שבט מנשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בול המוקדש לשבטי יוסף: מנשה ואפרים

שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. הוא נקרא על שם אבי השבט מנשה, בנו הבכור של יוסף שהיה בן לרחל וליעקב. יוסף הוא הבכור לבני רחל, ואחיו השני, בנימין, הוא בנה הצעיר.

ברכות לשבט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברכת יעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב מברך את בניו של יוסף בנפרד, ומקדים את ברכתו לאח הצעיר אפרים על פני האח הבכור מנשה. ברכת יעקב לשבט מנשה היא "קרני ראם קרניו". (בראשית מח)

ברכת משה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבט אפרים קיבל את ברכת משה לשני בני יוסף אפרים ומנשה בפרשת וזאת הברכה:

"וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת.
וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים.
וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם.
וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו.
בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה. " (דברים לג כד).

השבט במדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמלי השבט: אבן החושן והדגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הפירוש[1], האבן שמייצגת אותו ואת שבט אפרים היא אבן השוהם שאותה נשא אהרן הכהן עם שאר האבנים הטובות שנשא על לבו.

ה"אות" של שבט זה (כלומר הדגל שלו) היה ציור של ראם על רקע שחור, בתוספת ציור של מצרים[2].

על פי הכתוב: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ, וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:" (דברים פרק ל"ג 17).

הדגל של שבט מנשה לפי הזיהוי של הראם בשור הבר

נשיאי השבט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר במדבר, פרשת נשא נזכר נשיא שבט אפרים במדבר: גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר. בפרשת מסעי נזכר הנשיא חניאל בן אפוד.

נציג בית יוסף בשנים עשר המרגלים היה: לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן-סוּסִי. (במדבר יג יב)

המסע במדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן מסעם של בני ישראל במדבר, חנה שבט מנשה לאחר שבט אפרים במחנה שהיה ממערב למשכן.

במפקד שנערך במדבר לאחר יציאת מצרים מנו הגברים מגיל 20-50 בשבט מנשה 32,200 איש. לאחר 40 שנה של נדידה במדבר, מניינם היה 52,700 איש.

נחלת השבט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נחלת שבט מנשה

נחלת שבט מנשה הייתה מחולקת לשתי נחלות נפרדות- חצי המנשה שהיה אחד משניים וחצי השבטים שישבו בעבר הירדן המזרחי וחצי המנשה שישב במרכז ארץ ישראל שבעבר הירדן המערבי.

נחלת חצי המנשה שבעבר הירדן המזרחי גבלה בדרומה בנחלת שבט גד, בצפון ובמזרח בארם, בני עמון ואשור ובמערב בשבט דן ושבט נפתלי. בירתו הייתה ככל הנראה העיר יבש גלעד.

נחלת חצי המנשה שבעבר הירדן המערבי גבלה בצפון בנחלות שבט יששכר, שבט אשר ושבט זבולון, במערב בים התיכון, בדרום בשבט אפרים ובמזרח בנהר הירדן ואדמות שבט יששכר.

דבר זה היווה בעיה פעם אחת בעת חלוקת הארץ לנחלות. יהושע, שחילק את ארץ ישראל לעשרת השבטים שלא ישבו בעבר הירדן המזרחי רצה בתחילה לתת נחלה אחת לבני שבט מנשה ובני שבט אפרים אך לאחר ששוכנע כי אין הדבר טוב נתן לכל אחד מהשבטים נחלה נפרדת.

השבט בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין בני שבט מנשה הבולטים היו בין היתר גדעון בן יואש ו- יפתח הגלעדי ששפטו את ישראל בתקופת השופטים.

בתקופת המלוכה נגבו המסים משני שבטים אלה במרוכז וירבעם בן נבט היה אחראי בימיו לסבל בית יוסף שבו השתתפו שבט מנשה ושבט אפרים.

שיבת ציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתיאור שיבת ציון בספר דברי הימים[3] מתוארים החוזרים לארץ ישראל כאנשים מהשבטים יהודה, בנימין, לוי, מנשה ואפרים (שני השבטים האחרונים היו חלק מתושבי ממלכת ישראל במקור לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת, פרופסורים כמו: מ.ד. קאסוטו וא.ש. הרטום מפרשים זאת כ:"שרידי עשרת השבטים שהתיישבו בממלכת יהודה")‏[4], אם זאת תיאור בני השבטים: מנשה ואפרים אינו מוזכר בתיאור השבים ארצה שבספר עזרא שבו מתוארים שבי ציון כאנשים משבט יהודה, בנימין ולוי (כולל הכהנים).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רבינו בחיי, בפירושו לפרשת תצוה, פרק כ"ח
  2. ^ במדבר רבה ב ז
  3. ^ ספר דברי הימים א', פרק ט'
  4. ^ ספר דברי הימים א', פרק ט', פסוקים א'-ב' מתייחסים גם לממלכת ישראל וגם לשבים ארצה משבטי אפרים ומנשה


שבטי ישראל

ראובןשמעוןלוייהודהיששכרזבולוןדןנפתליגדאשראפריםמנשהבנימין