טיוטה:תיזמון ומיקום התקפות טרור

תזמון ומיקום התקפות טרור

זמן ומקום הם שני מאפיינים מרכזיים שעומדים במרכזם של מחקרים סטטיסטיים בתחום הטרור, ומשמשים לסיווג ובחירה של דפוסים חוזרים באירועי טרור. בין השאר, דפוסים הנחקרים בהיבט זה הם השפעת מקום הזירה על ההסתברות לאירוע טרור בה, פרקי הזמן בין אירועי טרור באותו אזור גאוגרפי, או אפיון יעדים או עיתויים בעלי הסתברות גבוהה לאירועי טרור.

מיקום

תחת קטגוריה זו מתוארים מאפיינים ורמת סיכון לפיגוע במקומות שונים – החל מרמת המדינה ועד לרמת יעדים נקודתיים בערים. בנוסף, נכללת התייחסות להסתברות של התרחשות פיגועים באותו המקום ותיאור של המרחקים בין אזור המגורים או ההיערכות של טרוריסטים לבין מקום הפיגוע.

מאפיינים מדיניים

ישנם ארבעה מאפיינים של מדינות שקיומם מגביר את ההסתברות שלהן להוות יעד לפיגועים. המאפיין הראשון הוא כלכלה שאינה פתוחה – ככל שבמדינה מתנהל שוק יותר ריכוזי ופחות פתוח, כך גובר הסיכון של שלה להוות יעד לטרור. המאפיין השני הוא סכסוך בין לאומי בעצימות גבוהה – כאשר המדינה מנהלת מאבק או מלחמה, בין מדובר במאבק מול גורם חיצוני כמו מדינה אחרת ובין אם מדובר על מלחמה בין קבוצות אתניות שחיות בתוכה, הסיכון של המדינה לחוות התקפות טרור גדל משמעותית. המאפיין השלישי שמצאו החוקרים הם ריכוזי אוכלוסייה גדולים.המאפיין הרביעי הוא רמה גבוהה של דמוקרטיות וליברליות במדינה. במדינות שכאלה, במקרה של תגובת נגד חריפה מצד המדינה כלפי טרוריסטים, שתכלול צעדים שהם לכאורה אנטי-דמוקרטיים כמו שלילת זכויות, תגובה זאת עשויה להוביל לכך שארגוני הטרור יצברו תומכים שיתנערו מהצעדים הקיצוניים הללו. כך, המבנה הדמוקרטי של מדינה עשוי "למשוך" אליה פיגועים.

מאפיינים אזוריים

ישנם ארבעה מאפיינים אזוריים מרכזיים המשפיעים על הסיכון להתרחשות פיגוע באזור:

1. קרבת המקום לריכוזי מגורים והתארגנות מהם יוצאים טרוריסטים – ככל שיישוב קרוב יותר למקומות מהם יוצאים טרוריסטים כך עולה הסיכון שלו להוות יעד לפיגוע. כך לדוגמה, במחקר שבחן פיגועים שהתרחשו במדינת ישראל, נמצא כי הכפלה של המרחק הנמדד ממרכזי מגורים והתארגנות של טרוריסטים מפחית ב-15%-30% את הסיכון של יישובים שנמצאים בטווח זה להוות יעד לפיגוע.
2. קרבה לגבולות בין לאומיים – יישובים סמוכי גבול נתונים בסיכון גבוה פי שניים להוות יעד לפיגוע לעומת יישובים שאינם כאלה. עם זאת, שיפור היחסים עם מדינות שכנות מצמצם את רמת הסיכון לאירוע טרור בסמוך לגבול עימן, לרוב עקב הסכמים והבנות ביטחוניות בין המדינות. כך למשל, מאז הסכם השלום בין ישראל לירדן, הקשר בין גורם הקרבה לגבול לבין עליית הסיכון לטרור ירד בצורה חדה.
3. ריכוז אוכלוסייה – ככל שבאזור או ביישוב מסוים יש ריכוז גבוה יותר של אוכלוסייה, כך גדל הסיכון שלו להוות יעד לפיגוע. בהקשרים של מאבקים לאומיים ואתניים, לריכוז האוכלוסייה יש קריטריון נוסף והוא ריכוז אוכלוסייה ממוצא אתני ספציפי שבו הטרוריסטים רוצים לפגוע. כלומר, ככל שיש ריכוז אתני גדול יותר באזור מסוים, כך עולה הסיכון שלו להוות יעד לפיגוע. בישראל, הקריטריון הזה בא לידי ביטוי ביחס לריכוזי אוכלוסייה יהודית, שמהווים יעד מועדף יותר עבור טרוריסטים – ככל שאחוז היהודים ביישוב מסוים בישראל גבוה יותר, כך עולה הסיכון שלו להוות יעד לפיגוע. לשם המחשה, ההסתברות של יישובים יהודיים לגמרי להוות יעד לפיגוע גבוהה פי שלושה מאשר זו של יישובים מעורבים או של יישובים ערביים. מקום חריג בהקשר זה הוא ירושלים, אשר למרות היותה עיר בעלת אוכלוסייה מגוונת מבחינה אתנית ודתית, היא נמצאת בסיכון גבוה פי שלושה להוות יעד לפיגוע לעומת יישובים אחרים. זאת, בעיקר עקב הסמליות שלה.
4. הימצאות מוסדות וסמלי שלטון, או בירה אזורית – אזורים שבהם ממוקמים מוסדות ואתרים המזוהים עם השלטון והממשל נמצאים בסיכון גבוה פי שלושה להוות יעד לפיגוע מאשר הסיכון של אזורים ללא מוסדות ואתרים כאלה. נתון זה נכון גם לגבי בירות אזוריות ואזורים בעלי חשיבות אסטרטגית, לאומית או דתית.

