שדרות רוטשילד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שְׂדֵרוֹ‏ת רוטשילד הוא שמה של שדרה ראשית במרכז העיר תל אביב, הקרויה על שם הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד ("הנדיב הידוע"). זהו אחד הרחובות החשובים ביותר בעיר והשדרה הידועה והחשובה ביותר מבין השדרות בתל אביב; היא ממלאת תפקיד מרכזי בהתפתחות האורבנית של העיר, ולאורכה אתרים חשובים רבים. השדרה הייתה ועודנה הלב התרבותי של תל אביב, והיא חלק מלבה הכלכלי של ישראל, בהיותה אחד הרחובות העיקריים במרכז העסקים הגדול והחשוב של המדינה. ככזו, וכמרכז השכונה בה התגוררו בעבר רבים ממנהיגי העיר והלאום, התקיימו בה אירועים היסטוריים רבים, בהם הכרזת המדינה.

תוכן עניינים 1 מבנה השדרה 2 היסטוריה 3 אדריכלות ואתרים לאורך הרחוב 3.1 היכל העצמאות 3.2 האנדרטה למייסדי העיר תל אביב 3.3 הקיוסק הראשון 3.4 מוזיאון ההגנה 3.5 בית השגרירות הרוסית ומגדל אלרוב 3.6 גורדי שחקים נוספים 3.6.1 מגדל חברת הביטוח "ציון" 3.6.2 מגדל U-בנק 3.6.3 מגדל הבנק הבינלאומי הראשון 3.6.4 מגדל שדרות רוטשילד 1 3.7 ישיבת בר-אילן 3.8 בית אנגל 3.9 בתים נוספים 3.10 הבימה 4 אמנות ותרבות 5 הצמחייה בשדרה 6 תחבורה 7 עתיד השדרה 8 הערות שוליים 9 ראו גם 10 לקריאה נוספת 11 קישורים חיצוניים

[עריכה] מבנה השדרה

נתיב מהלכן של שדרות רוטשילד הוא בצורת האות L הפוכה ואורכו כקילומטר וחצי. חלקה הדרומי של השדרה משתרע בכיוון מערב-מזרח בניצב לחוף הים והיא מתעקלת צפונה, כך שהמשכה, שגם נבנה מאוחר יותר, הוא בכיוון דרום-צפון. השדרה משתרעת מגבולה המזרחי של נווה צדק (מעט מערבה לרחוב הרצל) בקצה הדרום מערבי ועד מתחם הבימה בקצה הצפון מזרחי. מכיכר הבימה, המשמשת כמפרק עירוני חשוב, ממשיך ציר השדרה בשם שדרות ח"ן עד לכיכר רבין. השדרה מהווה את חוט השדרה המרכזי של שכונת לב תל אביב.

חתך השדרה כולל בניינים משני צדיה, שני נתיבי נסיעה, ושטח להולכי רגל במרכזה. שטח זה כולל שדרות עצים, שטחי גינון, מתקני שעשועים וספסלים, פסלים סביבתיים, שביל אופניים רחב ומספר בתי קפה קטנים במבני קיוסקים. מרבית הבניינים לאורך השדרה הם בגובה של עד כ-5 קומות, ומשולבים ביניהם מספר גורדי שחקים, יוצאי דופן מבחינת הגובה, בתחילת השדרה.

את שדרות רוטשילד חוצים רחובות חשובים נוספים, בהם הרצל, נחלת בנימין, אלנבי, מזא"ה, בלפור, שינקין, החשמונאים, ושדרות בן ציון (המובילות לכיכר הבימה אך אינן מצטלבות עם שדרות רוטשילד).

[עריכה] היסטוריה

שדרות רוטשילד היו בין ארבעת הרחובות הראשונים של תל אביב (שנקראה אז "אחוזת בית"), שנחנכו לאחר רחוב הרצל (הרחוב הראשון בעיר), ובניצב אליו. הרחובות נסללו על גבי דיונות חול אשר יושרו ושוטחו, ולאורכם נבנו בתיה הראשונים של העיר. התוואי שהפך להיות השדרה היה ואדי קטן שאותו קשה היה ליישר באמצעים של אז, ואליו גם התנקזו מים רבים בחורף. בשל כך הוחלט למלאו בחול להשאירו כשטח פתוח שעליו לא ייבנו בתים אלא בצדיו, כרחוב עירוני רחב יותר. בט"ו בשבט ה'תר"ע (1910) החלו נטיעות בשטח פתוח זה, במטרה להפוך את הרחוב לשדרה הראשונה של העיר. חודשים אחדים לאחר מכן, בדצמבר 1910, החליט ועד אחוזת בית לקרוא לשדרה על שם הברון רוטשילד, ולהסמיך את מרדכי בן הלל הכהן ואת מאיר דיזנגוף להודיע על כך באופן רשמי לברון. אנשי אחוזת בית ראו בשדרה את תחילתה של שדרה מפוארת כדוגמת הבולווארים המפוארים של פריז^[1], וכך גם הציגוה לברון הצרפתי. שנים אחדות לאחר מכן, בפברואר 1915, הגיע לראשונה הברון לביקור בתל אביב, שם התקבל בזרי פרחים שהעניקו לו תלמידי בתי הספר, ותושבי העיר התאספו סביב השדרה. אף הוקם לכבודו שער כבוד בתחילת השדרה.

