרקולה. בבולגריה, הלן ופול מבקשים את עזרתו של מלומד בשם אנטון סטויצ'ב. באמצעות מידע שנצבר מסטויצ'ב, הלן ופול מגלים שדרקולה נקבר ככל הנראה במנזר הבולגרי סווטי גאורגי.
לאחר קשיים רבים פול והלן מגלים את מקום הימצאו של סווטי גאורגי. עם הגיעם למנזר הם מוצאים את גופתו של רוסי בקריפטה ונאלצים לנעוץ פגיון כסף בלבו כדי למנוע את הפיכתו המלאה לערפד. לפני שהוא מת, הוא מגלה שדרקולה הוא מלומד ויש לו ספרייה סודית. רוסי כתב על כליאתו בספריה זו והסתיר את כתביו שם. פול והלן נרדפים למנזר על ידי גורמים פוליטיים ועל ידי הספרן הערפד - כולם מחפשים את קברו של דרקולה, אך מגלים שהוא ריק כשהם מגיעים למקום.
פול והלן עוברים לארצות הברית, מתחתנים והלן מולידה את המספרת. עם זאת, היא נכנסת לדיכאון כמה חודשים לאחר מכן. מאוחר יותר היא מתוודה שחששה שהנשיכה הערפדית שקיבלה קודם לכן תדביק את ילדתה. המשפחה נוסעת לאירופה בניסיון לעודד אותה. כאשר הם מבקרים במנזר סנט-מתייה-דה-פירנה-אוריינטלס, הלן מרגישה את נוכחותו של דרקולה ונאלצת לקפוץ מצוק. נוחתת על דשא, היא שורדת ומחליטה לצוד אותו ולהרוג אותו על מנת להיפטר מאיומה ומפחדיה.
כשהמספרת מגיע לסנט-מתייה-דה-פירנה-אוריינטלס, היא מוצאת את אביה. האנשים שהוזכרו לאורך ציר הזמן של שנות השבעים מתכנסים בניסיון אחרון להביס את דרקולה. הוא נהרג לכאורה מפגיעת כדור כסף שנורה בלבו על ידי הלן.
באפילוג, שמתרחש בשנת 2008, המספרת משתתפת בכנס של ימי הביניים בפילדלפיה ועוצרת בספרייה ובה אוסף נרחב של חומרים הקשורים לדרקולה. היא משאירה בטעות את פתקיה והמלווה ממהר החוצה ומחזיר אותם אליה, כמו גם ספר עם דרקון המודפס במרכזו, ומגלה שדרקולה עדיין חי או שאחד ממיניו מחקה את האדון.
רקע ופרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע ביוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]
העניין של קוסטובה באגדת דרקולה החל בסיפורים שאביה סיפר לה על הערפד בילדותה. המשפחה עברה מארצות הברית לליובליאנה שבסלובניה בשנת 1972, בעוד אביה לימד במשך שנה באוניברסיטה מקומית. במהלך אותה שנה נסעה המשפחה ברחבי אירופה. לדברי קוסטובה, "זו הייתה החוויה המעצבת של ילדותי." היא "הוקסמה מ[סיפורי דרקולה של אביה] מכיוון שהם היו... מההיסטוריה בצורה מסוימת, למרות שהם לא היו על היסטוריה אמיתית, אבל שמעתי אותם במקומות ההיסטוריים היפים האלה." העניין של קוסטובה בספרים ובספריות החל מוקדם גם כן. אמה, ספרנית, לקחה אותה ואת אחיותיה לעיתים קרובות לספרייה הציבורית - כל אחד מהם הורשה לבדוק 30 ספרים והיה להם מדף מיוחד לספרי הספרייה שלהם.
היא האזינה בילדותה להקלטות של מוזיקה עממית בלקנית והתעניינה במסורת. מאוחר יותר היא שרה וביימה מקהלה סלאבית בזמן לימודי תואר ראשון באוניברסיטת ייל. היא וכמה חברים נסעו למזרח אירופה בשנת 1989, במיוחד בולגריה ובוסניה, כדי ללמוד מנהגים מוזיקליים מקומיים. ההקלטות שעשו הופקדו בספריית הקונגרס. בזמן שקוסטובה שהתה באירופה, חומת ברלין קרסה, מבשרת את נפילת הקומוניזם במזרח אירופה, אירועים שעיצבו את הבנתה את ההיסטוריה.
מבנה ופרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
לקוסטובה היה "רגע הארה" כשהבינה שמיקום שרידיו של ולאד צפש אינו ידוע. חמש שנים מאוחר יותר, בשנת 1994, כשקוסטובה טיילה בהרי האפלצ'ים עם בעלה, היה לה פלאשבק לאותם רגעי סיפורים עם אביה ושאלה "מה אם האב היה מסובב את סיפורי הדרקולה שלו לבתו הנכנסת בעצמה לסיפור. מה אם דרקולה עדיין היה בחיים?" היא גירדה מיד שבעה עמודים של פתקים לפנקס הסופרים שלה. יומיים לאחר מכן החלה לעבוד על הרומן. באותה תקופה לימדה אנגלית כשפה שנייה, כתיבה יוצרת והלחנה באוניברסיטאות בפילדלפיה, פנסילבניה. היא עברה לאן ארבור, מישיגן, נכנסה לתוכנית הכתיבה באוניברסיטת מישיגן וסיימה את הספר כשהיא מקבלת תואר שני באמנויות.