מתוך ארבעת המאפיינים הללו, שני המאפיינים הראשונים, המתייחסים לקרבה גאוגרפית בין מרכזי מגורים והתארגנות של טרוריסטים לבין יעד הפיגוע, נמצאו כדומיננטיים במסגרת קבלת ההחלטות של הטרוריסטים לגבי יעד הפיגוע יותר מאשר שני המאפיינים הנוספים.

הסיבה לכך שטרוריסטים מעדיפים מטרות קרובות יותר אפילו על חשבון "איכות" היעד לפיגוע, היא הרצון בצמצום של "עלות" הפיגוע – כלומר, מורכבות הגעתו של הטרוריסט ליעד ורף הסיכון שלו להיתפס בדרך. מקרים בהם טרוריסטים בכל זאת בחרו ביעדים מרוחקים יותר נובעים מאטרקטיביות גדולה במיוחד של היעד לפיגוע, כמו אתרים בעלי משמעות סמלית גבוהה.

יעדים מועדפים

נמצאו שמונה מאפיינים שהופכים מקום ליעד מועדף לפיגוע:

• פגיע – האמצעים העומדים לרשות הטרוריסטים יאפשרו פגיעה אפקטיבית במקום.
• חיוני – המקום מכיל תשתיות קריטית עבור המדינה.
• סמלי – למקום משמעות סמלית או דתית משמעותית.
• לגיטימי – אוכלוסיות מפתח רלוונטיות יראו בהתקפה על האתר כלגיטימית.
• פוטנציאל השמדה מלא – פיגוע במקום יוכל להביא להשמדתו או לגרום לו נזקים כבדים.
• ריכוז אוכלוסייה – תקיפת המקום תגרום לאבדות רבות.
• קרבה – תחבורה ותנועה קלה אל המקום עבור הטרוריסטים, עם סיכון נמוך להיתפס.
• קלות - ניתן להתגבר על אמצעי הביטחון וההגנה במקום (אם ישנם כאלה).

בישראל

במקרה של ישראל, אתרים חיוניים כמו תשתיות לאומיות אינם נמצאים בסיכון גבוה להוות יעד לפיגוע. זאת, בשונה מרשימת המאפיינים הכלליים ליעד מועדף לפיגוע שהובאה לעיל.

סוגי היעדים בהתאם לרמת הסיכון שלהם להוות יעד לפיגוע, מהגבוהה לנמוכה:

מועדונים; מלונות; רחובות ראשיים; מרכזי קניות; יעדים אלטרנטיביים (מקומות שנבחרו לאחר עליית רמת אבטחה ביעדי פיגועים מועדפים למשל, מקומות צפופים ליד יעדים שמורים, או מרכזי קניות חלופיים למרכזי קניות שרמת האבטחה בהם עלתה); חוף הים; התקהלות של נוער או ילדים; התקהלויות כלליות; מקום שיש לטרוריסטים דרכי הגעה נוחות אליו; אתרים סמליים וסמלי שלטון; מקומות שיש בהם בעלים/לקוחות יהודים וערבים ביחד; ריכוזי חיילים.