השדרות היו רחוב רוחבי שחצה את הרחוב הראשי הרצל יחד עם שאר הרחובות הראשונים של העיר: אחד העם, ליליינבלום ויהודה הלוי - כל אחד מהם על שם אישיות מרכזית אחרת ברעיון הציוני ובהגשמתו. השדרה התחילה בשכונת נווה צדק ששכנה ממערב לאחוזת בית, וקצהָ המזרחי הוביל אל החולות. הרעיון להקים שדרה בעלת "קצה פתוח" בחלקה המזרחי היה בסיס להמשך פיתוח עתידי של העיר, ואכן, כאשר התרחבה אחוזת-בית והפכה לתל אביב, נוספו לשדרה קטעים נוספים עד שנוצר התוואי הנוכחי.

ב-1921 הגיע וינסטון צ'רצ'יל, שר המושבות הבריטי, לביקור ממלכתי בעיר, וראש העיר מאיר דיזנגוף החליט להרשימו. מאחר שתל אביב הייתה אז בת פחות מ-15 שנה ורחובותיה היו דלים וחפים מצמחייה, הובאו עצים בוגרים מן המושבות הסמוכות, וניטעו באופן זמני בחולות שדרות רוטשילד. צ'רצ'יל עמד נפעם מול "העיר שהתפתחה פלאים", אך פרץ בצחוק למראה העצים הקורסים אחד אחד, כאשר ילדי תל אביב הסקרנים טיפסו עליהם כדי לחזות בשר מקרוב. דיזנגוף הנבוך לא ידע את נפשו, אך צ'רצ'יל רק טפח על שכמו ואמר לו: "הקפידו להעמיק שורשיכם, שכן בלעדיהם לא תחזיקו מעמד."

עד מלחמת העולם הראשונה הגיעה השדרה מזרחית עד לרחוב אלנבי, ולכל אורכה ניטעו עצי אזדרכת, ברוש, גראוויליאה ודקלי וושינגטוניה. עצי השקמה ניטעו לראשונה רק ב-1930, וב-1932 ניטעו עצי הפיקוס הראשונים, שאותם נטעו לאחר מכן גם ברוב רחובות מרכז תל אביב בזכות הצל הרב שהם מספקים. עד 1922 הייתה למעשה השדרה גם השטח הציבורי הירוק היחיד בעיר, אז נחנכה גם גינת גרוזנברג ^[2]. באפריל 1915 סבלה תל אביב ממכת ארבה אשר פגע וחיסל כמעט את כל הצומח בתל אביב, בכלל זה את כל הצומח בשדרה. רק לאחר שתושבי תל אביב שגורשו שבו אליה, חודשה למעשה הצמחיה בשדרה.

ב-1926 יזמה המו"לית ברכה פלאי, מייסדת הוצאת הספרים מסדה, יריד ספרים שנערך בשדרה. היריד שהפך למסורת שנערכה במקום מדי שנה התפתח מאוחר יותר והפך לשבוע הספר העברי המצוין בכל רחבי הארץ.

החל מסוף אותו עשור החלה מיושמת תוכנית גדס לפיתוח תל אביב צפונה, תוכנית שבמסגרתה התרחבה העיר בתוך שני עשורים עד נחל הירקון. התוכנית הקנתה לשדרה חשיבות רבה מאוד כציר המחבר ממרכזה ההיסטורי של העיר אל האזור החדש (המכונה היום "הצפון הישן"), שבו נחנכו שדרות נוספות הממשיכות את הרצף האורבני שלה. התוכנית קבעה את מיקומה של כיכר הבימה כמפרק עירוני בקצה הצפוני של שדרות רוטשילד, אשר היה עד תחילת שנות ה-30 "קצה פתוח", וממנה ממשיכה השדרה עוד צפונה - שדרה שקיבלה את השם "שדרות ח"ן". ב-1935 הונחה אבן הפינה של בית הבימה, משכנו החדש של תיאטרון הבימה, שהגדיר בצורה ברורה את סוף השדרה ואת המעבר לרקמה החדשה של העיר.

ביום שישי, ה' באייר ה'תש"ח (14 במאי 1948), בבית דיזנגוף שבשדרה, נערך טקס הכרזת העצמאות של מדינת ישראל בנוכחות ראשי היישוב ובראשם דוד בן-גוריון. אירוע לאומי מכונן זה נערך בתל אביב, מכיוון שירושלים הייתה נתונה תחת מצור. עם תום ההכרזה יצאו ההמונים אל הרחובות בריקודים, והחגיגות נערכו לאורך השדרה ורחוב אלנבי. ב-28 ביוני, כשבעה שבועות לאחר ההצהרה, נערך בכיכר הבימה שבקצה השדרה גם טקס ההשבעה של צבא ההגנה לישראל כצבא המדינה.

בשנות השישים תוכנן להמשיך את השדרה מערבה עד לחוף הים, תוך הריסת שכונות נוה צדק ומנשייה, במסגרת תוכנית להרחבת מע"ר תל אביב מערבה. בסופו של דבר הוחלט לגנוז את תוכנית הרחבת השדרה והריסת נוה צדק. עוד בשנות ה-60, ארעה בשדרה שריפה הידועה כאחת השריפות הגדולות במדינה. בשריפה שארעה ב-4 בפברואר 1966 נשרף כליל בית צים ששכן בפינת רחוב נחלת בנימין ואדם אחד נהרג.

