נוער טרנסג'נדרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ילד טרנסג'נדר במצעד גאווה, ובידיו הדגל הטרנסג'נדרי

נוער טרנסג'נדרי הם ילדים או מתבגרים אשר אינם מזדהים עם המין ששויך להם בלידתם. בשלב חייהם, בני נוער טרנסג'נדרים לרוב עדיין תלויים במידת מה בהוריהם בכל הקשור לרווחה, מגורים, תמיכה כלכלית וצרכים נוספים, ובשל כך לעיתים הם מתמודדים עם אתגרים שונים לעומת מבוגרים טרנסג'נדרים. על פי האיגוד המקצועי העולמי לבריאות טרנסג'נדרים (WPATH), האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה והאקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, על הטיפול המתאים בנוער טרנסג'נדרי לכלול תמיכה נפשית, מעבר מגדרי חברתי (אנ') ומתן חוסמי הורמונים (בלוקרים) (אנ'), המעכבים את ההתבגרות המינית ואת התפתחותם של מאפייני המין המשניים שלהם, כדי שיהיה להם זמן להגיע להחלטה באשר לדרכי פעולה קבועות יותר.[1][2][3] עם זאת, חרף המלצות ארגוני הרפואה בנושא, מספר מדינות וארגוני רפואה באירופה החליטו על צמצום והטלת מגבלות על השימוש בחוסמי הורמונים.[4][5][6]

על פי האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, רוב הילדים מגיעים לתחושה יציבה לגבי זהותם המגדרית עד גיל ארבע, וכן ישנם מחקרים התומכים בטענה שילדים הנמצאים בשלב טרום גיל ההתבגרות ומצהירים על זהות מגדרית טרנסג'נדרית או מגוונת מודעים למגדרם בצורה ברורה ועקבית כמו עמיתיהם המקבילים־התפתחותית אשר מזדהים כסיסג'נדרים ונמצאים ברמה זהה של קבלה חברתית.[7][8] סקירה מחקרית שפורסמה בשנת 2022 מצאה כי רוב הילדים לפני גיל ההתבגרות שביצעו מעבר מגדרי נשארים בזהותם המגדרית הנוכחית, על פי מעקבים שבוצעו לאורך 5 עד 7 שנים.[9]

התמשכות השונוּת המגדרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – התפתחות הזהות המגדרית

אם דיספוריה מגדרית מתמשכת לאורך ההתבגרות המינית, סביר להניח כי היא קבועה.[10][11][9] בקרב ילדים עם דיספוריה מגדרית, התקופה שבין גיל 10 ל־13 נחשבת קריטית בהתייחס לזהות המגדרית ארוכת־הטווח של האדם.[9][12] בין המשתנים הקשורים לדיספוריה מגדרית המופיעה במהלך גיל ההתבגרות נמנים עוצמת הדיספוריה, היקף ההתנהגות הבין־מגדרית, וקיומה של הזדהות מילולית עם המגדר הרצוי/הנחווה של הילד (כלומר הצהרה שלו כי הוא נמצא במגדר אחר, ולא רק מעוניין להיות במגדר אחר).[9][13] מחקרים פרוספקטיביים, המתוכננים ומתקיימים עוד טרם תחילת המצב הנחקר, הראו כי דיספוריה מגדרית בילדוּת נקשרת יותר לנטייה מינית הומוסקסואליות בבגרות מאשר לזהות טרנסג'נדרית בבגרות, במיוחד בקרב בנים.[14][15][16] מחקרים אלה קבעו כי מרבית הילדים שאובחנו עם דיספוריה מגדרית לבסוף לא רצו להיות במין האחר עם הגעתם לגיל ההתבגרות, וכאשר הגיעו לבגרות בחרו להזדהות כהומוסקסואלים, לסביות או ביסקסואלים, עם או בלי התערבות טיפולית.[10][11][12][13][17] המחקרים צוטטו לחיזוק הטענה שיש צורך בזהירות רבה יותר ובהמתנה לשם מעבר חברתי או רפואי של נוער טרנסג'נדרי.[18][19][20]

עם זאת, אותם מחקרים פרוספקטיביים זכו לביקורת ותוארו כלא־רלוונטיים, משום שהסתמכו על מקרים של חרטה – הפסקת החיים הטרנסג'נדריים (באנגלית desistance; מילולית "הסתיימות", "חדילה"), אשר בהם הילד פשוט הפגין נון־קונפורמיות מגדרית ולא דיספוריה, ועקבו אחר אבחנות פסיכולוגיות במקום אחר הזהות המגדרית או הרצון לבצע מעבר מגדרי, מה שהוביל לניפוח של סטטיסטיקת ההפסקה של ההליך. מרבית המחקר העוסק בחרטה נשען על ארבעה מחקרים שפורסמו מאז 2008, שהנבדקים בהם אומנם עמדו בקריטריונים לאבחון "הפרעת זהות מגדרית", כפי שהוגדרה ב־DSM-III וב־DSM-IV, אך רבים מהם לא עמדו בקריטריונים המעודכנים לדיספוריה מגדרית כפי שהם מופיעים ב־DSM-5, שיצא לאור בשנת 2013, ואשר בניגוד לגרסאות הקודמות דרש במפורש קיומה של הזדהות עם מגדר אחר מזה ששויך לאדם בלידתו. באחד המחקרים הללו, 40% מהנבדקים שסווגו כ"מתחרטים" לא עמדו אף בקריטריונים שהוגדרו ב־DSM-IV. כל ארבעת המחקרים סיפקו ראיות לכך שהצהרה על זהות טרנסג'נדרית בילדות ניבאה זהות טרנסג'נדרית בגיל ההתבגרות ובבגרות, ושכך גם עוצמת הדיספוריה המגדרית בילדות ניבאה את עוצמתה בהמשך החיים. במחקרים שפורסמו בשנות ה־60 עד שנות ה־80 לא נעשה כל שימוש במונח "desistance", אלא הייתה בהם התמקדות ב"התנהגות מגדרית חריגה" – נשיות בילדות שנצפתה אצל אנשים שנולדו כזכרים – ובכך שלרוב היא ניבאה הומוסקסואליות מאשר "טרנסקסואליות" בבגרות. כמו כן, נמתחה ביקורת על חלק מהמחקרים שפורסמו לאחר שנת 2000 ועל כלל המחקרים שקדמו לה, בשל ציטוט מחקרים שבמסגרתם נעשה שימוש בטיפולי המרה בדרך זו או אחרת: מניעת מעבר מגדרי חברתי, ניסיון מפורש למנוע או להרתיע את הילד מלהזדהות כטרנסג'נדר בבגרותו או בגיל ההתבגרות, או שימוש פעיל בטכניקות פסאודו־מדעיות שנועדו לשנות התנהגות מגדרית "סוטה". בנוסף, המונח desistance ספג ביקורת בפני עצמו, על כך שהוא מהווה פתולוגיזציה (התייחסות לדבר כלא־נורמלי או לא בריא מבחינה פסיכולוגית) לטרנסג'נדריות, בשל שורשיו בתחום המחקר הפלילי וכן בהקשר להפרעת התנגדות, שבהם חידלון (desistance) של המצב נחשב לתוצאה חיוביות.[18][19][20][21]

בשנת 2022 פורסמה סקירה שיטתית של מחקרים הקשורים לחרטה על התאמה מגדרית. בסקירה נמצא כי המונח desistance (מילולית "הסתיימות", "חדילה") היה מוגדר בהם באופן לקוי: חלק מהמחקרים לא נתנו לו הגדרה או הגדירו אותו כחדילה של הזהות הטרנסג'נדרית או חדילה של הדיספוריה מגדרית. כמו כן, נמצא כי באף הגדרה שנבחנה לא הייתה התייחסות כלשהי לזהויות נזילות־מגדרית או א־בינאריות, וכי מרבית המאמרים שפורסמו היו מאמרי מערכת. במסקנות הסקירה צוין כי הרעיון של desistance מבוסס על מחקר מוטה משנות ה־60 עד ה־80 ועל מחקר באיכות ירודה משנות ה־2000, וכי היה בעבר "מחסור במחקר איכותי ומוּנָע־מהשערות, אשר קיים כיום" בנושא, ונטען כי על המונח desistance "להיעקר מהשיח הקליני והמחקרי, על מנת להתמקד במקום זאת בתמיכה בנוער [טרנסג'נדרי ומגוּון־מגדרית] מאשר לנסות לחזות את הזהות המגדרית שלהם בעתיד".[19] על פי סקירה שפורסמה בשנת 2022 בהתחשב במחקרים עדכניים יותר, רוב הילדים לפני גיל ההתבגרות שביצעו מעבר מגדרי נשארים בזהותם המגדרית הנוכחית, על פי מעקבים שבוצעו לאורך 5 עד 7 שנים.[9]

יציאה מהארון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – יציאה מהארון

בני נוער טרנסג'נדרים עלולים להיתקל בדחייה משפחתית ולהתמודד עם אפליה.[22] חלק מהצעירים הטרנסג'נדרים מרגישים כי הם צריכים להישאר בארון עד שירגישו שבטוח ומתאים עבורם לצאת מהארון – לחשוף את זהותם המגדרית בפני בני משפחתם וחבריהם.

קבלה במשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדה טרנסג'נדרית (שלישית מימין) עם משפחתה באירוע גאווה בוושינגטון די.סי.[23]

ליחס המשפחה – קבלה או דחייה – יש השפעה משעותית על חייהם של בני נוער טרנסג'נדרים.[22] כמעט בלתי אפשרי לחזות את תגובת ההורים להצהרה של ילדם בדבר זהותו המגדרית, והתהליך עלול להיות טעון עבור בני נוער טרנסג'נדרים רבים. במקרים מסוימים, ההורים יגיבו לכך בצורה שלילית, ואף עלולים להתכחש לילדם או לסלקו מהבית. מחקרים עדכניים מצביעים על כך שבני נוער טרנסג'נדרים שנמצאים במעורבות במערכת המשפט לקטינים בארצות הברית נוטים יותר לחוות דחייה משפחתית, התעללות ונטישה בהשוואה לאותם בני נוער שאינם טרנסג'נדרים – כלומר שאצל בני נוער טרנסג'נדרים שסביבתם אינה מקבלת אותם ובוחרת לזנוח אותם קיים סיכוי רב יותר להידרדר לפשיעה. כך, משום שבני נוער טרנסג'נדרים תלויים בהוריהם בכל הקשור לתמיכה ולקבלה, ההדרה המשפחתית עלולה לגרום להם להפוך לפגיעים רגשית ולהתחרט על החלטתם לצאת מהארון. בין הדרכים המוצעות להורים המתמודדים עם מצב כזה היא למצוא יועצים ורופאים בתחום ולקשר את ילדיהם לקבוצות תמיכה להט"ביות. הורים רבים בוחרים להצטרף לארגונים כדוגמת "בנות הים" (Mermaids) בבריטניה ו"הורים, משפחות וחברים של לסביות והומואים" (PFLAG) בארצות הברית, כדי שיוכלו לפגוש הורים אחרים שילדיהם להט"בים, וללמוד כיצד הם יוכלו להבין את ילדיהם ולתמוך בהם. בנוסף, יחס ההורים לילדים טרנסג'נדרים עשוי להשתנות עם הזמן, ולמשל הורים שהגיבו בתחילה בשלילה ובעוינות לילדם עשויים לבסוף להבין את ילדם הטרנסג'נדר ולתמוך בו.

תמיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים הצביעו באופן גורף על כך שתמיכה משפחתית וקבלה של בני נוער טרנסג'נדרים הביאה לתוצאות חיוביות יותר בחייו של הפרט, בכל הקשור לבריאותו הנפשית, הפיזית והרגשית.[24][25][26]

מחקרים הראו מספר דרכים בהן הורים לנוער טרנסג'נדרי יכולים להביע תמיכה וקבלה בילדם, כאשר אחת מהן היא לתת לילדם את ההזדמנות להתבטא בקשר לזהותו המגדרית. בני נוער טרנסג'נדרים הראו הצלחה ויציבות רגשית טובות יותר כאשר הוריהם קיבלו על עצמם תפקיד תומך במקום גישה שולטת ומבטלת. כמו כן נמצא כי פתרון של בעיות המתעוררות במהלך המעבר המגדרי, לעומת כפיית דעות על הילד וקביעת צורת התהליך שלו, מאפשר מעבר מגדרי בריא יותר.[26][27] בנוסף, יידוע של אנשי מקצוע ואנשים משמעותיים אחרים בחיי הילד יכול לסייע בפיתוח רשת של תמיכה בנער הטרנסג'נדר.[26][27][28]

נגישות ההורים למידע היא קריטית במתן סיוע ותמיכה לילדיהם הטרנסג'נדרים. הגישה למידה מאפשרת להורים לספק לנער משאבים שונים באשר לזהותם המגדרית, כגון טיפול רפואי, ייעוץ, ספרות חינוכית וקבוצות נוער מקומיות, אשר יכולות בתורן גם לקשר בינו לבין אחרים בקהילה הטרנסג'נדרית.[26][27]

גם מתן תמיכה בבית הספר חשובה לרווחתם ולבריאותם הנפשית של בני נוער טרנסג'נדרים. בתי ספר רבים מבקשים לתמוך בתלמידיהם הטרנסג'נדרים ומחנכים יכולים להסתכל על מסמכי הדרכה שונים לבתי ספר בנושא שילוב טרנסג'נדרים, כדי לעצב את תמיכתם בתלמידים טרנסג'נדרים בכל הגילים, זאת כאשר הספרות החינוכית ממשיכה לשקול מהי השיטה הטובה ביותר לכך במסגרת החינוכית.[29]

סיכונים בריאותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבלה של בני נוער טרנסג'נדרים בקרב המשפחה מנבאת עלייה בהערכתם העצמית, בתמיכה החברתית בהם ובמצבם הבריאותי הכללי. כמו כן, היא מגינה מפני דיכאון, שימוש בסמים ומחשבות והתנהגויות אובדניות.[30] מחקר משנת 2015 הראה כי מבין מטופלים שנבחרו בקפידה, אנשים שמבצעים את המעבר המגדרי בצעירותם סובלים ממעט תופעות לוואי, ושומרים על רמת תפקוד גבוהה יותר מאשר שהייתה להם לפני המעבר. בנוסף, תוצאות טיפולים כגון ייעוץ נחשבות טובות יותר כאשר הוא מוצע בגיל מוקדם יותר.[31]

היחס מצד המשפחה עשוי להגדיל או להקטין את סיכוניהם הבריאותיים של בני נוער טרנסג'נדרים.[32] מעשים כמו הטרדה פיזית או מילולית, לחץ להיענות לנורמות המגדריות והדרת בני הנוער מאירועים משפחתיים, יובילו לסיכונים בריאותיים גדולים יותר, כגון דיכאון והתאבדות.[33] מהצד החיובי, מעשים כמו תמיכה בזהות המגדרית של הנער – בין היתר לשוחח על אודותיה ולפעול כדי לתמוך בבחירתם – למרות שההורה עלול להרגיש לא בנוח, משפיעות באופן משמעותי על חיזוק הביטחון העצמי של בני הנוער, מה שמסייע להם להימנע מסיכונים בריאותיים הנגרמים מדחייה חברתית.[31]

הליכים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעיתים ילדים טרנסג'נדרים, הנמצאים טרם התבגרותם המינית, מקבלים חוסמי הורמונים (הידועים גם בשם "בלוקרים") (אנ'), כדי לעכב זמנית את התפתחותם של מאפייני מין משניים אצלם.[34] זאת, על מנת לתת למטופלים יותר זמן לגבש את זהותם המגדרית לפני תחילת התבגרותם.[35] בעוד שמחקרים מעטים בדקו את השפעותיהם של חוסמי הורמונים על מתבגרים טרנסג'נדרים ומתבגרים נון־קונפורמיים מגדרית, המחקרים שנערכו מצביעים ככלל על כך שטיפולים אלה בטוחים למדי וכי הם יכולים לשפר את הרווחה הנפשית של המטופל.[36][37][38] בפברואר 2024 אישרה ברוב גדול האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה מסמך מדיניות בו הובעה תמיכה בטיפול מאשש-מגדר לקטינים, וכן הובעה התנגדות לחקיקה נגד טיפולים כאלו, עליה נאמר כי היא "מנוגדת לעקרונות הטיפול מבוסס-ראיות, זכויות אדם, צדק חברתי".[39][40]

תופעות לוואי קצרות־טווח של שימוש בחוסמי הורמונים כוללות כאבי ראש, עייפות, נדודי שינה, כאבי שרירים ושינויים ברקמת השד, מצב הרוח והמשקל של האדם.[41] בין הסיכונים הפוטנציאליים של שימוש בחוסמי הורמונים בנוער בעל דיספוריה מגדרית המטופל באגוניסטים ל-GnRH עשויים להיכלל השפעות שליליות על מינרליזציה של העצם.[42][43] בנוסף, רקמת איברי המין של נשים טרנסג'נדריות עשויה שלא להתאים בצורה טובה לניתוח נרתיק אפשרי בהמשך החיים, עקב תת־התפתחות של הפין.[44] לא קיים מחקר של ממש על אודות ההשפעות ארוכות־הטווח על התפתחות המוח, התפקוד הקוגניטיבי, הפוריות והתפקוד המיני.[43][5][45][46] בהולנד, בני נוער רשאים להתחיל לקבל טיפול הורמונלי להתאמה מגדרית בגיל 16, לאחר סיום טיפול בחוסמי הורמונים.[47]

מחקרים מסוימים תומכים בזכויותיהם של ילדים לתת הסכמה מדעת לקבלת חוסמי הורמונים, וטוענים כי אם הורים מתנגדים שלא בצדק למעבר המגדרי של ילדם, לא תהיה לילד ברירה לקבלת הטיפול הנצרך, תוך הקבלת מצב זה לזכותם של ילדי עדי יהוה לקבלת עירויי דם, ותוך הצגת היתרונות הפסיכולוגיים שבגישה לחוסמי הורמונים, והנזקים הפסיכולוגיים והפיזיים העזים שעלולים לנבוע מחוסר גישה אליהם. קטינים טרנסג'נדרים, ובמיוחד בני נוער טרנסג'נדרים חסרי בית, ללא גישה בסיסית לחוסמי הורמונים, עלולים להשיג אותם ממקורות מפוקפקים, מה שיוביל לתופעות לוואי מסוכנות עבורם. גם בני נוער טרנסג'נדרים התבטאו בעצמם בדבר זכותם לקבלת חוסמי הורמונים.[48][49][50][51][52][53][54]

בית המשפט הגבוה לצדק של אנגליה קבע בפסק הדין בל נגד טביסטוק (אנ'), אשר ניתן בשנת 2021, כי אין זה סביר שילד מתחת לגיל 16 יהיה בעל הכשירות המתאימה לתת הסכמה לטיפול בחוסמי הורמונים.[55] עם זאת, פסק הדין בוטל לבסוף על ידי בית המשפט לערעורים, אשר קבע כי ילדים מתחת לגיל 16 יכולים להסכים לקבל חוסמי הורמונים.[56]

עבור טרנסג'נדרים בני 18 ומעלה, אשר אינם זקוקים להסכמת ההורים, קיימים מספר הליכים רפואיים אפשריים. טרנסג'נדריות (זכר לנקבה – FTM) יכולות לעבור ניתוח לנישוי פנים (אנ'), ניתוח נרתיק, ניתוח להגדלת חזה (אנ') וטיפול הורמונלי להתאמה מגדרית.[57] על פי הקריטריונים של האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה, על מנת לקבל את הטיפולים הרפואיים הללו, על האדם להחזיק באבחנה של דיספוריה מגדרית ולעבור טיפול של עד כשנה.[58] במלטה קיים תהליך הגשת מסמכים מהיר ופשוט יחסית לשינוי המגדר הרשום של האדם ברישומי המדינה.[59] לעומת זאת, בארצות הברית קיים תהליך קשה ונרחב לכך, הדורש הוכחה רפואית של הצורך בשינוי וחזרה למדינת הולדתו של האדם, לצורך קבלת מסמכים משפטיים שונים. בארצות הברית, כדי לשנות את המגדר והשם של אדם ברישומי המדינה, יש להגיש בקשות בלשכות השונות לשינוי הפרטים ברישיון הנהיגה, בכרטיס הביטוח הלאומי, במסמכים בנקאיים ובדרכון. בשנת 2016 אותתה מדינת ניו יורק כי בכוונתה לאפשר לבני נוער ולצעירים טרנסג'נדרים לקבל כיסוי ביטוחי של Medicaid לקבלת הורמונים.[60]

פגיעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני נוער טרנסג'נדרים נחשבים פגיעים ביותר למגוון רחב של בעיות, בהן הפרעות שימוש בסמים, התאבדות, התעללות בילדות, התעללות/תקיפה מינית והפרעות פסיכיאטריות.[61]

דיספוריה מגדרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – דיספוריה מגדרית

דיספוריה מגדרית מאופיינת באי־נוחות ומצוקה חזקה ומתמשכת של אדם בקשר למגדרו, לאנטומיה שלו, למין שניתן לו בלידה ואף ליחס החברתי כלפי השונות המגדרית שלו.[62] בני נוער טרנסג'נדרים שחווים דיספוריה מגדרית נוטים להיות מודעים מאוד לגופם; המראה החיצוני, המשקל ודעותיהם של אנשים אחרים על גופם עשויים להיות חשובים מאוד עבורם.[63] חלק מדיספוריה מגדרית הוא אי־הלימה מגדרית, שהיא הניתוק בין מגדר למין. תחושת אי־ההלימה, בצורתה הבסיסית ביותר, היא החלק הרגשי ו/או הנפשי של דיספוריה.

התעללות פיזית, מינית ומילולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני נוער טרנסג'נדרים ונוער שאינם מתאימים למגדר נמצאים בסיכון מוגבר להתעללות פיזית, מילולית ומינית. נון־קונפורמיות מגדרית בילדות נמצאת בקורלציה עם התעללות, והתעללות הורית עקב נון־קונפורמיות נמצאת בקורלציה עם מצבים נפשיים גרועים יותר, כגון סיכון מוגבר לדיכאון ולהתאבדות. בעיות דימוי גוף במובן של מראה חיצוני קיימות הן אצל נוער טרנסג'נדרי אובדני והן אצל נוער טרנסג'נדרי לא־אובדני, אך אלה שהיו להם בעיות דימוי עצמי בפרט באשר למשקלם, או שחוו סלידה מצד אנשים אחרים בסביבתם ביחס לגופם, נמצאים בסיכון מוגבר להתאבדות. תמיכה הורית זוהתה כגורם חשוב בהפחתת השפעות בריאותיות שליליות שונות.[63][64] לדוגמה, צעירה טרנסג'נדרית שהשתתפה בקבוצת מיקוד עבור מחקר סיפרה: "כשאמא שלי, דוקטור לפילוסופיה, גילתה מה אני (כלומר, טרנסג'נדרית), היא נהגה לפגוע בי עם חפצים. היא הכתה אותי בראש עם מגהץ פעם אחת, והיו על גופי חמש סיכות שדכן. לבסוף היא התכחשה אליי". בסיום קבוצות המיקוד אמרו רבים מבני הנוער: "לבני נוער טרנסג'נדרים אין כלום. אנא עזרו לנו".[61] לבני נוער שהוריהם תומכים בזהותם המגדרית ובהופעה המגדרית המועדפת עליהם קיים סיכוי גבוה בהרבה להיות במצב טוב יותר מכמה בחינות: נפשית, כלכלית, אקדמית וכו'. בני נוער טרנסג'נדרים המתמודדים עם התעללות פיזית אולי יסולקו מבתיהם, או יבחרו לעזוב, דבר שיכול להוות חוויה טראומטית במיוחד עבורם. כמו כן נמצא כי המחסור בקורת גג מוביל לא פעם לקשיים כלכליים עבור בני נוער אלה. חוסר תמיכה בבית והטרדות מתמידות בבית הספר עלולים להוביל לקשיים לימודיים גם עבור בני הנוער, המתמודדים עם רמת נשירה גבוהה בהרבה בהשוואה לעמיתיהם הסיסג'נדרים.[61]

