תעלת בלאומילך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תעלת בלאומילך
כרזת הסרט
בימוי:	אפרים קישון
הפקה:	אפרים קישון ורוני יעקב
תסריט:	אפרים קישון
שחקנים ראשיים:	בומבה צור ניסים עזיקרי שרגא פרידמן שייקה אופיר אורי זוהר גדעון זינגר מוסקו אלקלעי אלברט כהן עודד תאומי גבי עמרני ראובן בר יותם מרים גבריאלי אבנר חזקיהו אושיק לוי
מוזיקה:	נועם שריף
תאריך יציאה לאקרנים:	1969
משך הקרנה:	90 דקות
שפת הסרט:	עברית
פרסים:	היה מועמד לפרס גלובוס הזהב
דף הסרט ב-IMDb

תעלת בלאומילך הוא סרט קולנוע ישראלי קומי-סאטירי בבימויו של אפרים קישון שיצא לאקרנים ב-1969. הסרט מבוסס על הומורסקה בשם "תעלה בתל אביב" של קישון, שהופיעה בספר "אלף גדיא וגדיא".

הסרט זכה להצלחה קופתית וביקורתית, זכה בפרס הסרט הזר בפסטיבל הסרטים של ברצלונה, בפרס חבר השופטים בפסטיבל הסרטים של מונטה קרלו והיה מועמד לפרס גלובוס הזהב.

תוכן עניינים 1 תיאור העלילה 2 שחקנים 3 הסרט וההומורסקה 4 היבטים סאטיריים 5 היבטים קולנועיים 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] תיאור העלילה

בסרט מופיע חולה רוח בשם בלאומילך, שיש לו אהבה לפטיש אוויר. בלאומילך נמלט מבית המשוגעים, גונב פטיש אוויר של עיריית תל אביב, ומתחיל לקדוח לפנות בוקר בלב כיכר מוגרבי. שוטר מקוף (אשר לימים הפך להיות השוטר אזולאי) אינו מעלה על דעתו לשאול את הפועל כל שאלה, אלא להפך, מנסה להשליט סדר במקום ולסייע לבלאומילך. דבורה, חברתו של עוזר מנהל מחלקת דרכים בעירייה, יחזקאל ציגלר, מתגוררת סמוך למקום ומספרת לציגלר על המהומה.

סביב החופר מתפתחת מהומה שלמה, בגלל הרעש וההפרעה לתעבורה, אך איש אינו מנסה לעצור בעדו. אף אחד מהאחראים אינו רוצה להצטייר כמי שאינו יודע מה מתרחש בתחום אחריותו, והכול, כולל אנשי העירייה והמשטרה, מעמידים פנים כאילו כל המבצע היה מתוכנן.

היחיד שמגלה את האמת הוא ציגלר, המציץ לתוך בקתתו של החופר ומגלה שם את פטיש האוויר שכוב על מיטתו, מכוסה בשמיכה. ציגלר מבין שבלאומילך מטורף ושאיש לא נתן את ההוראה לחפור בכיכר.

ציגלר אינו מוצא אוזן קשבת. הכול מעדיפים להעמיד פנים כאילו מדובר בפרויקט עירוני מתוכנן היטב, והתעלה במורד אלנבי ממשיכה להיחפר בדרך אל הים. ציגלר, המוחה נואשות, מוכרז מטורף ומפוטר מתפקידו.

בסיום הסרט, נפתחת "תעלת אלנבי" בטקס רב משתתפים, בליווי תזמורת ונציגי הממשלה, כשהכול מודים לראש העיר בעל החזון, שהפך את תל אביב לוונציה של המזרח הקרוב. בלאומילך, אשר נעלב מכך שלא קיבל הכרה לתרומתו בנושא, לוקח את פטיש האוויר, ועובר לחפור בכיכר מלכי ישראל (לימים כיכר רבין).

[עריכה] שחקנים

שחקן	תפקיד
בומבה צור	בלאומילך
שייקה אופיר	שוטר
ניסים עזיקרי	יחזקאל ציגלר
אבנר חזקיהו	מנחם צוקרמן, שען
מרים גבריאלי	דבורה צוקרמן
אלברט כהן	ד"ר גלעד
גדעון זינגר	ניצב משנה עקיבא לבקוביץ'
נתן וולפוביץ'	ראש העיר
זהרירה חריפאי	שכנה
אסתר גרינברג	גברת כלניות
גבי עמרני	שוטר
אורי זוהר	מנצח תזמורת
מוסקו אלקלעי	זליג שולטהייס
שרגא פרידמן	ד"ר אביגדור קויבישבסקי
עודד תאומי	רופא שיניים
רבקה מיכאלי	מנקה
ציפי שביט	מזכירה
אלישבע מיכאלי	מזכירה
יהודה אפרוני
ראובן שפר
אמנון מסקין
אברהם רונאי	מר קוֹ‏סְלָ‏ה, עוזר ראש העיר
שלמה וישינסקי
ראובן בר יותם	פורמן
אושיק לוי
חנוך רוזן
רינה גנור	סיינה
אביבה פז	מזכירה
יונה אטלס
אפרים קישון	נהג
עמיר קישון	ילד

[עריכה] הסרט וההומורסקה

בין הסרט להומורסקה ישנם מספר הבדלים חשובים. בהומורסקה "תעלה בתל אביב" של קישון מתואר חולה נפש בשם נפתלי ברמן, הנמלט מבית החולים לחולי נפש בבת ים, ומתחיל לחפור ברחובות תל אביב, החל בצומת הרחובות אלנבי ורוטשילד, ואז במורד אלנבי עד לים, כשלאורך כל הדרך אין מי שמנסה להתנגד לו.

