הפרעת זהות מגדרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפרעת זהות מגדרית
שם בלועזית Gender identity disorder
ICD-10
(אנגלית)
F64.9., F64.8.
ICD-9
(אנגלית)
302.85
MedlinePlus
(אנגלית)
001527
DSM-IV-TR
(אנגלית)
Gender Identity Disorder
MeSH
(אנגלית)
D005783
Transgender Pride flag.svg
ערך זה הוא חלק מסדרת ערכים
בנושא זהות מגדרית
פורטל להט"ב

הפרעת זהות מגדריתאנגלית: Gender identity disorder, בראשי תיבות: GID) היא אבחנה המשמשת לתיאור תחושת דיספוריה של אדם לגבי זהותו המגדרית, חוסר ההתאמה בין מינו לבין תחושתו המגדרית.

חלק מהחוקרים והקהילה הטרנסג'נדרית מתנגדים להגדרת תופעה זו כהפרעה נפשית. אבחנה זו מופיעה כיום במדריך האבחנות הפסיכיאטריות ICD-10. היא הופיעה גם במדריך DSM-IV-TR, אך במהדורה החדשה שלו DSM-5 היא אינה מופיעה, ובמקומה מופיעה אבחנה דומה בשם "דיספוריה מגדרית".

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפרעה מאובחנת על פי המדריך DSM-IV-TR (יצא בשנת 2000), כאשר מתקיימים ארבעה קריטריונים:

  • הזדהות חזקה לאורך זמן עם המגדר השני (ולא רק במטרה לזכות ברווחים חברתיים-תרבותיים שונים בשל השתייכות למגדר זה).
  • תחושת חוסר נוחות לגבי ההשתייכות למין המולד, או תחושת חוסר התאמה של האדם לתפקידי המגדר המקובלים לגבי מין זה.
  • האבחנה לא תינתן כאשר קיימים אצל האדם מאפייני אינטרסקס פיזיים, כלומר כאשר קיימים בגופו סימני מין זכריים ונקביים כאחד.
  • ההפרעה גורמת למצוקה קלינית משמעותית או פגיעה בתפקוד חברתי, תעסוקתי, או כל תחום תפקוד משמעותי אחר בחייו של האדם.

האבחנה "דיספוריה מגדרית", שמופיעה במקום הפרעה זו במהדורה החדשה של המדריך, DSM-5 (יצאה ב-2013), היא דומה אך כוללת מספר שינויים: הוספו קריטריונים שונים עבור ילדים, מתבגרים ומבוגרים; הוסר פירוט על סוגים שונים של האבחנה המבוססים על נטייה מינית; ואוחדו שני הקריטריונים הראשונים לקריטריון אחד (הזדהות עם המין השני ודחייה כלפי המין המולד).[1]

לעתים קרובות תחושת חוסר ההתאמה מופיעה כבר בילדות, אך בגיל זה היא נחשבת כהפרעת זהות מגדרית אצל ילדים (Gender identity disorder in children, בראשי תיבות GIDC), המובחנת מהפרעה זו אצל מתבגרים או מבוגרים. אצל ילדים ההפרעה מאובחנת כשהיא מופיעה הרבה לפני גיל ההתבגרות המינית. היא מתאפיינת בחוסר נוחות לגבי המין המולד, ורצון להשתייך למין השני (או התעקשות שהוא/היא שייכ/ת למין השני). כן קיימים העדפה חזקה וחיקוי ללבוש של המין השני, למשחקי דמיון בהם הילד ממלא את תפקידי המגדר של המין השני, למשחקים ותחביבים המשויכים בדרך כלל למין השני, וכן העדפה חזקה לשחק עם בני המין השני.

אצל ילדים, מתבגרים ומבוגרים עם הפרעת זהות מגדרית עולה לעתים קרובות קושי משמעותי ומצוקה בהתמודדות עם תגובות החברה להתנהגותם ותחושותיהם. לעתים נוצרים אף דיכאון או התנהגות אנטי-חברתית בעקבות ההתמודדות עם דחייה מצד החברה.

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים קושי להעריך את שכיחות התופעה, ולרוב היא מוערכת על פי אחוז המעוניינים בשינוי מין. לפי הערכות אלו, נראה שאצל גברים התופעה נפוצה הרבה יותר מבנות; עם זאת, הניתוח לשינוי מין מתבצע בפחות מ-10% מהמקרים. אצל רבים מהמאובחנים, בעיקר אלו שאובחנו בילדות, קיימת נטייה בבגרותם להעדפה מינית של בני מינם (הומוסקסואליות).

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גורמים ביולוגיים - יש הטוענים כי ההפרעה נגרמת בעקבות השפעות שונות של הורמני המין על ההתנהגות, למשל עודף בטסטוסטרון (ההורמון הגברי) אצל נשים מגביר התנהגויות "גבריות" כגון תוקפנות, ואילו עודף באסטרוגן (ההורמון הנשי) אצל גברים מפחית התנהגויות גבריות אלו. טענות בדבר ההשפעות הביולוגיות נחשבות שנויות במחלוקת, נטען כי התנהגות האדם נגרמת מגורמים רבים ומורכבים ולכן לא ניתן לקבוע שההורמונים הם הגורם העיקרי להפרעה.
  • גורמים פסיכו–חברתיים - שילוב גורמים מורכבים כגון תכונות ההורים, אופן גידול הילדים, המזג שהאדם נולד איתו, והציפיות התרבותיות לגבי תפקידי המין, עשוי להשפיע על התפתחות ההפרעה. בנוסף, בהתאם למודל הפסיכוסקסואלי של זיגמונד פרויד, נטען כי קונפליקטים של אדם לגבי זהותו המינית מושפעים מקונפליקטים שנותרו מתקופת השלב האדיפאלי בהתפתחותו בילדות - בשלב זה עולים "התאהבות" ופנטזיות לא-מודעות של הילד לגבי ההורה מהמין השני, שבעקבותיהם מתפתחת הזדהות של הילד עם ההורה מהמין שלו, שיוצרת הפנמה של תפקידי המין שלו; אך כשהזדהות כזו לא נוצרת, הדבר עשוי להוביל לחוסר הפנמה של תפקידי המין, ולהשפיע בהמשך על התפתחות הפרעת הזהות המגדרית. גם הסבר זה נחשב שנוי במחלוקת, בעיקר בקרב המתנגדים לתאוריות של פרויד, שברובן אינן מסתמכות על בסיס מחקרי מדעי.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול המקובל בהפרעה הוא טיפול פסיכולוגי, שמטרתו לרוב היא לתמוך באדם ובהתמודדותו עם תחושותיו, ללא ביקורת ושיפוטיות, לעזור לו לחוש בנוח עם הזהות המינית המגדרית הרצויה, וכן ללוות ולתמוך בו במקרה של החלטה על ניתוח לשינוי מין. כאשר מדובר בילד או מתבגר, הטיפול נועד במקביל לתמוך גם בהורים, להדגיש את חשיבות התמיכה שלהם בילד ללא ביקורת, לעזור להם לסייע לילד בהתמודדותו מול התגובות והסטריאוטיפים בחברה לגבי התנהגותו, וכן להסביר להם את חשיבות ההתערבות המוקדמת, בין אם תוביל לשינוי בזהותו המינית של הילד ובין אם לאו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Highlights of Changes from DSM-IV-TR to DSM-5". American Psychiatric Association. May 17, 2013.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.