רודוס
 |
יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
ערך זה עוסק באי יווני. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו רודוס (פירושונים).
רוֹדוֹס (ביוונית: Ροδος, הגייה Ródos) הוא אי יווני בים האגאי המהווה חלק מהאיים הדודקאנסיים. האי הוא המזרחי ביותר בין איי יוון המרכזיים בים האגאי. רודוס הוא בירת פרובינציית רודוס. באי נמצאו ממצאים רבים לתרבויות קדומות והוא ידוע מבחינה היסטורית בשל הקולוסוס של רודוס, אחד משבעת פלאי עולם ששכן בו. התיירים באים לרודוס ממדינות רבות, בהן ישראל. שבעה חודשים בשנה, בקיץ ובעונות המעבר, פרנסת בני המקום מבוססת בעיקר על התיירות. בשאר חודשי השנה, כאשר מזג האוויר מאפשר זאת, הם עוסקים בעבודות בנייה, אחזקה וחקלאות. האי קטן למדי, אורכו כמאה קילומטר ורחבו המרבי הוא כארבעים קילומטר. שטח האי כ-1,400 קמ"ר והוא שוכן במרחק 17.7 ק"מ מערבה לטורקיה, בין היבשת היוונית לקפריסין. ב-2011 אוכלוסיית האי מנתה 115,490 תושבים, מתוכם 50,636 מתגוררים בעיר רודוס המשמשת כבירתו.
תוכן עניינים |
היסטוריה[עריכה]
במאה התשיעית לפני הספירה היו במקום שלוש ערי מדינה עצמאיות פעילות ומשגשגות לינדוס, קמירוס ויאליסוס. העיר רודוס שהיא העיר הגדולה באי נבנתה מאוחר יותר בשנת 408 לפני הספירה על ידי שלוש הערים הוותיקות והיא הפכה לעיר המרכזית באי. בני המקום דברו באותה שפה וחיו באותה תרבות יוונית, בדרך כלל חיי שלום אך לפעמים נלחמו זה בזה. הערים היו מבוצרות מוקפות חומה ומבצרים. לכל עיר, במקום נישא, היה מקדש, כנהוג בערים היווניות. בערים היו גם מבני ציבור וממשל גדולים ומרשימים, שווקים ואצטדיון ספורט שבו התקיימו תחרויות מדי שנה.
בתקופה הרומית לא היה המקום בשיאו. מסעות הצלב הביאו לאי אבירים ונזירים אבל גם מלחמות עם השכנים מעבר לים. ב-1304 הוספיטלרים כבשו את האי והחזיקו בו עד 1522, כאשר האימפריה העות'מאנית כבשה את האי לאחר קרב קשה ועקוב מדם והאבירים עברו למלטה ומאז נקראים אבירי מלטה. הטורקים באו במאתיים ושמונים אוניות ואיבדו במלחמה כחמישים אלף איש. גם בצד הלטיני היו אלפי הרוגים.
לקראת סוף המאה ה-19 היוו היהודים את הקבוצה הדתית השנייה בגדולה באי, כשקהילתם מונה 11 אלף נפש מתוך 28 אלף יושביו.[1] בשנת 1912 עבר רודוס לשליטת איטליה לאחר המלחמה שבין איטליה והאימפריה העות'מאנית. במהלך התקופה בה שלטה איטליה הפשיסטית ברודוס, נעשו ניסיונות לכפות על תושבי המקום את התרבות האיטלקית. במלחמת העולם השנייה שימש האי כבסיס צבאי מבוצר שממנו קודמו ניסיונותיה של איטליה לבנות אימפריה ים תיכונית. לאחר כניעתה של איטליה לבעלות הברית, בספטמבר 1943, נעשה ניסיון בריטי, כחלק ממערכת הדודקאנס בה ניסו הבריטים להחזיק באיי הדודקאנס, להצניח במקום צנחנים שיחברו אל 40,000 החיילים האיטלקים ששהו במקום, ויחזיקו מעמד כנגד הגרמנים. הגרמנים הגיבו במהירות וכבשו את האי בתחילת ספטמבר 1943. הכיבוש הגרמני הביא אסון ליהודי רודוס, ו-1,673 מהם נשלחו לאושוויץ. רק 151 מהם שרדו. הקונסול הטורקי סלאחטין אולקומן, הצליח להציל כ-42 יהודים, בטענה כי הם אזרחים טורקים או בעלי זיקה לטורקיה. הגרמנים החזיקו באי עד לסוף המלחמה. לאחר המלחמה הושלט באי שלטון צבאי בריטי, וב-1948 הוחזר האי לשליטת היוונים.
ב-12 בינואר 1949 נפתחו שיחות שביתת הנשק בין מדינת ישראל לבין מדינות ערב במלון השושנים ברודוס בחסותו של המתווך מטעם האו"ם ראלף באנץ'. השיחות הסתיימו ב-20 ביולי 1949 עם חתימת ההסכם עם סוריה, שהיה אחרון הסכמי שביתת הנשק שנחתמו.
ראו גם[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
- רודוס, קוס והאיים הדודקנסיים, הוצאת שטיינהרט-קציר.
- מדריך קנמן רודוס + מפה, הוצאת ספרי.
קישורים חיצוניים[עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- רודוס באתר למטייל
- רודוס באתר עולמות
- מפה כללית של האי רודוס
- מפה פיזית של האי רודוס
- מפת דרכים וישובים של האי רודוס
- אתר המוזיאון היהודי ברודוס
- כתבה לזכר קהילת יהדות רודוס באתר "טל-כרם" הטלוויזיה הקהילתית בית הכרם ירושלים
- האתר הרשמי
- בן זגגי, פעם שלישית רודוס: הטוב, הרע והאין-ברירה באי היווני, nrg, 20.8.2010
- מאיר בלייך, הסכמי רודוס: טיול היסטורי באי רודוס, באתר nrg מעריב, 10 ביולי 2011
הערות שוליים[עריכה]
- ^ עיתון המגיד, אוגוסט 02, 1888
