הכוחות המזוינים של עיראק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיילים מצבא עיראק, 31 בינואר 2007

הכוחות המזוינים של עיראקערבית: القوات المسلحة العراقية) מורכבים משלוש זרועות עיקריות - צבא היבשה העיראקי, חיל האוויר העיראקי וחיל הים העיראקי הקטן. עד מלחמת המפרץ נחשבו הכוחות המזוינים של עיראק לאחד מהכוחות הגדולים והחזקים במזרח התיכון. כיום, עיראק עסוקה בשיקום צבאה והשליטה בשטחה מתחלקת בין הכוחות העיראקיים לכוחות של ארצות הברית ובעלי בריתה. הכוחות המזוינים העיראקיים הוקמו ב-6 בינואר 1921.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרום מלחמות המפרץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום מלחמת העולם הראשונה וסיום המנדט הבריטי בעיראק, נוסד הצבא העיראקי (1921). המערכות הראשונות בהן השתתפו הכוחות העיראקיים היו במהלך המלחמה האנגלו-עיראקית במהלכה נלחמו כוחות עיראקיים פרו-נאצים בבריטים ומלחמת 1948 במהלכה השתתפו כוחות עיראקיים לצד הכוחות הערבים במלחמה על השליטה בארץ ישראל.

במהלך שנות ה-60 דיכא צבא עיראק מרידות של הכורדים בצפון המדינה והחל גם להתערב בפוליטיקה המקומית. מעורבות זו הובילה לבסוף להפיכה (מהפכת ה-14 ביולי) בהנהגתו של עבד אל-כרים קאסים. תביעתה של עיראק על ריבונות באזור הגבול עם כווית הביאה במהלך שנות ה-60 להצבתו של כוח בריטי בכווית אך עיראק נמנעה מלתקוף את כווית עד תחילת שנות ה-90.

עלייתו של סדאם חוסיין הביאה להתעצמותו של הצבא העיראקי ותחת שלטונו של סדאם חוסיין, הפך הצבא העיראקי לאחד הגדולים בעולם. ב-1980 הוביל סדאם את עיראק למלחמת איראן-עיראק שנמשכה עד 1988 וגבתה קורבנות רבים משני הצדדים ולפגיעה קשה בכלכלת שתי המדינות. במהלך המלחמה, הגיע גודל הצבא העיראקי לחצי מיליון חיילים, פי שניים מגודלו בתחילת המלחמה. למרות התוצאות הקשות של המלחמה, הצבא העיראקי המשיך בגדילתו וערב מלחמת המפרץ נאמד כוחו בכמיליון חיילים, 650 מטוסי קרב וקרוב ל-2,000 טנקים. בסיום המלחמה פרץ מרד שיעי בדרום המדינה שדוכא באגרסיביות. על הכוחות העיראקים הוטלו מגבלות קשות ונאסר על חיל האוויר העיראקי לטוס מעל אזורים נרחבים משטחה של עיראק, זאת במטרה לספק הגנה לשיעים ולכורדים ולעודד את מרידתם כנגד סדאם חוסיין.

ב-2003 פלשה ארצות הברית לעיראק (מלחמת עיראק) בטענה הראשונית שעיראק שיתפה פעולה עם אל-קאעידה בהתקפה על מגדלי התאומים (פיגועי 11 בספטמבר) ולאחר מכן בטענה על פיתוח נשק להשמדה המונית בעיראק. הכוח העיראקי שמנה אז כ-375,000 חיילים ניגף בקלות והמלחמה הסתיימה בנפילת משטרו של סדאם חוסיין.

לאחר משטר סדאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיבוש עיראק והדחתו של סדאם חוסיין היוו מכה קשה לכוחות המזוינים העיראקים. הצבא פוזר, חייליו וקציניו פוטרו ומשרד הביטחון פורק. במקום הצבא שפורק על ידי הכוח הכובש, החלה ארצות הברית לשקוד על בנייתו של צבא עיראקי חדש. תחילה בגודל של כ-40,000 חיילים. עם הזמן גדל הצבא ובשנת 2011 הגיע ליותר מ-700,000 חיילים בצבא היבשה לבדו.

עם הקמתו, היה הצבא החדש מסורס מעיקר כוחו, הסתמך בעיקר על כוחות יבשתיים (המצב לא השתנה עד היום וטרם הוקמו חילות אוויר וים חזקים) וסירב לקחת חלק במאבק נגד המורדים. לאחר חבלי לידה שנמשכו שנים אחדות ובמהלכן הוגדל מאוד גודלו של הצבא קיבל הצבא העיראקי בשנת 2006 תחת אחריותו את מחוז אל-מות'נא בדרום מערב המדינה.

תהליך התעצמותו של הצבא העיראקי נמשך ללא לאות ובשנת 2008 השתתף באופן עצמאי, ללא סיוע קרקעי של ארצות הברית, שהסתפקה בסיוע אווירי בלבד בקרב בצרה.

תהליך העברת האחריות הביטחונית נמשך באופן הדרגתי עד אשר ב-1 בינואר 2009 קיבל הצבא העיראקי תחת שליטתו את חמשת המחוזות האחרונים שבהם הוצבו עדיין כוחות אמריקניים. תהליך העברת שליטה זה התאפשר לאור דיכוי מרבית ההתנגדות המזוינת למצב החדש על ידי המורדים. במאי 2011 הודיע נשיא ארצות הברית, ברק אובמה על יציאת הכוחות הקרקעיים האמריקניים מעיראק. בשטחה של עיראק נותרו רק יחידות שמאמנות את הצבא העיראקי.

למרות העברת השליטה, חיל הים העיראקי נותר קטן מאוד בהיקפו וכולל רק 5,000 מלחים וחובלים. חיל הים נמצא בפיתוח מואץ וצפוי לגדול בצורה משמעותית כדי להגן על האינטרסים העיראקיים במפרץ הפרסי. גם חיל האוויר העיראקי הוא קטן יחסית ומרבית כלי הטיס שלו הם מסוקי ומטוסי תובלה. מעט מטוסי אימון וכמות קטנה של מטוסי קרב מודרניים. גם חיל האוויר צפוי לגדול מאוד ולכלול מאות כלי טיס מודרניים מהדגמים המתקדמים ביותר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]