הקטגוריות הבולטות ביותר כיעדים לפיגועים הם אזורי קניות, מקומות סמליים ורחובות ראשיים, כאשר כ-70% מהפיגועים התרחשו באחד משלושתם.

הסיכון לפיגוע חוזר באותו מקום

יעדים שכבר נפגעו נמצאים בסיכון גבוה במיוחד להוות שוב יעד לפיגוע. כך למשל, 36% מפיגועי ההתאבדות בישראל התבצעו במקומות שבהם כבר התרחשו פיגועים. מכאן, שברגע שארגון טרור מזהה מקום העונה על הקריטריונים המתאימים לו ותוקף אותו בהצלחה – המקום הופך ליעד מועדף להתקפות טרור.

יעדים סמליים המועדפים על ארגוני טרור נוטים להשתנות בהתאם לרמת האבטחה שמועלית בהם לאחר פיגועים, והטרוריסטים מחפשים יעדים סמליים חלופיים.

קשר בין מקום המגורים של טרוריסטים לבין מקום הפיגוע

מבחינת פיגועים שהתרחשו בארצות הברית, עלה כי רבים מאירועי הטרור שהתרחשו שם בוצעו על ידי אנשים שגרו בארצות הברית פרק זמן ממושך. הממצא הזה עומד בסתירה לתפישה העולמית המקובלת לפיה טרוריסטים פועלים מרחוק ובוחרים יעדים לפיגועים שלהם הרחק מהמקום בו הם גרו או עברו אינדוקטרינציה לטרור. תפישה מוטעית זו התקבעה בעקבות פיגועים גדולים כמו פיגועי 11 בספטמבר, שלגבי המבצעים שלהם הדבר נכון במידת מה. עם זאת, המחקרים העלו כי על אף שלארגוני טרור יש בדרך כלל אג'נדות ואידאולוגיות כלל עולמיות ולא מקומיות ספציפיות, הטרוריסטים ממקדים את התקפות הטרור במוסדות, מתקנים או אוכלוסיות הקרובים יחסית למקום מגוריהם. למשל, נמצא כי אחוז גבוה מתוך הטרוריסטים התגוררו, לפחות פרק זמן קצר – בטווח של עד 48 ק"מ מזירת הפיגוע. שני הסברים אפשריים לכך הם שהטרוריסטים בחרו יעד ובהתאם לכך העתיקו את מגוריהם לאזור או שהטרוריסטים בחרו יעד קרוב, נגיש וזמין ביחס למקום מגוריהם.

בהתאם לשני ההסברים הללו, הוצעו שני מודלים של טרוריסטים, המסווגים אותם על פי הקשר בין המקום בו התגוררו לבין מקום הפיגוע: טרוריסטים שגרו קרוב יחסית לזירת הפיגוע (כ-50% מבין הטרוריסטים) וטרוריסטים בין לאומיים, שגרו מאות קילומטרים מיעד הפיגוע (כ-25% מבין הטרוריסטים).

קשר בין מקום ההיערכות וההכנות לפיגוע לבין מקום התרחשותו

כמעט שני שלישים מפעילות ההיערכות התרחשה ברדיוס של עד 48 ק"מ מיעד הפיגוע. הדפוס בולט במיוחד בקרב טרוריסטים בין לאומיים או בקרב טרוריסטים שיש נושא אחד ספציפי שברצונם לקדם (למשל איכות סביבה והתנגדות להפלות). במקרה של טרוריסטים בין לאומיים, כ-75% מפעילות ההיערכות שלהם התרחשה בטווח של עד 48 ק"מ. הסיבות לכך שטרוריסטים מסוג זה מעדיפים יעדים קרובים יחסית כוללות מספר מרכיבים: מעמד הגירה חדש, היעדר תחבורה, חוסר היכרות עם הסביבה העירונית הספציפית, ניסיון למזער את תשומת הלב ועוד. בקרב טרוריסטים עם נושא יחיד, 71% מפעילות ההיערכות שלהם התרחשה בטווח של עד 19 ק"מ ממקום הפיגוע ו-92% מפעילות ההיערכות התרחשה בטווח של עד 45 ק"מ ממנו. הסיבה לכך היא ככל הנראה היעדר ארגון ותיאום בין פעילים מסוג זה, שלרוב מבצעים פיגועים בתור זאבים בודדים וקובעים את יעדי הפיגוע בהתאם להיכרות הבסיסית שלהם עם סביבת פעילותם הקרובה יותר. בקרב אלה נמצא קשר בין נטייתם הפוליטית לבין המרחק ממקום מגוריהם ליעד הפיגוע: טרוריסטים ימניים נוטים לחיות באזורים כפריים, רחוק ממטרות בעלות ערך אידאולוגי עבורם שבדרך כלל נמצאות בערים ואילו טרוריסטים שמאלניים מתגוררים בדרך כלל בערים ובהן הם גם מתכננים ומבצעים את הפיגועים שלהם.