בשנות ה-70 החלה מגמה של הריסת חלק מהבתים ההיסטוריים בתל אביב, ובכלל זה גם כמה מבתי השדרה. המוּדעוּת לשימור מבנים החלה להתפתח רק בשנות ה-80, ובזמן זה נהרסו "קולנוע שדרות" שפעל ברחוב ועוד בתים היסטוריים בתחילתו, שנבנו בשנות העשרה והעשרים אך תחזוקתם לקתה מאוד. גם מרכז השדרה הוזנח במהלך תקופה זו, ובמשך שנות ה-80 וה-90 עמדו מרבית הקיוסקים של השדרה סגורים.

לאחר היבחרו של רון חולדאי לראשות העיר בשנת 1998, החלו בשיפוץ שדרות העיר ובהן גם שדרות רוטשילד. השדרה עברה שיפוץ ומעברי החולות שודרגו לשבילי מדשאות ארוכים. השדרות התמלאו בפרחים ובדשא, הוצבו בהן ספסלים ומתקני שעשועים לילדים, נסללו שבילי אופניים ומעברי הרחובות נעשו נוחים יותר. כמו כן, נפתחו מחדש הקיוסקים הפזורים לאורך השדרה, שהיו סגורים במשך שנים, ונפתחו בהם בתי קפה ומסעדות קטנות. בעקבות השיפוץ מלאו השדרות באוכלוסיית האזור ובמבקרים, והפכו לאחד ממוקדי הבילוי המובילים של תל אביב, עובדה שהביאה גם לביקוש גבוה לבתי המגורים ולמשרדים לאורך השדרה ולעליית מחירי הנדל"ן. כיום, הדירות הצמודות לשדרות רוטשילד הן מהיקרות ביותר שניתן למצוא בעיר (באופן יחסי לשטחן).

[עריכה] אדריכלות ואתרים לאורך הרחוב

שדרות רוטשילד הן אחד המקומות המרהיבים בתל אביב, והן מושכות אליהן תיירים רבים, בין השאר כדי לראות את האדריכלות המיוחדת שברחוב. לאורך השדרה מיוצגים שני סגנונות בנייה עיקריים: הסגנון האקלקטי המאפיין את הבתים הישנים ביותר הנמצאים בתחילת השדרה, שכונו גם "בתי החלומות", והסגנון הבינלאומי (המכונה "באוהאוס") המאפיין את רוב הבתים בחלק הצפוני שלה, שהוא חלק מרכזי מ"העיר הלבנה". המעבר ממה שמכונה "העיר האדומה" (מושג שהוגדר בדיעבד כאנטיתזה ל"עיר הלבנה") לתל אביב הלבנה מספר למעשה, באמצעות האדריכלות של השדרה, את תולדות הבנייה בתל אביב בתקופת היישוב ואת ההיסטוריה המוקדמת של האדריכלות הישראלית. רבים מכנים את השדרה "מוזיאון פתוח" של האדריכלות בתקופת היישוב בשל היותה מסלול שלאורכו ניתן ללכת ולהתרשם מן ה"מוצגים".

מלבד האדריכלות המרשימה ומבנים בעלי חשיבות אדריכלית רבה, כוללת השדרה אוסף גדול ומגוון של אתרים ומוסדות היסטוריים כמו היכל העצמאות, מוסדות תרבות ומרכזים פיננסייים ואף מוסדות כדוגמת מרכז הסיינטולוגיה הארצי. הנהלותיהם של בנק הפועלים ובנק מסד שוכנות בשדרות רוטשילד, והנהלת הבינלאומי עומדת אף היא לעבור לשדרה, עם השלמת הבניין הנבנה למענה.

להלן כמה מן האתרים הידועים בשדרה:

[עריכה] היכל העצמאות

ערך מורחב – בית דיזנגוף

בית דיזנגוף, או כפי שהוא נקרא היום "היכל העצמאות", הוא הבית שבו התגוררו ראש העיר הראשון של תל אביב, מאיר דיזנגוף ורעייתו צינה, בבית מס' 16 ברחוב. המבנה נבנה ב-1910 והיה אחד הבתים הראשונים של אחוזת בית. הבית שימש לאחר מותו של דיזנגוף כמוזיאון תל אביב ובו הכריז דוד בן-גוריון על הקמת המדינה. מאוחר יותר עבר המוזיאון לביתן הלנה רובינשטיין שבמתחם הבימה ולבסוף למשכנו הנוכחי בשדרות שאול המלך. כיום נמצא בבית דיזנגוף המכון לחקר התנ"ך.

[עריכה] האנדרטה למייסדי העיר תל אביב

האנדרטה נמצאת במרכז השדרה, מול בית דיזנגוף, והיא הוקמה ב-1949 במלאת 40 שנה לייסוד העיר. בקדמת האנדרטה בריכת נוי. האנדרטה הוקמה בנקודה הסמלית שבה נערכה הגרלת המגרשים על ידי עקיבא אריה וייס ביום ייסוד אחוזת בית, ובה גם עמד מכון מים קטן ובו בית הוועד הראשון שעבר מאוחר יותר לבית ביאליק כמשכן עיריית תל אביב (ועבר משם לבית עיריית תל אביב ברחוב אבן גבירול).

על האנדרטה חקוקים שמות המייסדות ובצדה האחורי (בתמונה) תבליט ובו שלוש שכבות:

1. כיבוש החולות בעבודה כפיים קשה.
2. הבניינים ההיסטוריים של העיר: בניין הגימנסיה העברית "הרצליה", בית דיזנגוף ומכון המים
3. מעל המבנים ההיסטוריים נראית תל אביב של אז (שנות ה-40) הכוללת בניינים גבוהים ובסגנון "העיר הלבנה".

