יהדות כתרבות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יהדות כתרבות הנה תפיסה הרואה ביהדות לא רק דת, אלא במקביל גם תרבות בעלת מאפיינים חילוניים. מעל לכול, הכוונה היא לתרבות של הקהילות היהודיות החילוניות, אבל היא יכולה לכלול גם את התרומות התרבותיות של אנשים שמזוהים כיהודים חילוניים, או אפילו של יהודים דתיים העובדים בתחומים תרבותיים שבדרך כלל לא מקושרים לדת.

המילה חילונית בתרבות יהודית חילונית, לא מתייחסת לאיזה סוג יהודי אלא לסוג התרבות. למשל, דתיים חרדים אשר יוצרים ספרות ומוזיקה ומפיקים סרטים העוסקים בנושאים לא דתיים משתתפים בתרבות היהודית החילונית, אפילו אם הם עצמם לא חילוניים.

אף על פי כן, היהדות היא לא רק דת, אלא גם דרך חיים וזהות, ולכן קשה להבדיל בבירור בין היהדות והתרבות יהודית. יותר מכך, לא כל האנשים או כל התופעות התרבותיות יכולות להיות מסווגות בקלות כ"חילוניות" או כ"דתיות".

בתקופות ומקומות רבים, כמו ביוון העתיקה, באירופה לפני ואחרי הנאורות, ובארצות הברית המודרנית ובישראל, תופעות תרבותיות התפתחו באופן מסוים שהן בעלות אופי יהודי מובהק מבלי להיות דתיות באופן מפורש. חלק מההשפעות באות מתוך היהדות, אחרות באות מיחסי הגומלין של היהודים עם אחרים בסביבתם, ואחרים מהסביבה החברתית האישית שלהם והדינמיקה התרבותית של קהילתם, בניגוד לדת עצמה.

ראוי להבחין בין גרסאות שונות לתפיסה זו:

• גישתו של אחד העם: היהדות הייתה לא רק דת, אלא גם תרבות בעלת מאפיינים אידאיים ונטיות ערכיות מובהקות, למשל בתחום המוסר האופייני לה. אפיונים אלה יכולים להימשך כיהדות גם בהיעדרה של אמונה או מסגרת דתית. אחד העם נקט בזניחת הצד הדתי המובהק של היהדות אך הטיף לשמירה על זיקת אהדה למסורת ואף התרכזות יהודית בעולמה הישן ופיתוחו והרחבתו באיטיות ומתוך מאפייניו האינהרנטיים, כך שתיווצר המשכיות והתפתחות אורגנית.
• גישתו של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי: היהדות מעולם לא הייתה אחידה, והתרוצצו בה מגמות שונות ומנוגדות מאד. מוקד טיפוסי של היהדות הוא אמנם מוקד תרבותי, אך אין כל כפיפות לנטיות ערכיות שאפיינו מגמות יהודיות בעבר. אדרבה, ברדיצ'בסקי הטיף לשינוי ערכים טוטאלי בתרבות היהודית.
• גישתו של מרדכי קפלן: היהדות היא לא רק דת, ואף לא רק תרבות, אלא ציביליזציה מקיפה, דהיינו גם היבטים פרוזאיים אחרים של חיי האדם, כמו כלכלה, פנאי, פוליטיקה וכן הלאה. מכלול שלם זה מרוכז בכל זאת סביב מישור מרכזי בעל מאפיינים של דת. משום כך, ובשל שיקולים סוציולוגיים תפקודיים של יציבות הזהות היהודית בפזורה, הטיף קפלן לשמור גם על המימד הדתי של היהדות, אף כי קרא להרחיב עד מאוד את אופקיה של הדת היהודית ולהפוך אותה לרציונלית, ו"טבעית". בשל כך ביקש קפלן להסיר מן היהדות כל שיעבוד לאמונה על טבעית, לרבות האמונה בקיומו של אלוהים בבחינת מצוי בעל פרסונה עצמאית. השלכותיה של תפיסת היהדות כציביליזציה כוללת על פי קפלן ניכרות בתכניותיו לרכז את פעילות הקהילות סביב מרכז פעילות רב תחומי, קהילתי וחברתי, הקרוי בארצות הברית בשם "Jewish Community Center".

תוכן עניינים 1 מוצא התרבות היהודית החילונית 1.1 שפה 2 פוליטיקה ומוסר 3 מקצועות "יהודיים" 3.1 בנקאות וטיפול בעינייני כספים 3.2 רפואה, מדע, ואקדמיה 4 ספרות ותרבות אומנותית 4.1 ספרות 4.2 תיאטרון 4.2.1 תיאטרון יידיש 4.2.2 תיאטרון אמריקאי אנגלי 4.2.3 תיאטרון בשפות האירופאיות 4.2.4 תיאטרון ישראלי ויהודי 4.3 קולנוע 4.4 רדיו וטלוויזיה 4.5 מוזיקה 4.6 מחול 4.7 הומור 4.8 אמנות חזותית 5 אוכל 6 ראו גם 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] מוצא התרבות היהודית החילונית

לפחות אלפיים שנה העם היהודי היה פזור בגלות ולכן לא הייתה קיימת אחדות בתרבות היהודית. במאה ה-19 רוב היהדות האשכנזית הייתה בעיקר באירופה, ובמזרח אירופה. יהדות ספרד התפשטה במידה רבה בקהילות שונות בצפון אפריקה, טורקיה, וכמו גם בקהילות קטנות יותר במקומת אחרים, בזמן שיהדות המזרח בעיקר התפשטה בעולם הערבי, בעוד שאוכלוסיות יהודיות אחרות היו מפוזרות במקומות כמו אתיופיה, קווקז, והודו. רבים מהאוכלוסיות הללו היו מנותקים מההשפעות התרבותיות של סביבתם משום שאולצו לחיות בגטאות משלהם, לפי חוקי האיסלם של הדימי. בשנת 1931, לפני השואה, 92% מהאוכלוסייה היהודית הייתה אשכנזית במוצאה, ולכן רוב מה שנחשב כ"תרבות יהודית" הוא התרבות היהודית של מרכז ומזרח אירופה, וההתפתחות שלה שבא לאחר מכן בצפון אמריקה.

