התנועה העממית לשחרור אנגולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דגל ה-MPLA

MPLA ("התנועה העממית לשחרור אנגולה - מפלגת העבודה", בפורטוגזית: Movimento Popular de Libertação de Angola - Partido do Trabalho) היא המפלגה השולטת באנגולה מאז עצמאותה ב-1975. עד העצמאות הייתה המפלגה ארגון שנאבק בשלטון הפורטוגלי, ובמלחמת האזרחים נלחם בתנועות ה-UNITA וב-FNLA.

בסיס הכוח של ה-MPLA הוא בני המְבּוּנְדוּ והאליטה של לואנדה.

בעבר, ניהלה המפלגה קשרים ענפים עם המפלגות הקומוניסטיות של הגוש המזרחי. כיום היא חברה באינטרנציונל הסוציאליסטי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתנועת חירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-MPLA הוקמה כתנועה פוליטית ב-1956, עם איחודן של המפלגה הקומוניסטית של אנגולה (PCA) ושל מפלגת המאבק המאוחד של האפריקאים באנגולה (PLUA). מנהיג ה-PCA, ויריאטו דה קרוש היה למזכ"ל. בהמשך, הצטרפו ל-MPLA תנועות נוספות, כמו התנועה לעצמאות לאומית של אנגולה (MINA) והחזית הדמוקרטית לשחרור אנגולה (FDLA).

ב-1960 יצרה התנועה קשרים עם תנועות דומות לה בגיניאה ביסאו ובאיי כף ורדה, על מנת לשתף פעולה במאבק בכוחות האימפריה הפורטוגזית באפריקה. ב-18 באפריל 1961 נפגשו נציגי התנועות עם נציגי תנועות מרקסיסטיות מהמושבות הפורטוגליות מוזמביק וסאו טומה ופרינסיפה, והקימו ארגון גג בשם CONCP - ועידת הארגונים הלאומניים במושבות הפורטוגליות.

היריבות בין התנועות השונות שלחמו בשלטון הפורטוגלי (הגדולות שבהן היו ה-MPLA, ה-UNITA וה-FNLA) מנעה שיתוף פעולה ביניהן.

כמפלגת שלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מהפכת הציפורנים בפורטוגל ב-1974, החליטו מנהיגיה החדשים להעניק עצמאות למושבות הפורטוגליות באפריקה. השלטון באנגולה הועבר בהדרגה לקואליציה שכללה את ה-MPLA, ה-UNITA וה-FNLA. הקואליציה לא החזיקה מעמד, והמדינה הצעירה נקלעה למלחמת אזרחים.

דרום אפריקה שלחה כוחות לטובת ה-FNLA וה-UNITA השמרניות, וזאיר וארצות הברית אף הן העניקו להן סיוע צבאי. בתגובה, שלחה קובה אלפי חיילים לטובת ה-MPLA, בגיבוי סובייטי. ה-MPLA הצליחה להכות ב-UNITA, צבא דרום אפריקה החל לסגת, והקונגרס האמריקאי החליט להפסיק את הסיוע ל-UNITA, מחשש שתתפתח באנגולה מלחמת וייטנאם שנייה.

ב-11 בנובמבר 1975 עזבו אחרוני הפורטוגלים את אנגולה. כשהבירה לואנדה ושדות הנפט של המדינה בשליטתם, הכריזו ראשי ה-MPLA על עצמאותה של אנגולה. לוחם החירות והמשורר אגוסטיניו נטו היה לנשיא הראשון.

ב-1976 נטשה ה-MPLA באופן רשמי את האידאולוגיה המרקסיסטית, אך שמרה על קשרים הדוקים עם הגוש המזרחי. היא כוננה משטר סוציאליסטי חד-מפלגתי, והמשיכה להסתייע בחיילים הקובנים במאבקה ב-UNITA. ב-1979 הלך הנשיא נטו לעולמו, והוחלף בז'וסה אדוארדו דוש סנטוש, שמכהן מאז בתפקיד.

מאז 1989 נעשו מספר נסיונות להשכין שלום באנגולה, וב-1992 נערכו הבחירות הדמוקרטיות הראשונות בתולדותיה, בהן זכתה המפלגה ב-129 מתוך 227 מושבים בפרלמנט. מנהיגה של UNITA, ז'ונאס סאווימבי, סירב להכיר בתוצאות הבחירות, ומלחמת האזרחים התלקחה מחדש. במהלך שנות ה-90 נעשו מספר נסיונות לשלב את UNITA בשלטון, אך הם נכשלו. מלחמת האזרחים הגיעה לקיצה רק עם חיסולו של סאווימבי, ב-2002.

בבחירות שנערכו בשנת 2008, זכתה ב-MPLA בניצחון סוחף - 191 מתוך 220 מושבי הפרלמנט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]