מתחת לתבליט מופיע הפסוק "עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל" (ירמיהו ל"א, ג') המופיע גם בסמל העיר תל אביב.

לאחר התלבטויות רבות לגבי תאריך חנוכת האנדרטה היא נחנכה על ידי ראש העיר ישראל רוקח בשושן פורים, 23 במרץ 1951, יום הולדתו ה-90 של מאיר דיזנגוף, ולא ביום הגרלת המגרשים. הקטע במרכז השדרה שבו נמצאת האנדרטה נקרא "כיכר המייסדים", אולם רק בשנת 2005 הוצב שלט המעיד על כך.

[עריכה] הקיוסק הראשון

אחד הסיפורים החינניים סביב הקיוסק הוא פנייתו של חיים נחמן ביאליק אל המוכרת: "גזזיני ואגרשך והעדיפיני במילייך". ביאליק כמובן התכוון לקנות גזוז בגרוש ולקבל עודף של מיל אחד בעזרת משחק מילים משעשע.

במרכז השדרה, בין הרחובות הרצל ונחלת בנימין, שכן קיוסק קטן שהיה הראשון שנבנה בתל אביב. הקיוסק היה מבנה קטן בצורת משושה בקוטר שני מטרים בלבד, אשר תוכנן על ידי האדריכל יוסף ברסקי כבר ב-1910, וגם הוא עוצב בצורה אקלקטית כשאר הבתים של אחוזת בית (ראו תמונה כאן). ועד הקהילה של אחוזת בית לא הסכים תחילה להקמת הקיוסק מחשש שהמקום יהפוך לאזור כמו שוקי יפו של אותם ימים, ורצה לשמור על השדרה הצעירה כאזור שקט למגורים ופנאי. האישור להקמת הקיוסק נדחה בבקשה הראשונה, אך לבסוף אושרה הקמתו על ידי הוועד ובחסותו, בתנאי שימכור משקאות קלים בלבד. הקיוסק היה נקודת המכירה של משקאות "גזוז", ומאוחר יותר קיבל אישור למכור גם משקאות חריפים. סמוך לקיוסק הוצב פנס הלוקס, הוא פנס הרחוב הראשון של העיר (הפנס המקורי מוצב כיום בקומת הקרקע במגדל שלום). בשנותיה הראשונות של תל אביב היה הקיוסק נקודת מפגש לבני נוער וזוגות צעירים, עד להקמתם של אתרים נוספים בתל אביב הקטנה, ובהם שני קיוסקים דומים נוספים, ברחוב אלנבי וברחוב ליליינבלום. הקיוסק נבנה ברובו מעץ (כמו גם הקיוסק באלנבי) אשר הרקיב בקלות עם השנים. הקיוסק המקורי נהרס ב-1989, לאחר שנים של הזנחה, ונבנה מחדש ב-2004 בעידודו של ראש העיר רון חולדאי.

[עריכה] מוזיאון ההגנה

ערך מורחב – מוזיאון ההגנה

מוזיאון ההגנה שוכן בשדרות רוטשילד 23, במבנה שנודע בעבר כבית אליהו גולומב, "המפקד הבלתי מוכתר" של "ההגנה". המבנה גם שימש בין השאר כמטה הארגון. כיום שוכנים בבניין מוזיאון וארכיון "ההגנה". בבית, אשר נבנה ב-1920, גרו עדה שרתוק, אחותו של משה שרתוק (שרת), שר החוץ הראשון של ישראל וראש הממשלה השני, ומאוחר יותר אליהו גולומב.

בבית זה נערכו ישיבות הנהגת "ההגנה", שבהן התקבלו כמה מן ההחלטות החשובות ביותר בתקופות היישוב בנושאי התיישבות וביטחון, בין השאר ההחלטות על מבצע חומה ומגדל, מבצעי העפלה, הקמת הפלמ"ח ועוד.

בתקופת המדינה עבר המבנה שיפוץ נרחב על ידי האדריכל יוחנן רטנר, והפך למוזיאון שנפתח לציבור בשנת 1961. המוזיאון מציג את תולדות "ההגנה". כמו כן, הוא מציג שני חדרים מהבית ששומרו, המתארים את אורח החיים של התקופה בתל אביב הקטנה. הבית נחשב גם לפנינה אדריכלית בעלת מרצפות מצוירות, שטיחי אבן וקירות מעוטרים.

[עריכה] בית השגרירות הרוסית ומגדל אלרוב

ערך מורחב – בית השגרירות הרוסית

בשדרות רוטשילד 46 (בפינת רחוב שד"ל) שוכן "בית לוין", שבו שכנה משפחת לוין האמידה ומאוחר יותר שכנה בו שגרירות ברית המועצות, שעל שמה קרוי הבית עד היום. הוא אף ידוע כ"בית סותביס" על שם העסק ששכן בו אחרי השגרירות. המבנה נבנה על ידי האדריכל יהודה מגידוביץ' בשנת 1924 והוא נחשב מופת לאדריכלות האקלקטית בארץ ישראל.