חסרי בית ומין הישרדותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2014, על פי נתוני המועצה הלאומית לבריאות לחסרי בית (National Healthcare for the Homeless Council), כחמישית מבני הנוער הלהט"בים בארצות הברית נמצאים במצב לא יציב מבחינת דיור או שהם חסרי בית לחלוטין.[65] כתוצאה מכך, ההערכה היא שבין 20% ל־40% מבני הנוער חסרי הבית הם חלק מקהילת הלהט"ב.[31] בין הסיבות לכך שלבני נוער להט"בים אין גישה למגורים יציבים נמנות דחייה או עימות עם המשפחה, צורות שונות של אלימות וקושי להסתדר במוסדות שונים כמו למשל בית ספר או משפחת אומנה.[65] גם כאשר בני נוער להט"בים מוצאים את עצמם במקלטים לחסרי בית, הם לא מקבלים מענה הולם לצרכיהם, מה שמותיר אותם ברחובות בשיעורים לא־פרופורציונליים ביחס לבני גילם ההטרוסקסואלים והסיסג'נדרים חסרי הבית, שמסתדרים בקלות רבה יותר עם ההפרדה המגדרית במקלטים, וכן אינם זקוקים לשירותים מיוחדים במקלטי הדיור שלהם.[66]

כתוצאה מחוסר יכולתם של להשיג מקלט הולם, אחד הדברים שנוער טרנסג'נדרי עשוי להגיע אליהם הוא מין הישרדותי (Survival sex), עיסוק בפעילות מינית עם אדם אחר על מנת לענות על צורכי ההישרדות הבסיסיים של האדם.[46] מחקר רב־עירוני שפורסם ב־2004 מצא שכרבע מהנוער חסר הבית או שברח מהבית עוסק במין הישרדותי.[67] בדרך כלל הפעילות המינית מתקיימת תמורת כסף, אך גם עשויה להתקיים תמורת מקום לינה ללילה, מזון או ביגוד. על אף שקיימת מודעות לסכנות האפשריות הכרוכות במין הישרדותי, חלק מהנוער העוסק בה בפועל עשוי להפיק תחושת סיפוק וגאווה מהיכולת לתמוך בעצמו בכך. בין הסיכונים הקשורים למין הישרדותי נמנית העברה שלמחלות מין.[46]

חוסר גישה לשירותי בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני נוער טרנסג'נדרים מתמודדים עם קשיים רבים בקבלת טיפול רפואי לדיספוריה מגדרית. חוסר הגישה נובע לעיתים קרובות מכך שרופאים מסרבים לטפל בבני נוער, או משום שבני הנוער חוששים מתגובות שליליות של המטפלים. כיום, לפסיכיאטרים, אנדוקרינולוגים ורופאי משפחה יש הנחיות ברורות על אופן מתן טיפול לצעירים טרנסג'נדרים מגיל ההתבגרות המוקדמת עד לסיומו.[68][69] הנחיות אלו נמצאות בשימוש נרחב באירופה, בבריטניה ובצפון אמריקה. בעוד שבמדינות אחרות, בדרך כלל רופאים עשויים לסרב להעניק טיפול הורמונלי לצעירים מתחת לגיל 16, וביצוע ניתוח להתאמה מגדרית לפני גיל 18 הוא כמעט בלתי אפשרי ברוב המדינות. בין אנשי המקצוע הרפואיים המורשים לתת מרשם רפואי להורמונים נמנים נותני שירות רפואי, אחיות מטפלות ועוזרי רופא.[70]

רבים מבני נוער המשתמשים בהורמונים כדי לפתח לעצמם מאפייני מין משניים (אנ'), זכריים או נקביים, משיגים הורמונים אלו בדרכים בלתי חוקיות. הדבר עלול לגרום לבעיות בריאותיות רבות אצל בני הנוער, בהן גדילה פובטרלית לא תקינה ו-HIV, עקב מחטים מזוהמות. זיהומים המועברים במגע מיני הם גם בעיה בריאותית משמעותית עבור בני נוער טרנסג'נדרים, משום שלעיתים קרובות הפרטנרים המיניים שלהם אינם רואים את הסיכונים הבריאותיים שבקיום יחסי מין עם טרנסג'נדרים, בפרט משום שאין ביכולתם של טרנסג'נדרים מזכר-לנקבה (MTF) להיכנס להיריון. מגמה זו של יחסי מין לא־מוגנים בקרב אוכלוסיית הטרנסג'נדרים מעמידה אותם בסיכון מוגבר, והגדילה את שיעור מחלות מין בקרב קבוצה זו.[61]

עם זאת, במהדורה השביעית של המסמך הרפואי "תקני טיפול בריאותי עבור אנשים טרנסקסואלים, טרנסג'נדרים ונון-קונפורמיים מגדרית" (אנ'), בהוצאת האיגוד המקצועי העולמי לבריאות טרנסג'נדרים (WPATH), ישנה התייחסות לצורכיהם של ילדים טרנסג'נדרים.

בריונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסגרת בית הספר יכולה להיות מהקשות ביותר עבור בני נוער טרנסג'נדרים. תלמידים אלו עלולים להתמודד עם בעיות שונות בבית הספר, בהן הטרדה ותקיפה מילולית ופיזית, הטרדה מינית, הדרה וחרם חברתי ובעיות בין־אישיות נוספות עם בני גילם. תלמידים טרנסג'נדרים נוטים בהרבה משאר בני גילם לדווח על הטרדה, תקיפה ותחושת חוסר ביטחון במסגרת בית הספר.[71] חוויות אלו משתנות מאדם לאדם ובין בתי ספר שונים. בבתי ספר גדולים יותר יש אקלים בטוח יותר עבור תלמידים טרנסג'נדרים, כמו גם בתי ספר עם הכנסה נמוכה יותר ובתי ספר המשלבים בתוכם מיעוטים דתיים ואתניים.[72]

בארצות הברית, מחקר משנת 2009 על תלמידים טרנסג'נדרים בכיתות ו'–י"ב הראה כי מרביתם חוו אווירה עוינת בבית הספר, כאשר הוטרדו באופן קבוע מצד עמיתיהם. 82% מבני הנוער הללו דיווחו כי הם חשים לא בטוחים בבית הספר בשל זהותם המגדרית, וכמעט 90% דיווחו כי הם חווים הטרדה הומופובית מצד בני גילם לעיתים קרובות. רוב התלמידים הללו דיווחו גם על פגיעה פיזית בבית הספר, כאשר כמעט מחציתם דיווחו שהם הותקפו באגרופים, בבעיטות או נפצעו מנשק. גם הטרדה מינית בקרב תלמידים אלו דווחה בשיעור מדאיג (76%). שירותים וחדרי הלבשה מהווים איום גדול במיוחד לתלמידים טרנסג'נדרים. תלמידים אלה דיווחו לעיתים קרובות על פחד וחרדה מהשימוש במתקנים אלה בבית הספר, בשל חוויות של הטרדה מצד עמיתים ומבוגרים בעת שהשתמשו בהם. הערות שליליות על הופעתם מגדרית של התלמידים נשמעות על ידם לעיתים קרובות במקומות האלה, ותלמידים שענו על הסקר דיווחו כי תלמידים אחרים מתייחסים אליהם בגסות וכי הם חוטפים מהם מכות ובעיטות.[73] מחקר שנערך בשנת 2017 על תלמידים בכיתות ט'–י"ב בארצות הברית מצא כי 27% מהתלמידים הטרנסג'נדרים דיווחו על תחושת חוסר ביטחון בבית הספר, בניגוד מוחלט לרק 5% מהבנים הסיסג'נדרים ו-7% מהבנות הסיסג'נדריות שדיווחו על תחושות דומות.[74]

הנהלות בתי הספר לרוב לא מתייחסות ברצינות לדיווחים על התעללות בתלמידים טרנסג'נדרים. רק כשליש מהתלמידים הטרנסג'נדרים שדיווחו על קורבנות לאנשי צוות בית הספר העידו כי מצבם טופל בצורה נאותה ואפקטיבית. שאר התלמידים נתקלים לעיתים קרובות במצבים שבהם אנשי צוות בית הספר מאשימים אותם. למשל, אחד התלמידים העיד כי כאשר דיווח על בריונות שחווה, נאמר לו "שאני צריך להפסיק להתהדר במיניות שלי".[73] לעיתים קרובות הנהלות בתי הספר מפלות תלמידים טרנסג'נדרים, ומענישות אותם בשל מעשים כמו לבישת בגדים התואמים לזהותם המגדרית, שימוש בשירותים התואמים את זהותם המגדרית, והתעקשות להשתמש בשמם ובכינוי הגוף המגדרי המועדפים עליהם. ענישה זו לא משרתת שום מטרה חינוכית, אלא רק מבודדת תלמידים טרנסג'נדרים עוד יותר.[73]

בנוסף, נראה כי שיעורי הנשירה הגבוהים וממוצעי הציונים הנמוכים פוגעים באוכלוסיית הטרנסג'נדרים. החומרה והתדירות של בריונות והטרדות נגדם קשורות ישירות לדברים אלה. במחקר אחד על נוער טרנסג'נדרי, כ-75% מהמשתתפים דיווחו כי הם נשרו מבית הספר, כאשר כמעט כולם ציינו שהסיבה העיקרית לכך הייתה מעשי האלימות המתמשכים נגדם, בשל זהותם המגדרית. בריונות נגד טרנסג'נדרים בבתי ספר נמצאה קשורה באופן ישיר גם לתוצאות שליליות אחרות, כגון חוסר בית, אבטלה, כליאה ושימוש בסמים.[73]

התאבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – התאבדויות בני נוער להט"בים

על אף שנעשו מספר מחקרים שמעריכים התנהגות מסכנת־חיים בקרב בני נוער הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים, מעטים נעשו לגבי נוער טרנסג'נדרי, ולכן לא קיימות הערכות מקבילות. עם זאת, המחקרים המעטים שכן נעשו הגיעו למסקנה שבני נוער טרנסג'נדרים נמצאים בסיכון מוגבר אפילו על פני עמיתיהם ההומוסקסואלים, הלסביות והביסקסואלים. מחקר משנת 2007 על נוער טרנסג'נדרי מצא כי מבין בני הנוער שרואיינו, כמחציתם שקלו ברצינות לשים קץ לחייהם. מבין אלו שחשבו על התאבדות, לכמחציתם היה ניסיון התאבדות – 18% מכלל המתבגרים הטרנסג'נדרים שרואיינו.[63] מחקר דומה נערך עם בני נוער הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים, כאשר התוצאות הראו כי כ־15% היה ניסיון התאבדות אשר נבע לפחות בחלקו בשל הנטייה המינית שלהם. שני הנתונים הללו גבוהים משיעור התלמידים שדיווחו על התנהגות מסכנת־חיים מתוך כלל תלמידי בתי הספר התיכוניים – 8.5%.[46] במחקר שנערך לאחרונה נמצא כי כ־40% מבני הנוער הטרנסג'נדרים ניסו להתאבד, וכי שיעור זה גבוה אף יותר עבור אלו שהם חסרי בית, או שסורבו לקבל טיפול רפואי בשל זהותם המגדרית – 69%.[75] בסקר האפליה הלאומי של טרנסג'נדרים (National Transgender Discrimination Survey) לשנת 2011, אשר במהלכו נסקרו 6,450 טרנסג'נדרים, 41% מהנשאלים דיווחו על ניסיון התאבדות, לעומת 1.6% מהאוכלוסייה הכללית (שיעור גבוה פי 25). שיעור ניסיונות ההתאבדות שדווח היה גבוהים אף יותר כאשר היה מדובר במובטלים, אנשים שחוו הטרדה והתעללות פיזית או מינית, או אנשים בעלי הכנסה נמוכה במשק הבית.[76]

