קולומיאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קולומיאה
Kołomyja
Kolomyia.gerb.gif Kolomy h.png
Kolomyia City Hall.jpgבית העירייה
מדינה / טריטוריה Flag of Ukraine.svg  אוקראינה
אובלסט Flag of Ivano-Frankivsk Oblast.svg איוונו-פרנקיבסק
ראש העיר יורי אוצ'רנקו
שטח 40.72 קמ"ר
גובה 300 מטרים
תאריך ייסוד 1240
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

61,210‏  (נכון ל-2005)
1,503 נפש לקמ"ר (נכון ל-2005)
קואורדינטות 48°31′50″N 25°02′25″E / 48.530556°N 25.040278°E / 48.530556; 25.040278קואורדינטות: 48°31′50″N 25°02′25″E / 48.530556°N 25.040278°E / 48.530556; 25.040278
אזור זמן UTC +2
http://www.ko.if.ua

קולומיאה (יידיש:קאלאמעא או קאלאמיי, פולנית Kołomyja, אוקראינית ורוסית: Коломия בתעתיק Kolomyya, גרמנית: Kolomea) היא עיר באובלסט איוונו-פרנקיבסק אשר באוקראינה שאוכלוסייתה ב-2005 מנתה 61,210 נפש.

העיר השוכנת במערב אוקראינה לגדות נהר פרוט, שימשה כבירת פוקוטיה, חלק מחבל גליציה שבמהלך המאות האחרונות עבר מיד ליד, מהווה כיום מרכז מנהלתי של הראיון קולומיאה. בתחום העיר עוברים שלושה נחלים, נחל קולומיקה הזורם ממערב, קריניצה ששימש כמקור המים העיקרי של העיר ופלבניה (או קלבניה) במזרח.

העיר מהווה צומת תחבורה ומרכז תעשייתי (טקסטיל, הנעלה, עיבוד עץ, נייר ומכונות).

למקור שם העיר יש שתי גרסאות, האחת סוברת שהשם קולומיה הוא שיבוש של המילה קולוניה (מושבה) כי המקום היה בעבר מושבת מסחר והאפשרות השנייה היא שהעיר קרויה על שם מלך הונגרי בשם קולומאן שבא ב-1199 לעזרתו של נסיך רוסי והקים במקום את מחנהו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר מוזכרת לראשונה בכתובים ב-1240, בתקופה בה המונגולים חדרו לרוסיה, כאשר השתייכה לרוס של קייב. לאחר התפרקות נסיכות קייב השתיכה העיר לנסיכות גליציה-ווהלין. ב-1340 סופחה לפולין על ידי המלך קזימיר השלישי, באותה תקופה הפכה העיר למרכז סחר אזורי ואוכלוסייתה גדלה. ב-1412 מישכן המלך ולדיסלאב השני עקב המלחמה עם המסדר הטבטוני את פוקוטיה לאלכסנדר, שליט (הוספודר) מולדובה אולם הריבונות על העיר נשארה פולנית. ב-1424 אחרי שהוחזר החוב והעיר חזרה לבעלות המלך, הוענקו לה זכויות מגדבורג. ב-1443 הוענקה לעיר הזכות לסחור במלח בישול.

ב-1540 הורשו היהודים רשמית להתיישב בעיר. בין 1589 ל-1616 העיר הייתה תחת כיבוש עות'מאני.

עם חלוקתה הראשונה של פולין ב-1772 עבר האזור לשליטת האימפריה האוסטרית. עם סיום מלחמת העולם הראשונה והתפרקותה של הקיסרות האוסטרו-הונגרית, לפי הסכם ריגה צורפה קולומיאה לשליטת פולין.

ב-17 בספטמבר 1939 עקב הסכם ריבנטרופ מולוטוב נכבשה קולומיאה על ידי ברית המועצות. ב-1941 נכבשה על ידי הגרמנים שהשמידו את רוב היהודים. לאחר סיום המלחמה סופחה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה עד התפרקותה של ברית המועצות ב-1991 ומאז באוקראינה העצמאית.