ייחודו של בית זה, הן כמבנה אדריכלי והן ביחסו לשדרה, הוא גם בפרויקט שימורו במקביל לבניית מגדל אלרוב בעורף המבנה בשנת 1991. המגדל תוכנן על ידי משרד האדריכלים יסקי-סיוון בשיתוף משרדי האדריכלים אמנון בר אור ומוטי בודק על מגרש שאוחד עם זה של בית השגרירות. תכנון מגדל אלרוב שילב בתוכו את המבנה הקיים ואת שימורו האדריכלי, והיה מיזם בנייה חדשני יוצא דופן הן מבחינה הנדסית והן מבחינת מקרקעין. יזמי הבנייה זכו מהעירייה לאחוזי בנייה נוספים בתמורה לכך ששימרו את המבנה כחלק מהמיזם, עקב הפתרון ההנדסי המורכב, וכן על פי תקדים מגדל ציון השוכן ממול. במסגרת השימור הורם המבנה כולו על גבי כלונסאות פלדה חדשים אשר הוחדרו מתחת למבנה הקיים בעל היסודות הרדודים, ותחתיו נחפרו מספר קומות של חניון תת-קרקעי, ללא פגיעה במבנה ההיסטורי.

הצלחתו של פרויקט זה הייתה גם בשינוי התפישה באשר לטיפול במבנים היסטוריים ובנייתם של גורדי שחקים במרקמים כמו שדרות רוטשילד. האופן בו שוּמר מבנה היסטורי, אשר נשאר החזית העיקרית לרחוב המורגשת על ידי הולכי הרגל, בעוד הקרקע נוצלה ביעילות לטובת גורד שחקים שאינו פוגע בצביון השדרה, הפך את המיזם לרעיון שיושם לאחר מכן גם במקומות נוספים בשדרה וברחוב יהודה הלוי.

[עריכה] גורדי שחקים נוספים

מלבד מגדל אלרוב שנבנה בעורף בית השגרירות הרוסית, נמצאים בשדרה עוד מספר מגדלים וגורדי שחקים. שניים מהם בבנייה כיום ובעתיד צפויים להיבנות עוד מגדלים רבים (ראו בהמשך).

[עריכה] מגדל חברת הביטוח "ציון"

מגדל חברת הביטוח "ציון" הוא גורד השחקים המשמעותי הראשון בשדרות רוטשילד, אשר סלל את הדרך לבנייתם של מגדלים נוספים אחריו. הוא תוכנן על ידי אברהם יסקי ויוסי סיוון בשנות ה-80, וב-1993 הושלמה בנייתו^[3]. משרד יסקי-סיוון תכנן מאוחר יותר גם את מגדל אלרוב הנמצא ממולו. הבניין צמוד לבניין הבורסה לניירות ערך בתל אביב שנמצא ברחוב אחד העם המקביל והוא בגובה של 23 קומות.

[עריכה] מגדל U-בנק

מגדל U-בנק, שהוקם בשמו הקודם של הבנק, "בנק כללי" (בנק שהיה בבעלות משפחת רוטשילד), שוכן בשדרות רוטשילד 38 והוא מבנייני המשרדים הגבוהים הראשונים בשדרה (אך נמוך יחסית למגדלים החדשים).

[עריכה] מגדל הבנק הבינלאומי הראשון

בפינת רחוב שד"ל נבנה בימים אלה גורד שחקים חדש שבו ישוכנו משרדי הבנק הבינלאומי הראשון. הוא תוכנן על ידי משרד האדריכלים Pei Cobb Freed, שהוקם על ידי איי אם פיי ומיוצג בישראל על ידי האדריכל ניר קוץ. הבניין דומה בתכנונו למגדל הבנק של סין שבנה פיי בהונג קונג, ומבקש לייצג בדומה אליו תחכום ועוצמה כלכלית. גובהו של הבניין הוא 32 קומות, ובדומה לפרויקט מגדל אלרוב ושימור בית השגרירות הרוסית הסמוכים אליו, גם בניין זה זכה לתוספת אחוזי בנייה בזכות התחייבותו לשמר שני מבנים היסטוריים בשדרה, "בית ועד הקהילה" (ראו המשך) ו"בית רבקה גרינוולד", אשר ישולבו בתכנון האדריכלי הכולל. כמו כן, גם מגדל זה נבנה בעורף הבניינים ההיסטוריים ולא בקדמת המגרש הצמודה לרחוב.

[עריכה] מגדל שדרות רוטשילד 1

מגדל זה, הנבנה בימים אלה בתחילתה של השדרה על גבול שכונת נוה צדק, יהיה מגדל המגורים הראשון בשדרה. המגדל נבנה ביוזמת קבוצת חבס ובתכנונם של ישר אדריכלים והוא צפוי להיות מגדל המגורים היקר ביותר שנבנה עד כה בתל אביב^[4]. הבניין, שבנייתו החלה ב-2007, מתוכנן להיות בן 30 קומות ולהזכיר בתפישתו מגדלי יוקרה נוספים שנבנו בתל אביב בעשור שקדם להקמתו, בהם מגדלי אקירוב ומגדלים נוספים בפארק צמרת שאת חלקם יזמה אותה קבוצת השקעה.

[עריכה] ישיבת בר-אילן

ערך מורחב – הישיבה לאמנויות ולמדעים בר אילן

הישיבה לאמנויות ולמדעים בר-אילן נמצאת בפינת רחוב בר-אילן והיא הישיבה הראשונה בישראל המשלבת לימודי יהדות עם מדע ואמנות^[5]. במקום שבו נמצאת כיום הישיבה היה בעבר בית הספר הדתי-ממלכתי ביל"ו. באולם ההתעמלות שבקומת המרתף שלו נערכו במשך שנים חזרות המקהלה הקאמרית תל אביב, עד שבסוף שנות ה-60 הן עברו משם.

