פסיכותרפיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף טיפול פסיכולוגי)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרופא הפרסי אל-ראזי היה ככל הידוע הראשון שפיתח פסיכותרפיה ממוקדת-מטרה ובעלת ביסוס תאורטי, במאה ה-9

פסיכותרפיה או טיפול נפשי או רגשייוונית פסיכו-נפש, תרפיה-טיפול) הוא טיפול במשברים, בהפרעות ובמצוקות נפשיות באמצעים שונים, אשר חלקם הם מפירות הפסיכולוגיה. רוב שיטות הטיפול נעשות באמצעות קשר מילולי בין המטפל למטופל. כלל המטפלים המציעים פסיכותרפיה, ושהם מותרים על פי חוק לעסוק בה במדינתם, נכנסים בהגדרה הרחבה של "פסיכותרפיסטים".

הסמכה והיתר לעסוק בפסיכותרפיה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, פסיכותרפיסטים הם בדרך כלל פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים, קרימינולוגים, או מטפלים באמצעות אמנויות, שהם מותרים בידי משרד הבריאות לעסוק בפסיכותרפיה‏[1][2][3], בהתמחות או בהכשרה ממוקדת‏[4] כאשר הכשרות כאלה לרוב מוצעות גם לעוסקים במדעי המוח, ורופאים שאינם פסיכיאטרים. העוסקים בפסיכותרפיה שאינם נמנים עם הנזכרים הם כאלו שהותרו בהיתר זמני להעניק טיפולים נפשיים בגישה קונבנציונאלית בלבד ותחת פיקוח והדרכה מצד איש מתחום בריאות הנפש (בדרך כלל, פסיכולוג מומחה בכיר), הפועל תמיד מטעם משרד הבריאות.

פסיכותרפיה הניתנת על ידי פסיכולוג, ככלל מהווה חלק מייעוץ פסיכולוגי, וזו הניתנת מפסיכיאטר מהווה חלק מייעוץ פסיכיאטרי. חלק מהפסיכולוגים המטפלים הם פסיכולוגים מומחים‏[5] אם כי אין הכרח שפסיכולוג מטפל יתמחה על תחום כללי מסוים ואפשר שהסמכתו הטיפולית תהיה ממוקדת או נוגעת לתחום מומחיות מוכר‏[6], שטרם זכה לתוכנית התמחות מסודרת בישראל‏[7] וההסמכה האוניברסיטאית בו עומדת בפני עצמה.

חוק העובדים הסוציאליים, מתיר עיסוק בפסיכותרפיה לעובדים סוציאליים, כל עוד מטרת הטיפול היא "שיפור תפקודם האישי והחברתי של הפרט, המשפחה והקהילה".

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – החקיקה בישראל בנוגע לפסיכותרפיה בעבודה סוציאלית

גישות ושיטות טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטות הטיפול הפסיכותרפי הן מגוונות, אך רק בחלקן זוכות לתמיכה אמפירית, ואלו הנתמכות מדעית ומוכרות כיעילות, משמשות בחזית האבחון, הייעוץ, והטיפול הפסיכולוגי, בהתאמה לבעיות השונות, ומשמשים גם בתמיכה וטיפול קליניים הניתנים במסגרת כגוןעבודה סוציאלית או תרפיה שיקומית (Rehabilitation Therapy)‏[8]. ברובן ככולן ישנה אינטרקציה כזו או אחרת בין המטפל למטופל. חשוב שהמטופל יראה את מטפלו ככריזמטי, ושייווצר יחס של אמון וקרבה ביניהם. יחס כזה מבוסס במידה רבה על אמפתיה (דהיינו היכולת של המטפל להיכנס לעולמו של המטופל באופן מקבל, להבין את חווייתו מנקודת מבטו, להכיל אותו, ולבטא את ההבנה והקבלה הזו באופן משכנע כלפי המטופל), והקשבה, והוא מסייע למטופל לחשוף את עולמו הפנימי, להבינו, להבין את מניעיו ואת דרכי התמודדותו, לשקול אלטרנטיבות, ומכאן גם מסייע לו ליצור שיפור בעצמו ובחייו.

פסיכואנליזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פסיכואנליזה

שיטת הטיפול הפסיכואנליטית ותאוריית הפסיכואנליזה שהגה ופיתח זיגמונד פרויד, וכן רוב שיטות הטיפול שבאו בעקבותיה, מבוססות על כך שלתודעה האנושית יש חלק לא-מודע שבמידה רבה מפעיל את האדם. בטיפול פסיכואנליטי המטפל והמטופל יוצרים קשר של אמון המאפשר גילוי וניתוח של מעמקי נפש האדם. בטיפול נוצר תהליך של העלאת חומרים מודחקים כדחפים וקונפליקטים מהלא-מודע (או התת-מודע) אל המודע, והפגשת המטופל עימם בתיווכו ובפרשנותו של המטפל, כדי להביאו לשיווי משקל. מתבצע ניתוח של התפתחות היחסים והתנודות בעולמו של המטופל. פרויד קרא לשיטה זו 'ניקוי הארובות'. ביסוד השיטה עומדת התפיסה כי האדם מדחיק לתת המודע עובדות, זיכרונות, מחשבות, רגשות ותהליכים שקשה לו להתמודד איתם וגורמים לו אי נוחות וחרדה. החומרים הללו לא קופאים אלא חיים ופועלים עליו והם המקור לנאורוזות שלו. הלא-המודע, לתפיסתו של פרויד, כולל את הדחפים הבסיסיים של האדם, ביניהם הדגיש בעיקר את יצר המין, "ארוס" ומאוחר יותר את יצר התוקפנות או המוות, "תנטוס".

פרויד ודור המטפלים שאחריו התמודדו בעיקר עם מטופלים שסבלו מתסמינים לא רצויים שהם איגדו תחת הכותרת היסטריה, שהקשו על השתלבותם בחברה. לעומת זאת, תאורטיקנים בני זמננו מתארים מטופלים, לרוב ללא תסמינים היסטריים, אשר עצם הסתגלותם לחברה היא חלק מהבעיה עצמה, כי היא פגמה בסובייקטיביות שלהם. לפי חלק מהתאורטיקנים, המטופל אינו זקוק לתובנה שתרפא את הסימפטומים, אלא לחוויה שתעניק לו תחושת נראות, הערכה ומשמעות.

הטיפול נעשה כמה פעמים בשבוע בשכיבה על ספת טיפולים, כאשר המטפל יושב למראשותיו של המטופל, באופן שהוא רואה את המטופל, והמטופל לא רואה אותו. הטיפול עשוי להימשך מספר שנים. המשאבים הרבים שהוא דורש, בהם זמן, כסף ומשאבים נפשיים-טיפוליים, וכן מחקרים שנערכו עם השנים על יעילות גבוהה של שיטות טיפול אחרות, דחקו בעשורים האחרונים את מקומו של הטיפול הפסיכואנליטי לטובת שיטות אחרות. חוקרים רבים, לצד איגודים מקצועיים כמו האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה, טוענים כי טיפול זה לא זכה לראיות אמפיריות משמעותיות בדבר יעילותו בדומה לטיפולים כגון CBT[9]. עם זאת, הוא ממשיך להתקיים, להתפתח ולהתעדכן כיום, לצד השיטות הנוספות.

טיפול פסיכודינמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פסיכודינמיקה

הטיפול הפסיכודינמי עוסק בקונפליקטים פנימיים של האדם, ומטרתו היא יצירת תובנות לגבי קונפליקטים אלו, ומציאת דרכי התמודדות עימם. הפסיכודינמיקה היא תאוריה ומחקר שיטתי של הכוחות הפסיכולוגיים שביסודה של ההתנהגות האנושית. הפסיכודינמיקה עוסקת בפעולה ההדדית של המודע והלא-מודע. המפורסמת מבין שיטות הטיפול היא השיטה הפסיכודינמית, שמקורה בפסיכואנליזה. לפי הפסיכואנליזה, המבוססת על תורתו של זיגמונד פרויד, הפרעה נפשית היא ביטוי להתרחשויות נפשיות עמוקות, על פי רוב בלתי מודעות, הקשורות בעברו של האדם. באמצעות העלאת אסוציאציות חופשיות על ידי המטופל, נעשה ניסיון לחשוף את הקונפליקטים העמוקים שלו, בהנחה שהבנתם תביא לידי היעלמות ההפרעה.

