הלל ליכטנשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי הלל ליכטנשטיין (מכונה "בעל משכיל אל דל" על שם ספרו וכן "רבי הלל מקולומיאה" ע"ש עירו; י"א בכסלו תקע"ה, 1815-י' באייר תרנ"א, 1891) היה מתלמידי החת"ם סופר.

קורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר וועטש בהונגריה (כיום סלובקיה) לרבי ברוך בנדיקט ליכטנשטיין. למד בפרשבורג, מקום שבו אביו היה אב בית הדין הרבני, צאצא ל-26 דורות של רבנים פולנים. הוא למד חמש שנים אצל החת"ם סופר. נישא בתקצ"ז (1837) הרב הלל ליכטנשטיין התחתן בשנת 1837 עם רייזל בת הנגיד דוד בן קולונימוס קאליש מגלנטה. החתונה התקיימה בגלנטה. אבל לאחריה הם לא גרו בגלנטה. נולדו להם 4 ילדים: ברוך בענדיט, יונתן בנימין, ליבע, הדסה

ושהה בפולין 13 שנים, במהלכן ניהל ישיבה עם 30 לומדים. כאשר התפנה כיסא הרבנות במרגיטה, לאחר עזיבתו של הרב שלמה זלמן מינצנט, רצו ראשי הקהילה למנות כרב את הרב יהושע אהרן צבי ויינברגר (המהריא"ץ). הרב ויינברגר, גם הוא מתלמידי רבי משה סופר, סירב בגלל שחותנו ביקש מחתניו שלא יקבלו עליהם משרת רבנות בחייו, והוא פעל למינויו של חברו, הרב ליכטנשטיין, שמונה ל"ראב"ד מרגרטן והגליל" בתר"י (1850).

שנה מאוחר יותר נבחר לרבה של קלויזנבורג, שם התבלט בהתנגדות לניאולוגים. דבר זה הביא לסכסוך עם אברהם פרידמן ששימש בתפקיד הרב הראשי של טרנסילבניה בקרלסבורג לאחר שנתמנה לתפקיד בידי השלטונות. הרב ליכטנשטיין לא הסכים לקבל את מרותו וחשד בו שהוא הולך בדרכו של אהרון חורין מארד. העימות ביניהם הגיע לשיא כשאברהם פרידמן נאם בקלוז' בהונגרית. הוא התלונן אצל השלטונות שלא הוגשה בקשה רשמית מצד קהילת קלויזנבורג למינויו, והרב ליכטנשטיין נאלץ לעזוב את משרתו. הרב ליכטנשטיין הסתכסך גם עם הרב עזריאל הילדסהיימר שניסה להנהיג דרשות בגרמנית, המובנת לקהל המתפללים.

לאחר שנאלץ הרב ליכטנשטיין לעזוב את קלויזנבורג עבר לאוראדיה (גרוסוורדיין) וישב שם בחיי דחקות אצל הנגיד לייב פרנקל. הרב ויינברגר ופרנקל פעלו אצל ראשי קהילת מרגיטה שיסכימו לקבל עליהם שוב את הרב ליכטנשטיין כרבם. הפעם הייתה התנגדות של חלק מראשי הקהילה כיוון שחשו עלבון על כך שהרב ליכטנשטיין נטש אותם לאחר כשנה לטובת קהילה אחרת, אף שמדובר בעיר גדולה. המהריא"ץ ולייב פרנקל שכנעו את המתנגדים ובסופו של דבר הרב ליכטנשטיין מונה שנית בתרי"ט (1859 לרבנות זו.

לאחר שבתר"ך (1860) נפטר חותנו העשיר של הרב ויינברגר, שנותר בחוסר כל, הרב ליכטנשטיין העביר אליו בתרכ"ב את רבנות מרגיטה ועבר לכהן כרב בסיקסו (Szikszó) בצפון-מזרח הונגריה. בתרכ"ח (1868) נבחר כרבה של קהילת קולומיאה בגליציה, ומכאן כינויו "ר' הלל קולומאייר".

בתרמ"ג (1883) היה מיוזמי כנס רבנים בלבוב שבו נוסדה "חברת מחזיקי הדת". התנגד להשתלבות היהודים בתרבות המקומית בגולה וללימוד שפת המדינה. השקפה זו הייתה בסיס לכנס הרבנים במיכאלוביץ שאותו ארגן עם חותנו. סמוך לאותה תקופה נקלע למחלוקת חריפה עם הרבי מוויז'ניץ בנושאי שחיטה.

הרב ליכטנשטיין שלח לחתנו, הרב עקיבא יוסף שלזינגר, סכום כסף שהספיק לרכישת 10 חלקות אדמה בפתח תקווה וייעד אותן לבני משפחתו. כשנודע לו שאי תשלום מיסים שנתיים על האדמה יגרום להפקעתה על ידי השלטון העות'מאני, העבירן ליעקב בלומנטל ולרב יוסף חיים זוננפלד, ראשי כולל הונגריה בירושלים. לאחר מותו מכר הכולל את נחלתו בניגוד לרצונו ועל אף המחאות התקיפות של חתנו.‏[1]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב ליכטנשטיין הוציא לאור מספר ספרי מוסר:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב פנחס מילר, עולמו של אבא, הוצאת הוד, ירושלים תשד"מ
  • הרב אברהם חיים לוינסון, קודש הילולים לה', קורות חייו, ירושלים תשנ"א
  • צבי הרש הלר, בית הלל, מונקץ', 1893

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קודש הילולים לה', עמ' רפט