חיילים היינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיילים היינו
Weweresoldiers poster.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: We Were Soldiers
בימוי: רנדל וולאס
הפקה: ג'ים למלי
תסריט: הרולד מור
ג'וזף ל. גאלווי
רנדל וולאס
עריכה: סאלי מנק
שחקנים ראשיים: מל גיבסון
סם אליוט
מדלין סטו
גרג קיניר
דון דאונג
כריס קליין
קרי ראסל
ברי פפר
דילן וולש
חברת הפצה: פרמאונט
הקרנת בכורה: מרץ 2002
משך הקרנה: 138 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 75,000,000 US$
דף הסרט ב-IMDb

חיילים היינו (2002) הוא סרט מלחמה אמריקאי המשחזר את קרב לה דראנג בעמק לה דראנג בווייטנאם, שהתרחש באמצע נובמבר 1965 והיה הקרב הרציני הראשון של צבא ארצות הברית במלחמת וייטנאם.

הסרט בוים על ידי רנדאל וולאס ומבוסס על הספר "חיילים היינו... וצעירים", שנכתב בידי עיתונאי צבאי, ג'וזף גאלווי, שנכח בקרב, ומפקד הקרב לוטננט קולונל הרולד מור.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסרט ראשיתה 11 שנה לפני הקרב בו הוביל הרולד מור את חייליו לעמק לה דראנג. גדוד צרפתי חודר לעמק לה דראנג לפטרול, כאשר מארב וייטקונג פותח באש והגדוד נמחק כמעט לחלוטין. המפקד שוכב, מדמם ונכנע, ומעליו עומד חייל וויטקונג ושוקל אם להרגו או לקחתו בשבי, כאשר ניגש אליו מפקדו ואומר לו "עשה זאת, רק ככה הם יבינו שלא לבוא לפה".

11 שנה לאחר מכן צבא ארצות הברית מקים את היחידה המוטסת הראשונה. באותה עת החל השימוש במסוקים בקרב וזו הייתה היחידה הראשונה שהשתמשה בטכניקה של הובלת החיילים לקרב במסוקים למקומות מרוחקים. קולונל צעיר ומעוטר, הרולד מור, נקרא לפקד על היחידה. המטרה היא לאמן את היחידה המוטסת לפני שהיא נשלחת לווייטנאם.

בלילה שלפני יציאתם לוייטנאם מספר מפקד הבסיס להרולד מור כי יחידתו תיקרא מעתה הגדוד הראשון של רגימנט הפרשים השביעי. הרולד מור חושש, מכיוון שיחידה בעלת שם זהה, רגימנט הפרשים השביעי, בפיקודו של ג'ורג' ארמסטרונג קסטר, נטבחה בקרב ליטל ביגהורן.

כמו כן אומר לו מפקד הבסיס, שהנשיא לינדון ג'ונסון מדבר על כך שהמלחמה היא לא מצב חירום בינלאומי, ולכן מטעמי קיצוצים, רק כ-75 אחוזים מהגדוד שלו יישלח לווייטנאם, מה שאומר שהוא יצטרך לבחור את החיילים הטובים ולהסתדר עם מספר מופחת של לוחמים. לפני יציאתם לווייטנאם, מור מוסר נאום בלתי נשכח ליחידה שלו:

"הסתכלו סביבכם. בחיל הפרשים השביעי, יש לנו סרן מאוקראינה, אחרים מפוארטו ריקו. יש לנו סינים, יפנים, שחורים, היספנים, אינדיאנים צ'ירוקים. יהודים וגויים. כולם אמריקאים. עכשיו, כאן בארצות הברית, מספר אנשים מיחידה זו, אולי חווים גזענות בשל גזעם או אמונתם. אבל בשבילכם ובשבילי, כל זה נגמר. אנחנו נעים לעבר גיא צלמוות, היכן שאתה תשמור על חברך, כפי שהוא ישמור עליך. ולא ישנה לך מה צבעו, או באיזה שם הוא מכנה את אלו-הים.