קוסטובה ערכה מחקר מקיף על מזרח אירופה ועל ולאד צפש. היא מצאה ערכת הרג ערפדים במוזיאון מרסר, שכללה אקדח, כדורי כסף, צלב, יתד עץ ואבקת שום.
תוך כדי כתיבתה פרסמה במשרדה מפות של מזרח אירופה ובנתה תרשים שיעזור לה לעקוב אחר לוחות הזמנים של הספר. בעלה, אותו פגשה בבולגריה, סייע לה בתיאורים גאוגרפיים הקשורים ובדיקציה. לקח לה עשר שנים לסיים את הרומן. קוסטובה סיימה את הרומן בינואר 2004 ושלחה אותו לסוכן ספרותי פוטנציאלי בחודש מרץ. כעבור חודשיים ותוך יומיים מיום שליחת כתב היד שלה למו"לים, הוצעה לקוסטובה עסקה - היא סירבה. הזכויות על הספר נמכרו במכירה פומבית, וחברת ליטל בראון קנתה אותן תמורת שני מיליון דולר. Publishers Weekly הסבירו את המחיר הגבוה כתוצאה ממלחמת הצעות מחיר בין האמונה כי ייתכן שזהו "צופן דה וינצ'י הבא". סגן נשיא ומוציא לאור אחד אמר כי "בהתחשב בהצלחה של צופן דה וינצ'י, כולם ברחבי העיר יודעים עד כמה השילוב בין מותחן והיסטוריה יכול להיות פופולרי ולאיזו תופעה הוא יכול להפוך." ליטל בראון לאחר מכן מכרה את הזכויות ב-28 מדינות. הספר ראה אור בארצות הברית ב-14 ביוני 2005.
ז'אנר וסגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההיסטוריון תואר כשילוב של ז'אנרים, כולל רומן גותי, רומן הרפתקאות, רומן בלשי, סיפור המסע, רומן היסטורי פוסט-מודרני ומותחן היסטורי.
קוסטובה רצתה לכתוב רומן ספרותי רציני, עם גיבורים מלומדים, שהזכיר במקביל הרפתקאות מהמאה ה-19. היא קיבלה השראה מסופרים ויקטוריאניים כמו וילקי קולינס; הרומן שלו "מונסטון" (1868), עם פיתולי העלילה שלו ושלל המספרים, היה "מודל מרכזי". האב הקדמון הספרותי העיקרי של ההיסטוריונית, לעומת זאת, הוא דרקולה של בראם סטוקר (1897). לדוגמה, ב"ההיסטוריונית" ובדרקולה, הגיבור מוקסם וגם נחרד מדרקולה. שניהם מסופרים באמצעות סדרת מכתבים וזיכרונות. הרומן כולל גם אזכורים רבים ליצירתו של סטוקר - דרקולה אפילו מחזיק בעותק של הרומן. עם זאת, קוסטובה מעצבת את דרקולה לדמות שלה. בעוד הערפד של סטוקר הוא המוקד של הרומן שלו, זה של קוסטובה נמצא בקצוות. יתר על כן, התערובת של דרקולה הבדיוני ולאד ההיסטורי "מוסיפה יתרון מרושע ומפחיד" לדמות. למרות שורשיו הגותיים, ההיסטוריונית אינו ספוג אלימות וגם אינו רומן אימה. קוסטובה כיוונה לכתוב סיפור רפאים ויקטוריאני "מצמרר" וסגנונה הריאליסטי הוא שיוצר אפקט זה.
למרות שסוקרים רבים השוו את ההיסטוריונית למותחן ההיסטורי של דן בראון "צופן דה וינצ'י" (2003), קוסטובה אמרה שספרה "הוא חלק ממסורת שבה מלאכת ספרות ומחקר חשובים לא פחות מפעולה... החפיפה היחידה היא הרעיון הזה של אנשים שמחפשים משהו בהיסטוריה. אני עדיין מופתעת כשאנשים מבצעים את ההשוואה הזו, אני מאוד אסירת תודה שהמוציא לאור שלי מעולם לא דחף לזה." יתר על כן, הדמות ההיסטורית האמיתית היחידה ברומן שלה היא ולאד והיא שינתה את שמם של כמה מיקומים "מחשש שקוראים מסוימים עלולים לבלבל בין פנטזיה ומציאות, כפי שקרה עם הרומנים של בראון". הסוקרים שיבחו את התיאורים השופעים של קוסטובה על התפאורה והערים והמדינות האירופיות המרתקות שהסיפור חוצה: אמסטרדם, סלובניה, רומניה, בולגריה, טורקיה, צרפת, אוקספורד, שווייץ ואיטליה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ההיסטוריונית, באתר OCLC (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Bob Thompson, "The Writers Bitten by the Vampire Bug", The Washington Post (28 July 2005). Access World News (subscription required). Retrieved 10 May 2009.