התנועה לחופש ממכוניות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רחוב חופשי ממכוניות באמסטרדם שבהולנד

התנועה לחופש ממכוניות הנה תנועה עולמית הכוללת יחידים, ארגונים, מתכנני ערים ופעילי חברה וסביבה, הטוענים שהמכוניות גורמות להפרעה בערים ובמקומות היישוב. המטרה של התנועה היא לייצר סביבה נטולת מכוניות, או לפחות להקטין מאוד את נוכחותן. את מקום הכבישים, ומגרשי החנייה, כך נטען, יש להמיר בשטחים לתועלת הציבור. יש לבנות בנייני מגורים קומפקטיים בהם רוב היעדים נגישים רגלית, ברכיבה באופניים או לתחבורה ציבורית.

הקשר היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרחוב בעיר מינכן בגרמניה. סתם יום חול והאנשים בדרך לעבודה.

עד תחילת המאה ה-20 הערים היו בנויות רחובות צרים, דחוסים, עתירי פעילות אנושית. מתחילת המאה ה-20 הותאמו מקומות ישוב רבים למכוניות: הכבישים הורחבו ורבו מקומות החנייה. צפיפות האוכלוסייה בערים פחתה באופן ניכר, ואזורים נרחבים יוחדו למכוניות. תהליך זה גרם להתפרשות הערים על פני מרחבים גדולים. כך נוצרו מרחקים גדולים שהצריכו נסיעות במכוניות ואלה גרמו לעומס תנועה בכבישים. המכונית הפכה לאביזר הכרחי לצורך התניידות, תוך דחיקת האלטרנטיבות: הליכה ברגל, אופניים, ואף רכבות ואוטובוסים.

Cquote2.svg

השתרשותה של תפיסת ה’רחוב לרכב’, שינתה את דפוסי החשיבה והתכנון העירוני. משהוקדש הרחוב לשירות המינוע, הוא הפך למרחב בעייתי ומרחיק של פעילות אנושית. בתי העיר הסתגרו והתרחקו מחלל הרחוב. הושקע מאמץ גדל והולך בעיצוב מרחבים חלופיים כדי לפצות על ’אובדנו’ של הרחוב לפעילות האנושית, וכך נמצא המרחב העירוני מעוקר, מבוזבז ומפוצל.

Cquote3.svg

תכנון עירוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תכנון עירוני
אופניים להשכרה בעיר מינאפוליס במדינת מינסוטה בארצות הברית

תכנון עירוני חופשי ממכוניות לוקח בחשבון חלופות תחבורתיות, קירבה של בתי הספר, חקלאות עירונית, דיור מצופף ונגישות, כך שחיי היומיום לא מצריכים תחבורה למרחקים ארוכים. שכונות חדשות מתוכננות כך שבתי המגורים ומקומות העבודה מעורבים אלה באלה, והמרחב הציבורי ביניהם מזמין צעידה רגלית. דוגמה לכך היא הרובע ה-21 בווינה, רובע פלורידסדורף (Floridsdorf).

באזור חופשי ממכוניות תנועת הרכבים אסורה או מוגבלת בהיקפה.

במדינות רבות הגיעו הרשויות למסקנה שאין אפשרות לתכנן מרחבים לפי תחזיות של כמויות הרכבים במרחב הציבורי, כיוון שתכנון כזה פוגע אנושות באיכות החיים של האנשים החיים בעיר. [2]

שבילי אופניים אף הם אמצעי בתכנון של המרחבים העירוניים החופשיים ממכוניות. העיר הראשונה שבנתה שבילי אופניים הייתה אמסטרדם בשנות ה-60. כיום ערים רבות בעולם הולכות בדרכה. בתל אביב קיים פרויקט תל-אופן, המאפשר לשכור אופניים עירוניות לתקופה קצרה, להתניידות זריזה וקלה בעיר.

עיר בעלת איכות חיים תקינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איכות חיים תקינה בשכונות המגורים העירוניות מצריכה, בנוסף לצימצום הרכב, גם תמיכה בסגנון חיים בר קיימא: [3]

  • מתן העדפה להולכי רגל, לאופניים ולכלי רכב אלטרנטיביים במרחב הציבורי
  • הפחתת הרעש וצימצום הזיהום ברחוב
  • שילוב ריהוט רחוב: ספסלים, ברזי מי שתייה, אינטרנט אלחוטי
  • אמנות רחוב

התארגנויות ואירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יום חופשי ממכוניות

לצד הפרקטיקה המקצועית מקדמים גופים אזרחיים שונים את הרעיון, בהתארגנויות ובאירועי מחאה.
מטרת הימים החופשיים ממכוניות היא סילוק המכוניות מהרחוב או השכונה למשך יום שלם או חלק מהיום, כדי לאפשר לדיירי המקום ולעובדים בו לחוות את האזור המוכר להם כשהוא פחות עמוס בתנועת רכבים.
בישראל: ביוני 2011 נערך בעיר ראשון לציון "שישי חופשי ממכוניות בראשון לציון", בו לקחו חלק 25 בתי ספר ו-12,000 תלמידים. [4]
שבוע תעבורה אירופאי European Mobility Week הנו אירוע שנתי של מאבק למען תנועה עירונית בת-קיימא, המאורגן על ידי הנציבות האירופית ומטרתו עידוד הרשויות המוניציפליות במדינות אירופה לבחור בחלופות למכוניות. האירוע מתקיים בכל שנה בין ה-16 ל-22 בספטמבר ושיאו - תחרות בשם בעיר בלי המכונית שלי! In Town Without My Car.

בשנת 2010 נרשמו 2,268 ערים ובהן כ-227 מיליון אזרחים. 7,506 אמצעים ננקטו, בעיקר כדי לאפשר רכיבה באופניים והליכה, הרגעת תנועת הרכבים, הגברת הנגישות התחבורתית והעלאת המודעות להתנהגות תחבורתית בת-קיימא.

המאבק מעניק לערים המשתתפות הזדמנות להדגיש את חשיבות התנועה העירונית בת-הקיימא ואפשרות ייחודית לבחון את המדיניות התחבורתית שלהן ולהציגה לתושבים.

בשנים האחרונות האירועים מתקיימים גם מחוץ לאירופה, ביפן, ברזיל, טייואן, קולומביה ואקוודור.

הנציבות האירופית מדגישה את חשיבות האירוע ואת העובדה שיש לו "תפקיד ביצירת תרבות חדשה של ניידות עירונית". [5]

יתרונות וחסרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היתרונות העיקריים של החופש ממכוניות:

  • רמות נמוכות של שימוש במכוניות, פחות תנועה על הכבישים
  • הרבה הליכה ושימוש באופניים
  • יותר תנועה עצמאית של הילדים, משחקים במרחב הפתוח
  • פחות מגרשי חנייה, יותר שטחים ירוקים ומקומות לשימוש אזרחי

החסרון העיקרי: תלונות של הדיירים על מחסור במגרשי חנייה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]