נמל התעופה לה גוארדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נמל התעופה לה גוארדיה

LaGuardiaairport.jpgתצלום אוויר של נמל התעופה; טרמינל B נראה במרכז התמונה, ומימינו צומת שני מסלולי הטיסה
נתוני השדה

קוד IATA
LGA

קוד ICAO
KLGA

סוג השדה ציבורי
מפעיל רשות הנמלים של ניו יורק וניו ג'רזי
עיר סמוכה ניו יורק
קואורדינטות 40°46′38″N 73°52′21″W / 40.77725°N 73.872611°W / 40.77725; -73.872611קואורדינטות: 40°46′38″N 73°52′21″W / 40.77725°N 73.872611°W / 40.77725; -73.872611
גובה מעל פני הים 21 רגל
6 מטר
אתר נמל התעופה
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
4/22 7,001 2,134 אספלט
13/31 7,003 2,135 אספלט
(למפת ניו יורק רגילה)
תרשים הנמל

נמל התעופה לה גוארדיהאנגלית: LaGuardia Airport) הוא נמל תעופה בעיר ניו יורק שבארצות הברית. הנמל הוא הקטן מבין שלושת נמלי התעופה המשרתים את מטרופולין ניו יורק (האחרים הם קנדי וניוארק). בשנת 2008 עברו בו 23 מיליון נוסעים.

נמל התעופה ממוקם בצפונו של רובע קווינס שבאי לונג איילנד, על גדות מפרץ פלאשינג (Flushing Bay) ומפרץ באורי (Bowery Bay), ובמרחק של כ-13 קילומטר ממרכז רובע מנהטן. שטחו הכולל הוא 2.75 קילומטרים מרובעים. לנמל שני מסלולי טיסה וארבעה טרמינלים לנוסעים, ובהם 76 שערי עלייה למטוסים.

תולדות הנמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר נמל התעופה שימש במקור כאתר לפארק שעשועים, וב-1929 הוקם במקום שדה תעופה פרטי. היוזמה לפתחו לכלל נמל תעופה מסחרי, באמצע שנות השלושים, הייתה של ראש עיריית ניו יורק פיורלו לה גוארדיה, לאחר שיוזמה דומה לפיתוח שדה התעופה פלויד בנט ברובע ברוקלין לא עלתה יפה. השדה נבחר להרחבה בין השאר משום שבשל מיקומו היו העוברים דרכו יכולים לנצל את מנהרת קווינס מידטאון שנבנתה אז תחת האיסט ריבר.

העבודות לפיתוח נמל התעופה החלו ב-1937, והוא הורחב עד לשטח של 2.2 קילומטרים מרובעים. ההרחבה נעשתה באמצעות רכישת קרקעות סמוכות וייבוש אזורי מים בשטח של 1.4 קילומטרים מרובעים. הנמל נפתח לתנועה ב-2 בדצמבר 1939. במהלך מלחמת העולם השנייה שימש הנמל כבסיס צבאי לוגיסטי וכן לשם אימון טכנאי מטוסים.

הנמל נקרא במקור נמל התעופה גלן ה. קרטיס, על שמו של אחד מחלוצי התעופה בארצות הברית. לאחר מכן שונה שמו לנמל התעופה נורת' ביץ' (North Beach Airport) וב-1947 קיבל את שמו הנוכחי, לכבודו של ראש העירייה לה גוארדיה, שנפטר באותה שנה. באותה שנה נמסר תפעול הנמל לרשות הנמלים של ניו-יורק וניו ג'רזי (Port Authority of New York and New Jersey) שהיא מפעילתו עד היום (על פי הסכם עם עיריית ניו יורק מ-2004 היא תמשיך להפעיל את הנמל עד שנת 2050 לפחות). ב-1949 עברו בנמל 3.28 מיליון נוסעים.

ב-1957 החל ביצוע תוכנית פיתוח נרחבת לנמל, שבמסגרתה נבנו בו טרמינל מרכזי בעל כביש גישה דו מפלסי (לנוסעים יוצאים ונכנסים) ומגדל פיקוח חדש (נחנכו ב-1964) ומסלול טיסה הוסט ממקומו.

