הנסיכה הקסומה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
The Princess Bride (First Edition).jpg

הנסיכה הקסומה (The Princess Bride) הוא ספר משנת 1973 מאת ויליאם גולדמן. הספר זכה לפרסום רב בעקבות סרט הקולנוע משנת 1987 המבוסס עליו, אשר תסריטו נכתב גם הוא על ידי גולדמן.

מחבר הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו המלא של הספר שכתב גולדמן הוא: "הנסיכה הקסומה - האגדה הקלאסית מאת ס' מורגנשטרן על אהבת אמת והרפתקאות נועזות". בהקדמת הספר, סיפר גולדמן כי הספר הוא עיבוד מקוצר מספרו של מורגנשטרן, או בלשונו "מהדורת 'החלקים הטובים'". למעשה, סיימון מורגנשטרן הוא דמות דמיונית, והיצירה היא מקורית של גולדמן. הפרטים על חייו האישיים של גולדמן בדיוניים אף הם; יש לו שתי בנות ולא בן, ואשתו אינה פסיכיאטרית.

שתי הארצות בספר, פלורין וגילדר, אף הן המצאה של גולדמן. שמן לקוח, ככל הנראה, מן הכינויים הישנים למטבעות ההולנדיים, הפלורין והגילדן, בהתאמה.

גולדמן המשיך את הבדיחה גם במהדורת חצי היובל של הספר, בה כתב בהקדמה: "זהו עדיין הספר האהוב עלי בעולם. ויותר מתמיד, הלוואי שאני הייתי כותב אותו. אני נהנה לפנטז לפעמים שבאמת אני כתבתי אותו... אללי, מורגנשטרן המציא את כל זה, ולי לא נותר אלא להסתפק בעובדה שמלאכת הקיצור שלי... לפחות הביאה את מורגנשטרן לקהל נרחב יותר באמריקה".

עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגנית (במקור בטרקאפ, בתרגומים אחדים נורית) גרה בפלורין בחווה עם הוריה, בה היא מוצאת הנאה יחידה ברכיבה על סוסה (אשר היא מכנה "סוס") ובהתעללות בנער החווה וסטלי (לו היא קוראת "נער חווה"). יום אחד, מגיע הרוזן רוּגן לביתה, לאחר ששמע על יופייה הרב. הרוזנת מגלה עניין רב יותר דווקא בווסטלי, ומרגנית, בקנאתה, מבינה כי היא מאוהבת בו. מרגנית מתוודה על אהבתה, ווסטלי נוסע לאמריקה על מנת להרויח כסף כדי לממן את נישואיהם העתידיים.

לאחר זמן לא רב מגיעות ידיעות על כך ששודד הים "רוברטס האיום" השתלט על ספינתו של וסטלי, ומרגנית מאמינה שווסטלי מת. היא נודרת לא לאהוב שוב לעולם.

מאחר שאביו המלך גוסס, המפרדינק, נסיך פלורין, מעוניין להינשא על מנת לגדל יורש, ומרגנית היפה מוצעת לו ככלה. מרגנית מסרבת לחיזוריו, גם לאחר שהוא מאיים להרוג אותה, אך לבסוף היא נעתרת, כאשר הוא מסביר לה כי אינה חייבת לאהוב אותו, אלא רק להינשא לו.

כעבור שלוש שנים, כאשר החתונה מתקרבת, מרגנית נחטפת על ידי שלושה פושעים- אמן החרבות הספרדי איניגו מונטויה, הענק הטורקי פזיק, ומנהיג החבורה, ויזיני, גיבן סיציליאני פיקח. השלושה נשכרו לחטוף אותה כדי שתפרוץ מלחמה בין פלורין לגילדר. כאשר הם לוקחים את מרגנית בספינתם לגילדר, הם מגלים כי ספינה נוספת עוקבת אחריהם. הם מגיעים לצוקי הטירוף ומתחילים לטפס עליהם, כאשר הרודף אחריהם, גבר במסיכה שחורה, מתחיל לטפס אחריהם. כאשר הם מגיעים לפסגה הם חותכים את החבל, אך האיש מצליח להיאחז בסלע ולא ליפול. כאשר האיש מגיע לפסגה, הוא מנצח את איניגו בקרב חרבות, את פזיק בקרב היאבקות, ואת ויזיני בקרב מוחות שבסופו הוא מורעל. הוא נוטל עמו את מרגנית, אשר סבורה כי הוא חוטף אותה, והיא במצוקתה דוחפת אותו אל התהום. בנפילתו חושף האיש את זהותו האמיתית- וסטלי.