[עריכה] בית אנגל

ערך מורחב – בית אנגל

בית אנגל, בית מס' 84 בפינת רחוב מזא"ה, היה המבנה הראשון בארץ שנבנה על עמודים, והוא אחד מבנייניה הידועים ביותר של "העיר הלבנה", בזכות השפעתו הרבה על מבנים רבים שקמו בעקבותיו בהיסטוריה של האדריכלות הישראלית. הבניין תוכנן על ידי זאב רכטר, שייבא לישראל את משנתו של לה קורבוזיה השווייצרי, ממובילי התנועה המודרניסטית באדריכלות. על אף שהמבנה נמצא כיום במצב רעוע, הוא מהווה אטרקציה מעניינת בשדרה עבור שוחרי אדריכלות.

[עריכה] בתים נוספים

"ויטק 9" (בית מספר 123) בפינת רחוב החשמונאים נמצא בניין מגורים שהופיע בסדרת הטלוויזיה "קרובים קרובים" כבית ברחוב הבדיוני "ויטק" מספר 9. על אף שמדובר בבניין פשוט וצנוע, הוא הפך מפורסם ביותר בזכות הסדרה, שזכתה לפופולריות עצומה באמצע שנות ה-80. הבניין עצמו, המכונה "בית רבינוביץ'", תוכנן על ידי שמואל שטיינבוק ב-1935 בסגנון הבינלאומי ומוגדר כבניין לשימור כחלק מהעיר הלבנה של תל אביב. בפברואר 2007 הנפיק השירות הבולאי הישראלי סדרה של שלושה בולים בנושא "הטלוויזיה החינוכית הישראלית" אותה עיצבה מירי ניסטור (סופר). על אחד מהבולים מתנוסס הבית מרחוב "ויטק 9" (ראו כאן).

מלבד המוזכרים לעיל, נמצאים בשדרה עוד עשרות מבנים בעלי חשיבות אדריכלית שנבנו בין 1910 ועד סוף שנות ה-30. ביניהם (מדרום לצפון):

• בית יעקב ופרלה שלוש (בית מס' 11)
• בית אברהם מויאל (בית מס' 27)
• בית לדרברג (בית מס' 29) - מעוטר באריחי קרמיקה של בצלאל.
• בית ועד הקהילה (בית מס' 40) - נבנה ב-1926 על ידי האדריכל דב הרשקוביץ עבור ועד הקהילה של אחוזת בית. בשנת 1935 נוספה קומה שנייה ובשנת 1942 נוספו אליו גם משרדי החברה קדישא המקומית.
• בית נפרסטג (בית מס' 48, רמח"ל 2) - אדריכל פנחס היט, 1933.
• בית סמואלסון (בית מס' 67) - אדריכל חיים סוקולינסקי, 1932.
• בית משפחת מוזס (בית מס' 76-74) - נהרס ונבנה מחדש בשנות ה-90.
• בית קריגר (בית מס' 71) - אדריכל זאב רכטר, 1934.
• קולנוע שדרות (בית מס' 80) - אחד מבתי הקולנוע הוותיקים בתל אביב. נהרס בשנות ה-70 ובמקומו נבנה בניין של בנק מסד.
• בית רבינסקי-בראון (בית מס' 82) - אדריכלים יוסף וזאב ברלין, 1932. עוצב בהשפעת האר-דקו ויושב באופן סימטרי על פינת רחוב מזא"ה.
• בית משפחת ברלין (בית מס' 83) - ביתו של האדריכל יוסף ברלין אשר בנה למשפחתו ב-1929.
• בית באומאיל (בית מס' 87) - אדריכל קרל רובין, 1936.
• בית יצחקי (צמד בתים מס' 89-91) - אדריכל פנחס היט, 1935.
• בית מגנט (בית מב' 93) - אדריכל יהודה מגידוביץ', 1934.
• שדרות רוטשילד 96 - בית מגורים עם מרפסות אשר בולטים באחת מהן הפסל "מקהלה"של האמנית עפרה צימבליסטה (התמונה שבראש הערך).
• בית ריפשטיין ושות' (בית מס' 99) - אדריכל יהודה מגידוביץ', 1934.
• בית גולדנברג, רוז, בירק (בית מס' 115) - אדריכל חיים סוקולינסקי.
• בית רפפורט (בית מס' 118) - אדריכל יצחק רפפורט, 1934. בבית זה גרו בעבר ראש העיר ישראל רוקח ורעייתו אסתר.
• בית אהרונוביץ (בית מס' 117) - אדריכל יצחק רפפורט, 1933. המבנה הוקם על "גבעת הרוכבים", שטח קטן שבו שכנה חוות סוסים קטנה שנוהלה על ידי קצין משטרה לשעבר.
• בית חכמי (בית מס' 119) אדריכל ריכרד קאופמן, 1933.
• בית טנצמן ושרפהרץ (בית מס' 134-136, בין כרמיה לברדיצ'בסקי) - אדריכל יצחק רפפורט, 1936.
• בית קרייתי (בית מס' 139) - אדריכל שמואל מיסטצ'קין, 1937.
• שדרות רוטשילד 140-142 - הבניין האחרון בשדרה בפינת מרמורק, מול כיכר הבימה. אדריכל דב כרמי, 1935. שופץ על ידי יצחק ישר ועליזה טולדו ב-1999.

בית גולדנברג, רוז, בירק (בית מס' 115).

בית אהרונוביץ' (בית מס' 117), בפינת רחוב בר-אילן.

בית מס' 142.

בניין משופץ בשדרות רוטשילד 100.