מערך מסלולי הטיסה המקורי של הנמל כלל ארבעה מסלולים באורך כולל של 6 קילומטרים. אחד מארבעת המסלולים נסגר ב-1947 בעקבות תאונה, ומסלול שני נסגר ב-1960 לערך. ב-1961 הוסט ממקומו אחד משני המסלולים הנותרים (13/31) כדי לאפשר סלילת מסלול הסעה לצידו, וב-1967 הושלמה הארכת שני המסלולים בנמל לאורכם הנוכחי (כ-2,100 מטר).

נמל התעופה שמר עם השנים על פופולריות בשל קרבתו לרובע מנהטן. למרות שהוא נחשב לגדול בתקופה בה נבנה, הוא התגלה עם הזמן כקטן מדי ביחס להיקף התנועה האווירית שהגיעה אליו. ב-1960 עברו בו 2.9 מיליון נוסעים, ב-1970 – 11.8 מיליון, וב-1990 – 22.7 מיליון.‏[1] עומס הטיסות בנמל גרם לעיכובים בשירות בו. מפעילת הנמל וכן רשות התעופה הפדרלית של ארצות הברית החלו בהדרגה להטיל מגבלות על קווי הטיסה וסוגי המטוסים שהורשו להגיע לנמל ולצאת ממנו.

מגמת הגידול בתנועה בנמל והעיכובים בשירות בו התמתנו בעקבות הירידה בביקוש לתעבורה אווירית שהתרחשה לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001. עבודות פיתוח שנעשו בנמל מאז סייעו גם כן לייעל את פעולתו.

ב-10 באוקטובר 2010 החל לפעול בנמל מגדל פיקוח חדש.‏[2]

בשטחו של נמל התעופה מועסקים כיום כ-8,000 עובדים.

ב-2010 הודיעה מפעילת הנמל כי הזמינה עבודת ייעוץ לשם תכנון הריסה מלאה של הנמל (בשלבים ותוך המשך הפעילות השוטפת בו) כדי לאפשר את בנייתו מחדש על פי תוכנית כוללת ומודרנית, במקום המבנה הנוכחי של הנמל, הכולל תוספות על גבי תוספות שנבנו בו עם השנים.

פעילות הטיסה בנמל התעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיסות מנמל התעופה ואליו הן ברובן מיעדים בתוך ארצות הברית וקנדה, וכן טיסות בינלאומיות מברמודה, איי בהאמה וארובה, אך לא מאירופה. הטעם לכך הוא שהיקף שירותי ביקורת הגבולות והמכס בנמל הוא מצומצם, וביעדים הבינלאומיים הנ"ל מפעילה ארצות הברית שירותים אלו לפני יציאת הטיסות מהם לדרכן.

נמל התעופה הוא העמוס ביותר בארצות הברית מבין נמלי התעופה שאינם מפעילים ומקבלים טיסות מיבשת אירופה.

בשנת 2008 היו בנמל כ-379 אלף תנועות מטוסים ועברו בו 23 מיליון נוסעים (מתוך 106 מיליון נוסעים שעברו באותה שנה בשלושת נמלי התעופה של ניו יורק).

ב-2009 פעלו מן הנמל 26 חברות תעופה. מספר חברות ובהן אמריקן איירליינס משתמשות בו כאחד מנמלי המוקד (Focus City) (אך לא כבסיס פעולה מרכזי) לפעילותן. הנמל כשיר לקלוט טיסות של מטוסי נוסעים כבדים, אך כיום הם אינם פוקדים את הנמל באופן סדיר אלא רק מעת לעת.

קווי טיסות הפנים העמוסים ביותר מן הנמל (בשנה שמספטמבר 2009 ועד אוגוסט 2010) היו לנמל התעופה או'הייר שבשיקגו (1.162 מיליון נוסעים), ואחריו לנמלי התעופה של אטלנטה שבג'ורג'יה (1.069 מיליון) ופורט לודרדייל שבפלורידה (754 אלף).