בני נוער נוטים בדרך כלל להתנהגויות מסכנות־חיים עקב מספר מצבים, כגון שנאה עצמית, תחושת קורבנות בשל בריונות, שימוש בסמים וכו'. צעירים טרנסג'נדרים עלולים גם להתמודד עם תחושת קורבנות בשל תגובות שליליות של בני גילם או בני משפחתם להופעתם המגדרית הלא־טיפוסית, מה שמגביר את הסיכון שלהם להתנהגויות מסכנות־חיים.[63] בשנת 2010 החלה לעלות המודעות לשיעורי ההתאבדות של צעירים להט"בים, כתוצאה מפרסום משמעותי שניתן להתאבדויותיהם של בני נוער שונים, בהם בני הנוער הטרנסג'נדרים לילה אלקורן, סקיילר לי ואש הפנר.[77]

מבקרים שונים, אנדרו גיליגן (אנ') למשל, טענו כי הנתונים לגבי התאבדות בני נוער טרנסג'נדרים מוקצנים מאוד על ידי קבוצות טרנסג'נדריות. גיליגן טען בפרט כי שיעורי ההתאבדות של טרנסג'נדרים בבריטניה הם פחות מ-1%.[78] עם זאת, מחקרים רבים, במדינות שונות, הראו כי שיעורי ניסיונות ההתאבדות בקרב ילדים טרנסג'נדרים נעים בין 30% ל-50%, יותר מפי שניים מהשיעורים של סיסג'נדרים בני גילם.[79][80][81][82]

במערכת המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים המעורבים במערכת המשפט לקטינים דיווחו כי חווייתם של בני נוער טרנסג'נדרים בהם היא קשה במיוחד. הסיבה לכך היא שבני נוער טרנסג'נדרים נמצאים במצב פגיע, ובניגוד לבני נוער סיסג'נדרים או משאר הקהילה הגאה, עונש במתקן מעצר לקטינים למשל עלול לגרום לכך שהמעבר המגדרי שלהם יופסק בעת שהם עצורים. הדבר עלול להזיק לבריאותם הנפשית, מצב שבני נוער אחרים לא עומדים בפניו.

אנשי מקצוע בתחום המשפט לקטינים מחויבים לכללי האתיקה כדי להבטיח שכל בני הנוער יזכו ליחס הוגן. עם זאת, צעירים טרנסג'נדרים רבים מרגישים כאילו הם לא מיוצגים או מכובדים כראוי בבית המשפט.[83] זה כלל יחס מצד התובעים, הסנגורים מטעם בית המשפט והשופטים, בין אם מדובר בהתעלמות מכינויי הגוף המתאימים להם, ובין אם במקרה של שופט המסרב לדון בתיק של נערה טרנסג'נדרית בשל לבושה.[83] על השופטים להימנע מדעות קדומות ומהטיות, תוך שמירה על כך שגם עורכי הדין יצייתו לאותן הנחיות.

התובעים נדרשים להבטיח שכל האנשים במשפט יזכו ליחס הוגן ולא יופלו לרעה. במקרה אחד, תובע ביקש עונש מאסר לנאשם טרנסג'נדר במקום להחזירו הביתה. השופט הסכים לגזר הדין, למרות שהאדם לא נראה אובדני, מסוכן, או שהייתה סכנה שיברח. בעיה נוספת עבור חלק מהצעירים הטרנסג'נדרים היא הצורך בסנגוריה יעילה ואדוקה. חלקם מדווחים כי היה להם עורך דין שיצא ישירות נגד רצונו של הלקוח בשל אמונותיו האישיות. במקרים מסוימים, סנגורים אמרו לבתי המשפט להשאיר צעירים טרנסג'נדרים במקומות מסוימים אשר הם רצו להתרחק מהם בשל חוסר תמיכה וקבלה.

מרכזי מעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מתן גזר הדין בבית המשפט, בני נוער מוכנסים למרכזי מעצר, שם הם עוברים בדיקה ומקבלים את שיבוצם המתאים בתוך המתקן. מטרת הקליטה היא לתת מענה לחששות הבטיחות של בני הנוער, לזהות את הפגיעים שביניהם ולבסוף לשכן אותם על פי המין ששויך להם בלידתם.[84] ללא קשר למקום השיבוץ, צעירים טרנסג'נדרים מהווים מטרה לאלימות במתקני המעצר, ובסקר שנערך על ידי Equity Project, כשמונים אחוז מהנשאלים דיווחו כי חוסר הבטיחות במעצר מהווה עבורם חשש רציני. בסקר, שנערך על בני נוער בכלא, לא נעשתה הבחנה בין טרנסג'נדרים לשאר הנוער מהקהילה הגאה, שכן חוויותיהם בתנאים אלה דומות. בכלל, שיבוצם של בני נוער להט"בים במרכזי המעצר נחשב לסוגיה מסובכת, כאשר יש לאזן בין הרצונות והצרכים שלהם לבין מה שהכי טוב לבטיחותם.

ברוב מתקני המעצר, בני נוער מוחזקים במעצר בהתאם למין ששויך להם בלידתם. העצורים נאלצים לפעמים לשנות את הופעתם המגדרית שלהם (למשל על ידי גזירת שיער). מומחים רפואיים קובעים כי תהליך זה עלול להכניס צעירים טרנסג'נדרים למצוקה ולערער את יציבותם הרגשית. מנגד, אנשי מרכזי המעצר לנוער טוענים כי תהליך זה נועד לטובת בני הנוער הטרנסג'נדרים ושאר חבריהם למרכז המעצר, משום שהוא מקטין את הסיכוי למקרים של אלימות פיזית ומינית.

בסקר משנת 2009, חלק ממרכזי המעצר ציינו כי הם כבר חוו קשיים באשר לשיכון בנות ובנים באותו אזור, וכי שילובם של בני נוער טרנסג'נדרים בחדרי השינה על פי מגדרם הנוכחי רק יגרום לבעיות נוספות. קשה יותר לשבץ בנים טרנסג'נדרים (מנקבה-לזכר – FTM) בשל רמת האלימות הגבוהה במתקני הבנים, והסיכון הגבוה לתקיפה מינית. נער טרנסג'נדר שהשתתף בסקר הביע דאגה לשלומו ביחידות הגברים, ואמר "אני לא אהיה בור... אני יודע איך גברים מתנהגים".

כתוצאה מקשיים אלה, בני נוער טרנסג'נדרים מוכנסים לעיתים קרובות לבידוד. מרכזי המעצר טוענים כי הבידוד נועד לשמור על ביטחונם, משום שהם לא יכולים להיות מוגנים במתקני המעצר אם הם משולבים עם האוכלוסייה הכללית. עם זאת, הכליאה בבידוד מונעת מהם כל גישה לפעילויות פנאי ותוכניות חינוכיות, אשר הכרחיות לשמירה על היציבות הנפשית. לעיתים קרובות הבידודים הללו נעשים מתוך אמונה שבני נוער להט"בים הם טורפים מיניים, וכי הם לא צריכים להיות בקרבת נערים כלואים אחרים, או עם אנשים ממגדר אחר. צעירה טרנסג'נדרית אחת מניו יורק הושמה בבידוד למשך שלושה שבועות, חרף בקשתה להשתלב עם שאר העצורים.[85] לאחר סיום הבידוד, היא הושמה להשגחה במשך שלושה חודשים, בעוד שאחרים נמצאים בהשגחה של שבוע בלבד.[85]

כמו כן, הבטיחות במתקני הכליאה מהווה נושא עיקרי עבור בני נוער להט"בים, כפי שדיווחו בני נוער אלה הנמצאים במרכזי מעצר ואנשים העובדים במערכת המשפט לקטינים.[86] בני נוער טרנסג'נדרים נמצאים בסיכון להתעללות הן מצד הצוות והן מצד בני נוער אחרים במרכז. בין הסיכונים נמנים התעללות של הצוות בנוער או התעלמות ממקרי אונס והתעללות. בני נוער שהתראיינו למחקר בנושא ציינו כי הם חוששים לשלומם, וכי תלונות שהעלו על התעללות לא נשמעו ולא נפתרו.[86]

אנשי הצוות במרכזי מעצר לקטינים לא מקבלים הכשרה מתאימה על מנת להתמודד עם חלק מהבעיות עימן מתמודדים בני נוער טרנסג'נדרים, כגון שימוש בכינויי גוף מגדריים מתאימים או בחירת לבוש הולמת.[87] מצב זה עשוי לנבוע ממידת הנוחות המשתנה הקיימת סביב נושא הנוער הטרנסג'נדרי וההזדהות המינית, שיש לה השפעה על הטיפול שבני הנוער מקבלים.[87] לדוגמה, נערה טרנסג'נדרית אחת ציינה כי לא היו לה בעיות עם הבנים במרכז המעצר בו שהתה, אך כן היו לה בעיות עם הצוות שם. היא אמרה כי הצוות פנה אליה כבן, על אף שהזהתה כנקבה, וכי הם סירבו לקבל את המעבר שלה מזכר לנקבה.

בבית הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקר ארצי שנערך על ידי ארגון GLSEN מצא כי 75% מבני הנוער הטרנסג'נדרים חשים חוסר ביטחון בבית הספר, ואלו שמסוגלים לשקוד על לימודיהם הם בעלי ממוצע ציונים נמוך משמעותית, ויש להם סיכוי גבוה יותר להיעדר מבית הספר בשל חשש לביטחונם.[88] כמו כן, תלמידים אלה דיווחו כי הם נוטים פחות לתכנן את המשך לימודיהם בשל סביבתם הלא־בטוחה.[89]

בשנים האחרונות, חלק מהילדים הטרנסג'נדרים מקבלים ייעוץ ובמקרים מסוימים גם טיפול רפואי למצבם, וכן את היכולת לשנות את זהותם המגדרית. במדינות מסוימות, בתי ספר פועלים כדי להכיל זהויות וביטויים מגדריים מיוחדים, למשל על ידי ביטול פעילויות המשויכות למגדר מסוים.[90]

אקלים בית ספרי בטוח הוא חיוני לילדים טרנסג'נדרים, בעלי דיספוריה מגדרית ונון־קונפורמיים מגדרית, אשר נוטים לחוות מתח וחרדה עקב רצונם לבצע מעבר (אנ') או לשנות את הופעתם המגדרית. בעוד שבתי ספר רבים הפכו למקבלים ולמאפשרים יותר בנוגע לביטוי זהותם המגדרית של תלמידיהם, מחקרים עדכניים מראים כי קיימת עלייה בכמות מקרי ההטרדות, הבריונות, ההתעללות והאדישות מצד הצוות כלפי בני נוער טרנסג'נדרים ונון־קונפורמיים מגדרית.[91] כמו כן, בתי ספר רבים עשויים שלא לאפשר לתלמידיהם להשתמש בשירותים המתאימים להם, לפי בחירתם. בתי ספר אחרים עשויים לממש מדיניות הקשורה ללהט"ב ולקיים הדרכות לצוותיהם, על מנת למזער את הסיכונים החברתיים הללו עבור ילדים טרנסג'נדרים ונון־קונפורמיים מגדרית. ביולי 2018, 40 בתי ספר בבריטניה אסרו על לבישת חצאיות כדי להפוך את תלבושת בית הספר לנייטרלית־מגדרית, במטרה להכיל את תלמידיהם הטרנסג'נדרים. עם זאת, מתנגדי ההחלטה טענו כי יש לאפשר לכלל התלמידים ללבוש הן מכנסיים והן חצאיות, בלי קשר למגדרם.[92]

מחקר על אקלים בית ספרי בישראל משנת 2023 מצא כי תלמידים טרנסג'נדרים חשופים יותר לאלימות בהשוואה לאוכלוסייה הכללית ואף בהשוואה לתלמידים לה"ב סיסג'נדרים, וכי הם מראים סימנים של נשירה סמויה בשיעור גבוה.[93]

משפחות שבהן ילד טרנסג'נדר החי בתוך קהילה לא־סובלנית עשויות להתמודד עם בעיות מאתגרות. גוון אראוחו מניוארק, קליפורניה, הייתה נערה טרנסג'נדרית, אשר נרצחה בגיל 17 במסיבה שבה השתתפה, לאחר שהתגלה כי היא טרנסג'נדרית.[94]

תלמידים טרנסג'נדרים רבים מרגישים כי הם מוכרחים להסתיר את זהותם האמיתית כשם בסביבת בית הספר. חלק עיקרי בתחושה זו אצל הוא משום שלמנהלי בתי הספר, וכן לתלמידים שאינם־להט"בים, אין את הידע הדרוש כדי לסייע לעמיתיהם הטרנסג'נדרים ולתמוך בהם.[95]

עמדות חברתיות ומשפטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברמה העולמית, אנשים טרנסג'נדרים מתמודדים עם רמות שונות של קבלה או דחייה, בהתאם ליחס לקהילת הלהט"ב במקום מגוריהם. בין הגורמים המשפיעים על קבלה או דחייה של זהותם נמנים עניינים פוליטיים, השתייכות דתית, והיותה של זהותם המגדרית מתויגת כהפרעה נפשית.[96] רמות הקבלה נוטות להיות גבוהות יותר בעיקר במדינות הממוקמות בצפון כדור הארץ.[96] עם זאת, שיעורי הקבלה עדיין שונים ממדינה למדינה, כאשר לדוגמה מלטה וארצות הברית הן מדינות שבהן החקיקה ורמות הקבלה בחברה מייצרות סביבה בטוחה יותר עבור אנשים טרנסג'נדרים.

מלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת אפריל 2015, אושרה במלטה הצעת חוק בשם "חוק הזהות המגדרית, הביטוי המגדרי והמאפיינים המיניים" (בקיצור "חוק GIGESC"). הצעת החוק מאפשרת לקטינים להגיש על ידי הוריהם בקשה לשינוי רישום המגדר החוקי שלהם או ל'הקפאת' רישום המגדר בתעודת הלידה שלהם, עד שיגיעו להחלטה על זהותם המגדרית. כמו כן, הצעת החוק מונעת ביצוע ניתוחים בתינוקות אינטרסקסים עד לגילוי זהותם המגדרית; ההורים אינם נדרשים עוד לקבל החלטה מיידית בנושא, והצוותים הרפואיים לא יכולים לעקוף החלטה זו משום שהחוק אוסר גם על בקשה לעיון ברשומות הרפואיות.[97] אנשים שכבר אינם קטינים צריכים רק לבקש נוטריון לשם הצהרה עצמית, וכאמור לא ניתן לבקש מהאדם את רשומותיו הרפואיות בעת שינוי המגדר החוקי שלהם או כל שינוי משפטי אחר הנוגע לזהותם המגדרית. כמו כן, ניתן להשלים את כל התהליך תוך פחות משלושים יום.[97] על מנת להמשיך את התקדמותה של מלטה בזכויות ובהגנה על להט"ב, ממשלת מלטה הקימה מועצה בשם "המועצה המייעצת לענייני להטבא"קים" (LGBTIQ Consultative Council), פעולה המראה על מחויבותה לאכיפת החוק בפועל. בשאר אירופה, אומנם ישנן מדינות אחרות הנותנות קצבאות ומעודדות קבלה של טרנסג'נדרים, אך רובן דורשות עיקור כפוי, וההליכים המשפטיים הנדרשים בהן אורכים זמן רב.[98]

מקסיקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקסיקו סיטי, בני נוער מעל גיל 12 ומעלה יכולים לשנות את מגדרם החוקי, החל מ־27 באוגוסט 2021.[99] בחליסקו, ילדים ובני נוער טרנסג'נדרים מכל מדינות מקסיקו יכולים לשנות את מגדרם החוקי בהסכמת ההורים, אך מאז יישום חקיקה חדשה באפריל 2022, ההכרה בזהויות טרנסג'נדריות הוגבלה לאנשים מעל גיל 18.[100] בוואחאקה, בני נוער טרנסג'נדרים מעל גיל 12 יכולים לשנות את מגדרם החוקי, החל מאוקטובר 2021.[101]

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפליה בארצות הברית נחשבת בלתי חוקית.[102] צעירים טרנסג'נדרים רבים נאבקים בניסיון לבצע מעבר (אנ') ולהתקבל בסביבתם. על פי נתוני הקמפיין לזכויות אדם, נכון ל־2015, ניתן לפטר אדם מעבודתו ב־32 מדינות בארצות הברית בשל היותו טרנסג'נדר, וב-33 מדינות ניתן לסרב למכור או להשכיר להם דירה.[103][104] כמו כן, טרנסג'נדרים מהווים מטרה לפשעי שנאה באופן בלתי מידתי. דו"ח אחד, שסקר נתונים מהשנים 1995 עד 1999, מצא כי 20% מהאנשים הטרנסג'נדרים שנרצחו היו קורבנות של פשעי שנאה שכוונו כלפי היותם טרנסג'נדרים. בנוסף, אלימות נגד טרנסג'נדרים היוותה 40% מפניותיהם למשטרה.[105] בשנת 2013, מדינת קליפורניה חתמה על הצעת חוק בשם "חוק ההצלחה וההזדמנויות בבתי ספר" (School Success and Opportunity Act) המעניק רשמית לסטודנטים טרנסג'נדרים את מלוא הזכויות וההזדמנויות שמעניקות לעמיתיהם הסיסג'נדרים.[106]

בארצות הברית, קטינים יכולים להתחיל לקבל חוסמי הורמונים בגיל צעיר (בדרך כלל מסביבות גיל 12), ובהמשך לקבל הורמונים להתאמה המגדרית (סביבות גיל 16), כאשר מגיל 18 הם זכאים לעבור ניתוחים להתאמה מגדרית.[107] בגירים, לעומת זאת, יכולים לעבור כל הליך של שינוי גופני שיחפצו בו, כל עוד הם מסוגלים להרשות זאת לעצמם מבחינה כלכלית. לאחר כשנה של טיפולים הם יוכלו לשנות את מגדרם החוקי, אך יצטרכו לעבור מספר מכשולים לשם כך.[57] נכון לשנת 2023, המדינות במערב ובצפון־מזרח כדור הארץ הן הסובלניות ביותר כלפי טרנסג'נדרים, ובהן נחקקו מרבית החוקים להגנה עליהם.[108]

במהלך ארבעת החודשים הראשונים של שנת 2021, היה גל של חקיקה שמטרתה להגביל לנוער טרנסג'נדרי את הגישה לטיפולי בריאות מאששי־מגדר, כאשר 28 בתי מחוקקים של מדינות בשליטה רפובליקנית ניסחו או העבירו הצעות חוק כאלו.[109] באפריל 2021, עבר במדינת ארקנסו "חוק שמירה על מתבגרים מניסויים" (Save Adolescents From Experimentation Act), שאסר על טיפולים או הליכים רפואיים לנערים טרנסג'נדרים מתחת לגיל 18. החוק מזהיר נותני שירותי בריאות כי קיום הליכים רפואיים כגון מתן חוסמי הורמונים (בלוקרים), טיפול הורמונלי להתאמה מגדרית וניתוחים להתאמה מגדרית עלולים להוביל לאובדן רישיונם הרפואי.[109] במדינות קולורדו, פלורידה, אילינוי, קנטקי, מיזורי, אוקלהומה, קרוליינה הדרומית, דקוטה הדרומית ווירג'יניה המערבית הציעו חוקים דומים שמטרתם למנוע מנוער טרנסג'נדרי גישה לטיפול רפואי מאשש־מגדר.[109] המתנגדים להצעות החוק האוסרות על טיפולים להתאמה מגדרית לבני נוער טרנסג'נדרים מודאגים מכך שהן ימנעו מרופאים לפעול על פי הנחיות שירותי הבריאות שאושרו על ידי ארגונים כמו איגוד הרפואה האמריקאי (אנ').[109]

ב-10 במאי 2021, ממשל ביידן הודיע כי תינתן לאנשים טרנסג'נדרים הגנה מפני אפליה במערכת הבריאות, כחלק מהמאמץ להחזרת הגנות שונות על זכויות להט"ב, אשר בוטלו על ידי קודמו, דונלד טראמפ.[110] המדיניות קבעה מחדש כי הממשלה הפדרלית תגן על טרנסג'נדרים, ותשוב לאסור אפליה על בסיס נטייה מינית וזהות מגדרית על ידי נותני שירותי בריאות וארגוני בריאות המקבלים מימון פדרלי.[110]

ביטול חוק חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה, סעיף 1557 (האוסר על אפליה על בסיס גזע, צבע, מוצא, מין, גיל או מוגבלות בתוכניות ובפעילויות בריאות מסוימות), על ידי מחלקת הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית (HHS), נתמך על ידי ההחלטה התקדימית של בית המשפט העליון בוסטוק נגד מחוז קלייטון (2020), שקבעה כי חוק זכויות האזרח מגן על עובדים מפני אפליה בשל זהותם המינית או המגדרית.[111] ה-HHS הסיקה כי ההחלטה בתיק בוסטוק חלה גם על שירותי בריאות, מה שהוביל לתיקון סעיף זכויות האזרח בחוק הגנת החולה וטיפול בר השגה.[110] מזכיר ה-HHS חבייר ביסרה אמר בהצהרתו: "בית המשפט העליון הבהיר כי לאנשים יש זכות לא להיות נתונים לאפליה על רקע מינם ולקבל יחס שווה על פי החוק, ללא קשר לזהותם המגדרית או לנטייתם המינית. פחד מאפליה עשוי להוביל אנשים לוותר על טיפול, דבר שעלולות להיות לו השלכות בריאותיות שליליות וחמורות".[110]

ב-7 באפריל 2022, בית המחוקקים של אלבמה העביר את הצעת החוק HB 322, אשר אוסרת על צעירים טרנסג'נדרים להשתמש במתקנים נפרדים־מגדרית בבתי ספר באופן התואם למגדרם, וכן אוסרת על דיון בנושא נטייה מינית וזהות מגדרית מגן ילדים עד כיתה ה', תוך שימוש בניסוחים שהופיעו בהצעת חוק דומה שעברה באותו זמן בפלורידה. כמה שעות לאחר מכן הועברה במדינה הצעת החוק SB 184, אשר אוסרת על מתן טיפול רפואי מאשש־מגדר לקטינים טרנסג'נדרים, וקבע כי סיוע – או המלצה – לילד בקשר לביצוע מעבר מגדרי (אנ') רפואי או חברתי מהווים עבירה פלילית שעונשה עד 10 שנות מאסר, וכי על עובדי בית הספר מוטלת החובה לדווח על הזהות המגדרית של ילד להוריו. הצעת החוק מחריגה נוער אינטרסקס ואת ניתוח המילה. במהלך הדיון, חבר בית הנבחרים שי שלנאט (אנ'), התומך בחוק, השווה טיפול מאשש־מגדר לעישון סיגריות אלקטרוניות או לעשיית קעקוע. המרכז המשפטי לדרום העני, GLBTQ Legal Advocates & Defenders (אנ') והקמפיין לזכויות אדם הודיעו על תוכניותיהם לערער על הצעת החוק, בשם שיטות העבודה הרפואיות המומלצות אשר נתמכות על ידי רוב איגודי הרפואה האמריקאיים הגדולים, שני נותני שירותים רפואיים והמשפחות שייפגעו מהצעת החוק.[112][113][114]

בני נוער טרנסג'נדרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייצוג במדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט Ma Vie en Rose (בתרגום חופשי "חיי בוורוד") (אנ') משנת 1997 בבימויו של אלן ברלינר (אנ') עוקב אחר ילדה צעירה בשם לודוביק, אשר נולדה כבן, ומנסה לגרום לאחרים להסכים עם הזדהותה המגדרית. "משחק המגדר" של לודוביק מעורר עימותים בתוך המשפחה ודעות קדומות מצד שכניה.[120]

הסרט "טומבוי" משנת 2011 שבוים על ידי סלין סיאמה, מגולל את סיפורו של ילד בגיל 10 בשם לור, אשר נולד כבת, ועם המעבר לשכונה חדשה, מתלבש כבן ומאמץ את השם מיקאל.

