הוועדה הלאומית המייעצת לאווירונאוטיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הוועדה הלאומית המייעצת לאווירונאוטיקה
National Advisory Committee for Aeronautics
NACA seal.jpg
החותמת הרשמית של NACA המציגה את טיסתם הראשונה של האחים רייט ב-1903
US-NACA-Logo.svg
לוגו NACA
מידע כללי
מקור סמכות Flag of the United States.svg  ארצות הברית
הקמה 3 במרץ 1915
פירוק 1 באוקטובר 1958
סוכנות מחליפה נאס"א
עובדים כ-8,000 בעת פירוקה (הועברו לנאס"א)
תקציב 100 מיליון $ בעת פירוקה

הוועדה הלאומית המייעצת לאווירונאוטיקהאנגלית: National Advisory Committee for Aeronautics ובקיצור NACA) הייתה סוכנות פדרלית בארצות הברית שנוסדה ב-3 במרץ 1915 על מנת להוביל, לקדם ולמסד את המחקר האווירונאוטי בארצות הברית. ב-1 באוקטובר 1958, מכוח חוק האווירונאוטיקה והחלל הלאומי, פורקה הסוכנות, ונכסיה, תקציבה ועובדיה הועברו לידי מנהל האווירונאוטיקה והחלל הלאומי (נאס"א) שרק הוקמה. שם הסוכנות - NACA - היה מבוטא כל אות בפני עצמה ("אן. איי. סי. איי.") ולא כמילה אחת.‏[1]

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכיתוב על הקיר הוא הצהרת השליחות של NACA: "תהיה זו חובתה של הוועדה המייעצת לאווירונאוטיקה לפקח ולכוון את המחקר המדעי על בעיות התעופה במטרה למצוא פתרון מעשי להם..."

NACA החלה כאמצעי חרום במהלך מלחמת העולם הראשונה כדי לקדם את התאום התעשייתי-מדעי-ממשלתי בפרוקייטים צבאיים. היא נבנתה בדומה לסוכנויות אירופאיות בעלות תפקידים דומים, ובמיוחד על מבנה "הוועדה המייעצת לאווירונאוטיקה" הבריטית.

בדצמבר 1912 מינה נשיא ארצות הברית דאז, ויליאם האוורד טאפט, נציבות לאומית למחקרים אווירודינמיים, בראשותו רוברט אס. וודווארד, שהיה נשיא מכון קרנגי למדע. בינואר 1913 הועלה בפני הקונגרס של ארצות הברית חוק שימסד את הנציבות אך החוק לא אושר.

צ'ארלס די. וואלקוט, מזכיר מוסד הסמית'סוניאן בין 1907 ל-1927, לקח על עצמו את המאמץ, ובינואר 1915 הציגו הסנטור בנג'מין טילמן ונציג בית הנבחרים ארנסט וו. רוברטס הצעות חוק זהות שהמליצו על הקמת וועדה מייעצת כפי שהתווה וואלקוט. לפי הצעת החוק, מטרת הוועדה המייעצת הייתה: "לפקח ולכוון את המחקר המדעי על בעיות התעופה במטרה למצוא פתרון מעשי להם, ולקבוע מה הן הבעיות אותם יש 'לתקוף' ניסויית ולדון בפתרונותיהם וביישומם בשאלות מעשיות". עוזר מזכיר הצי האמריקאי זאז, פרנקלין דלאנו רוזוולט, כתב כי הוא "מאמץ בכל ליבו את העיקרון" עליו התבססה החקיקה. בעקבות כך הציע וואלקוט להוסיף את ההצעה למסמך ההקצבות של הצי (Naval Appropriations Bill).‏[2]

לפי מקור אחד, "חוק ייסוד NACA עבר כמעט ללא הבחנה, כרוכב על מסמך ההקצבות של הצי, שאושר ב-3 במרץ 1915".‏[3] הוועדה החדשה, שמנתה 12 אנשים (שלא קיבלו תשלום), קיבלה תקציב של 5,000 דולר לשנה (כ-105,000 דולר בדולרים של שנת 2010).

נשיא ארצות הברית וודרו וילסון חתם על החוק באותו יום, שהיה היום האחרון לכהונת הקונגרס האמריקאי ה-63. החוק, בו נכתב כי: "תהיה זו חובתה של הוועדה המייעצת לאווירונאוטיקה לפקח ולכוון את המחקר המדעי על בעיות התעופה במטרה למצוא פתרון מעשי להם...", ייסד רשמית את "הוועדה המייעצת לאווירונאוטיקה".‏[4]

מחקר ב-NACA[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידת הניסויים של NACA בבסיס חיל האוויר אדוארדס בקליפורניה. 1 בינואר 1952.
ה-NACA XS-1 (בל X-1).

ב-20 בינואר 1920 מינה הנשיא וילסון את חלוץ התעופה אורוויל רייט לוועדה המייעצת. עד לתחילת שנות ה-20 אימצה לעצמה הוועדה משימה חדשה: קידום התעופה הצבאית והאזרחית באמצעות מחקר יישומי שצפה מעבר לצרכים שנדרשו אז. מהנדסי הוועדה ביצעו את המשימה באמצעות אוסף מנהרות הרוח המרשימות שהיו ברשותם, בדיקת מנועים במצב עומד, ומתקני טיסה ניסויית. לקוחות פרטיים וגורמים צבאיים יכלו גם הם להשתמש במתקני NACA, זאת על בסיס חתימת חוזים.

