הרפובליקה של קונגו (לאופולדוויל)
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | רפובליקה | ||
| שפה נפוצה | צרפתית, הולנדית, שפות ילידים | ||
| עיר בירה |
לאופולדוויל 4°19′S 15°19′E / 4.317°S 15.317°E (והעיר הגדולה ביותר) | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אפריקה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | עצמאות | ||
| תאריך | 30 ביוני 1960 | ||
| פירוק | שינוי שם המדינה לזאיר | ||
| תאריך | 27 באוקטובר 1971 | ||
| ישות קודמת |
 קונגו הבלגית | ||
| ישות יורשת |
.svg){kind=small} זאיר | ||
.svg)
.svg)
הרפובליקה של קונגו (בצרפתית: République du Congo) הייתה מדינה ריבונית במרכז אפריקה, שנוצרה עם עצמאותה של קונגו הבלגית ב-1960. מ-1960 עד 1966, המדינה נודעה גם כקונגו-לאופולדוויל (על שם בירתה) כדי להבדיל אותה משכנתה מצפון-מערב, הנקראת גם הרפובליקה של קונגו, שכונתה לחלופין המכונה "קונגו-ברזוויל". ב-1964 שונה שמה הרשמי של המדינה ל"רפובליקה הדמוקרטית של קונגו",[1] [2] אך שתי המדינות המשיכו להיות מובחנות בבירותיהן; עם שינוי שמה של לאופולדוויל לקינשאסה ב-1966, היא נודעה גם כקונגו-קינשאסה. לאחר שג'וזף דזירה מובוטו, ששמו שונה למובוטו ססה סקו ב-1972, מפקד הצבא הלאומי, השתלט על המדינה, היא הפכה לרפובליקה של זאיר ב-1971. היא הפכה שוב לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ב-1997. התקופה שבין 1960 ל-1964 מכונה הרפובליקה הקונגולית הראשונה.
שלטון קולוניאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
התנאים בקונגו השתפרו בעקבות השתלטות ממשלת בלגיה ב-1908 על מדינת קונגו החופשית, שהייתה רכושו האישי של המלך הבלגי. כמה שפות בנטו נלמדו בבתי ספר יסודיים, תופעה נדירה בחינוך הקולוניאלי. רופאים קולוניאליים הפחיתו מאוד את התפשטות טריפנוזומיאזיס אפריקאית, הידועה בכינויה מחלת שינה.
במהלך מלחמת העולם השנייה השיג צבא קונגו הקטן מספר ניצחונות נגד האיטלקים במזרח אפריקה. קונגו הבלגית, שהייתה גם עשירה במרבצי אורניום, סיפקה את האורניום ששימש את ארצות הברית לבניית הנשק האטומי ששימש בהפצצות על הירושימה ונגסקי באוגוסט 1945.
הממשל הקולוניאלי ביצע מגוון רפורמות כלכליות לשיפור התשתיות: רכבות, נמלים, כבישים, מכרות, מטעים ואזורי תעשייה. העם הקונגולזי, לעומת זאת, חסר כוח פוליטי והתמודד עם אפליה משפטית. כל המדיניות הקולוניאלית הוכרעה בבריסל ולאופולדוויל. מזכיר המושבה הבלגית והמושל הכללי, שאף אחד מהם לא נבחר על ידי העם הקונגולי, החזיק בכוח מוחלט.
בקרב העם הקונגולי, ההתנגדות נגד משטרו הלא דמוקרטי גברה עם הזמן. בשנת 1955, המעמד הגבוה בקונגו (מה שנקרא "évolués"), שרבים מהם התחנכו באירופה, יזם מסע לסיום אי השוויון.
משבר קונגו[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 1960, מפלגת MNC או Movement National Congolais, בראשות פטריס לומומבה, ניצחה בבחירות לפרלמנט, ולומומבה מונה לראש הממשלה. ז'וזף קסא-וובו מאבאקו נבחר לנשיא על ידי הפרלמנט. מפלגות אחרות שהופיעו כללו את Parti Solidaire Africain (PSA), בראשות אנטואן גיזנגה, ואת Parti National du Peuple (PNP), בראשות אלברט דלוו ולורן מבריקו.
קונגו הבלגית קיבלה עצמאות ב-30 ביוני 1960. ב-1 ביולי שלח לומומבה הודעה לאו"ם בבקשה לחברות, וקבע כי קונגו "מקבלת ללא סייג את ההתחייבויות שנקבעו באמנת האו"ם ומתחייבת לקיים אותה בתום לב מוחלט". [3] מזכ"ל האו"ם דאג המרשלד התקשר למשרד החוץ, והצביע על הקושי בקבלת המדינה לאו"ם בשמה מול בקשה נוספת לחברות מקונגו השכנה, המתכוננת לעצמאות משליטת צרפת. משלחת נשלחה מברזוויל, בירת קונגו הצרפתית, ללאופולדוויל כדי לפתור את העניין. בסופו של דבר, הוחלט כי קונגו הבלגית לשעבר תוכר כרפובליקה של קונגו או קונגו-לאופולדוויל ואילו קונגו הצרפתית לשעבר תוכר כרפובליקה הקונגולית או קונגו-ברזוויל. [4] בעקבות משאל עם חוקתי ב-1964 שונה שמה ל"רפובליקה הדמוקרטית של קונגו", וב-1971 שונה שוב ל"רפובליקה של זאיר".
