שלמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלמה
(1000 לפנה"ס; ירושלים
 - 931 לפנה"ס) (בגיל 69)
Dore Solomon Proverbs.png

שלמה המלך עם התוכניות לבניית בית המקדש, מתוך איקונוסטאזיס מתחילת המאה ה-18.
מדינה ממלכת ישראל המאוחדת
מקום קבורה עיר דוד
בת-זוג 700 נשים, ובהן בת פרעה ונעמה העמונית. בנוסף, 300 פילגשים.
שושלת בית דוד
תואר מלך ממלכת ישראל המאוחדת
כינוי ידידיה, קהלת
אב דוד
אם בת שבע
צאצאים רבים ובהם:
יורש העצר רחבעם
מלך ממלכת ישראל המאוחדת ה-3
תקופת כהונה 976 לפנה"ס - 931 לפנה"ס
הקודם בתפקיד דוד
הבא בתפקיד רחבעם בממלכת יהודה
ירבעם בן נבט בממלכת ישראל

בתנ"ך, שְׁלֹמֹה היה מלכהּ השלישי והאחרון של ממלכת ישראל המאוחדת, אחרי אביו דוד, אשר בנה את בית המקדש הראשון בירושלים ונחשב לחכם מכל האדם. קורותיו מסופרות בעיקר בספר מלכים. נקרא גם יְדִידְיָהּ על ידי נתן הנביא, וקֹהֶלֶת. לפי הפרשנות המסורתית לספרי קהלת ומשלי ולמגילת שיר השירים, הם נכתבו על ידי חזקיהו המלך וסיעתו מדבריו של שלמה‏[1].

עלייתו למלוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה נזכר לראשונה בספר שמואל ב' פרק י"ב. שלמה הוא בנם השני של דוד ובת שבע, לאחר שבנם הראשון מת מיד לאחר לידתו. שלמה הוא הרביעי בבניו של דוד שעליו מסופר בהרחבה – אחרי אמנון, אבשלום ואדוניה.

איזכורו הבא של שלמה הוא בהקשר למאבק על המלוכה. בספר מלכים א' פרק א' מסופר על שלהי מלכותו של דוד. על פי המסופר, אדוניה היה המועמד הטבעי לרשת את המלוכה, וככזה גם נתמך על ידי הצבא (יואב בן צרויה) והכהונה הוותיקה (אביתר הכהן). שלמה, לעומת זאת, נתמך על ידי משמר המלך (הכרתי והפלתי) הכהונה העירונית (צדוק הכהן) ונתן הנביא.

לאחר שנודע לנתן הנביא כי אדוניה מתכנן זבח מפואר – כנראה טקס הכתרה, כנהוג בעולם העתיק, הוא ביקש מבת שבע אם שלמה לפעול אצל דוד למניעת הכתרתו של אדוניה ולהורות על העברת הכתר לשלמה.

התנ"ך מתאר את האירועים מכאן ואילך בצורה דרמטית: בת שבע באה אל החדר שבו שכב דוד וטענה כי נשבע בשם אלוהים שהמלוכה תובטח לבנה, לשלמה. היא הביעה את תמיהתה על קיום הכתרתו של אדוניה ואת חששה לחייה ולחיי שלמה. במהלך דבריה נכנס נתן הנביא לחדר גם הוא, ובהתאם למה שסוכם ביניהם מראש, חיזק את דבריה.

דוד המלך הורה על משיחתו של שלמה למלך. לצורך משיחתו הוזעק משמר המלך אשר ליווה את שלמה אל מעיין הגיחון, שם משח אותו צדוק הכהן למלך. עם היוודע דבר המשיחה התפזרו משתתפי טקס הכתרתו של אדוניה בבהלה, ואילו אדוניה נאחז בקרנות המזבח מפחד שיירצח. לאחר ששלמה הבטיח לאדוניה כי לא יפגע בו במידה ויהיה נאמן, שב אדוניה לביתו.

על פי מדרש סדר עולם היה שלמה בן שתים עשרה שנים כשהומלך‏[2].

ימי שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תחילת מלכותו פעל שלמה במהירות להבטחת שלטונו. הוא המית את כל מי שעשוי היה להתנגד לשלטונו: את אדוניה לאחר שזה ביקש מבת שבע את ידה של אבישג השונמית – לעצמו, פעולה שמצביעה במובהק על חוסר נאמנות לשלטון, את אביתר הכהן הוא הגלה מירושלים, את יואב בן צרויה, מפקד צבא דוד, שפעמיים חיסל מצביאים שאיימו על מקומו, ואת שמעי בן גרא, מנכבדי שבט בנימין שקרא תיגר בגלוי כנגד דוד אביו.

לפי המסופר בתנ"ך, שלמה ירש מאביו דוד ממלכה גדולה, והצליח לשמור על מרבית שטחה, למעט ארם דמשק, שמרדה בו והצליחה להשתחרר משלטונו. הוא גם הוסיף לממלכה את ממלכת חמת ואת תדמור ששכנה במדבר, כנראה כפיצוי עצמי לאובדן דמשק ודרך המסחר שעברה בה. על פי אותו מקור, ימי מלכותו של שלמה התאפיינו בשלום ובשלווה: "וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע – כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה" (מלכים א' ה', ה)

לפי הכתוב,[דרוש מקור] שלמה פיקד על מערכת מסועפת של קשרי מסחר עם ארצות אחרות, בהן כל ארצות אסיה הקטנה, חלק מארצות מזרח אפריקה, אופיר וממלכת שבא.