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר שהייתה עיר מסחר השוכנת על צומת דרכים משכה אליה סוחרים יהודים. ב-1540 הורשו היהודים רשמית להתיישב בעיר. ב-1616 הורשו לרכוש חלקת אדמה לבניית בית כנסת.

ב-1648/9 בגזירות ת"ח ת"ט הרגו כוחות חמלניצקי כ-300 יהודים. הקהילה התאוששה לאיטה וב-1765 מנתה 1,072 נפש.

ב-1772 עם השתלטות אוסטריה הוטל על היהודים מס על נישואים, בשר כשר, בתי כנסת ועוד. אולם הקהילה שהתבססה על מסחר התרחבה וב-1812 מנתה 2,033 נפש. ב-1860 קיבלו היהודים רשות לרכוש נכסי דלא-ניידי. בשנת 1882, אחרי סלילת מסילת הרכבת לבוב-צ'רנוביץ ופריחת המסחר, מנתה העיר 24,000 נפש מתוכם 12,000 יהודים. אחוז זה נשמר עד מלחמת העולם השנייה.

במחצית השנייה של המאה ה- 19 כיהן כרב העיר רבי הלל ליכטנשטיין, שנודע בכינוי "רבי הלל מקולומיאה". רב נוסף ששימש כראב"ד קולומיאה (כמו גם כראב"ד פשמישל) היה הרב גדליה שמלקיש, מנהיג המזרחי בגליציה ואחיינו של הרב יצחק יהודה שמלקיש. אחרי הרב שמלקיש, כיהן הרב ישראל יוסף לאו שנרצח בשואה.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 מנתה קהילת יהודי קולמיאה כ-14,500 יהודים והייתה הקהילה היהודית השלישית בגודלה בגליציה כולה (אחרי קרקוב ולבוב). הקהילה הייתה קשורה ארגונית ותרבותית לקהילות בוצ'אץ' וסניאטין ובבחירות לפרלמנט האוסטרי ייצג את שלוש הקהילות נציג אחד.

ב-17 בספטמבר 1939 סופחה קולומיאה לברית המועצות ואלפי פליטים יהודים נהרו אליה מהשטח שנכבש על ידי הגרמנים.

ב-30 ביוני 1941 עזבו הכוחות הסובייטים את העיר, ובמשך יומיים האוקראינים ערכו פוגרום ביהודים, עד בואו של הצבא ההונגרי שהשליט מעט סדר. בתחילת אוגוסט 1941 הגיעו הגרמנים, הקימו יודנראט, חייבו את היהודים לשאת טלאי מגן דוד צהוב והטילו עליהם קנסות כספיים.

ב-12 באוקטובר 1941 הייתה האקציה הראשונה, בה הובילו הגרמנים כ-3,000 יהודים ליער שליד הכפר שפרוביץ' והרגום. ב-6 בנובמבר הובלו מאות יהודים נוספים אל בורות ההרג ביער. ב-23 בדצמבר הובאו לבורות ההריגה כל היהודים בעלי אזרחות זרה, כ-1,200 נפש ונרצחו.

אחרי עוד מספר פעולות הרג רוכזו כ-18,500 יהודים בגטו המקומי, ומאז לא פסק ההרג. חלק מתו במקום ממחלות. חלק נהרגו בגטו על ידי הנאצים ועוזריהם האוקראינים וכ-16,000 נשלחו לבלזץ. במקביל הזרימו הנאצים אל הגטו את יהודי הכפרים שבסביבה. באקציה של ה-4 בנובמבר 1942 הרגו האוקראינים שלוחי הנאצים למעלה מ-5,000 נפש.

ב-2 בפברואר 1943 הוכרזה העיר כ"נקייה מיהודים". כאשר הגיע הצבא הרוסי ב-29 במרץ 1944 יצאו ממחבואם מספר מועט של יהודים שהצליחו לשרוד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר זיכרון לקהילת קולומיה והסביבה. בעריכת דב נוי ומרדכי שוצמן, הוצאת ארגון יוצאי קולומיה והסביבה בארץ ובתפוצות, 1972.
  • עיר ויהודיה מאת שלמה ביקל, תרגם מיידיש שמשון מלצר, בהוצאת מוסד ביאליק, 1967.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]