בבורחם מן הנסיך המפרדינק, אשר הגיע בעקבותיהם, מספר לה וסטלי כי השודד רוברטס התיידד עמו, והעביר לו את כינויו לאחר שפרש מעסקי הפיראטיות. לאחר שהם כמעט טובעים בחולות השלג של ביצת האש, ולאחר שכמעט טורפים אותם מכרסמי ענק, מצליחים וסטלי ומרגנית לצאת מן הביצה בשלום, שם מחכה להם הנסיך עם לוחמיו. מרגנית נכנעת על מנת להציל את וסטלי, לאחר שהנסיך מבטיח כי ישיב אותו בחזרה לספינתו. למעשה, נלקח וסטלי לבור המוות, שם הוא צפוי לעבור עינויים קשים.

בעקבות סיוטי לילה תכופים מודה מרגנית בפני המפרדינק כי היא אוהבת את וסטלי, ונראה כי המפרדינק מבין לליבה. למעשה, תוכניתו היא להרוג את מרגנית מיד לאחר טקס הכלולות, על מנת להאשים בכך את ממלכת גילדר ולפתוח נגדה במלחמה. או אז נתברר כי המפרדינק בעצמו שכר את שירותיו של ויזיני על מנת שיחטוף את הנסיכה, ותכנן להאשים את גילדר בכך.

בינתיים, פזיק ואיניגו נפגשים מחדש. פזיק מספר לאיניגו כי האיש בעל שש האצבעות, אותו חיפש איניגו כל חייו על מנת לנקום את מות אביו, הוא הרוזן רוגן. מאחר שויזיני מת, ואיניגו נזקק לאיש אשר יתכנן את המהלכים הבאים, הוא מחליט למצוא את האיש בשחור (וסטלי) שיעזור לו. הם שומעים את זעקתו המחרידה של וסטלי המעונה, ועוקבים אחריה עד לבור המוות. לאחר שצולחים, בקושי רב, את חמש הקומות של הבור, מגיעים פזיק ואיניגו למרתף התחתון, שם הם מוצאים את וסטלי מת. הם נוטלים את גופתו לביתו של מקס בעל הנס, מחולל ניסים אשר עבד בעבר אצל הנסיך המפרדינק, וזה מכין להם גלולת החייאה אשר תשיב את המת לחיים למשך שעה אחת.

בשעת החתונה, פורצים איניגו, פזיק ווסטלי לארמון. איניגו מוצא את הרוזן רוגן, והורג אותו בדו-קרב, תוך חזרה על המשפט המוכר "שמי איניגו מונטויה, הרגת את אבי, היכון למות". במקביל, מוצא וסטלי את מרגנית רגע לפני שזו מתאבדת. איחודם המחודש נקטע עם הגעתו של הנסיך המפרדינק.

וסטלי מרמה את הנסיך באיומיו לענות אותו, והמפרדינק נכנע, רגע לפני שאיניגו נכנס לחדר. פזיק מופיע אף הוא, עם ארבעה סוסים לבנים, וכולם בורחים מן הארמון. הספר מסתיים באופן לא מוגדר; גולדמן מספר, באופן בדיוני כמובן, כי כאשר סיפר לו אביו את הסיפור בילדותו, הוא סיים אותו ב"והם חיו באושר עד עצם היום הזה". רק כאשר קרא גולדמן בעצמו את הספר, גילה כי "מורגנשטרן" למעשה סיים את הספר עם סוף פתוח, כאשר סדרה של תקלות פקדה את הארבעה. גולדמן מסיים ואומר כי הוא מאמין שהארבעה אכן הצליחו להימלט, אך אין זה אומר בהכרח כי "הם חיו באושר עד עצם היום הזה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]