קהילות יהודיות בתקופת ימי הביניים במזרח אירופה פיתחו תכונות תרבותיות ייחודיות במשך המאות, אבל בתחילת עידן הנאורות (וההשפעה שלו בתוך היהדות על תנועת ההשכלה), הרבה דוברי יידיש יהודים במזרח אירופה ראו את עצמם כיוצרים של קבוצה אתנית או לאומית שזהותה לא הייתה תלויה בדת.

תחושת הזהות הלאומית היהודית רק התעצמה עם עליית תנועת הרומנטיקה. לכן, למשל, חברי הבונד אשר היו חברים של איגוד העובדים היהודי הכללי בסוף המאה התשעה עשרה ותחילת המאה העשרים, היו לרוב לא דתיים. תנועת ההשכלה היהודית בשילוב עם תנועת האמנציפציה היהודית התבצעו באירופה המערבית ובמרכזה כדי ליצור הזדמנויות ליהודים להיכנס לחברה החילונית. באותו הזמן, פוגרומים באירופה המזרחית יצרו נדידה, בעיקר לארצות הברית, לשם הגיעו בסביבות שתי מיליון מהגרים יהודיים בין השנים 1880 ו-1920. בשנות הארבעים, השואה גרמה להרס רוב הקהילה היהודית האירופית, שבשילוב עם הקמתה של מדינת של ישראל והעזיבה של היהודים את ארצות ערב, יצרה בהמשך שינוי גאוגרפי. ההגדרה של תרבות חילונית בין בין אלו שמאמינים ביהדות היא קשה, משום שכל התרבות נשזרת עם מנהגיה דתיים.

[עריכה] שפה

מאמר ראשי: שפות יהודיות.

ביטויים ראשונים של ספרות יהודית ותיאטרון יהודי בתרבות היהודית חילונית התחילה להתפתח בשפות יהודיות מובהקות כמו עברית, יידיש או לאדינו, או בשפות האנגלית והגרמנית. ספרות חילונית ותיאטרון ביידיש התחילו במידה רבה במאה התשעה עשרה ונמצאו בירידה עד אמצע המאה העשרים. התחייה של השפה העברית מעבר לשימוש שלו בפולחן, במידה רבה היא תופעה של תחילת המאה העשרים, ומשויכת לרוב עם הציונות. בדרך כלל, אם קהילה יהודית תדבר בשפה יהודית או לא יהודית כדיאלוג העיקרי תלוי בעד כמה הקהילה שלו מבודדת או עד כמה היא התבוללה. למשל, היהודים בשטעטלך של פולין ותושבי הצד המזרחי של ניו יורק (במשך תחילת המאה העשרים) דיברו בעיקר יידיש, בזמן שהיהודים שהיהודים שהתבוללו בגרמניה במהלך המאה התשעה עשרה או היהודים שמתבוללים בארצות הברית כיום דיברו ו/או מדברים בעיקר גרמנית או אנגלית.

[עריכה] פוליטיקה ומוסר

[עריכה] מקצועות "יהודיים"

[עריכה] בנקאות וטיפול בעינייני כספים

[עריכה] רפואה, מדע, ואקדמיה

[עריכה] ספרות ותרבות אומנותית

[עריכה] ספרות

[עריכה] תיאטרון

[עריכה] תיאטרון יידיש

[עריכה] תיאטרון אמריקאי אנגלי

[עריכה] תיאטרון בשפות האירופאיות

[עריכה] תיאטרון ישראלי ויהודי

[עריכה] קולנוע

[עריכה] רדיו וטלוויזיה

[עריכה] מוזיקה

[עריכה] מחול

שימוש בנושאים יהודיים וישראלים, שימוש במקרא ובדמויות מקראיות כמקור השראה, נושאי השואה והתקומה, נושאים שיהודים יכולים להזדהות איתם, נושאים הומניסטיים.

[עריכה] הומור

[עריכה] אמנות חזותית

[עריכה] אוכל

ערך מורחב – המטבח היהודי

המטבח היהודי הוא מטבח שמקורו ב-80 ארצות שונות לפחות, בהן חיו יהודים. בהכללה, ניתן לחלק את הבישול לשני מקורות: אשכנזי ומזרחי. המטבח האשכנזי מתוק וכבד יותר מהמטבח המזרחי החריף. עם זאת, הבישול של יהדות כל ארץ וארץ הוא ייחודי, ולעתים אפילו בישול של קהילות יהודיות שונות בתוך ארץ אחת יהיה שונה, לדוגמה: הבישול הקוצ'יני שונה בייחודו מהבישול ההודי.

[עריכה] ראו גם

• תרבות ישראלית
• השואה באמנות
• הציונות הרוחנית
• יידישיזם
• הומור בתרבות היהודית

[עריכה] קישורים חיצוניים

• שירי לב-ארי, בלי רגשי נחיתות, באתר הארץ
• ירמיהו יובל, מודרניזציה וחילון בתרבות היהודית, בתוך "זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני - מבט אנציקלופדי", כתר, 2007