המטפל בעיקר מאזין, ולעתים הוא מפרש את הדברים, בדרך כלל באמצעות ניתוח של ה"העברה" (Transference) ו"העברה נגדית". ההעברה מוגדרת כהעתקת יחס רגשי מודחק שחש המטופל כלפי אדם משמעותי בעברו - אל המטפל. ניתוח זה משמש אמצעי להבנת היחסים והקשרים הבין אישיים שייצר ויוצר המטופל במהלך חייו.

בדומה לטיפול בגישה הפסיכואנליטית, נמשך הטיפול בשיטת הפסיכותרפיה הפסיכודינמית מספר שנים. אולם להבדיל מפסיכואנליזה, בשיטה זו נפגשים המטפל והמטופל על פי רוב פעם אחת בשבוע בלבד, ולא שלוש עד ארבע פגישות שבועיות כמקובל בשיטה הפסיכואנליטית. כמו כן, מרבית הטיפול נעשה בישיבה, אחד מול השני, ולא כאשר המטופל שוכב על ספה כנהוג בפסיכואנליזה. לעתים, כאשר המטרה היא טיפול בנושא ממוקד אחד ניתן להשתמש ב"פסיכותרפיה קצרת מועד" הנמשכת 12 עד 20 פגישות בלבד.

גישה קוגניטיבית-התנהגותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טיפול התנהגותי וקוגניטיבי

טיפולים התנהגותים וקוגניטיביים הם קבוצה של טיפולים נפשיים שיעילותן הוכחה. טיפולים אלו מקובלים מאוד מאז שנות השמונים של המאה ה-20. הם נקראים על שם שני מרכיבים עיקריים: הטיפול ההתנהגותי והטיפול הקוגניטיבי. ייחודם הוא בפרוטוקולים טיפוליים המחייבים את המטופל לאימון ולשיעורי בית ותפיסה טיפולית הממוקדת בתוצאה הרצויה.

טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT - Cognitive Behavioral Therapy) הוא טיפול מסוג זה. הטיפול הוכח כיעיל נגד דיכאון והפרעות חרדה שונות (פוביות, הפרעה כפייתית ועוד).

טיפול התנהגותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבסיס הטיפול ההתנהגותי (ביהיביוריסטי) עומדת ההנחה, שכל ביטוי של התנהגות בלתי מסתגלת, אינו אלא הרגל שנרכש בעבר. באמצעות התאמת מערך של התניות או חיזוקים (ראו למידה) ניתן להביא לידי הכחדת הרגליו הבלתי רצויים של המטופל ורכישת הרגלים אחרים, רצויים, במקומם. בשיטה זו המטפל הוא מתכנן פעיל של מערך הלמידה, ואינו מאזין ומפרש בלבד. ניתוח העבר או סיבת ההפרעה נחשב תפל בעיצוב ההתנהגות בהווה.

טיפול קוגניטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת הטיפול של הפסיכותרפיה קוגניטיבית - היא טיפול מובנה, קצר מועד, שמטרתו שינוי האופן בו המטופל תופס את עצמו ואת העולם. השיטה גורסת "שאם האדם לא מרגיש טוב - סימן שהוא לא חושב טוב" המטפל מזהה את העיוותים הקוגניטיביים ודפוסי החשיבה הנוקשים האחראים לשימור הסימפטומים, ומציע סכימה אלטרנטיבית גמישה יותר. המטפל מלמד את המטופל ליירט את המחשבות האוטומטיות השיפוטיות ואת התוויות שהאדם הדביק לעצמו ולשנות או לעדן אותן או ללמד לחיות איתן, אם אין בהן עיוות. בשיטה זו מושם דגש על כאן ועכשיו, וניתנים למטופל "שיעורי בית".

אנליזה אקזיסטנציאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לוגותרפיה

מייצג השיטה האקסיסטנציאליסטית בפסיכולוגיה, תלמידו של פרויד, ויקטור פרנקל, ניצול השואה שפיתח את שיטת הלוגותרפיה. בשיטה זו התפיסה היא שהאדם איננו מחפש עונג, כבוד או רוצה להגיע לשיווי משקל, אלא בראש ובראשונה פשר ומשמעות לחייו ולקיומו. הדגש מועבר מהעולם אל האדם, ומהביוגרפיה של האדם אל ראייתו ותפיסתו את העולם. הנורא מכל על פי תפיסה זו לאדם, הוא לחיות חיים חסרי פשר ותכלית.

