השיבה מהודו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
השיבה מהודו
עטיפת הספר
עטיפת הספר
מידע כללי
מאת א.ב יהושע
שפת המקור עברית
תורגם לשפות אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, הולנדית, פורטוגלית, פולנית[1]
סוגה רומן
הוצאה
הוצאה הספריה החדשה
תאריך הוצאה 1994

השיבה מהודו הוא הרומן החמישי של הסופר אברהם ב. יהושע. הספר יצא לאור בשנת 1994 בהוצאת הספריה החדשה והיה לרב מכר ולאחד הספרים הפופולריים של הסופר.

סרט המבוסס על הספר, בבימויו של מנחם גולן, יצא בשנת 2002, אך יהושע התנגד בדיעבד לעיבוד הקולנועי.

עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבור הספר הוא בנג'י רובין, רופא צעיר המתמחה בכירורגיה בבית חולים תל אביבי גדול שמזכיר מאוד בתיאורו את בית החולים איכילוב, אם כי שמו המפורש לא מוזכר. בנג'י, בן יחיד להורים בריטיים, נמצא על סף תום ההתמחות בכירורגיה ומתחיל להבין כי קלושים סיכוייו לקבל תקן מנתח במחלקה של פרופסור חישין, המנטור שלו. יריבו, ד"ר ורדי, הוא מנתח טוב ממנו וצפוי לקבל את התקן היחיד. בנג'י הוא בחור מבריק, צנוע וקצת סגפן, בוגר התיכון שליד האוניברסיטה בירושלים.

רגע לפני תום ההתמחות נקרית בפניו הזדמנות פז, ללוות את המנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים, עקיבא לזר, למסע להודו להצלת בתו שלקתה ככל הנראה בצהבת, ומתנדנדת בין חיים למוות בעיירה נידחת בשם בוד גאיה. בנג'י אינו נלהב למשימה, אבל פרופ' חישין, ידיד אישי של משפחת לזר, משבח את בנג'י כשותף אידיאלי למסע שנדרש – לדבריו, לבנג'י יש שיטת מישוש מיוחדת האופיינית לפנימאים, והוא אדם אמין וצנוע.

בנג'י מגיע לבית משפחת לזר ומגלה עוד פרטים על עינת, הבת שחלתה בהודו, מבחורה צעירה וקירחת, שחזרה מהודו להביא את הבשורה להורים. בבית התל אביבי המרווח מארחים אותו בני הזוג לזר, עקיבא ודורית, המכונה בפי בעלה דורי. בנג'י מבין כי גם דורי מתכוונת להצטרף למסע שעדיין לא החליט אם בכלל להצטרף אליו. בני הזוג לזר כופים בעדינות על בנג'י להתחיל בהכנות למסע והוא נשאב למערבולת שבסופה אין לו ברירה אלא לתת את הסכמתו למסע.

הזוג ובנג'י יוצאים למסע ארוך, דרך איטליה וניו דלהי, אל מעמקי הודו, אל נהר הגנגס, שם צופה בנג'י באפר גופות מפוזר בנהר ושם מתחילה לנבוט שנאתו לדורי, שנראית לו כמו אישה מפונקת שלא מסוגלת לזוז בלי בעלה. זאת על בסיס משפט שאמר לו בעלה: זו אישה שאינה מסוגלת להישאר לבדה. בסופו של מסע תלאות מגיעה החבורה למנזר בו נמצאת עינת, מטופלת על ידי נזירות. בנג'י מתחיל לטפל בה ובשלב מסוים מגיע עד לכלכותה הרחוקה, במטוס ישן, כדי להביא תוצאות של בדיקות ולבדוק אם הכבד של עינת נפגע. הוא מגיע למסקנה שכן, ולאחר שעינת מתעלפת בשדה התעופה הוא מחליט לתת לה עירוי בתנאי שדה, על מנת לקבל פלזמה טריה, כשהיא מקבלת דם בטרנספוזיה ישירה מאמה, בזמן שבנג'י משגיח על השתיים. ההליך מצליח, כך נדמה, ועינת מתחילה להחלים. לזר חוזר בדחיפות לבית החולים ואילו בנג'י מתלווה למשך כמה ימים נוספים לאם ולבתה, ומגלה לחרדתו שהוא מאוהב באם.