[עריכה] הבימה

ערך מורחב – מתחם הבימה

מתחם הבימה או "מתחם התרבות של תל אביב" הוא מן המתחמים הציבוריים החשובים ביותר בעיר, ונמצאים בו כמה מוסדות תרבות חשובים. המתחם נמצא בקצה הצפוני ביותר של השדרה, המובילה ישירות אל הכיכר שבמרכזו, כיכר שסביבה נמצאים בית הבימה, היכל התרבות, ביתן הלנה רובינשטיין וגן יעקב. בנוסף לריכוז מבני הציבור מהווה המתחם מפרק עירוני חשוב ביותר במרכז העיר ומתנקזים אליו מספר רחובות חשובים בנוסף לרוטשילד: שדרות בן ציון המובילות מערבה אל כיכר מיכאל'ס, שדרות ח"ן הממשיכות את שדרות רוטשילד מצפון למתחם עד כיכר רבין, רחוב דיזנגוף המשיק לחלקו הצפוני של המתחם, ומדרום מזרח לכיכר מגיע רחוב מרמורק, רחוב מסחרי קצר המוביל אל מפגש הרחובות המחומש עם רחוב אבן גבירול, יהודה הלוי, קרליבך ולסקוב, המשמש בעצמו כמעין כיכר מסחרית. הכיכר - הידועה כ"כיכר הבימה" ושמה הרשמי הוא "כיכר התזמורת" - היא אתר חשוב כשלעצמו המתחדש אף הוא בימים אלה.

[עריכה] אמנות ותרבות

לאורך השדרה, כמו גם בשאר השדרות בעיר, מפוזרים פסלים רבים ויצירות שונות המשתלבות בעיצוב הנוף. עם האמנים שיצירותיהם מוצגות בשדרה נמנים: מנשה קדישמן, דרורה דומיני, מיכה אולמן, מיכה ברעם ועפרה צימבליסטה. בניגוד לפסלים המוצגים אורח קבע בשדרה או מתחדשים רק מדי שנים רבות, מוצגות לרוב גם תערוכות רחוב מתחלפות ההופכות את השדרה למוזיאון פתוח. נושאי התערוכות ואופיים מגוונים מאוד והן מאורגנות על ידי גופים פרטיים או ציבוריים שונים.

תערוכות, מיצגים ומיצבים ידועים שנערכו בשדרה בתחילת שנות האלפיים כוללים את תערוכות הפיסול השבלוני של שוורים וגלובוסים שיזמה הבורסה לניירות ערך בתל אביב (השוכנת ברחוב אחד העם הסמוך), מיצב "שדרות בשדרות רוטשילד"^[6] שהציג את זוועות הקסאמים בשדרות כדי לעורר את "האדישות התל אביבית" לנושא (כפי שהושמה ללעג בתוכנית הטלוויזיה ארץ נהדרת, שבה דמותה של ג'ודי שלום ניר מוזס, עברה לשדרות רוטשילד לאות הזדהות עם שדרות), הצגת קטעי שירה על שלטי בד התלויים בין העצים (שהוצגו גם בשדרות נוספות בעיר), מיצגים אמנותיים ומחול מודרני שהתקיימו במסגרת אירועי "לילה לבן" ועוד תערוכות ואירועים רבים, רשמיים ועצמאיים.

[עריכה] הצמחייה בשדרה

לאורך שדרות רוטשילד צומחים כמה מיני עצים. רוב העצים נטועים בשתי שדרות בשני צדי אי התנועה המרכזי של הרחוב ומקצתם נטועים גם במרכזו. עצים נוספים נמצאים בשתי המדרכות הצדדיות, אך אינם מכסים את כל שטח הרחוב. בין העצים הראשונים שניטעו נמנים השקמה, הברוש המצוי ודקלי תמר ווושינגטוניה, וחלקם ניטע כבר בתחילת המאה ה-20. מ-1932 החלו להינטע גם עצי צאלון, סיגלון חד עלים והפיקוסים המפורסמים שניטעו ברבים מרחובות מרכז תל אביב. מפינת רחוב שינקין ועד הקצה הצפוני של השדרה נטועים פיקוסים בלבד.

שדרת הפיקוסים הנטועה לאורך רוב הרחוב	צאלון נאה
ברוש מצוי		תמר

[עריכה] תחבורה

מבנה השדרה דומה מאוד לשאר שדרות העיר והתחבורה בה פועלת בעקרונות דומים מאוד. השדרה עצמה ושטחי הציבור הפתוחים נמצאים למעשה ב"אי תנועה" ארוך, המוקף מכל צדיו במסלול נסיעה ומקוטע לאורכו במספר מקומות כדי לאפשר לתנועת כלי הרכב לחצות את השדרה. הרחוב הוא דו-סיטרי, בעל שני נתיבי נסיעה לכל אורכו או נתיב נסיעה אחד עם שורת מקומות חנייה בחלקים קטנים יותר שלו. את הרחוב חוצים רחובות שונים, חד-סיטריים ברובם. לאורך השדרות צמתים רבים יחסית ללא רמזורים, שבהם מתאפשרות פניות או חציות מדורגות (על ידי עצירה בין שני מסלולי התנועה) מהרחובות הניצבים. תכנון התנועה באופן זה מאפשר מצד אחד את זרימת כלי הרכב לאורך השדרה, כאשר הפניות שמאלה אינן מתאפשרות לרוב, ומצד שני מאפשר תנועת הולכי רגל ורוכבי אופניים נוחה ובטוחה לאורך מרכז השדרה. הרחובות אחד העם ויהודה הלוי, המקבילים לשדרות רוטשילד ממערב וממזרח הם רחובות חד-סיטריים, צפונה ודרומה בהתאמה, ואליהם מופנית חלק מתנועת כלי הרכב הפרטיים, כך שהתנועה מתפזרת ביעילות רבה יותר ומקטינה את העומס בשדרה. למרות זאת, סובל הרחוב מעומסי תנועה כבדים בשעות הבוקר ואחר הצהריים בשל מכוניות רבות הנוסעות בעיקר אל מגדלי המשרדים המהווים מרכז תעסוקה גדול.