הלא מודע הורחב גם למימד הרוחני: האדם מדחיק אמונות, תפיסות רוחניות ותפיסות דתיות שלא נוחות לו ולא רק דחפים ויצרים. האדם אינו זירה של מנגנוני תגובה פסיכולוגיים או 'קוף עירום' אלא אישיות ייחודית בעלת מצפון, רצון חופשי ויכולות אנושיות נוספות, שיכול להתעלות מעל עצמו ותנאי קיומו, באמונה, באהבה ובהומור. שיטה זו מדגישה את מותר האדם ואת החירות והאחריות של האדם עצמו, לעיצוב עולמו הפנימי ולבחירותיו בחיים. בניגוד לשיטות שעוסקות בחויות מעברו של האדם, לשיטה זו חשובה הפרשנות הסובייקטיבית שהאדם נותן לחייו בהווה. בשיטה נבחנות תפיסותיו ואמונותיו של האדם במטרה לגשש איתו אחר משמעות או משמעויות, שיפיגו את התסכול הקיומי שלו יתנו טעם לחייו, ויקנו לו מבט אופטימי על החיים, על אף הטרגדיה של האדם: סבל, אשם ומוות.

גישה זו מעמידה במרכז שיטתה שלושה יסודות: א. האמונה כי הדבר הבוער ביותר לאדם הוא לגלות פשר לחיים וכי אדם שאיבד תקווה למצוא משמעות לחייו מעדיף להתאבד. ב. שהחיים מלאי פשר וצופנים בתוכם מעצם הוויתם, עשרות אלפי משמעויות שונות ודינמיות, והם כמו כתב חידה גדול שהאדם צריך לפענח ולתת להם תשובה באמצעות מעשיו. ג. לאדם יש רצון חופשי וחירות מחשבתית לא להיות כבול למחשבותיו, לעצב מחדש את גישותיו באופן חיובי ואופטימי, שממלא אותו באנרגיה וחיוניות, אף כאשר הוא לכוד בסיטואציות קשות, ואף כאשר מבחינה נפשית הוא חולה בפסיכוזה כזו ואחרת.

טיפול הממוקד במטופל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת טיפול אחרת, "פסיכותרפיה המרוכזת באדם" (המכונה גם Non-Directive Therapy), מבוססת על תורתו של קרל רוג'רס. בשיטה זו משדר המטפל למטופל יחס של קבלה מלאה והעדר שיפוט על התנהגותו, ומשקף את הנאמר בלי לפרש דבר. יחס זה אמור לתקן את המעוות באישיותו של המטופל ולשחרר את פוטנציאל ההתפתחות העצמית שלו, באופן שיוכל לבחור בעתיד בחירה נכונה בין האפשרויות העומדות לפניו ויגיע לידי הגשמה עצמית. שיטת טיפול זו הייתה מאוד פופולרית כאלטרנטיבה לטיפול פסיכודינמי בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים.

טיפול במשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טיפול במשחק

בטיפול במשחק משתמשים במשחק במסגרת התהליך הטיפולי; המשחק מאפשר למטופל להביע את עצמו, באופן המאפשר הבעה רגשית ותקשורת עם המטפל. אלו מתאפשרות אם במהלך המשחק נוצר מרחב בטוח ומוגן. המשחק מעלה תכנים פנימיים, לעתים באמצעות סמלים, וכן מתרחש תהליך בינאישי בין המטפל למטופל במהלך המשחק שתפקידו לסייע למטופל בפתרון בעיות ולהשיג צמיחה אישית והתפתחות מיטבית. הטיפול מתאים בעיקר לילדים; לילדים קל יותר לתקשר באמצעות משחק מאשר במילים, וגם קל להם ליצור קשר מהיר עם האחר באמצעותו. לכן בטיפול בילדים מעדיפים מטפלים רבים להשתמש במשחק כדי ליצור דיאלוג עם הילד, בו הילד יכול לשתף את המטפל בחוויות, התנסויות ורגשות, והמטפל יכול לתמוך בו ולסייע לו. הטיפול במשחק יכול להתקיים תוך התבססות על מגוון תאוריות וגישות טיפוליות, בהן הגישה הפסיכודינמית (בה מתאפשר מרחב מוגן באמצעות המשחק, המאפשר בניית קשר ואמון עם המטפל השלכה לא מודעת של רגשות וחוויות הילד וכו'), גישה לא-מכוונת רוג'ריאנית (non directive play therapy, בה הילד נמצא במרכז ומביע את עצמו דרך המשחק ללא שיפוט), ועוד.