לאחר החזרה ארצה, מגלה בנג'י שלמרות קשריו הטובים עם לזר, התקן אכן לא ניתן לו. ניסיון להשתלב במחלקה של פרופ' לוין, מנהל המחלקה הפנימית, נכשל לאחר שזה טוען שבנג'י טעה קשות באותו עירוי דם שנעשה בהודו וסיכן את האם והבת לשווא, בשביל הצגה. הוא הופך בעל כורחו להיות מרדים בבית החולים ומתוודה על אהבתו בפני דורי, שמסכימה לשכב איתו פעם אחת בלבד בבית אמה שהושכר בינתיים לבנג'י.

בחתונה בדרום פוגש בנג'י את מיכאלה, אישה צעירה עם עיניים גדולות, בחורה רוחנית ששבה מהודו ומעריכה מאוד את המסורת ההודית ותורות המזרח ומגלה שהיא לא אחרת מאשר הבחורה שליוותה את עינת למנזר בבוד גאיה ובאה למסור את הבשורה הקשה להורים בישראל. על מנת להגן על דורי מפניו, כיוון שהוא מודע לאהבתה העזה לבעלה, אותו הוא מעריך מאוד בעצמו, הוא מחליט לנסות להתחתן עם מיכאלה. הוא מאמין שהחתונה תגן על דורי ועל לזר.

החתונה נערכת במהרה ולזר מפתיע ומציע לבנג'י להצטרף לתוכנית חילופי רופאים בלונדון ולצאת כשליחו של בית החולים. בנג'י, בן להורים בריטיים שהאנגלית שגורה בפיו, שמח על ההצעה ומקבל אותה מיד. גם מיכאלה שמחה, כיוון שלונדון, לתפיסתה, קרובה להודו, היות שיש בה קהילה הודית גדולה, וכך תוכל להתקרב להודו שוב. במהרה אנו לומדים שמיכאלה בהריון כבר מפגישתם הראשונה והתינוקת צפויה להיוולד בהודו. זו נולדת בלידה ביתית, על ידי בנג'י, למורת רוחו, ונקראת שיווה, על שם האל שיווה, האל ההודי הבונה וההורס, ושיבה על שם שיבה אפשרית להודו. שמה נכתב באנגלית תוך החלטה שבהמשך יוכרע כיצד לאייתו בעברית.

בינתיים בישראל מתברר כי לזר זקוק לניתוח לב דחוף. צוות ממומחי בית החולים מורכב, ביחד עם מנתח מבית חולים ירושלמי, בומה שמו, ובנג'י מחליט לנסות להיכנס לניתוח. הוא אכן מתקבל כעוזרו של דוקטור נקש, המנטור שלו בתחום ההרדמה. בנג'י חוזר טרם סוף השליחות, מיכאלה הכועסת נשארת בלונדון ואילו שיבה, שיבי הקטנה כפי שהיא מכונה, נשארת עם מיכאלה וחוזרת לבנג'י על מנת לתת למיכאלה כמה ימים בעצמה בלונדון.

הניתוח מצליח, אבל זמן קצר אחרי הניתוח סבור בנג'י שלזר, חברו, סובל מבעיה לבבית בכל זאת. הוא מנסה להעלות את האפשרות בפני הפרופסורים המתייעצים מעל מיטתו של לזר, אבל אלה מנפנפים אותו. מהר מאוד מתברר שהוא צודק ולזר נפטר בבית החולים, בעודו מאושפז להתאוששות. ניתוח חירום שנערך בו נכשל וכל שנותר לבנג'י הוא לרדת לחדר המתים ולהיפרד מהגופה.

בשלב זה הוא מאמין, ברוח הדברים ששמע בהודו, כי נשמתו של לזר התגלגלה בו ותפקידו לתמוך בדורי שנשארה לבד. הוא אומר זאת למיכאלה ומבקש ממנה להקדים את שובה לארץ. מיכאלה נענית ובנג'י נצמד בכל כוחו לדורי, על מנת למלא את מקומו של לזר, ולנסות להפוך את הרומן הקצר שביניהם למשהו קבוע יותר. לאחר זמן קצר כשדורי חולה בנג'י מגיע לטפל בה ושוכב איתה. הוא מרגיש שנשמתו של לזר התגלגלה בו באופן מוחלט ובוחר לבלות את הלילה עם דורי ולא לחזור לביתו. בבוקר, בחזרה בבית, הוא מספר למיכאלה על קורות הלילה, וזו מקבלת את הדברים בהפתעה אבל מתרגשת מהתיאוריה ההודית שמעלה בנג'י. במהלך השיחה לוקחת שיבה היושבת על כיסא האוכל שלה את פסל האל שיווה, שקיבלה מיכאלה מהודו וזורקת אותו על הרצפה. הפסל מתנפץ ומיכאלה קובעת שאם כך היא תצטרך לחזור להודו לרכוש חדש. ואם היא חוזרת, כמובן ששיבה חוזרת איתה, לסיבוב נוסף כפי שהיא מכנה זאת.