בסקרי דעת קהל שנערכו בשנים האחרונות הגיע הנמל לדירוג נמוך בין נמלי התעופה בארצות הברית בנוגע לשביעות הרצון של הנוסעים ממנו ולדיוק במועדי הנחיתות בו.

טרמינלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה טרמינל A וסביבתו, בשנת 1940 לערך

בנמל התעופה ארבעה טרמינלים:

  • טרמינל B (הטרמינל המרכזי) – טרמינל זה ניצב במרכז שטח הנמל ומשרת את מרבית טיסות הפנים בו. זהו מבנה מקושת באורך של כ-400 מטרים. בניצב ממנו מתמשכים ארבעה מסופים (A,B,C,D) ובהם 37 שערי עלייה למטוסים. הוא החל לפעול ב-1964 ובמהלך שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים שופץ והורחב. שטחו הכולל הוא כ-70 אלף מטרים רבועים.
  • טרמינל C - ב-1992 נפתח הטרמינל, בשטח כולל של 28 אלף מטרים רבועים, בחלקו המזרחי של הנמל. הוא משמש מאז את חברת יו אס איירווייז, ומצויים בו 22 שערי עלייה למטוסים.
  • טרמינל D (טרמינל דלתא) - נפתח ב-1983 בחלקו המזרחי של הנמל. אז העבירה אליו חברת דלתא איירליינס את פעילותה מן הטרמינל המרכזי. בטרמינל זה 11 שערי עלייה למטוסים.
  • טרמינל A (טרמינל התעופה הימית (Marine Air Terminal)) – זהו בניין עגול בסגנון האר דקו שבצידו אגף מאורך נוסף. הוא ניצב בשפת המים בפאתו המערבית של הנמל. הטרמינל נפתח לשימוש ב-1940 והיה הטרמינל המקורי שטיפל בטיסות בינלאומיות לנמל. הוא תוכנן לטפל בטיסות של מטוסים ימיים אשר נחתו במימי מפרץ באורי ועגנו לידו. לאחר מלחמת העולם השנייה ירד קרנם של מטוסי הים והטיסה האחרונה שלהם מן הנמל יצאה ב-1952. במהלך שנות ה-50 הושבת הטרמינל. ב-1966 הוא שופץ והוסב לטרמינל לשימושן של טיסות עסקים. ב-1985 חזר הטרמינל לשרת טיסות-פנים מסחריות. יש בו ששה שערי עלייה למטוסים.
ציור קיר מעטר את הקירות המעוגלים של הטרמינל. הציור, "טיסה" (Flight) שמו, המתאר את שאיפת האדם לטוס, צויר על ידי הצייר ג'יימס ברוקס והושלם ב-1942. בשנות ה-50 כיסתה מפעילת הנמל בצבע את הציור, אפשר משום שהיו שראו בו רמזים לתמיכה בקומוניזם (וכך נעשה עם מספר ציורים דומים באתרים אחרים). בעקבות קמפיין ציבורי שפתח היסטוריון האמנות ג'פרי ארנד בשלהי שנות ה-70 שופץ הציור והוחזר למצבו המקורי ב-1980.
מאז 1982 כלול בניין הטרמינל במרשם הלאומי של ארצות הברית לאתרים היסטוריים. עבודת שיקום ושיחזור שלו נסתיימה לקראת יום השנה ה-65 לפתיחת הנמל, ב-2004.

ארבעת הטרמינלים מחוברים ביניהם באוטובוסים ומעברים להולכי רגל.

מספר קווי אוטובוסים מקשרים את הנמל עם תחנות הרכבת התחתית של ניו יורק ועם רשת הרכבות של לונג איילנד. בנמל יש כ-9,600 מקומות חניה לציבור.

תאונות ותקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר תאונות ואירועים חריגים אירעו בנמל ובסביבתו. בין הבולטים שבהם:

נמל התעופה נזכר במסגרת מספר רב של סרטי קולנוע וטלוויזיה (לדוגמה Home Alone 2) ומשחקי מחשב (לדוגמה Grand Theft Auto IV).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]