תזמון

תזמון בין פיגועים באותו המקום

מחקר שבחן פיגועים בישראל, מצא כי התרחשות פיגוע באזור מסוים, מעלה מאוד את ההסתברות שיתבצע בו פיגוע נוסף. הסיכון עולה בשעות שאחרי הפיגוע ומגיע לשיא ביום המחרת. מנקודת השיא, הסיכון יורד בהדרגה במשך שמונה שבועות עד לחזרה לרמת הסיכון של האזור בתקופה שקדמה לפיגוע. כלומר, יישובים שבהם התרחש פיגוע במהלך שמונת השבועות האחרונים נמצאים בסיכון מוגבר להתרחשות פיגוע בהשוואה ליישובים אחרים, אך לאחר שמונה שבועות, הסיכון שלהם כבר אינו מוגבר.

לעומת זאת, באזורים ויישובים שבהם יש מוסדות וסמלי שלטון, מרגע שחולפים שמונה שבועות מהפיגוע האחרון שהתבצע שם, הסיכון שלהם עולה בהדרגה. זאת, כיוון שטרוריסטים אינם רוצים להשאיר מקומות כאלה "ללא התייחסות" לאורך זמן. דוגמה למקום כזה היא ירושלים.

בדומה ליישובים, גם מדינות שחוו פיגוע טרור נמצאות בסיכון גבוה יותר לחוות פיגועים נוספים בעתיד.

פרקי זמן שבהם עולה סיכון לפיגועים

תקופת בחירות

תקופת בחירות היא זמן של מאבק על סדר היום וכל שחקן פוליטי צריך לשמור על מקומו בסדר היום ולכן מגביר את פעילותו. כל זמן שהשחקנים יכולים להשתתף בשדה הפוליטי כשווים – הם יעדיפו זאת על פני שימוש בטרור. אולם במקומות בהם קולם האלקטורלי לא נשמע בתקופת בחירות, הם יפנו לטרור. על כן, במקומות בהם קבוצות שוליים בחברה, כגון מיעוטים, "מיוצגים" באמצעות ארגוני טרור, ארגונים אלה יגבירו את פעילותם בתקופת הבחירות. כלומר, בדמוקרטיות שבהן היכולת של כלל השחקנים להשפיע במידה שווה ("פתיחות אלקטורלית"), היא נמוכה – הסבירות לפיגועים בתקופת בחירות עולה. על כן, יש הרואים בטרוריסטים "שחקנים פוליטיים" שמשחקים מחוץ למגרש הלגיטימי ומשתמשים בטרור לקידום מטרותיהם.

לאור העובדה שפיגועי טרור בתקופת בחירות נועדו לקדם עמדות פוליטיות, ניתן למנות שתי סיבות שעשויות להסביר את הסיבה לביצוע פיגועים בתקופה זו:

• רצון למשוך תשומת לב – המאבק על סדר היום בתקופה שבה שחקנים פוליטיים אחרים עשויים להסיט את תשומת הלב הציבורי מהסוגיות הרלוונטיות שארגוני הטרור רוצים לקדם. על כן, ארגונים אלו יגבירו את מאמצם לעמוד במרכז סדר היום הציבורי.
• ב. רצון להשפיע על תוצאות הבחירות – ההשפעות של פיגועי טרור, למשל ערעור תחושת הביטחון של האזרחים, עשויות להביא לשינויים אלקטורליים שישרתו את האג'נדה של ארגון טרור|ארגוני הטרור.

בישראל

במחקרים שחקרו את דפוסי הטרור בישראל, נמצא שחגים יהודיים, שבהם ישנו פוטנציאל גבוה לפגיעה ולגרימת זעזוע, היו תקופות מועדות לפורענות מבחינת הסיכון לפיגועי טרור. בנוסף נמצא שתקופות של משא ומתן פוליטי עם הפלסטינים היוו פרקי זמן שבהם הסיכון לפיגועים עלה.