טיפול קבוצתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טיפול קבוצתי

מתוך השיטות המוזכרות לעיל, ומשילובן, התפתחו שיטות טיפול רבות. במקורה נועדה הפסיכותרפיה למטופל אחד בלבד (שיטות פרטניות), אולם לימים פותחו גם שיטות טיפול קבוצתי, בהן נפגש המטפל (או צוות של מטפלים) עם קבוצת מטופלים, שעל פי רוב בעיותיהם הנפשיות דומות (ולעתים גם שונות). טיפול קבוצתי נחשב ליעיל במיוחד באופן כללי ובפרט כחלק מטיפול בהתמכרויות וסטיות מיניות.[דרוש מקור]

טיפול משפחתי או זוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טיפול משפחתי

בעשורים האחרונים פותחו שיטות לטיפול זוגי או משפחתי. הזוג או בני המשפחה נפגשים עם מטפל אחד או יותר כדי לתקן את מערכת היחסים ביניהם, שהיא, לפי שיטה זו, שורש הבעיה. המטפל מאתר את המטופל המזוהה (Identified patient) במשפחה ומרחיב את הפוקוס כך שאחרים ילמדו על חלקם בהיווצרות הסימפטומים. קיימים זרמים רבים בשיטות העבודה בטיפול המשפחתי/זוגי בראשם הזרם של הפסיכיאטר הנודע סלוודור מינושין.

טיפול באמנויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טיפול באמנויות

טיפול באמנויות (מכונה גם טיפול בהבעה ויצירה) הוא ענף מתחום הפסיכותרפיה המציע דרך בלתי מילולית וסימבולית לביטוי עצמי, רגשי ותחושתי. הטיפול מאפשר שילוב של הבעה מילולית והבעה דרך אמנויות שונות. טיפול באמנויות מתבצע על ידי מטפלים בעלי הכשרה ייחודית בתחומם. הטיפול פונה לילדים ומבוגרים המתמודדים עם כל מגוון הקשיים הרגשיים להם מתאימה פסיכותרפיה בדומה לכל טיפול נפשי. הטיפול באמנויות יכול להתקיים תוך התבססות על מגוון תאוריות וגישות טיפוליות, בהן הגישה הפסיכודינמית בה מתאפשר מרחב מוגן באמצעות המשחק, המאפשר בניית קשר ואמון עם המטפל, השלכה לא מודעת של רגשות וחוויות הילד וכדומה. הטיפול משתמש באמנויות כדי לחשוף ולהבין תהליכים נפשיים, ומספק סביבה שבה יכולים רגשות מודחקים ולא מודעים לעלות על פני השטח‏[10][11][12].

הכשרת המטפלים בתחומים אלה היא במסלולי לימוד המיועדים לכך שהקבלה אליהם מותנית בתואר ראשון בתחום האמנות הייחודי או תואר ראשון בתחום הנפש, וכן השלמות ספציפיות.

בתחום הטיפול באמנויות נכללים:

  • טיפול באמנות - טיפול המשלב ביטוי אמנותי באמנות חזותית.
  • ביבליותרפיה - טיפול העושה שימוש בקריאה ובכתיבה.
  • טיפול בתנועה או במחול - טיפול המשלב ביטוי אמנותי באמצעות הגוף.
  • טיפול במוזיקה - טיפול המשלב שימוש בכלים מוזיקליים ובשירה
  • טיפול בדרמה - טיפול המשתמש בדרמה כאמצעי הרחקה ויוצר תהליכים נפשיים מתוך התהליך הקבוצתי וההזדהות עם הסיפור והדמויות הדרמתיים.
  • פסיכודרמה - שיטת טיפול אישית במסגרת קבוצתית המשתמשת בהעלאת חוויות עבר והמחזתן.
  • פוטותרפיה - כלי טיפולי העושה שימוש בצילום סטילס ווידאו ככלי לביטוי ויצירה בתהליך הטיפולי. בפוטותרפיה משתמשים בחומר צילומי (צילומים השלכתיים, צילומי משפחה) או בצילום פעיל בתוך הטיפול לטובת התהליך הטיפולי.