בסרט, הוסיף קישון לעלילה אלמנט חשוב אחד – דמותו של יחזקאל ציגלר, האיש המנסה לצעוק כי המלך הוא עירום. אלמנט זה נלקח מן המערכון "יצחק הסוף איננו" בספר "מערכונים" משנת 1959, שעובד מאוחר יותר להומורסקה "זכר צדיק לברכה" בספר "הכול תלוי", משנת 1961. במערכון, סיפור המעשה הוא חלום. בהומורסקה, סיוט. בשני המקרים, ישנה דמות המנסה לצעוק כי המלך הוא עירום, אך כל הדמויות האחרות מעדיפות שלא להאזין לדברי ה"משוגע" המביא בשורות לא רצויות.

[עריכה] היבטים סאטיריים

תעלת בלאומילך הוא סיפור המתרחש בישראל ובמקום מסוים מאוד בה, אך הביקורת הסאטירית שביסודו מופשטת ואוניברסלית, כמעט ללא התייחסות מפורשת לאישים ציבוריים אמתיים בתקופה. הפעם היחידה בה נראה בן-התקופה היא בסצנה בתחנת המשטרה, בה השכנים שנעצרו בגין הפרת סדר הציבור משמיעים למפקח המשטרתי "קונצרט" המציג את הרעשים להם הם חשופים בשל עבודות-הבנייה. בשיא ה"קונצרט", כאשר במקביל נראות תמונות של העבודות המתבצעות בסדר המרמז על תוהו ובוהו, מופיעה לפתע תמונה של ראש הממשלה דאז לוי אשכול. התמונה מופיעה לשנייה אחת ללא-הסבר ואינה חוזרת.

כבמקומות אחרים ביצירתו, מכוונת הסאטירה של קישון לפער שבין היומרה לשליטה מוחלטת של הביורוקרטיה השלטונית, לבין יכולת השליטה שלה בפועל.

המשוגע החופר הוא גורם כאוטי, הפועל בלי מטרה נראית לעין, בדומה לאסון טבע או למזג האוויר. אנשי הביורוקרטיה, החרדים פן תיחשף ערוותם כמי שאינם מסוגלים לשלוט במצב, מנסים להעמיד פנים לכל אורך הדרך כי הכול נמצא תחת שליטתם, הכול תוכנן על ידם והכול נחזה על ידם.

כבר בשלב הראשוני, ממוקד עניינם של אנשי הביורוקרטיה לא בשאלה הבסיסית והטבעית "מה קרה?" אלא בשאלות המשנה הנובעות הקשורות אליהם: מי אחראי לזה? כיצד איראה אם אתנגד לזה? כיצד איראה אם אודה שתחת אחריותי התנהלו דברים ללא שליטתי? היומרה והצביעות האנושית גורמים לאחראים להתעלם כליל מהתוצאות הממשיות של פעולת המשוגע, לטובת ניסיון להביא לכך שהם לא ייראו כמי ששגו. ככל שהזמן חולף, וחפירות המשוגע נמשכות כסדרן, גדלה ה"השקעה" של כל אחד מהם בהמשך הפעולה כפי שהתרחשה קודם, גם אם התוצאה עלולה להיות אסון רבתי, שכן הפסקתה היא הודאה באשמה.

[עריכה] היבטים קולנועיים

בסרטו השלישי כבר החזיק קישון במיומנויות לא מעטות של מלאכת "עשיית סרט", לרבות הבימוי והעריכה. אלמנטים אלה ישתכללו בשני הסרטים הבאים שלו ("השוטר אזולאי" ו"השועל בלול התרנגולות"), אך בסרט זה הם עדיין בשלב התפתחות. שכלול חדש שהכניס קישון בעבודתו הקולנועית בסרט זה הוא השימוש המצוין בתפאורה, המדמה מצב בדיוני. במונחים של 1969, הצגת רחוב אלנבי כמוצף במים הייתה בעיני הצופים פלא ברמה הוליוודית. קישון הצליח להקים באולפני הרצליה מצג טכני – הגבוה מסוגו שהוקם בישראל עד אז. במובן זה בלבד, קישון היה פורץ דרך בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי.

אך השימוש בשפה הקולנועית השתכלל אצל קישון בסרט זה הרבה מעבר להיבט הטכני. קישון נסע בעולם, ראה סרטים וכבמאי ניתח אותם והעתיק מהם רעיונות לסרטיו. ביטוי ליכולת זו אפשר למצוא בסצנה שבה שותים תה בצוותא שני פקידי העירייה בני פלוגתא. הסצנה ערוכה כמחזה ביניים פנטסטי, המציג תמונה בלתי אפשרית של פיוס-לכאורה במרכזה של מלחמה בין השניים.

בסרט זה נעשה גם שימוש נחשוני למדי (במונחי תעשיית הקולנוע הישראלית דאז) בעבודת מצלמה. מכיוון שרוב הסרט צולם באולפן, ניתן היה להעמיד מערכות גדולות למדי של מסועי ומנופי מצלמה. ניתן לראות בסרט צילומים רבים של "דולי" ו"קריין" (כלומר תנועת מצלמה ימינה ושמאלה, למטה ולמעלה, קדימה ואחורה).

[עריכה] קישורים חיצוניים

• "תעלת בלאומילך" בפרויקט "אישים", לתיעוד היצירה הישראלית
• "תעלת בלאומילך", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מרווין, תעלת בלאומילך, עין הדג
• ירון לונדון, חפירות חיינו, באתר ynet‏, 18 במאי 2004