בסרט התיעודי "Louis Theroux: Transgender Kids" משנת 2015, בבימויו של טום בארו, עוקב הדוקומנטריסט לואי ת'רו אחר הקהילה הטיפולית בנוער טרנסג'נדרי המתפתחת בסן פרנסיסקו, קליפורניה. בסרט, הוא מראיין מספר צעירים טרנסג'נדרים הנמצאים במהלך טיפוליהם הרפואיים, החברתיים והפסיכולוגיים במטרה להתאים לזהות המגדרית הרצויה שלהם.[121]

הסדרה הדוקומנטרית הישראלית "טרנסקידס" שעלתה לשידור בשנת 2019 עוקבת אחר חייהם של ארבעה בני נוער טרנסג'נדרים ואחר התהליך הרפואי והאישי שהם עוברים, ובפרט על התמודדותיהם מול החברה והמשפחה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל:
פורטל להט"ב

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נוער טרנסג'נדרי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Standards of Care for the Health of Transsexual, Transgender, and Gender-Nonconforming People (PDF). World Professional Association for Transgender Health. 2012. pp. 20–21. ארכיון (PDF) מ-26 בנובמבר 2020. נבדק ב-25 בנובמבר 2020. {{cite book}}: (עזרה)
  2. ^ "Guidelines for Psychological Practice With Transgender and Gender Nonconforming People" (PDF). American Psychological Association. ארכיון (PDF) מ-29 בספטמבר 2019. נבדק ב-17 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Supporting and Caring For Transgender Children" (PDF). American Academy of Pediatrics. ארכיון (PDF) מ-24 ביולי 2021. נבדק ב-17 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Questioning America's approach to transgender health care". The Economist. 28 ביולי 2022. נבדק ב-6 באוגוסט 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 Terhune, Chad; Respaut, Robin; Conlin, Michelle (6 באוקטובר 2022). "As children line up at gender clinics, families confront many unknowns". Reuters (באנגלית). נבדק ב-10 באוקטובר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Milton, Josh (23 בפברואר 2022). "Swedish health board wants doctors to stop prescribing life-saving puberty blockers". PinkNews (באנגלית בריטית). נבדק ב-18 באוגוסט 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Rafferty, Jason. "Gender Identity Development in Children". American Academy of Pediatrics.
  8. ^ Rafferty, Jason; Committee on Psychological Aspects of Child and Family Health; Committee on Adolescence; Section on Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender Health and Wellness; et al. (2018). "Ensuring Comprehensive Care and Support for Transgender and Gender-Diverse Children and Adolescents". Pediatrics. 142 (4). doi:10.1542/peds.2018-2162. PMID 30224363.
  9. ^ 1 2 3 4 5 Roberts, Christina (11 במאי 2022). "Persistence of Transgender Gender Identity Among Children and Adolescents". Pediatrics. 150 (2). doi:10.1542/peds.2022-057693. ISSN 0031-4005. PMID 35538638. {{cite journal}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 Jameson L, de Kretser DM, Marshall JC, De Groot LJ (2013). Endocrinology Adult and Pediatric: Reproductive Endocrinology. Elsevier Health Sciences. p. 483. ISBN 978-0323221528.
  11. ^ 1 2 Dulcan, MK (2015). Dulcan's Textbook of Child and Adolescent Psychiatry, Second Edition. American Psychiatric Pub. p. 591. ISBN 978-1585624935.
  12. ^ 1 2 Fuss J, Auer MK, Briken P (בנובמבר 2015). "Gender dysphoria in children and adolescents: a review of recent research". Current Opinion in Psychiatry. 28 (6): 430–434. doi:10.1097/YCO.0000000000000203. PMID 26382161. {{cite journal}}: (עזרה)
  13. ^ 1 2 Ristori J, Steensma TD (2 בינואר 2016). "Gender dysphoria in childhood". International Review of Psychiatry. 28 (1): 13–20. doi:10.3109/09540261.2015.1115754. PMID 26754056. {{cite journal}}: (עזרה)
  14. ^ Kreukels B, Steensma TD, de Vries A (2013). Gender Dysphoria and Disorders of Sex Development: Progress in Care and Knowledge. Springer Science & Business Media. p. 61. ISBN 978-1461474418.
  15. ^ Fatemi H, Clayton PJ (2016). The Medical Basis of Psychiatry. Springer. p. 302. ISBN 978-1493925285.
  16. ^ LeVay S (2010). Gay, Straight, and the Reason Why: The Science of Sexual Orientation. Oxford University Press. p. 91. ISBN 978-0199753192.
  17. ^ Marcdante K, Kliegman RM (2014). Nelson Essentials of Pediatrics E-Book. Elsevier Health Sciences. p. 75. ISBN 978-0323226981.
  18. ^ 1 2 Ashley, Florence (2 בספטמבר 2021). "The clinical irrelevance of "desistance" research for transgender and gender creative youth". Psychology of Sexual Orientation and Gender Diversity (באנגלית). 9 (4): 387–397. doi:10.1037/sgd0000504. ISSN 2329-0390. ארכיון מ-3 במרץ 2022. נבדק ב-3 במרץ 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  19. ^ 1 2 3 Karrington, Baer (2022-06-01). "Defining Desistance: Exploring Desistance in Transgender and Gender Expansive Youth Through Systematic Literature Review". Transgender Health (באנגלית). 7 (3): 189–212. doi:10.1089/trgh.2020.0129. ISSN 2688-4887.
  20. ^ 1 2 Temple Newhook, Julia; Pyne, Jake; Winters, Kelley; Feder, Stephen; Holmes, Cindy; Tosh, Jemma; Sinnott, Mari-Lynne; Jamieson, Ally; Pickett, Sarah (3 באפריל 2018). "A critical commentary on follow-up studies and "desistance" theories about transgender and gender-nonconforming children". International Journal of Transgenderism (באנגלית). 19 (2): 212–224. doi:10.1080/15532739.2018.1456390. ISSN 1553-2739. Due to such shifting diagnostic categories and inclusion criteria over time, these studies included children who, by current DSM-5 standards, would not likely have been categorized as transgender (i.e., they would not meet the criteria for gender dysphoria) and therefore, it is not surprising that they would not identify as transgender at follow-up. Current criteria require identification with a gender other than what was assigned at birth, which was not a necessity in prior versions of the diagnosis. {{cite journal}}: (עזרה)
  21. ^ Steensma, Thomas (2018). "A critical commentary on "A critical commentary on follow-up studies and "desistence" theories about transgender and gender non-conforming children"". International Journal of Transgenderism. 19 (2): 225–230. doi:10.1080/15532739.2018.1468292.
  22. ^ 1 2 Said, Hashem (3 באוקטובר 2014). "Young trans people still struggling for social acceptance". Al Jazeera America. ארכיון מ-22 באוגוסט 2019. נבדק ב-21 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Ford Jr., Ron; Ford, Vanessa (3 ביוני 2016). "Opinion | Parents of transgender child: Our magnetic 5-year-old is not a threat to anyone". The Washington Post. ארכיון מ-31 באוגוסט 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ Catalpa, Jory M.; McGuire, Jenifer K. (1 בפברואר 2018). "Family Boundary Ambiguity Among Transgender Youth". Family Relations. 67 (1): 88–103. doi:10.1111/fare.12304. ISSN 1741-3729. {{cite journal}}: (עזרה)
  25. ^ Le, Victory; Arayasirikul, Sean; Chen, Yea-Hung; Jin, Harry; Wilson, Erin C (1 ביולי 2016). "Types of social support and parental acceptance among transfemale youth and their impact on mental health, sexual debut, history of sex work and condomless anal intercourse". Journal of the International AIDS Society. 19 (3 (Suppl 2)): 20781. doi:10.7448/ias.19.3.20781. ISSN 1758-2652. PMC 4949317. PMID 27431467. {{cite journal}}: (עזרה)
  26. ^ 1 2 3 4 Riley, Elizabeth; Sitharthan, Gomathi; Clemson, Lindy; Diamond, Milton (באפריל 2013). "Recognising the needs of gender-variant children and their parents". Sex Education. 13 (6): 644–659. doi:10.1080/14681811.2013.796287. {{cite journal}}: (עזרה)
  27. ^ 1 2 3 "Supporting & Caring for Transgender Children | Human Rights Campaign". Human Rights Campaign. ארכיון מ-29 באפריל 2019. נבדק ב-20 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ Katz-Wise, Sabra L.; Budge, Stephanie L.; Orovecz, Joe J.; Nguyen, Bradford; Nava-Coulter, Brett; Thomson, Katharine (2017). "Imagining the future: Perspectives among youth and caregivers in the trans youth family study". Journal of Counseling Psychology. 64 (1): 26–40. doi:10.1037/cou0000186. PMC 5224913. PMID 28068129.
  29. ^ Horton, Cal (2020). "Thriving or Surviving? Raising Our Ambition for Trans Children in Primary and Secondary Schools". Frontiers in Sociology. 5: 67. doi:10.3389/fsoc.2020.00067. PMC 8022833. PMID 33869473.
  30. ^ Ryan, Caitlin; Russell, Stephen T.; Huebner, David; Diaz, Rafael; Sanchez, Jorge (1 בנובמבר 2010). "Family Acceptance in Adolescence and the Health of LGBT Young Adults". Journal of Child and Adolescent Psychiatric Nursing. 23 (4): 205–213. doi:10.1111/j.1744-6171.2010.00246.x. ISSN 1744-6171. PMID 21073595. {{cite journal}}: (עזרה)
  31. ^ 1 2 3 Tishelman, Amy C.; Kaufman, Randi; Edwards-Leeper, Laura; Mandel, Francie H.; Shumer, Daniel E.; Spack, Norman P. (בפברואר 2015). "Serving transgender youth: Challenges, dilemmas, and clinical examples". Professional Psychology: Research and Practice. 46 (1): 37–45. doi:10.1037/a0037490. PMC 4719579. PMID 26807001. {{cite journal}}: (עזרה)
  32. ^ Grossman, Arnold H.; D'Augelli, Anthony R. (1 באוקטובר 2007). "Transgender Youth and Life-Threatening Behaviors". Suicide and Life-Threatening Behavior. 37 (5): 527–537. doi:10.1521/suli.2007.37.5.527. ISSN 1943-278X. PMID 17967119. {{cite journal}}: (עזרה)
  33. ^ "Family Acceptance Project — Helping LGBT Youths". www.socialworktoday.com. ארכיון מ-24 בפברואר 2021. נבדק ב-2021-01-26. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ Stevens, Jaime; Gomez-Lobo, Veronica; Pine-Twaddell, Elyse (2015-12-01). "Insurance Coverage of Puberty Blocker Therapies for Transgender Youth". Pediatrics (באנגלית). 136 (6): 1029–1031. doi:10.1542/peds.2015-2849. ISSN 0031-4005. PMID 26527547. ארכיון מ-19 בנובמבר 2020. נבדק ב-3 במרץ 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  35. ^ Alegría, Christine Aramburu (2016-10-01). "Gender nonconforming and transgender children/youth: Family, community, and implications for practice". Journal of the American Association of Nurse Practitioners (באנגלית). 28 (10): 521–527. doi:10.1002/2327-6924.12363. ISSN 2327-6924. PMID 27031444.
  36. ^ Mahfouda, Simone; Moore, Julia K; Siafarikas, Aris; Zepf, Florian D; Lin, Ashleigh (2017). "Puberty suppression in transgender children and adolescents". The Lancet Diabetes & Endocrinology. Elsevier BV. 5 (10): 816–826. doi:10.1016/s2213-8587(17)30099-2. ISSN 2213-8587. PMID 28546095. The few studies that have examined the psychological effects of suppressing puberty, as the first stage before possible future commencement of CSH therapy, have shown benefits."
  37. ^ Rafferty, Jason (באוקטובר 2018). "Ensuring Comprehensive Care and Support for Transgender and Gender-Diverse Children and Adolescents". Pediatrics. 142 (4): e20182162. doi:10.1542/peds.2018-2162. PMID 30224363. ארכיון מ-19 ביולי 2019. נבדק ב-23 ביולי 2019. Often, pubertal suppression...reduces the need for later surgery because physical changes that are otherwise irreversible (protrusion of the Adam’s apple, male pattern baldness, voice change, breast growth, etc) are prevented. The available data reveal that pubertal suppression in children who identify as TGD generally leads to improved psychological functioning in adolescence and young adulthood. {{cite journal}}: (עזרה)
  38. ^ Hembree, Wylie C; Cohen-Kettenis, Peggy T; Gooren, Louis; Hannema, Sabine E; Meyer, Walter J; Murad, M Hassan; Rosenthal, Stephen M; Safer, Joshua D; Tangpricha, Vin; T'Sjoen, Guy G (בנובמבר 2017). "Endocrine Treatment of Gender-Dysphoric/Gender-Incongruent Persons: An Endocrine Society Clinical Practice Guideline". The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism. 102 (11): 3881. doi:10.1210/jc.2017-01658. PMID 28945902. Treating GD/gender-incongruent adolescents entering puberty with GnRH analogs has been shown to improve psychological functioning in several domains {{cite journal}}: (עזרה)
  39. ^ APA Policy Statement on Affirming Evidence-Based Inclusive Care for Transgender, Gender Diverse, and Nonbinary Individuals, Addressing Misinformation, and the Role of Psychological Practice and Science, האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה, ‏פברואר 2024 (באנגלית)
  40. ^ Erin Reed, World's Largest Psych Association Passes Policy Supporting Trans Youth Care By Massive Margin, Erin in the Morning, ‏28 בפברואר 2024 (באנגלית)
  41. ^ "Puberty Blockers". www.stlouischildrens.org (באנגלית). נבדק ב-18 באוגוסט 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ Rafferty, Jason (באוקטובר 2018). "Ensuring Comprehensive Care and Support for Transgender and Gender-Diverse Children and Adolescents". Pediatrics. 142 (4): e20182162. doi:10.1542/peds.2018-2162. PMID 30224363. ארכיון מ-19 ביולי 2019. נבדק ב-23 ביולי 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  43. ^ 1 2 Rosenthal SM (2016). "Transgender youth: current concepts". Ann Pediatr Endocrinol Metab. 21 (4): 185–192. doi:10.6065/apem.2016.21.4.185. PMC 5290172. PMID 28164070.
  44. ^ Giovanardi, Guido (2017-09-01). "Buying time or arresting development? The dilemma of administering hormone blockers in trans children and adolescents". Porto Biomedical Journal (באנגלית). 2 (5): 153–156. doi:10.1016/j.pbj.2017.06.001. ISSN 2444-8664. PMC 6806792. PMID 32258611.
  45. ^ de Vries, Annelou L. C.; Cohen-Kettenis, Peggy T. (2012). "Clinical management of gender dysphoria in children and adolescents: the Dutch approach". Journal of Homosexuality. 59 (3): 301–320. doi:10.1080/00918369.2012.653300. ISSN 1540-3602. PMID 22455322.
  46. ^ 1 2 3 4 Shapiro, Lila. "New Report Offers A Look At 'Survival Sex' and the LGBTQ Youth Who Are Turning To It". The Huffington Post. ארכיון מ-26 באוגוסט 2017. נבדק ב-13 במאי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ^ Biggs, Michael, The Dutch Protocol for Juvenile Transsexuals: Origins and Evidence, Journal of Sex & Marital Therapy