תנועות בדלנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
זמן קצר לאחר העצמאות, מחוזות קטנגה (בראשות מואיז צ'ומבה) ודרום קסאי ניהלו מאבקי ניתוק נגד ההנהגה החדשה.
אירועים לאחר מכן הובילו למשבר בין הנשיא ז'וזף קסא-וובו לראש הממשלה פטריס לומומבה. ב-5 בספטמבר 1960 פיטר קסא-וובו את לומומבה מתפקידו. לומומבה הכריז על פעולתו של קסא-וובו כ"בלתי חוקתית" והתפתח משבר בין שני המנהיגים.
לומומבה מינה בעבר את ג'וזף מובוטו לראש המטה של צבא קונגו החדש, Armee Nationale Congolaise (ANC). תוך ניצול משבר המנהיגות בין קאסה-ובו ללומומבה, מובוטו זכה לתמיכה מספקת בתוך הצבא כדי לעורר פעולה מרדנית. עם תמיכה כספית מארצות הברית ובלגיה, מובוטו שילם תשלומים לחייליו כדי ליצור את נאמנותם. הסלידה של מעצמות המערב מקומוניזם ומאידאולוגיה שמאלנית, באופן כללי, השפיעה על החלטתם לממן את פעולותיו של מובוטו לשמור על "סדר" במדינה החדשה על ידי הפיכה צבאית לטובת קסא-וובו.
ב-17 בינואר 1961, כוחות קטנגה, בתמיכת ממשלת בלגיה, שרצו לשמור על זכויות כריית נחושת ויהלומים בקטנגה ובדרום קסאי, הוציאו להורג את פטריס לומומבה וכמה מעוזריו בחוות חזירים ליד אליזבתוויל. משנת 1960 עד 1964 מאמץ שמירת השלום היה המבצע הגדול, המורכב והיקר ביותר שבוצע אי פעם על ידי האו"ם.
הפיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר חמש שנים של חוסר יציבות קיצונית ותסיסה אזרחית, ג'וזף-דזירה מובוטו, שהיה בדרגת לוטננט גנרל, הפיל את קסא-וובו בהפיכה שנתמכה על ידי ה-CIA ב-1965.[5] [6] הייתה לו את תמיכת ארצות הברית בשל התנגדותו הנחרצת לקומוניזם, וכוחו לחסום פעילות קומוניסטית באפריקה.
מובוטו הכריז על עצמו כנשיא למשך חמש שנים, ואמר שהוא צריך כל כך הרבה זמן כדי לבטל את הנזק שגרמו הפוליטיקאים בחמש השנים הראשונות לעצמאותה של המדינה. עם זאת, תוך שנתיים הוא הכריז על התנועה העממית של המהפכה כמפלגה החוקית היחידה במדינה. ב-1970, הוא הופיע לבדו בקלפי בבחירות הראשונות לנשיאות במדינה. שבועיים לאחר מכן, נבחרה רשימה יחידה של מועמדי PMR לבית המחוקקים. לכל דבר ועניין, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הגיעה למעשה לקיצה, אך עברה שנה נוספת עד שמובוטו שינה רשמית את שמה של המדינה לזאיר.
דגלים/סמלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
דגל (1960–1963) -
דגל (1966–1971) -
סמל (1960–1963)
_(1960%E2%80%931963).svg)
_(1960%E2%80%931963).svg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Zaire: Post-Independence Political Development", Library of Congress
- ^ "Constitution de la République Démocratique du Congo du 1er août 1964" [Constitution of the Democratic Republic of the Congo of 1 August 1964]. Global Legal Information Network (בצרפתית). 1964. אורכב מ-המקור ב-2 באוגוסט 2012. נבדק ב-11 במאי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Merriam 1961, pp. 207–208.
- ^ Kanza 1994, p. 185.
- ^ Prados, John (2006). Safe for Democracy: The Secret Wars of the CIA. Chicago: Ivan R. Dee. pp. 277–278. ISBN 9781566638234.
- ^ Weissman, Stephen R. (2014-06-16). "What Really Happened in Congo". Foreign Affairs (באנגלית אמריקאית). No. July/August 2014. ISSN 0015-7120. נבדק ב-2017-09-25.