הכתובה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

"הכתובה" היא מחזה קומי מאת הסאטיריקן הישראלי אפרים קישון מ-1959, הדן במוסד הנישואים ובתשתיתו, הכתובה.

הסיפור מתרחש בישראל בשנות ה-60. גיבורי המחזה הם אלימלך השרברב, מפרנס המשפחה, ואשתו שפרה, שניהם לשעבר חברי קיבוץ, שמגלים, אחרי 25 שנים של חיים משותפים, שייתכן שמעולם לא התחתנו כדת.

כאשר בתם איילה עומדת להתחתן, היא מבקשת מהם את כתובתם, מאחר שארוסהּ‏, רוברט, מבקש את הכתובה למען הסדרי החתונה. לדבריו הכתובה היא חיונית להסדרי החתונה, בגלל דרישת משפחתו, נצר למשפחת רבנים מיוחסת. כאשר איילה מבקשת את הכתובה, אין הוריה זוכרים היכן הכתובה והאם בכלל התחתנו כדת וכדין.

כאשר מבינים בני המשפחה שללא הכתובה לא תוכל איילה להינשא לרוברט, מבקש אלימלך להתחתן עם שפרה, אך זו כבר אינה מעוניינת בכך, מפני שאינה מאמינה שאלימלך באמת אוהב אותה. איילה ואלימלך עושים הכול על מנת להחזיר את שפרה אל אלימלך, כולל הבאתו של בוקי, מחליף מזכיר המשק של הקיבוץ, על מנת לברר מה קרה לכתובה.

בסוף המחזה מתגלה הכתובה שהוסתרה בבית מאחורי תמונה, והמכשול לחתונתם של איילה ורוברט מוסר ובנוסף שפרה חוזרת אל אלימלך.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלימלך בנצור - יוצא קיבוץ, שרברב ובעלה של שפרה. אוהב את שפרה עמוקות ולאחר שמתברר שייתכן שאין כתובה, הוא מנסה בכל כוחותיו להתחתן עם שפרה באופן רשמי. אלימלך הוא המפרנס היחיד של המשפחה. אלימלך הוא אדם מסודר כביכול וחי בצורה שבלונית: משפרה עולה כי בכל בוקר אלימלך קם באותה צורה, בארוחת הצהריים הוא כבר רגיל לאכול מבלי להסתכל על השולחן מפני שהוא יודע בדיוק איך השולחן מסודר (לפי רצונו). אלימלך מרבה לדבר על עבודתו בתחום השרברבות, והסיפור האהוב עליו הוא על חבר הקיבוץ שהפסיד לו בהתערבות בנושא השרברבות ונאלץ לאכול את כובעו. בנוסף הוא מתואר כרברבן ובטוח שהיה אהוב על כולם בקיבוץ (לדוגמה, כאשר בוקי מגיע לבית המשפחה, אלימלך מספר לו שכאשר הוא ושפרה עזבו את הקיבוץ, בוקי בכה מכך, דבר שמעולם לא קרה).

שפרה בנצור - יוצאת קיבוץ, אשתו של אלימלך. כשאלימלך מבקש להינשא לה כדת, אינה ממהרת לתקן את הטעות ולהתחתן עמו, וכמעט דורשת גט. שפרה מתוארת כאישה בעלת כשרונות רבים שאינם באים לידי ביטוי בגלל אלימלך. כאשר מועלה החשד שהם מעולם לא התחתנו, היא מנצלת זאת על מנת להשיג שוויון זכויות עם אלימלך.

איילה בנצור - בתם של אלימלך ושפרה, ארוסתו של רוברט. עושה ככל שביכולתה לגרום להוריה להתחתן, על מנת שתוכל להתחתן עם רוברט. איילה אינה מסתכלת על בני הקיבוץ בעין יפה ומתייחסת אל כולם כרפתנים בורים. איילה לומדת פסיכולוגיה לילדים.

רוברט - ארוסהּ‏ של איילה, בן למשפחת רבנים מיוחסת. אינו יודע על כך שייתכן שהוריה של איילה לא נישאו כדת. הוא ומשפחתו רואים במסמכים הדרושים לחתונה תנאי מקדים חשוב ביותר לחתונה. מתואר כ"ילד של אמא" שאימו עדיין מנהלת לו את חייו (לדוגמה החתונה שלו ושל איילה צריכה לקרות ביום ההולדת של אימו, היא מסדרת את כיסי חליפתו והיא זו שמתעקשת כל כך לראות את הכתובה של אלימלך ושפרה).

