הערפיח הגדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמוד נלסון בכיכר טרפלגר במהלך הערפיח הגדול בשנת 1952

הערפיח הגדולאנגלית: Great Smog או Big Smoke) היה אירוע חמור של זיהום אוויר שאירע בלונדון בירת הממלכה המאוחדת בשנת 1952.

תקופה של אוויר קר בצירוף היעדר רוחות וזיהום אוויר רב גרמו להצטברות שכבת ערפיח כבד בעיר. הערפיח נמשך בין יום שישי, 5 בדצמבר ועד יום שלישי, 9 בדצמבר 1952.

זיהום האוויר הכבד הביא למותם של לפחות כ-4,000 מתושבי העיר במהלכו, ולפגיעות בריאותיות בכ-100,000 תושבים נוספים.

אירוע זה נחשב לאירוע זיהום האוויר החמור ביותר בהיסטוריה של הממלכה המאוחדת.

בעקבות הזיהום נחקק בשנת 1956 חוק האוויר הנקי (Clean Air Act).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות הזיהום[עריכת קוד מקור | עריכה]

דלק החימום העיקרי בו נעשה שימוש בלונדון בפרט ובריטניה בכלל היה הפחם. בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, בשל המצב הכלכלי הקשה בו בריטניה הייתה נתונה, נעשה שימוש בפחם מאיכות נמוכה, בו כמות גבוהה של גפרית. בעת בערה, פחם זה ייצר כמות גבוהה של גופרית דו-חמצנית - חומר רעיל ומזהם. בנוסף לחימום ביתי, פעלו באזור לונדון רבתי מספר רב של תחנות כוח פחמיות: באטרסי, בנקסייד וקינגסטון, אשר הגבירו את זיהום האוויר.

בשל מזג האוויר הקר שקדם לערפיח, נעשה שימוש רב בפחם לחימום, וכן צריכת החשמל עלתה בשל הצורך לחמם את הבתים והמוסדות (ובהתאם נדרש ייצור רב של חשמל, וזיהום האוויר גבר).

גורם נוסף של זיהום האוויר היה זיהום אוויר מכלי רכב. בתקופה זו החליפו אוטובוסים המונעים בדיזל את החשמליות שפעלו בעיר, ואלה הגבירו את זיהום האוויר.

מזג האוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 בדצמבר 1952 נוצר אנטי ציקלון באזור לונדון, אשר הביא עמו טמפרטורות נמוכות ביותר והיעדר רוחות. הטמפרטורות הנמוכות בשכבות הנמוכות נשארו "לכודות" על ידי אוויר חם בשכבות הגבוהות‏[1].

מזג אוויר זה לכד את זיהום האוויר הרב שנוצר על ידי ארובות הבתים ותחנות הכוח הפחמיות, ומנע את פיזורו של הזיהום.

השפעת הערפיח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שאירועי ערפל כבד נפוצים בלונדון, אירוע הערפיח הגדול היה יוצא דופן בהיקפו, צפיפותו ומשכו. הערפיח כלל תנאי ראות קשים (בשעות היום ניתן היה לראות מטרים ספורים קדימה בלבד), דבר שמנע כל תנועת כלי רכב בעיר. למעט הרכבת התחתית של לונדון, הושבתה כל התחבורה הציבורית בעיר, ואף רכבי חירום (מכוניות משטרה ואמבולנסים) לא יכלו לנוע ברחבי העיר.

היעדר תנועת אמבולנסים מנע הגעה לנפגעי הערפיח והעלה את מספר הנפגעים והחמיר את מצבם.

הערפיח הכבד חדר לתוך מבנים, ובשל כך הביא לסגירת מוסדות התרבות בעיר (בשל הערפיח לא יכלו בתי קולנוע ואולמות תיאטרון וקונצרטים לפעול, מאחר שהצופים לא יכלו לראות את הבמה). כמו כן בוטלו אירועי הספורט בעיר, הן בשל תנאי הראות והן בשל קשיי הנשימה.

השלכות בריאותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת הערפיח עצמו לא אירעה פניקה ציבורית אולם בשבועות שלאחר הערפיח, משנאספו נתונים סטטיסטיים מבתי החולים, התברר כי כ-4,000 מתושבי בעיר נפטרו כתוצאה מהערפיח‏[2].

מרבית הנפטרים היו ילדים צעירים או אנשים מבוגרים אשר סבלו קודם לערפיח ממחלות דרכי הנשימה ומקשיי נשימה, וכן מהחמרה במחלות ריאות קיימות.

המספר הכולל של הנפטרים במהלך הערפיח וכתוצאה ממנו בשל החמרה ממחלות עמד על כ-12,000 נפטרים (מספר זה כולל גם נפטרים מספר חודשים ואף שנים לאחר הערפיח, אשר מצבם הוחמר בעטיו).

השלכות סביבתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הנפטרים הרב הביא למחאה ציבורית ולהגברת קולם של תנועות איכות הסביבה. מחאה זו והפעילות הציבורית שבאה בעקבותיה הביאו לחקיקת חוק האוויר הנקי בשנת 1956. במקביל חוקקה עיריית לונדון מספר רב של חוקי עזר שנועדו להגביל את הזיהום בתחומי העיר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]