  48. ^ Beattie, Cameron (2022-01-01). "High court should not restrict access to puberty blockers for minors". Journal of Medical Ethics (באנגלית). 48 (1): 71–76. doi:10.1136/medethics-2020-107055. ISSN 0306-6800. PMID 33593872. ארכיון מ-20 בינואר 2022. נבדק ב-20 בינואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  49. ^ Kremen, Jessica; Williams, Coleen; Barrera, Ellis P.; Harris, Rebecca M.; McGregor, Kerry; Millington, Kate; Guss, Carly; Pilcher, Sarah; Tishelman, Amy C.; Baskaran, Charumathi; Carswell, Jeremi (2021-05-01). "Addressing Legislation That Restricts Access to Care for Transgender Youth". Pediatrics. 147 (5): e2021049940. doi:10.1542/peds.2021-049940. ISSN 0031-4005. PMID 33883246. ארכיון מ-3 במרץ 2022. נבדק ב-20 בינואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  50. ^ Hoffman, Neal D.; Alderman, Elizabeth M. (2021-12-01). "Improving Our Understanding of Medical Decision-Making Competence in Puberty Suppression". Pediatrics. 148 (6): e2021053451. doi:10.1542/peds.2021-053451. ISSN 0031-4005. PMID 34850190. ארכיון מ-3 במרץ 2022. נבדק ב-20 בינואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  51. ^ Giordano, Simona; Garland, Fae; Holm, Soren (2021-05-01). "Gender dysphoria in adolescents: can adolescents or parents give valid consent to puberty blockers?". Journal of Medical Ethics (באנגלית). 47 (5): 324–328. doi:10.1136/medethics-2020-106999. ISSN 0306-6800. PMID 33692171. ארכיון מ-20 בינואר 2022. נבדק ב-20 בינואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  52. ^ Vrouenraets, Lieke Josephina Jeanne Johanna; Fredriks, A. Miranda; Hannema, Sabine E.; Cohen-Kettenis, Peggy T.; de Vries, Martine C. (2016-10-01). "Perceptions of Sex, Gender, and Puberty Suppression: A Qualitative Analysis of Transgender Youth". Archives of Sexual Behavior (באנגלית). 45 (7): 1697–1703. doi:10.1007/s10508-016-0764-9. ISSN 1573-2800. PMC 4987409. PMID 27251640. ארכיון מ-3 במרץ 2022. נבדק ב-20 בינואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  53. ^ Clark, Beth A.; Marshall, Sheila K.; Saewyc, Elizabeth M. (2020-02-01). "Hormone therapy decision-making processes: Transgender youth and parents". Journal of Adolescence (באנגלית). 79: 136–147. doi:10.1016/j.adolescence.2019.12.016. ISSN 0140-1971. PMID 31972534. ארכיון מ-3 במרץ 2022. נבדק ב-20 בינואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  54. ^ Priest, Maura (2019-02-01). "Transgender Children and the Right to Transition: Medical Ethics When Parents Mean Well but Cause Harm". The American Journal of Bioethics. 19 (2): 45–59. doi:10.1080/15265161.2018.1557276. ISSN 1526-5161. PMID 30784385. ארכיון מ-3 במרץ 2022. נבדק ב-20 בינואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  55. ^ "Puberty blockers: Under-16s 'unlikely to be able to give informed consent'". BBC News. בדצמבר 2020. ארכיון מ-30 בדצמבר 2020. נבדק ב-29 בדצמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  56. ^ Siddique, Haroon (17 בספטמבר 2021). "Appeal court overturns UK puberty blockers ruling for under-16s 17 September 2021". Guardian. Guardian. ארכיון מ-17 בספטמבר 2021. נבדק ב-17 בספטמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ 1 2 Milrod, Christine (2014). "How Young is Too Young: Ethical Concerns in Genital Surgery of the Transgender MTF Adolescent". Journal of Sexual Medicine. 11 (2): 338–346. doi:10.1111/jsm.12387. PMID 24238576.
  58. ^ Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders IV (PDF). American Psychiatric Association. 1978. pp. 576–582. ארכיון (PDF) מ-4 במרץ 2016. נבדק ב-16 בדצמבר 2015. {{cite book}}: (עזרה)
  59. ^ "Malta breaks EU taboo on trans-gender rights". euobserver.com. 17 באפריל 2015. ארכיון מ-25 בנובמבר 2015. נבדק ב-27 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  60. ^ Mckinley, Jesse (5 באוקטובר 2016). "For Transgender Youths in New York, It Would Be a Health Care Milestone". The New York Times. ארכיון מ-9 בדצמבר 2017. נבדק ב-3 במרץ 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  61. ^ 1 2 3 4 Grossman, Arnold H.; D'augelli, Anthony R. (2006). "Transgender youth: Invisible and vulnerable". Journal of Homosexuality. 51 (1): 111–128. doi:10.1300/j082v51n01_06. PMID 16893828.
  62. ^ Stein, Edward (2012). "Commentary on the Treatment of Gender Variant and Gender Dysphoric Children and Adolescents: Common Themes and Ethical Reflections". Journal of Homosexuality. 59 (3): 480–500. doi:10.1080/00918369.2012.653316. PMID 22455332.
  63. ^ 1 2 3 4 Grossman, Arnold H.; D'Augelli, Anthony R. (2007). "Transgender Youth and Life‐Threatening Behaviors". Suicide and Life-Threatening Behavior. 37 (5): 527–537. doi:10.1521/suli.2007.37.5.527. PMID 17967119.
  64. ^ Tobin, Valerie; Delaney, Kathleen R. (2019-05-19). "Child abuse victimization among transgender and gender nonconforming people: A systematic review". Perspectives in Psychiatric Care. Wiley. 55 (4): 576–583. doi:10.1111/ppc.12398. ISSN 0031-5990. PMID 31104337.
  65. ^ 1 2 "Gender Minority and Homeless Transgender Population" (PDF). National Health Care for the Homeless Council: In Focus. 3 (1). 2014.
  66. ^ "Housing & Homelessness". National Center for Transgender Equality. ארכיון מ-25 בנובמבר 2015. נבדק ב-24 בנובמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  67. ^ Halcon, Linda; Lifson, Alan (2004). "Prevalence and predictors of sexual risks among homeless youth". Journal of Youth and Adolescence. 33: 71–80. doi:10.1023/a:1027338514930. ISSN 0047-2891.
  68. ^ Endocrine Treatment of Gender-Dysphoric/Gender-Incongruent Persons: An Endocrine Society* Clinical Practice Guideline - The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism, Volume 102, Issue 11, 1 November 2017, Pages 3869–3903, https://doi.org/10.1210/jc.2017-01658 (אורכב 03.03.2022 בארכיון Wayback Machine)
  69. ^ Sandbox Software, 4th edition: Sherbourne’s Guidelines for gender-affirming primary care with trans and non-binary patients, Rainbow Health Ontario (ב־Canadian English)
  70. ^ Sentinel, Orlando. "Clinics to start hormone therapy services for transgender people". OrlandoSentinel.com. ארכיון מ-2 בנובמבר 2016. נבדק ב-1 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  71. ^ Greytak, Emily; Kosciw, Joseph; Diaz, Elizabeth (2009). "Harsh Realities: The Experiences of Transgender Youth in Our Nation's Schools" (PDF). GLSEN Research. נבדק ב-12 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  72. ^ Kosciw, Joseph G.; Greytak, Emily A.; Diaz, Elizabeth M. (2009). "Who, what, where, when, and why: Demographic and ecological factors contributing to hostile school climate for lesbian, gay, bisexual, and transgender youth". Journal of Youth and Adolescence. 38 (7): 976–988. doi:10.1007/s10964-009-9412-1. PMID 19636740.
  73. ^ 1 2 3 4 "Peer Violence and Bullying Against transgender and Gender Nonconforming Youth" (PDF). National Center for Transgender Equality. במאי 2011. ארכיון (PDF) מ-5 באוקטובר 2016. נבדק ב-13 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  74. ^ Johns, Michelle M. (2019). "Transgender Identity and Experiences of Violence Victimization, Substance Use, Suicide Risk, and Sexual Risk Behaviors Among High School Students — 19 States and Large Urban School Districts, 2017". MMWR. Morbidity and Mortality Weekly Report (באנגלית אמריקאית). 68 (3): 67–71. doi:10.15585/mmwr.mm6803a3. ISSN 0149-2195. PMC 6348759. PMID 30677012.
  75. ^ Emily Alpert Reyes (28 בינואר 2014). "Transgender Study Looks At 'Exceptionally High Suicide-Attempt' Rate". Los Angeles Times. ארכיון מ-10 במאי 2015. נבדק ב-13 במאי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  76. ^ Grant, Jaime M.; Mottet, Lisa A.; Tanis, Justin. "Injustice At Every Turn: A Report of the National Transgender Discrimination Survey". ארכיון מ-19 בפברואר 2016. נבדק ב-6 בפברואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ^ "Skylar Lee and the Crisis of Transgender Youth Suicides in America". Mic. ארכיון מ-15 באוקטובר 2015. נבדק ב-27 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  78. ^ Gilligan, Andrew (25 בנובמבר 2018). "Trans groups under fire for huge rise in child referrals". The Sunday Times. ארכיון מ-25 בנובמבר 2018. נבדק ב-25 בנובמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  79. ^ Bachmann, S (6 ביולי 2018). "Epidemiology of Suicide and the Psychiatric Perspective". International Journal of Environmental Research and Public Health. 15 (7): 1425. doi:10.3390/ijerph15071425. PMC 6068947. PMID 29986446. {{cite journal}}: (עזרה)
  80. ^ Virupaksha, HG; Muralidhar, D; Ramakrishna, J (2016). "Suicide and Suicidal Behavior among Transgender Persons". Indian Journal of Psychological Medicine. 38 (6): 505–509. doi:10.4103/0253-7176.194908. PMC 5178031. PMID 28031583.
  81. ^ Toomey, Russell B.; Syvertsen, Amy K.; Shramko, Maura (11 בספטמבר 2018). "Transgender Adolescent Suicide Behavior". Pediatrics. 142 (4): e20174218. doi:10.1542/peds.2017-4218. ISSN 0031-4005. PMC 6317573. PMID 30206149. {{cite journal}}: (עזרה)
  82. ^ Stanley-Becker, Isaac (14 בספטמבר 2018). "More than half of transgender male adolescents attempt suicide, study says". Washington Post. ארכיון מ-26 בנובמבר 2018. נבדק ב-25 בנובמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  83. ^ 1 2 Dank, Meredith (2015). "Locked In. Interactions with the Criminal Justice and Child Welfare Systems for LGBTQ Youth, YMSM, and YWSW Who Engage in Survival Sex" (PDF). ארכיון (PDF) מ-16 בינואר 2017. נבדק ב-17 בדצמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  84. ^ NIC (2012). "A Quick Guide for LGBTI Policy Development for Youth Confinement Facilities" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  85. ^ 1 2 Feinstein, R., Greenblatt, A., Hass, L., Kohn, S., & Rana, J., (2001). Justice for All? A Report on Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgendered Youth in the New York Juvenile Justice System. Urban Justice Center, New York, NY.
  86. ^ 1 2 Woronoff, R., Estrada, R., Sommer, S., & Marzullo, M. A. (2006). Out of the Margins: A Report on Regional Listening Forums Highlighting the Experiences of Lesbian, Gay, Bisexual, Transgender, and Questioning Youth in Care (אורכב 01.03.2021 בארכיון Wayback Machine). Washington, DC: Child Welfare League of America and New York, NY: Lambda Legal Defense and Education Fund.
  87. ^ 1 2 Holsinger, Kristi; Hodge, Jessica P. (בינואר 2016). "The Experiences of Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender Girls in Juvenile Justice Systems". Feminist Criminology. 11 (1): 23–47. doi:10.1177/1557085114557071. {{cite journal}}: (עזרה)
  88. ^ "Community Influences on LGBT Student Safety | GLSEN". אורכב מ-המקור ב-25 במרץ 2016. נבדק ב-11 בפברואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  89. ^ "Youth & Students | National Center for Transgender Equality". ארכיון מ-19 בפברואר 2016. נבדק ב-11 בפברואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  90. ^ Ilene Lelchuk, When is it OK for boys to be girls, and girls to be boys? / Many kids want to look and act like the other sex. For some, it's a phase; for others, it's not. Parents and schools are adjusting., SFGATE, ‏August 27, 2006 (באנגלית אמריקאית)
  91. ^ Menvielle, Edgardo (2012). "A Comprehensive Program for Children with Gender Variant Behaviors and Gender Identity Disorders". Journal of Homosexuality. 59 (3): 357–368. doi:10.1080/00918369.2012.653305. PMID 22455325.
  92. ^ 40 English secondary schools have banned pupils from wearing skirts, The Independent, ‏2018-07-03 (באנגלית)
  93. ^ רוגל, א', ופזמוני-לוי, א', תלמידות ותלמידים על הקשת הטרנסית בישראל, מכון מגנוס הירשפלד, 2023
  94. ^ "Gwen Araujo | LGBTHistoryMonth.com". lgbthistorymonth.com. ארכיון מ-22 בדצמבר 2015. נבדק ב-16 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  95. ^ Sears, James (11 בינואר 2013). Gay, Lesbian, and Transgender Issues in Education. doi:10.4324/9780203462591. ISBN 9780203462591. {{cite book}}: (עזרה)
  96. ^ 1 2 "The Global Divide on Homosexuality". Pew Research Center's Global Attitudes Project. 4 ביוני 2013. ארכיון מ-3 בנובמבר 2013. נבדק ב-16 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  97. ^ 1 2 Kohler, Richard (באפריל 2015). "Malta Adopts Ground-breaking Trans and Intersex Law – TGEU Press Release". Transgender Europe. TGEU. ארכיון מ-3 בנובמבר 2016. נבדק ב-3 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  98. ^ "Document | Amnesty International". www.amnesty.org. ארכיון מ-2 באוקטובר 2015. נבדק ב-27 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  99. ^ "Adolescentes de la CDMX podrán tramitar cambio de género en actas de nacimiento". Expansión Política. 28 באוגוסט 2021. נבדק ב-23 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  100. ^ "Jalisco sancionará terapias de conversión y aprueba ley de identidad de género". El Financiero. 7 באפריל 2022. נבדק ב-23 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  101. ^ "Aprueban ley para que desde los 12 años puedan elegir género en Oaxaca". La Jornada. 6 באוקטובר 2021. נבדק ב-23 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  102. ^ "US Supreme Court backs protection for LGBT workers". BBC News (באנגלית בריטית). 2020-06-15. ארכיון מ-17 ביוני 2020. נבדק ב-2020-10-01. {{cite news}}: (עזרה)
  103. ^ "Transgender and Non-Binary People FAQ | Resources". Human Rights Campaign. ארכיון מ-8 בספטמבר 2013. נבדק ב-27 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  104. ^ "Housing for LGBT People: What You Need to Know About Property Ownership". Human Rights Campaign. ארכיון מ-1 בנובמבר 2015. נבדק ב-27 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  105. ^ Currah, Paisley; Minter, Shannon. "Transgender Equality A HANDBOOK FOR ACTIVISTS AND POLICYMAKERS" (PDF). thetaskforce.org. NGLTF. ארכיון (PDF) מ-13 בדצמבר 2016. נבדק ב-3 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  106. ^ "Being a Transgender Student in the United States: An Uneven Landscape". RH Reality Check. 10 בספטמבר 2013. ארכיון מ-25 בנובמבר 2015. נבדק ב-27 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  107. ^ Spack, Norman (16 באפריל 2014). "How I Help Transgender Teens Become Who They Want To Be". TED. ארכיון מ-29 בספטמבר 2015. נבדק ב-10 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  108. ^ "National Equality Map". Snapshot: LGBT Equality by State. Transgender Law Center. ארכיון מ-5 בספטמבר 2015. נבדק ב-13 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  109. ^ 1 2 3 4 "A Wave of Anti-Transgender Legislation". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 2021-04-20. ISSN 0362-4331. ארכיון מ-17 במאי 2021. נבדק ב-2021-05-17. {{cite news}}: (עזרה)
  110. ^ 1 2 3 4 Division, News (2021-05-10). "HHS Announces Prohibition on Sex Discrimination Includes Discrimination on the Basis of Sexual Orientation and Gender Identity". HHS.gov (באנגלית). ארכיון מ-13 במאי 2021. נבדק ב-2021-05-17. {{cite web}}: (עזרה)
  111. ^ Bostock v. Clayton County, No. 17-1618, 590 U.S. ___ (2020).
  112. ^ Yurcaba, Jo. "Alabama passes bills to target trans minors and LGBTQ classroom discussion". NBC News (באנגלית). נבדק ב-2022-04-08.
  113. ^ "Alabama SB184". trackbill.com (באנגלית). נבדק ב-2022-04-08.
  114. ^ "Doctors and Families to Challenge Alabama's Criminalization of Healthcare for Transgender Children and Adolescents". Human Rights Campaign (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-04-08.
  115. ^ "Trans* 100 List Highlights Activists That Media Ignores (אורכב 04.01.2014 בארכיון Wayback Machine)". Retrieved January 3, 2014.
  116. ^ Andalo, Debbie (11 במאי 2017). "Growing up transgender: 'I wish I could have come out younger'". The Guardian. ארכיון מ-28 באוגוסט 2018. נבדק ב-28 באוגוסט 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  117. ^ "Transgender pre-teen Jazz Jennings on Her Documentary". windycitymediagroup.com. 30 בנובמבר 2011. ארכיון מ-4 בספטמבר 2014. נבדק ב-28 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  118. ^ Diavolo, Lucy (5 בנובמבר 2018). "21 Under 21: Lily Madigan's Political Moxie Is Fueled by Bigots' Attention". Teen Vogue. ארכיון מ-26 בינואר 2021. נבדק ב-3 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  119. ^ Schaffstall, Katherine (10 בספטמבר 2018). "Transgender 'Supergirl' Actress Talks Transition, Superhero Role on CW Series'". hollywoodreporter.com. ארכיון מ-5 בינואר 2021. נבדק ב-3 במרץ 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  120. ^ Ma Vie en Rose (1997), אורכב מ-המקור ב-28 בינואר 2017, נבדק ב-18 באוקטובר 2017 {{citation}}: (עזרה)
  121. ^ אתר למנויים בלבד Michael Hogan, ‏Louis Theroux: Transgender Kids, review: 'excellent storytelling', The Telegraph, 5 April 2015