בוקי - חבר באותו הקיבוץ שבו חיו אלימלך ושפרה, ומחליפו של המזכיר הראשי, לרוב עובד בפלחה. כאשר הוא מגיע הוא אינו יודע לשם מה, מלבד שהוא מגיע "בעניין חתונה". בתחילת השהייה אצל משפחת בנצור הוא מנסה כל הזמן לצאת על מנת לבצע משימות אחרות שהטילה עליו מזכירות המשק בעיר כמחליפו של מזכיר המשק, שמכהן כשגריר במקסיקו. כאשר הוא רואה את איילה הוא מחליט להישאר בבית משפחת בנצור, ולנסות לחזר אחריה, גם אם זה אומר לחבל ביחסים בינה ובין רוברט.

יפה בירנבוים - שכנתם של אלימלך, שפרה ואיילה. מאחר שהיא התאלמנה היא מחזרת אחרי אלימלך ומנצלת כל הזדמנות: את העובדה שאין בבית סודה ושאלימלך מאוד אוהב סודה, את התקף הלב שהוא מקבל ואת פרידתו משפרה.

מסרים וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה מבקר נושאים רבים שהיו באותה תקופה בחברה הישראלית:

  • הצורך בכתובה - המחזה מבקר את האופן בו הנישואים תלויים בכתובה, שיכולה בקלות להיאבד או להישכח. בנוסף יש גם ביקורת על כך שאין המחתנים מוכנים להתגמש בעניינים אלו ולחתן שני אנשים שמעוניינים להתחתן במקרה וכתובת ההורים נאבדת.
  • חלוקת תפקידים במשפחה - המחזה מבקר את העובדה שבאותה תקופה הייתה תפיסה לפיה הבעל הוא המפרנס והאישה צריכה להישאר בבית, לבשל ולנקות.
  • יחסי קיבוצניקים-עירוניים - המחזה מבקר את הפער בין בני הקיבוץ לבני העיר, כשבני הקיבוץ מתנשאים על בני העיר בטענה שאין הם יודעים לעשות הרבה (כדוגמת בוקי שמראה שהוא מסוגל לתקן ללא בעיה בכל דבר, גם אם אין זה תחום ההתמחות שלו), לעומת בני העיר שבטוחים שבני הקיבוץ הם בורים (כדוגמת איילה שבטוחה שבוקי הוא רפתן חסר ידע).

הפקות ועיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקת 1961[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1961 הועלה המחזה לראשונה בתיאטרון האהל, בבימויו של אפרים קישון ובכיכובו של מאיר מרגלית. ההפקה הפכה לאחד מלהיטיו הבולטים של התיאטרון.

הפקת 1966 (יידיש)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1966 הופק המחזה ביידיש על ידי משפחת בורשטיין (פסחק'ה, ליליאן, מייק וסוזאן) בבימויו של שרגא פרידמן. ההפקה כללה שירים שהוקלטו לתקליטון בחברת CBS.‏[1]

הפקת 1980[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980 הופק המחזה בתיאטרון הבימה בבימויו של היי קילוס, בכיכובם של שמואל וילוז'ני, נסים עזיקרי, ליא קניג, טובה פרדו, טלי לובראני ועוד.

הפקת 2007[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2007 הופק המחזה בתיאטרון הקאמרי בבימויו של משה נאור, בכיכובם של שלמה בראבא (אלימלך), ענת וקסמן (שפרה), שירה קצנלנבוגן (איילה), אבי גרייניק ונדב אסולין (רוברט), יפתח קליין ודני שטג (בוקי) ורוזינה קמבוס (יפה בירנבוים). הפקה זו זכתה לביקורות אוהדות מצד המבקרים ולביקורות חצויות מצד הקהל. ההצגה הייתה מועמדת לתואר הקומדיה של השנה בפרס התיאטרון הישראלי.

הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2008 יצא הסרט "הכתובה" בבימויו של מנחם גולן, אשר מבוסס על המחזה. את התסריט כתבו קישון וגולן ביחד, תוך שינויים מבחינת עלילה וגם דמויות חדשות. הסרט הוא בהשתתפותם של מאיר סוויסה, ענת ברזילי, פזית ירון מינקובסקי ושלמה וישינסקי. הסרט לא זכה לביקורות נלהבות ורוב המבקרים טענו שמדובר בסרט עשוי רע.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]