חות יאיר (אתר מקראי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
12 staemme israels heb.svg

חַוֹּת יָאִיר היה אזור מיושב, חוות כלומר שטחים חקלאים מתוחמים וערים שגבולן מוגדר וידוע, באזור הבשן או באזור החלק הצפוני של הגלעד, מדרום לנהר הירמוך, בעבר הירדן המזרחי בתקופת המקרא. נכלל בנחלת שבט מנשה.

דמויות של רועים אמורים בציור קיר בעיר מארי, בסוריה (צילום: מוזאון הלובר)

חות יאיר הוזכרו בתנ"ך בהקשרם של מספר אתרים חופפים או סמוכים. על פי המסופר בספר במדבר כבש יאיר בן מנשה את האזור מידי האמורים:‏[1]

" וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ: וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה וַיֵּשֶׁב בָּהּ: וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת חַוֹּתֵיהֶם וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִיר:"

בספר דברים נכתב כי האזור נכלל בחבל הארץ אַרְגֹּב.‏[2] ובספר יהושע צויין כי חות יאיר הנן בבשן.‏[3] על פי הכתוב ספר מלכים, נכללו חות יאיר באזור הבשן, שבו חבל ארגב, שעליהם הופקד נציבו של שלמה המלך בֶּן גֶּבֶר:‏[4]
" וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר נִצָּבִים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל אחד [הָאֶחָד] לְכַלְכֵּל: וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם בֶּן חוּר בְּהַר אֶפְרָיִם: ... בֶּן גֶּבֶר בְּרָמֹת גִּלְעָד לוֹ חַוֹּת יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד לוֹ חֶבֶל אַרְגֹּב אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עָרִים גְּדֹלוֹת חוֹמָה וּבְרִיחַ נְחֹשֶׁת:"

השם חות יאיר, נקבע על שם איש הצבא יאיר בן מנשה, כך משתמע מהפסוקים בספר מדבר; ואילו בספר שופטים משתמע שעל פי שמו של השופט יאיר הגלעדי מהעיר קמון הסמוכה;‏[5] קמון זוהתה בבמאה ה-20 ביישוב הערבי קם.

בספר דברי הימים סופר כי חות יאיר נלקחו מממלכת ישראל כאשר הובסה במלחמה עם ממלכות ארם וגשור.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלישע שפי, הערך: חות יאיר, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 278.
  • יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974.
  • בן ציון לוריא, "ויקח גשור ואדם את חות יאיר מאתם" [דה"א ב, כג], בתוך: אם בגבורות; אסופת פרקי עיון ומחקר בענייני הארץ, הלשון וספרות ישראל; מנחה לראובן מס ולרעיתו חנה בהגיעם לגבורות, (עורכים: אברהם אבן-שושן ואחרים), ירושלים: בהוצאת ידידים, תשל"ד 1974, עמ' 257-251.‬

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]