אחד העם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אחד העם

ערך זה עוסק בסופר והוגה ציוני. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אחד העם (פירושונים).

אחד העם הוא שמו הספרותי של אשר צבי (הירש) גינצברג (18 באוגוסט 1856, י"ז באב ה'תרט"ז – 2 בינואר 1927, כ"ח בטבת ה'תרפ"ז), מראשי הוגיה של הציונות, מייסד הזרם והוגה הרעיונות של הציונות הרוחנית. נולד בסקווירא פלך קייב, אוקראינה, וחי באודסה.

הוא נולד למשפחה חסידית והושפע בנעוריו ממחשבת הרמב"ם ומספרות תנועת ההשכלה, נטש את אורח החיים הדתי והפך לאחד מדובריה של תנועת חיבת ציון. אחד העם הוא החשוב במפתחי הזהות החילונית-לאומית.

בשנת 1894 ניסה להוציא לאור אנציקלופדיה לכל ענייני היהדות בשם "אוצר היהדות". הוא ניהל משא ומתן עם גורמים שונים בתחום זה וניסה לעניין את סוחר התה והנדבן קלונימוס זאב ויסוצקי שיתרום מכספו למפעל זה, אך מסיבות שונות לא הצליח אחד העם להוציא לאור את האנציקלופדיה.

בשנת 1889 פרסם את מאמרו לא זה הדרך שקרא לשינוי מהפכני בגישת תנועת חיבת ציון. לדעתו, אין ארץ ישראל באה לפתור את השאלה הקיומית או הכלכלית של היהודים, היא אינה אמורה ואף אינה יכולה להיות מקלט פיזי מפני צרות הגלות, אלא מטרתה לפתור את בעייתו הרוחנית והתרבותית של העם. לא די שהמדינה היהודית תהווה בית לאומי ומקלט בעבור היהודים, אלא שהיא צריכה להיות בעלת תכנים רוחניים שיצדיקו את קיומה. להיות מדינת אור לגויים ומגדלור מוסרי אוניברסלי. כך הגה וייסד למעשה את זרם הציונות הרוחנית. את שמו הספרותי קיבל כאשר בסוף המאמר חתם את השם "אחד העם", שפירושו - אדם ממוצע, ככל האדם.

אחד העם דגל בציונות כמרכז רוחני של היהדות. הוא התנגד במיוחד הן לגרסה הלאומית של חוגים המקורבים לתנועת הבונד הסוציאליסטית, או לטריטוריאליסטים והאוטונומיסטים, שטענו שצריך לשמור על קהילות יהודיות בגולה ואין צורך להתרכז במדינה אחת, והן ללאומיות המדינית של בנימין זאב הרצל.

הוא טבע את הסיסמה "לא רק בצרת היהודים יש לעסוק, כי אם גם בצרתה של היהדות". אף שהיה בוגר חינוך דתי, בהיותו משכיל חילוני לא חשב שהמדינה היהודית ואנשיה צריכים לאחוז בתכני הדת, אלא לחדש תכנים מודרניים ברוח התקופה. את שיקומה של היהדות ביקש לבסס ללא הממד הדתי שלה, אך הטיף לשמירה על זיקת אהדה למסורת ואף התרכזות בעולם היהודי הישן ופיתוחו והרחבתו באיטיות, כדי שתיווצר המשכיות לעם. בכך נחשב לאחד ממבטאיה המובהקים של הגישה הדוגלת ביהדות כתרבות ואחד ממפתחי הזהות החילונית–לאומית. בנו סיפר כי אינו זוכר שאביו הלך אי פעם לבית כנסת, אבל הוא ידע על בוריים את כתבי הקודש. כאשר בתו של אחד העם התחתנה עם עיתונאי רוסי לא יהודי, הדבר גרם לו צער רב עד שהביא אותו להמעיט בכתיבה. למשך כמה שנים הוא ניתק את קשריו עמה.

בשנת 1907 עבר לאנגליה, הקים וניהל את הסניף של חברת "תה ויסוצקי" בלונדון עבור זאב קלונימוס ויסוצקי, מראשי חובבי ציון.

עלה לארץ בשנת 1922 והתיישב בתל אביב ברחוב שנקרא על שמו עוד בחייו.

אשתו של אחד העם הייתה מסורתית ונצר לשושלת רבני חב"ד. כמו כן, המסורת החב"דית מספרת על דו-שיח בינו ובין האדמו"ר החב"די רבי שלום דובער שניאורסון שהתנגד בתוקף לציונות, בו אחד העם התבטא כי רבי שלום דובער, בשונה מרבנים אחרים, 'יודע את העולם ומתכוון למרוד בו' (על משקל האמרה הנגדית 'יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו). רבי שלום דובער אמר עליו בתגובה כי אפילו היה נס קריעת ים סוף מתחולל לנגד עיניו לא היה מאמין.

נפטר ב-1927 ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.

