המפוזר מכפר אז"ר

המפוזר מכפר אז"ר
מידע כללי
מאת	לאה גולדברג
איורים	לאה גולדברג
שפת המקור	עברית
סוגה	ספרות ילדים
הוצאה
הוצאה	הוצאת הקיבוץ המאוחד
תאריך הוצאה	1943

המפוזר מכפר אז"ר הוא ספר ילדים שכתבה ואיירה לאה גולדברג. הסיפור מספר את קורותיו של אדם מכפר אז"ר, הנוסע באוטובוס לתל אביב, ומבקש להגיע משם לירושלים ברכבת.

הספר מתבסס על יצירה רוסית בשם "כזה הוא המפוזר" פרי עטו של הסופר היהודי-רוסי סמואיל מרשק שיצאה לאור בשנת 1932.

תולדות הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסה ראשונה של גולדברג לסיפורו של מרשק הופיעה בשנת 1938 בשבועון "דבר לילדים" בשם "המפוזר מהֹר ההר".^[1] כעבור חודשים אחדים פרסמה לאה גולדברג בדבר לילדים, כרך י' חוברת 17 ב-תרצ"ט (1939) סיפור מחורז בהמשכים, בשם "אלעזר המפוזר" שגיבורו מתגורר בכפר אז"ר.^[2] כפר אז"ר הוא מושב שהיה שייך באותה תקופה למועצה אזורית אפעל (כיום הוא חלק מהעיר רמת גן). נקרא על שמו של אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ'. האגדות מספרות שמשלחת של תושבי כפר אז"ר פנתה אל המשוררת בבקשה לשנות את שם הסיפור כדי לא לפגוע בשמו הטוב של היישוב.

המהדורה הראשונה של הספר "המפוזר מכפר אז"ר" יצאה לאור בשנת 1943 בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ואיירה אותה לאה גרונדיג^[3]. המהדורה המוכרת של הספר, בלוויית איוריה של גולדברג עצמה, יצאה לאור בהוצאת עם עובד בשנת 1968.

מהדורה חדשה של הספר, בלוויית איוריה של נטלי וקסמן שנקר, יצאה לאור בהוצאת עם עובד בשנת 2011, במלאת מאה שנים להולדתה של גולדברג^[4]. דוד רפ ציין "הגיבור, כפי שמציגה אותו וקסמן שנקר, אינו סובל מאותה אגורפוביה שאפיינה גולדברג בציוריה. באיורים העכשוויים נראה המפוזר מתרועע מפעם לפעם עם אנשים, בבית קפה או ברחוב, וזאת בניגוד לעולם החזותי שעיצבה גולדברג, שבו האינטראקציות המעטות עם הזולת היו מרוחקות ומרומזות."^[5]

בשנת 2009 משה בן שושן ורענן ניסים פררה ביימו הצגה על בסיס הסיפור, בהפקת "התיאטרון הארצי לילדים ולנוער".

בכניסה לכפר אז"ר מוצב סלע שעליו חקוק ציטוט מהסיפור. בסדרת הגנים "גן סיפור" שבחולון נכלל גם גן "המפוזר מכפר אז"ר".

הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור, הכתוב בחרוזים, מספר על אדם מבולבל אשר אינו מסוגל לעשות דברים רבים כפי שהוא אמור אלא בצורה מבולבלת:

קם בבוקר המפוזר
ויושב על המיטה,
ושואל: "ישנתי כבר
או שכבתי זה עתה?
זה שבחלון זורח –
שמו הוא שמש או ירח?
עת לקום או עת לישון?
לא כתוב על השעון!"

בסיפור חפצה נפשו של המפוזר לנסוע לירושלים, דבר הנשמע פשוט. אולם בסופו של דבר הוא נשאר בתל אביב כאשר הוא נמצא בקרון בילום, ואת סופו לא ניתן לדעת משום שהוא חושב שהוא נוסע, בשעה שהקרון בכלל לא זז:

את סופו אין איש יודע,
את קיצו אין איש מכיר,
כנראה הוא עוד נוסע
ונשאר בזו העיר.
בוקר ערב צהריים –
רחוקה ירושלים.

בנוסח המקורי של הסיפור, שפורסם בשנת 1943 נוסע המפוזר למצרים, אז נסיעה כזו עוד הייתה אפשרית. אולם במהדורה של 1968 שונה סיום הסיפור והמפוזר נוסע בין שתי הערים המרכזיות בישראל, תל אביב וירושלים^[3].

בין המקור לעיבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "המפוזר מכפר אז"ר" מבוסס על יצירה רוסית בשם "כזה הוא המפוזר" פרי עטו של הסופר היהודי-רוסי סמואיל מרשק שיצאה לאור בשנת 1932. לגרסה העברית רעיונות משותפים רבים עם המקור הרוסי, אך מאיה ערד המציינת כי "העיבוד כאן אינו ממיר את המפוזר אל העולם הישראלי, אלא מכניס אותו - ואיתו, את קוראיו הילדים - לעולמה של לאה גולדברג",^[6] מונה הבדלים משמעותיים אחדים בין הגרסאות:

הגרסה העברית כפולה באורכה מהגרסה הרוסית: 155 שורות לעומת 74 שורות. ערד מציינת: "האורך נמצא ביחס ישר למידת הפיזור והניתוק של המפוזר. המפוזר של מרשק הוא אכן מפוזר, פשוטו כמשמעו. הוא מנסה ללבוש מכנסיים במקום חולצה מתוך אי שימת לב. המפוזר של גולדברג, לעומתו, הוא דמות מַרְגינָלית, שעברה זה כבר את הגבול שבין פיזור דעת לבין ניתוק גמור מהסביבה."^[6]
"המפוזר של מרשק מוגדר על פי מעשיו: לבישת מכנסיים במקום חולצה. לאורך כל הסיפור מתאר אותו המספר מבחוץ, ומתאר את מעשיו בלבד, ולא את מחשבותיו. בשני מקומות בלבד ניתנת לו רשות הדיבור - בפנותו אל הנהג, ובסוף היצירה, כאשר הוא מגלה שנותר בלנינגרד. המפוזר של גולדברג מאופיין בעיקר על פי עולמו הפנימי, והמספר מאריך בתיאור מחשבותיו."^[6]
"המפוזר של מרשק הוא איש משפחה. בני משפחתו אינם מצוינים בפירוש, אולם הם משתתפים פעילים בסיפור. ... במעבר לעברית, איבד המפוזר את משפחתו. המפוזר מכפר אז"ר בעליל חי לבדו, באין מי שיעיר לו על המשקפיים במקרר והשמנת במקלחת. ... המפוזר של גולדברג לא רק חי לבדו, אלא גם נרתע מחברת אדם."^[6]