מתקני הוועדה המייעצת

ב-1922 העסיקה NACA‏ 100 עובדים, ועד 1938 עלה מספרם ל-426. בנוסף למשימות פורמליות, עודדו העובדים "להבריח" (לבצע) מחקרים לא-מורשים, ובלבד שלא יהיו "אקזוטיים" מידי. התוצאה הייתה שורה של פריצות דרך משמעותיות, ביניהם "חיפוי NACA" (שנות ה-30), "כנף NACA" (שנות ה-40) וה-"Area rule" למטוסים על קוליים (שנות ה-50). "חיפוי NACA" משמש גם כיום במטוסים המתקדמים ביותר כגון ה-F-22 ראפטור.

מצד שני, סירובה של NACA ב-1941 להגביר את מהירות זרימת האוויר במנהרות הרוח שלהם גרמה לעיכוב לוקהיד קורפוריישן בפתרון בעיית הפחיסות (Compressibility) ב-P-38 לייטנינג. מנהרת הרוח בלנגלי, שהייתה בגודל 9.1 על 18 מטרים, פעלה במהירות מקסימלית של 160 קמ"ש, והמנהרות שנבנו במפוט, שגודלם היה 2.1 על 3 מטרים, הגיעו למהירות מקסימלית של 400 קמ"ש. מהירויות אלו נחשבו בעיני מהנדסי לוקהיד חסרי שימוש עבורם. הגנרל הנרי ה. ארנולד תפס את העניין ודחה את התנגדויות NACA למהירויות גבוהות יותר, וכתוצאה מכך בנתה NACA מנהרות רוח חדשות, ביניהם אחת בבסיס מפוט, בגודל 4.9 מטרים, שהגיעה למהירות של 950 קמ"ש בסוף 1942.‏[5][6]

עם שבירת מחסום הקול על ידי מטוס הניסוי בל X-1, תבעה NACA את הקרדיט על כך, למרות שהמטוס הופעל באותה עת על ידי חיל האוויר האמריקאי, ולמרות שבעת שבירת המחסום הטיס אותו טייס מחיל האוויר. NACA תבעה גם את הקרדיט על המטוס הראשון שהגיע אל גבול החלל - ה-X-15, למרות שטס לראשונה רק אחרי ש-NACA כבר פורקה.

הוועדה המיוחדת לטכנולוגיית חלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי הוועדה המיוחדת לטכנולוגיית חלל ב-26 במאי 1958. ראשון מימין הוא מדען הטילים וורנר פון בראון.

ב-21 בנובמבר 1957 ייסד יו דריידן, אז ראש NACA, את "הוועדה המיוחדת לטכנולוגיית חלל" (Special Committee on Space Technology).‏[7] הוועדה, שנקראה גם "וועדת סטיבר" על שם העומד בראשה - גייפורד סטיבר - הייתה וועדת היגוי מיוחדת שקיבלה מנדט לתאם בין ענפים שונים של הממשל הפדרלי, חברות פרטיות, אוניברסיטאות בארצות הברית ובין NACA, זאת במטרה לרתום את ניסיונם לפיתוח תוכנית חלל לאומית.‏[8]

שני חברים בוועדה היו שני מהנדסי טילים גרמניים שעבדו בשירות גרמניה הנאצית בעת מלחמת העולם השנייה. הראשון היה הנדריק בוד, ממפתחי ה-V-1, והשני היה וורנר פון בראון, מפתחו הראשי של ה-V-2.

הפיכה לנאס"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 באוקטובר 1957 שיגרה ברית המועצות את הלוויין המלאכותי הראשון של כדור הארץ - ספוטניק 1. שיגור זה, יחד עם ניסיונות השיגור לחלל הכולשים של ארצות הברית, גרמו למשבר ספוטניק. בעקבות המשבר הוצע חוק האווירונאוטיקה והחלל הלאומי, שכלל את איחוד תוכניות החלל הרבות של ארצות הברית, שהופעלו על ידי זרועות הצבא השונות ועל ידי סוכניות פדרליות שונות, לתוכנית חלל יחידה, שתנוהל על ידי סוכנות חלל חדשה שתוקם. החוק אושר ונחתם על ידי הנשיא דאז דווייט אייזנהאואר ב-29 ביולי 1958. החוק הורה כי החל מה-1 באוקטובר 1958 יועברו כל סמכויות NACA, כולל מתקניה, עובדיה ותקציבה, לידי סוכנות פדרלית חדשה - נאס"א.

מנהלי NACA[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Murray, Charles, and Catherine Bly Cox. Apollo. South Mountain Books, 2004, p. xiii.
  2. ^ Model Research - Volume 1
  3. ^ NACA ORIGINS (1915-1930)
  4. ^ Engines and Innovation
  5. ^ Bodie, Warren M. The Lockheed P-38 Lightning. pp. 75-76.
  6. ^ The First Big High Speed Tunnel
  7. ^ Into the Unknown Together - The DOD, NASA, and Early Spaceflight
  8. ^ SEIZING THE SPACE INITIATIVE