בעת שמלך בישראל פיתח את הארץ בבנייה. מפעלו החשוב ביותר היה בניית בית המקדש הראשון בירושלים, שבנייתו החלה בשנה הרביעית למלכותו ושנמשכה 7 שנים. כדי לממן את תנופת הבנייה בירושלים הוטלו מסים כבדים על הארצות הכבושות ועל בני ישראל. גם נקבע מס עובד שקבע חובה לעבוד 4 חודשים בשנה בשירות המלך. מס העובד והמסים הגבוהים שהוטלו עוררו תרעומת רבה בקרב השבטים ובייחוד בשבט אפרים, והדבר עורר לבסוף מרד גלוי שנכשל, ובעקבותיו ייתכן כי מס העובד בוטל לגבי ישראל והמשיך להיות מוטל רק על האוכלוסייה הכנענית.

בית המקדש והעבודה הזרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקדש היה חלק ממכלול של בניינים שבהם נכללו גם בית יער הלבנון, אולם העמודים, אולם המשפט וארמון המלך. לצורך בניית המקדש כרת שלמה ברית עם חירם מלך צור, שסיפק לו אומנים, בנאים מומחים וארזים מלבנון. נוסף לכך שלח שלמה גם אנשים משלו לכרות עצים ביערות הלבנון ולחצוב אבנים.

בסוף ימיו שלמה הקים מקדשים סביב ירושלים לאלילי הארצות שאתם התקשר ביחסים מדיניים דרך נישואיו עם בנות מלכי הארצות הללו. בתנ"ך מבקרים את שלמה על התנהגותו זו, ומייחסים לה את ירידת הממלכה מגדולתה והתפלגותה לאחר מותו של שלמה, כאשר בנו רחבעם המשיך למלוך בממלכת יהודה בלבד.

חכמת שלמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של שלמה על בול "מועדים לשמחה ה'תשכ"א" משנת 1960 בעיצובו של א. קלדרון. "הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא-הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא-יָקוּם כָּמוֹךָ. וגַם אֲשֶׁר לֹא-שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם-עֹשֶׁר גַּם-כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל-יָמֶיךָ."‏[3]
על פי המסופר בתנ"ך, שלמה היה האיש החכם ביותר. בהקשר לכך נקשר משפט שלמה
שלמה ומלכת שבא, ג'ובאני דמין, המאה ה-19
שלמה המלך בעת חנוכת בית המקדש הראשון, ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו, 1902 לערך

לפי המקרא, שלמה נחשב לחכם מכל אדם. לפי מקורות אחרים ידע שבעים שפות. על פי המסופר שם, באו לחזות בחכמתו מכל העמים, כדוגמת מלכת שבא. דוגמה לחוכמתו מובאת בסיפור משפט שלמה:

וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד, וְרֹחַב לֵב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם. וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם. וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל וַיְהִי שְׁמוֹ בְכָל הַגּוֹיִם סָבִיב.

ספר מלכים א' ה', ט-יא

המסורת היהודית מייחסת לשלמה שלושה מספרי התנ"ך:

  • ספר משלי, המכיל פתגמים וחכמת חיים, ובפתיח שלו נכתב: "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל". ע"פ מסורת זו, "אגור בן יקה" ו"למואל מלך", המחברים המוזכרים במקרא לשני פרקי משלי האחרונים, לא היו אנשים בפני עצמם אלא שמות עט של שלמה.
  • מגילת קהלת, מגילת פילוסופיה והגות, על פי הפתיחה: "אני קהלת בן דוד מלך בירושלים". גם כאן, רואה המסורת בשם "קהלת" שם עט לשלמה.
  • שיר השירים, מגילת אהבה (חז"ל מתייחסים אליה כמשל לאהבה בין כנסת ישראל לה'), על פי פסוק הפתיחה: "שיר השירים אשר לשלמה..." ופסוקים נוספים בספר בהם מוזכר שלמה (ג',ט'-י"א; ח', י"א-י"ג).

המילה "לשלמה" מופיעה בכותרתם של שני מזמורים בספר תהילים (ע"ב וקכ"ז), ועל כן יש המייחסים לו את כתיבת שני המזמורים הללו.