טיפול אסטרטגי-אינטגרטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתפיסה זו מושם דגש על כך שמה שמפריע לאדם אינה המציאות כפי שהיא באמת, אלא הסימולציה של המציאות ותמונתה בתפיסתו של האדם. בשיטה זו נעשה ניסיון לשלב מרכיבים משיטות שונות. השיטה מתמקדת בתלונות של המטופל ובסימפטומים שלו, המטפל מתחבר ו'יורד' לעולמו של המטופל ומתאים עצמו לעולם הערכים של המטופל, כאשר הוא משהה באותו זמן את תפיסת עולמו, הוא מנסה לנסח מחדש את התלונות באופן חיובי יותר, יש מקום לדמיון באמצעות דמיון מודרך. הטיפול קונקרטי ומוגבל, בהתאם ל"חוזה טיפולי", בתוצאות ובזמן. בשיטה זו קיימת מניפולציה על המטופל באמצעות הנחיות פרדוקסליות. המטפל נותן למטופל "שיעורי בית" ומשלב אמצעים מגוונים כמו היפנוזה, טיפול משפחתי, קיום טקסי מעבר ואף נתינת תרופות כאשר הדבר מתחייב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על המטפל

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוק הפסיכולוגים, תשל"ז-1977 - סעיפים 2 (א) ו-9 (ב)
  2. ^ פסק דין בערעור של פנחס פישלר - נגד דנינו - מכון שלם בבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו, ע"א 3670-07
  3. ^ ועם זאת, העיסוק בפסיכותרפיה, במדינת ישראל, אינו מוגדר בחוק ואינו מעוגן בחקיקה וכך קורה מצב בו כל אדם החפץ בכך, גם כזה אשר לא רכש כל ידע מדעי על המוח ועל הנפש, רשאי לכנות עצמו "פסיכותרפיסט". ראו: מבקר המדינה, דו"ח שנתי 49, ע"מ 144-145
    העיסוק בפסיכולוגיה, לעומת זאת, מוגדר בסעיף 1 לחוק הפסיכולוגים.
    אף חוק העובדים הסוציאליים, מתיר עיסוק בפסיכותרפיה לעובדים סוציאליים
  4. ^ תוכניות שונות לפסיכותרפיה ממוקדת כמו טיפול פסיכואנליטי, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול מיני (סקסולוגיה), ועוד. תוכניות אלו מיועדות בדרך כלל אך ורק לאנשי מקצוע כגון פסיכולוגים, עובדים סוציאלים, ופסיכיאטרים, ניעשות במוסד אקדמי מוכר, ומקנות אישור רשמי לטיפול,
  5. ^ דהיינו, התמחו באחת מתוכניות ההתמחות הכלליות המוצעות לפסיכולוגים.
  6. ^ על ידי האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה
  7. ^ כפי המצוין לעיל - ראו הסעיף המזכיר הכשרה ממוקדת לעובדים סוציאליים, פסיכולוגים, ופסיכיאטרים באופן כללי.
  8. ^ Harrison's Principles of Internal Medicine, McGraw-Hill Professional; 18 edition (June 18, 2011), 978-0071748896, Applications for term: "Psychologist"; See Chapter 26, "Aphasia, Memory Loss, and Other Focal Cerebral Disorders". Chapter e9, "Memory Loss". Chapter 63, "The Practice of Genetics in Clinical Medicine". Chapter 72, "Clinical Problems of Aging", see for example in that chapter P.1549, P.1550. Chapter 79, "Eating Disorders". Chapter 264, "Disorders of Ventilation".).
  9. ^ צבי גיל, ראיות ליעילות של טיפולים פסיכו דינמיים – סקירה, מרחבים, גיליון ב', 2011
  10. ^ הגדרת התחום באתר האיגוד הישראלי לתראפיה על ידי יצירה והבעה (יה"ת)
  11. ^ אמירה אור ודורית אמיר, בשפה אחרת: תרפיה באמנות - סיפורי טיפול, 2005, מודן
  12. ^ טסה דאלי, תרפיה באמנות – התפתחויות חדשות – תאוריה ומעשה, 1995, אח



הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.