שבט מנשה
ערך זה עוסק באחד משנים-עשר השבטים. אם התכוונתם לקהילה יהודית במזרח הודו, ראו בני מנשה (הודו).
שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. הוא נקרא על שם אבי השבט מנשה בן ליוסף שהיה בן לרחל ויעקב. יוסף הוא הבכור לבני רחל ואחיו השני, בנימין הוא בנה הצעיר. מנשה היה הבן הבכור ליוסף אך יעקב העדיף את אחיו הצעיר אפרים ונתן לו את ברכתו.
ברכת יעקב לשבט מנשה היא "קרני ראם קרניו".
על פי הפירוש, האבן שמייצגת אותו ואת שבט אפרים היא אבן השוהם שאותה נשא אהרון הכהן עם שאר האבנים הטובות שנשא על ליבו וה"אות" של שבט זה (כלומר הדגל שלו) היה ציור של ראם על רקע שחור.
בתקופת המלוכה נגבו המסים משני שבטים אלה במרוכז וירבעם בן נבט היה אחראי בימיו לסבל בית יוסף שבו השתתפו שבט מנשה ושבט אפרים.
בין בני שבט מנשה הבולטים היו בין היתר גדעון בן יואש ו- יפתח הגלעדי ששפטו את ישראל בתקופת השופטים.
תוכן עניינים |
נחלת שבט מנשה[עריכה]
| ערך מורחב – נחלת שבט מנשה |
נחלת שבט מנשה הייתה מחולקת לשתי נחלות נפרדות- חצי המנשה שהיה אחד משניים וחצי השבטים שישבו בעבר הירדן המזרחי וחצי המנשה שישב במרכז ארץ ישראל שבעבר הירדן המערבי.
נחלת חצי המנשה שבעבר הירדן המזרחי גבלה בדרומה בנחלת שבט גד, בצפון ובמזרח בארם, בני עמון ואשור ובמערב בשבט דן ושבט נפתלי. בירתו הייתה ככל הנראה העיר יבש גלעד.
נחלת חצי המנשה שבעבר הירדן המערבי גבלה בצפון בנחלות שבט יששכר, שבט אשר ושבט זבולון, במערב בים התיכון, בדרום בשבט אפרים ובמזרח בנהר הירדן ואדמות שבט יששכר.
דבר זה היווה בעיה פעם אחת בעת חלוקת הארץ לנחלות. יהושע, שחילק את ארץ ישראל לעשרת השבטים שלא ישבו בעבר הירדן המזרחי רצה בתחילה לתת נחלה אחת לבני שבט מנשה ובני שבט אפרים אך לאחר ששוכנע כי אין הדבר טוב נתן לכל אחד מהשבטים נחלה נפרדת.
ברכת משה לשבט מנשה[עריכה]
שבט מנשה קיבל את ברכת משה לשני בני יוסף אפרים ומנשה:
|
וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְהֹוָה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת. וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים. וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם. וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו. בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה |
||
שיבת ציון[עריכה]
בתיאור שיבת ציון בספר דברי הימים[1] מתוארים החוזרים לארץ ישראל כאנשים מהשבטים יהודה, בנימין , לוי, מנשה ואפרים (שני השבטים האחרונים היו חלק מתושבי ממלכת ישראל במקור לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת, פרופסורים כמו: מ.ד. קאסוטו וא.ש. הרטום מפרשים זאת כ:"שרידי עשרת השבטים שהתיישבו בממלכת יהודה")[2], אם זאת תיאור בני השבטים: מנשה ואפרים אינו מוזכר בתיאור השבים ארצה שבספר עזרא שבו מתוארים שבי ציון כאנשים משבט יהודה, בנימין ולוי (כולל הכהנים).
הערות שוליים[עריכה]
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ט'
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ט', פסוקים א'-ב' מתייחסים גם לממלכת ישראל וגם לשבים ארצה משבטי אפרים ומנשה
| שבטי ישראל | ||
|---|---|---|
|