אנשים אומרים שאנחנו עוזבים את הבית. לא, אנחנו הולכים אל מה שהבית תמיד אמר להיות. אז בואו ונבין את המצב, אנחנו נעים אל הקרב, נגד אויב קשה ונחוש. אני לא יכול להבטיח לכם שאחזיר את כולכם בחיים הביתה. אבל זה, אני אשבע, לפניכם ולפי הכל יכול, שכאשר נכנס למלחמה, אני אהיה הראשון להציב את רגלי בשדה הקרב, ואני אהיה האחרון שרגלו תעזוב את שדה הקרב, ואני לא אשאיר אף אחד מאחור. חיים או מתים, כולנו נבוא הביתה ביחד"

כאשר הם מגיעים לווייטנאם, מספרים למור שבסיס אמריקאי הותקף ועליו לקחת את 395 חייליו ולרדוף אחר האויב. למרות העובדה המסוכנת שלמודיעין האמריקאי אין מושג מה מספר החיילים של האויב, מור מוביל את חייליו אל עמק לה דראנג, הידוע גם כ"עמק המוות", שם הוא נתקל בחטיבה של מעל ל-4,000 חיילי אויב, מצוידים ומאומנים.

פן רגשי נוסף לסרט גם בצד הביתי, כאשר בארצות הברית, לוקחות על עצמן אשתו של מור, ג'ולי (מדליין סטו), ואשת חייל אחר (קרי ראסל) את תפקיד מסירת המברקים המבשרים על מות חייל בקרב, אל המשפחות.

לאחר ההנחתה בעמק לה דראנג, חיילי מור לוכדים עריק וייטנאמי שמספר להם שהמקום אליו הם נשלחו הוא בעצם מפקדה של הצבא העממי של צפון ווייטנאם, ובה כוח צבאי של אלפי חיילים. תוך כדי כך, אחת מהמחלקות של מור נפרדת מהשאר, כאשר מפקד המחלקה, סגן משנה הנרי האריק (מארק בלאכס), מאתר זקיף אויב ומתחיל לרדוף אחריו. חייליו לא מתלהבים לרדוף אחריו אבל רצים בכל זאת. הזקיף הבורח מוביל אותם למארב, בו נפצעים ונהרגים רוב חיילי המחלקה, כולל סג"מ האריק בעצמו, שלפני שמת מעביר את הפיקוד אל סגנו, סמל סאבאג'. בעזרת ארטילריה מדויקת וניהול נכון של הקרב, מצליחים סאבאג' ומספר חיילים מהמחלקה שנותרו בחיים, להחזיק עד רדת החשכה, ומבקשים סיוע.

הסרט קופץ מספר פעמים אל נקודת המבט הווייטנאמית של הקרב ואל מפקד החטיבה שמחלק פקודות ללוחמיו ממערת מסתור בהרים.

כאשר המצב קשה, והגדוד עומד בפני שבירת הקווים, הרולד מור מבקש בקשר "חץ שבור". חץ שבור הוא שם הקוד במלחמת ווייטנאם למצב בו יחידה אמריקאית נמצאת בסכנת פריצת הקווים, וכל מטוס קרב אפשרי נקרא לעזור. משהו במתקפה משתבש ומטוסי הקרב, שהורגים את רוב פלוגות האויב, פוגעים בטעות גם במחלקה אמריקאית. בתום היום השני לקרב, כאשר השטח נקי מחיילי אויב, נעים חייליו של הרולד מור ומחלצים את המחלקה של סאבאג' מהגבעה.

ביום השלישי, מורה הרולד מור על פתיחת המתקפה הסופית. חייליו, והוא בראשם, מסתערים על הגבעה, שבראשה נמצאת המפקדה המרכזית של חטיבת האויב - המעוז האחרון שצריך לנצח. מה שהם לא יודעים זה שבראש הגבעה מחכים להם חיילי אויב עם מכונות ירייה ונשקים מתקדמים. את מה שנראה כטבח אפשרי, מונעים טייסי המסוקים ובראשם מייג'ור ברוס "סנייק-שיט" קרנדל וקפטן אד "טו-טול" פרימן. הם מנטרלים את כל מפעילי מכונות היריה ושומרי הכניסה למפקדה עם מכונת היריה של מסוקיהם. סגנו של המפקד הווייטנאמי ניגש אליו ואומר לו שהאמריקאים פרצו את כל הקווים, ואין ביניהם ובין המפקדה עוד חיילים שיגנו עליהם. מפקד החטיבה מורה מיד על פינוי הווייטנאמים מהמפקדה, מה ש"לא רשמית" מגדיר ניצחון אמריקאי.

הרולד מור חוזר עם חייליו אל אזור נחיתה X-RAY, שם הכל התחיל. לאחר שכל חייליו, חיים או מתים, עוזבים את שדה הקרב, הוא האחרון להרים את רגלו משדה הקרב אל המסוק שמוציא אותו משם.

הסרט מסתיים כאשר מור, לאחר 235 ימי לחימה נוספים, שב הביתה למשפחתו.

ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]