תכנון זה, אשר מקורו הרעיוני במספר שדרות אירופאיות שהוקמו עוד במאה ה-19 בערים כמו פריז וברצלונה, יוצר מרחב עירוני המאפשר התנהלות מקבילה יעילה הן של הולכי רגל והן של כלי רכב. במיוחד מאז שיפוץ ופיתוח השטח בשדרה בסוף שנות ה-90, תכנון השדרות התל אביביות שם דגש על תנועת הולכי רגל נוחה ועל תנועת האופניים. שבילי האופניים הפכו את השדרה לנתיבי נסיעה יעילים וידידותיים במיוחד לרוכבים, והרחוב כיום הוא אחד מנתיבי האופניים העירוניים העמוסים ביותר בישראל, אם לא העמוס שבהם. שבילי האופניים, נכון ל-2007, הם המשכיים בצפון הרחוב לשדרות בן ציון ולרחוב מרמורק וממנו לרחוב אבן גבירול, ועם סיום עבודת השיפוץ של מתחם הבימה תחוזק המשכיות השבילים גם לשדרות ח"ן ולשאר מארג השבילים ברמת השלד העירוני, אשר מאפשר תנועה רציפה של רוכבי אופניים ברוב שטח מרכז העיר.

קווי אוטובוסים עוברים לכל אורך הרחוב למעט קצהו הדרומי. בשנת 2013 צפוי להיחנך הקו הראשון של הרכבת הקלה של מטרופולין תל אביב, ובמקביל לשדרות רוטשילד, באזור מפגש הרחובות אלנבי ויהודה הלוי, מתוכננת אחת מתחנות הרכבת התחתית הגדולות ביותר שתשרת את באי המע"ר שבאזור דרום השדרה.

[עריכה] עתיד השדרה

התוכנית האסטרטגית של עיריית תל אביב-יפו^[7] וכן גם רשויות התכנון השונות רואות בשדרות רוטשילד פוטנציאל תכנון רב גם לשנים הבאות וחיזוק מעמדה כרחוב הראשי של מרכז העסקים הראשי (מע"ר) של תל אביב וכמרכז תרבות יוצא דופן. התוכנית האסטרטגית מכוונת לבנייתם של גורדי שחקים ומרכזי תעסוקה גדולים בעיקר סביב נתיבי איילון אך מעודדת גם את המשך הפיתוח של שדרות רוטשילד כשלוחה של מע"ר תל אביב בלב העיר. התכניות מבדילות בין מע"ר איילון כמע"ר מטרופוליני לעומת המע"ר העירוני של לב תל אביב. על אף הוויכוחים הרבים הקיימות מזה שנים רבות במועצת העיר כמו גם הסתייגותם של תושבי השדרה, הולכת ומיושמות התוכניות להקמתם של גורדי שחקים רבים בשדרה.

העירייה אימצה את גישת "שימור תמורת אחוזי בנייה" שהונהגה לראשונה בשימור בית השגרירות הרוסית ובמגדל בנק לאומי שברחוב יהודה הלוי בו התבצע רעיון דומה וקיימות תוכניות ליישום הרעיון במגרשים נוספים בשדרה בהם ניצבים כיום בתים נמוכים מתחילת המאה ה-20 שמצב תחזוקתם גרוע. אדריכלים ומתכנני ערים רבים מצדדים בגישה כ"טובה לכולם" - שומרת על אופי החזיתות ברחוב מכיוון שגורדי השחקים נבנים בעורף המבנים הישנים, היא מגדילה את נצילות הקרקע בשטח שנחשב עד היום רווי וכמובן מנצלת את משאביהם הכלכליים של תאגידים גדולים לטובת שימור מבנים עבור הכלל. עם זאת, קיימות לתכניות אלו התנגדויות לא מעטות על רקע העובדה שהמגדלים רבי הקומות משנים בכל זאת את המקום, מגדילים משמעותית את מספר היוממים במקום, את עומסי התנועה ופוגעים בעיקר בדיירי המקום שהיו רגילים לשכונה שקטה בה ניתן לגדל ילדים.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ השדרות הפריזאיות החלו לשגשג בעשורים שקדמו להקמת אחוזת בית במסגרת תוכנית אוסמן להתחדשות פריז שהחלה מיושמת בשנות ה-60 של המאה ה-19.
2. ^ על הגינה הציבורית הראשונה בתל אביב ראו כאן.
3. ^ על מגדל ציון
4. ^ מגדל שדרות רוטשילד 1 באתר nrg כלכלה.
5. ^ כתבה על שילוב לימודים תורניים ואמנותיים בישיבת בר-אילן באתר ynet.
6. ^ ראו כאן תמונות ממיצב "שדרות בשדרות רוטשילד".
7. ^ התוכנית האסטרטגית באתר העירייה.

[עריכה] ראו גם

עיינו גם בפורטלים:
	פורטל תל אביב-יפו
	פורטל היישוב
	פורטל האדריכלות

• היסטוריה של תל אביב
• אחוזת בית