מנשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מְנַשֶּׁה הוא דמות מקראית, בנו הבכור של יוסף; אמו הייתה אסנת בת פוטיפר. אביהו הקדמון של שבט מנשה.

יעקב מברך את בניו של יוסף, מנשה ואפרים. ציור מעשה ידי רמברנדט משנת 1656. שמן על קנבס.

בספר בראשית פרק מ"ו, כ' כחלק ממניין בני ישראל מופיע מנשה ותרגום השבעים מוסיף לפסוק זה את צאצאי מנשה: ויוולד למנשה אשר ילדה לו פילגשו הארמיה את מכיר, ומכיר הוליד את גלעד[1]

מצאצאיו הידועים בתנ"ך היו גדעון ויפתח הגלעדי בספר שופטים ובנות צלפחד (במדבר כ"ז).

מדרש שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסבר לשמו של מנשה מופיע בבראשית מ"א נ"א:

וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת-שֵׁם הַבְּכוֹר, מְנַשֶּׁה: כִּי-נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת-כָּל-עֲמָלִי, וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִי

פירוש המילה נַשַּׁנִי היא השכיח. והכוונה כאן שסבלו של יוסף נשכח, שנולד לו בן. יוסף בן מתיתיהו מסביר את השם על דרך המסורה כ'גורם לנשיה' , משום שאביו מצא באושרו שכחה לאסונות שפקדו אותו.‏[2]

ברכת יעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר בירך יעקב את מנשה , לפני מותו למשפט הירושה כאחד משבטי ישראל. יעקב העדיף את אפרים הצעיר על מנשה הבכור.

"הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע, יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק; וְיִדְגּוּ לָרֹב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. יז וַיַּרְא יוֹסֵף, כִּי-יָשִׁית אָבִיו יַד-יְמִינוֹ עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם--וַיֵּרַע בְּעֵינָיו; וַיִּתְמֹךְ יַד-אָבִיו, לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ-אֶפְרַיִם--עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה. יח וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אָבִיו, לֹא-כֵן אָבִי: כִּי-זֶה הַבְּכֹר, שִׂים יְמִינְךָ עַל-רֹאשׁוֹ. יט וַיְמָאֵן אָבִיו, וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי--גַּם-הוּא יִהְיֶה-לְּעָם, וְגַם-הוּא יִגְדָּל; וְאוּלָם, אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְזַרְעוֹ, יִהְיֶה מְלֹא-הַגּוֹיִם. כ וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמוֹר, בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה; וַיָּשֶׂם אֶת-אֶפְרַיִם, לִפְנֵי מְנַשֶּׁה"

– בראשית,מ"ח, ט"ז

יעקב ממאן לברך את מנשה הבכור תחילה. יעקב בוחר לברך את שני האחים בברכה אחת, שלא כיצחק וזאת כנראה למנוע קנאה בין האחים. יוסף מודע לתוקפה של ברכה זו והוא מבין , שאפרים הצעיר יזכה בברכה המיועדת לבכור, שהרי יעקב מניח על ראשו את יד ימין. השורש ד-ג-ה בפסוק טז' , הוא שורש נדרף לשורש השם אפרים: פ-ר-ה ומתפקד כמדרש שם סמוי הרומז כי לצעיר עיקרה של הברכה. במעשה הברכה ישנו רמז לגזילת הברכה של יעקב מעשו.‏[3]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תרגום השבעים לתורה, מהדורת צבי קארל, ירושלים, החברה לחקר המקרא בישראל, 1979, ע"מ 60.
  2. ^ יוסף בן מתיתיהו, קדמוניות היהודים, ירושלים, מוסד ביאליק, 2002, ע"מ 47.
  3. ^ יאיר זקוביץ, יעקב הסיפור המפתיע על אבי האומה, אור יהודה , דביר , 2012, ע"מ 166-155.
Asereth Haddibberoth.png ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.