נשות שלמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסופר בספר מלכים, היו לשלמה שבע מאות נשים ושלוש מאות פילגשים. על פי המסופר בשיר השירים, היו לשלמה שישים נשים, שמונים פילגשים ומספר רב של נערות שלא יכלו להיספר. נישואי שלמה עם אחת מהם, בת פרעה, המוזכרת במקרא מספר פעמים, היו נישואים בדיני פילגש. על פי הכברה נגסט היה נשוי גם למלכת שבא שממנה נולד מנליק - אבי השושלת שממנה יצא היילה סלאסי מלך אתיופיה. לעת זקנותו היטו נשיו של שלמה את לבבו להקים במות לעבודת אליליהם בירושלים. על פי המסופר הוא הקים לכולן במות בהר הזיתים וזו אחת הסיבות לכך , שנקרעה ממלכת ישראל בימי בנו רחבעם. על פי חוק המלך בספר דברים י"ז, אחד האיסורים הוא איסור ריבוי נשים. ככתוב: יז וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים . על הקשר בין החוק בדברים לסיפור במלכים עמדו חז"ל : כתיב, לא ירבה לו נשים , אמר שלמה אני ארבה ולא אסור , וכתיב 'ויהי לעת זקנתו נשיו הטו את לבבו'. וכתיב 'ולא ירבה לו סוסים' ואמר שלמה אני ארבה ולא אשיב, וכתיב 'ותצא מרכבה ממצרים. (בבלי, סנהדרין כ"א, ע"ב).

שלמה מלך אתיופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה המלך נחשב בשני חלקי אתיופיה כאבי האומה עם מלכת שבא, ועד היום תרבותה של ארץ זו משופעת באזכורים של סיפור זה. יהודי אתיופיה (קהילת ביתא ישראל) אחזו במסורת זו, וכן במסורת שמשום כך הארץ כולה התנהלה על פי "דת ישראל" עד שהועברו לנצרות בזמנו של עזנה מלך אקסום במאה ה4.

האגדות על שלמה המלך, כמדבר בשפת החיות שמשה את יו לופטינג כהשראה לספרו דוקטור דוליטל, וכן כשם לספרו על בעלי החיים של קונרד לורנץ "טבעת המלך שלמה" (הוצ. הקיבוץ המאוחד)

אגדות אלו השפיעו גם על המקובלים ועל החסידים, אשר טענו כי האר"י ורבי משה קורדוברו ידעו ולימדו את "שיחת העופות והחיות".

שלמה בראי הארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ארכאולוגיה מקראית#הממלכה המאוחדת

טרם התגלתה ראיה ארכאולוגית לקיומו של שלמה המלך. בניגוד למרבית[דרוש מקור] מלכי ממלכת יהודה, שמו של שלמה לא התגלה בתעודות וחותמות מהתקופה.

גודלה והיקפה של ממלכת שלמה, וכן של מפעלי הבנייה שלו אף הם שנויים במחלוקת. בהר הבית אין נערכות חפירות ארכאולוגיות, ומתחם "אורוות שלמה" שבהר יוחס, ללא ספק, לתקופה מאוחרת בהרבה (תקופת המלך הורדוס).

עד לסוף המאה ה-20 הארכאולוגים בישראל הרבו לזהות חורבות גדולות כמו תל מגידו ותל חצור עם שרידים מממלכת שלמה. ואולם, בשנות ה-90 החלו ארכאולוגים והיסטוריונים אחדים לפקפק בתיארוכם של שרידים אלו, בייחוד לאור העובדה ששרידים דומים התגלו בערים סמוכות שלא היו חלק ממלכות שלמה. ארכיאולוגים והיסטוריונים אלה, מתוקף העדר תימוכין ממקורות חיצוניים, שוללים את קיומה של ממלכה מאוחדת גדולה ומפוארת. באוקטובר 2010, משלחת ארכאולוגים בראשות ד"ר אילת מזר חשפו חומה גדולה בירושלים ומבנה ממלכתי, אשר לדברי ד"ר אילת מזר מתוארכים לתקופת שלמה המלך, ותואמים לתיאור המקראי על החומות שבנה שלמה בירושלים‏[4]. זיהויים אלו מצויים בלבה של מחלוקת ערה כיום בנושא הממלכה המאוחדת.

בתרבות ימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכתוב בתנ"ך על כך שדוד המלך אינו יכול לבנות את בית המקדש, כי "ידיו דמים מלאו", אלא שלמה בנו, מהווה את אבן היסוד של התפיסה ההומניסטית הן בדת הנוצרית, הן בתפיסות הדת היהודית באירופה המערבית, והן לאחר מכן במערב האתאיסטי.

בתקופת פינוי ימית, נושא האזורים שנתנו על ידי שלמה לחירם מלך צור, היוו נושא מרכזי בדיון סביב ההרשאה ההלכתית שחלק מהרבנים הציונים נתנו להחזרת סיני. פרופ' ישעיהו ליבוביץ הרבה להזכיר את הפסוקים הללו במסגרת הפולמוס איתו בנושא זה.

היצירות הידועות ביותר העוסקות בשלמה הן המחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", ואגדות המלך שלמה מתוך ספרו של חיים נחמן ביאליק, "ויהי היום".

גאורג פרידריך הנדל כתב אורטוריה "שלמה" בשנת 1748. ארנסט בלוך חיבר ב-1916 את "שלמה" לצ'לו ותזמורת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו, עמוד א' על פי ספר משלי, פרק כ"ה, פסוק א'
  2. ^ סדר עולם רבא יד
  3. ^ מלכים א', פרק ג', פסוקים י"ב-י"ג
  4. ^ מאמר אודות חומות שבנה המלך שלמה בירושלים באתר הידען.