היא מחליטה גם לא לעמוד בפניו של בנג'י בזמן שהוא חוקר את נשמתו ואת גלגול הנשמות שהוא דבק בו. מיכאלה נוסעת עם שיבה, משאירה את בנג'י בודד ואת הוריו מודאגים ועצובים מהשינוי שחל בחייו. חמור מכך, דורי מתגלה כאישה עצמאית משבנג'י סבר בתחילה, וברגע שהיא מתאוששת מעט, היא מבקשת מבנג'י להניח לה. תאמר לעצמך שהלכה אחרי בעלה אל המתים, היא אומרת לבנג'י שנאלץ להבין שחלום הזוגיות עם דורי נגמר.

כעת הוא נותר לבד, בלי שיבה, בלי מיכאלה ובלי דורי. הוא מתהלך שבור ברחובות תל אביב, מנסה להתרכז במשרתו, אך לא מצליח לישון. הוא מהרהר באובדנות ורק אמו, שנוסעת להביא חזרה את שיבה, במסע סודי שהסתירה ממנו ומאביו, היות שהיא חוששת לבריאותה בהודו, מצליחה לעודד את רוחו. בסיום הספר הוא חוזר לבית הוריו, שם גם נמצאת שיבה, וישן במיטת ילדותו. הוא זועק מתוך השינה, אהובתי, אהובתי ולא ברור אם הוא מתכוון למיכאלה או לדורי.

דמויות מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנג'י - רופא צעיר, יליד ירושלים, שמתמרן בין ניסיונות להתניע את הקריירה הרפואית שלו לאהבתו חסרת הסיכוי לדורי[2].
  • דורי - אהובתו של בנג'י. עורכת דין מצליחה הנשואה ללזר, מנהל אדמיניסטרטיבי חזק של בית החולים.
  • לזר - המנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים. אוהב מאוד את בנג'י וקשור לאשתו.
  • מיכאלה - אשתו של בנג'י. בחורה פשוטה, מאוד רוחנית, בת למשפחה מפורקת. צנועה ומרותקת מהעולם ההודי.
  • עינת - הבת החולה של הזוג לזר. נוסעת להודו וסובלת מזיהום קשה. בנג'י מגיע לחלץ אותה ביחד עם הוריה.
  • אמנון - חברו של בנג'י מילדות. בדרך לדוקטורט בפיזיקה. מאוהב בסתר במיכאלה, לדעתו של בנג'י.
  • אייל - חברו של בנג'י מילדות. רופא כמוהו ומי שבחתונתו מכירים מיכאלה ובנג'י.
  • פרופ' חישין - מנהל המחלקה הכירורגית של בית החולים. רופא נערץ ואחד המנטורים של בנג'י.
  • פרופ' לוין - מנהל המחלקה הפנימית של בית החולים. איש קשה ומריר. מעין יריב של בנג'י.
  • ד"ר נקש - רופא מרדים בכיר. מציע לבנג'י להתמחות בהרדמה כיוון הוא מזהה בו תכונות מתאימות. טוען שמרדימים הם טייסים של הנפש.
  • הוריו של בנג'י - זוג בריטי קצת קר. אנשים צנועים שגאים מאוד בהצלחתו של בנג'י וחרדים לשינויים בחייו.

העיבוד לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – השיבה מהודו (סרט)

הסרט "השיבה מהודו", בבימויו של מנחם גולן, יצא בשנת 2002. סרט מבוסס על הספר, אך עם שינויים מהסיפור המקורי. אברהם ב. יהושע טען בכלי התקשורת לאחר יציאת הסרט, כי הסרט כולו לא דומה כלל לכתביו,[3] וכי מנחם גולן, שיהושע מפקפק בכישוריו הקולנועיים, החמיץ לגמרי את עלילת הספר ומשמעותו[4]. בין השניים נוצר ריב מתוקשר על הקשר בין הספר לסרט ועל איכותו הכללית.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אברהם ב. יהושע, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
  2. ^ יואל דונחין, אני הרופא מ"השיבה מהודו", באתר הארץ, 22 ביוני 2022
  3. ^ מרב יודילוביץ', זה לא הסיפור שלי, באתר ynet, 21 בנובמבר 2002
  4. ^ אורי קליין, נקודה אדומה, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2002
  5. ^ מרב יודילוביץ', בולי וגולן, סיבוב שני, באתר ynet, 25 בנובמבר 2002