טרנסג'נדריוּת
זהות מגדרית א-בינארי/ג'נדרקוויר (אג'נדר • ביג'נדר • טריג'נדר • פאנג'נדר) • אנדרוגיני • טרנסג'נדר (אישה טרנסית, גבר טרנס, נוער טרנסג'נדרי) • טרנסקסואליות • מגדר שלישי (בורנשה • נזילות מגדרית • היג'רה • ח'נית' • Two-spirit) • סיסג'נדר • קתואי • פאפאפין
היסטוריה מהומות סטונוול • מהומות קפיטריית קומפטון (ארצות הברית)
בריאות דיספוריה מגדרית (בילדים) • היריון טרנסג'נדרי • הסרת שיער • התאמה מגדרית (טיפול הורמונלי להתאמה מגדרית • ניתוח להתאמה מגדרית) • ייעוד מגדרי
זכויות ומשפט הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית • טרנספוביה (טרנסמיזוגניה • TERF) • אלימות (אלימות נגד להט"ב • Trans panic)
חברה ותרבות אירועים (יום הזיכרון הטרנסג'נדרי • יום הנראות הטרנסג'נדרית הבין-לאומי • מצעד הטרנס • שבוע המודעות הטרנסג'נדרי) • אנשים (א-בינארים) • התאבדויות בני נוער • דת (יהדות) • הדגל הטרנסג'נדרי • חרטה • ייצוג במדיה • ספורט
גישות ותאוריות ביטוי מגדרי • בינאריות מגדרית • דדניימינג • זהות מגדרית • טרנסמיזוגניה • טרנס-פמיניזם • נון-קונפורמיות מגדרית • סיסג'נדריות • קרוס-דרסינג
ראו גם אינטרסקס • מגדר • לימודי מגדר • להט"ב • מין (ייעוד מגדרי) • נטייה מינית
לקטגוריה • לפורטל להט"ב
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נוער_טרנסג%27נדרי&oldid=38157393"