[עריכה] המסות של אחד העם

בול אחד העם
לכבוד מאה שנה לכתב העת "השילוח"

קברו של אחד העם בבית הקברות טרומפלדור.

קובץ המסות שלו, "על פרשת דרכים", מהווה ספר יסוד לא רק לתורת הציונות הרוחנית, אלא אף כמופת לכתיבה מסאית עברית צחה ורהוטה. במערכת החינוך העברית בשנות היישוב ובעשרות השנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל, נדרש כמעט כל תלמיד להכיר כמה ממסותיו הידועות ביותר.

במסות אלה מוכיח אחד העם את התמצאותו בתחומי ידע רבים, אותה רכש למעשה בכוחות עצמו כאוטודידקט. הוא מביא במסותיו דוגמאות להמחשת רעיונותיו מתחומי הפילוסופיה, הלוגיקה, המדע וכמעט כל תחום.

במאמר "שתי רשויות" שבו הוא דן בשנאת ישראל, (האנטישמיות), הוא מעלה את השאלה כיצד ייתכן שאנשים משכילים אשר שכלם צריך להוביל אותם למסקנה ששנאת ישראל אין לה בסיס הגיוני, בכל זאת נאחזים בשנאה ומשכנעים עצמם שיש לה על מה להתבסס. כדוגמה הביא את האסטרונום סקי (Secchi) אשר היה גם כוהן דת, והסביר את קבלת הסתירה בין הדת לאסטרונומיה במילים: "כשאני עוסק באסטרונומיה אשכח את כהונתי, וכשאני עושה מעשי כהן אשכח את האסטרונומיה". כלומר, הוא מצטדק שהוא מצליח לחיות עם "שתי הרשויות" שסותרות זו את זו. במאמר זה הפגין אחד העם את אמונתו ב"עורמת" ההיסטוריה, דהיינו הדרך בה רצוי ששינויים וחידושים יחדרו לתרבות הישנה מבלי זעזועים.

בתחילת מאמרו "כהן ונביא" הוא מדגים את עקרון "מקבילית הכוחות" בפיזיקה, לצורך הבהרה שאם משפיעים שני כוחות קיצוניים על גוף, אזי תנועתו תהיה פשרה בין שני הכוחות. לכן צריך מנהיג לא פשרן, דוגמטי כמשה, ולעומתו כוהן מתפשר כמו אהרון, כדי שבסופו של דבר מגמת הדרך של העם תהיה מנותבת לכיוון של פשרה.

במאמרו "חצי נחמה" , הוא מדבר על "עלילת הדם" נגד היהודים ומנסה להבהיר כי ההיתפסות בעלילה זו נובעת מ"הסכמה כללית" שיש בחברה שאינה מבוססת על היגיון ואשר יש בה כשל לוגי שנובע מסוג הסקה באינדוקציה. והוא מביא את הדוגמה הבאה: "נוסע אחד, שבא לאחת הערים ונזדמן לאכסניא שהיה בה משרת כבד-פה, וכתב בפנקסו: בעיר פלונית משרתי האכסניות הם כבדי-פה – הספור הזה מצייר בצורה של התוּל דרכי-ההגיון של ההמון ברוב משפטיו הכלליים". מה שנקרא בלשון אחרת "הכללה". כי גם אם נניח שנתפס יהודי אחד בשתיית דמו של ילד נוצרי (מה שלא הוכח מעולם אלא נמסר מפה לאוזן), הרי זה לא ייתכן שכל היהודים קשורים למעשה נתעב זה.

במאמר "עבר ועתיד", בו הוא עוסק ב"אני" של עם, עם בהקשר לשאלת ייחודיותה של ארץ ישראל כביתו של עם ישראל, האם היא תהא "מרכז רוחני" כדעתו או מרכז פיזי ולא יכול להיות אחר. הוא מתחיל את מאמרו במשפט הנאה: "פילוסוף גדול שלא בידיעתו היה "אדם הראשון" שביטא לראשונה את המלה "אני" ". והוא מביא את היגיעות שנתייגעו גדולי הפילוסופים לתאר מילה פשוטה לכאורה זו. "אני" של אדם, לפי אחד העם, אינו מורכב משערות ראשו וציפורניו של אדם, "שהיום הן כאן ומחר מתגוללות באשפה". מסקנתו כשם מאמרו היא שה"אני" הפרטי מורכב מן העבר ומן העתיד, ההווה למעשה הוא חולף-עובר ולא נתפס. כך גם ה"אני" הלאומי של עם שמורכב מזכרונות ורשמים של העבר מצד אחד, ומצד שני מתקוות וחפצים והם אחוזים וקשורים קולקטיבית לכל הפרטים המרכיבים את העם.

יש הטוענים כי הוא האב הרוחני של חלק ניכר מהציונות החילונית של ימינו. השפעתו ניכרת במשנתם של הוגים כמרטין בובר, מרדכי קפלן ורבים אחרים.

חדרו האישי וספרייתו של אחד העם נשמרים בספריית בית אריאלה בתל אביב.