יהושע פרלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהושע פרלה
Jehoszua Perle
לידה 1888
ראדום, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1944 (בגיל 56 בערך)
אושוויץ, אושוויינצ'ים, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרפובליקה הפולנית השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה יידיש עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יהושע פֶּרְלֶהפולנית: Jehoszua Perle; בכתיב יידי: פערלע; 1888, ראדום – תחילת נובמבר 1943, בירקנאו) היה מתרגם וסופר יהודי פורה ביידיש.

תולדות חייו ויצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהושע פרלה נולד בעיר ראדום שבפולין, בן יחיד להורים בעלי ילדים בוגרים מנישואים קודמים[1]. אביו היה סוחר קטן בחציר. עד גיל 12 למד בחדר, ואחרי כן למד שנתיים שבמהלכן השלים לימודים של ארבע שנים בגימנסיה פולנית. ב-1905, כששמע שבוורשה פועלים י"ל פרץ ושלום אש, הוא עבר לשם והיה למנהל חשבונות בבנק.

באותה תקופה החל לכתוב, בהשפעתו של נח פרילוצקי, שניהל סלון ספרותי בוורשה. פרילוצקי גם עזר לו לפרסם את סיפורו הראשון. תחילה כתב ברוסית ותרגם מרוסית ליידיש; ב-1908 עבר לכתיבה רק ביידיש.

יצירתו הספרותית עד מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרלה היה סופר פורה ופרסם סיפורים, רומנים, מאמרי ביקורת ומאמרים כמעט בכל כתבי העת ביידיש בפולין. הוא פרסם במשך שנים רבות סיפורים בעיתון "מומנט" ("הרגע"); על סיפורים אלה לא חתם בשמו אלא באסטריזם (אנ') (שלוש כוכביות), וזאת בשל ערכם הספרותי המועט – מה שנקרא אז "ספרות שוּנְד" ("זבלונים"; "ספרות זולה")[2].

בתחילת דרכו הספרותית כתב בסגנונו הסנטימנטלי של שלום אש. בתקופה זו כתב את הסיפור "שבת", אותו ניסה לפרסם בעיתון היינט אך נדחה על ידי עורכו יצקן בטענה שהוא ספרותי מדי[3]. את הרומן פרסם פרילוצקי במאסף שהוציא "דער יונגער גייסט" (1908). את הרומן "מירל" (1920) ואת הפואמה בפרוזה "אין לאנד פון דער ווייסל" (בארץ הוויסלה}" (1921). בתחילה כתב בסגנון לירי אך עם הזמן גיבש לו סגנון משלו, נטורליסטי, שבו הוא מתאר את החיים היומיומיים האפורים של הפרולטריון היהודי קשה-היום, שממנו בא[4]. בנוסף, היות שעבד כמנהל חשבונות בבנק, הוא תיאר דמויות שלא תוארו עד אז בספרות יידיש, של פקידים במשרדים; למשל, בסיפור "חטא" (1923) ובסיפור "תשע בבוקר" (1930).

יצירתו החשובה ביותר היא רומן החניכה האוטוביוגרפי "יידן פון א גאנץ יאר" (1936) (מילולית: "יהודים של כל השנה"; תורגם: "יהודים סתם"). יחיאל ישעיהו טרונק מעיר עליו כי "זוהי אפופיאה של העיירה, אפופיאה של דור שנעלם, שעומד כבר לגמרי באפלוליות של העבר. עם זאת השורות שנכתבות על המוהיקנים האחרונים שלו עומדים עוד באור הבהיר הרך של ההווה". ביצירה זו הושפע מהמגמה הפרולטרית-בונדיסטית מבית מדרשו של יצחק מאיר וייסנברג[5].

"יהודים סתם" היה חלק ראשון בטרילוגיה מתוכננת. הוא עוד הספיק לפרסם את החלק השני, "די גאלדענע פאווע" ("טווס הזהב", 1937–1939). החלק השלישי נכתב, אך אבד במלחמה.

תקופת המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מלחמת העולם השנייה ברח פרלה עם בני משפחתו מוורשה, והגיע ללבוב. שם נתקל בקשיים מצד השלטונות הסובייטיים משום שיצירותיו "לא היו ראויות לאמון". כשפלשו הגרמנים לברית המועצות, שבו פרלה, בנו וכלתו לוורשה. שם הוא היה מעורב בפעילות התרבותית המחתרתית. הוא נטל חלק בפעילות הספרותית יחד עם יצחק שיפר, הלל זיידמן, הרב מנחם זמבה, יצחק קצנלסון ואחרים.

את התקופה בגטו הוא תיאר ביומן שנקרא "חורבן ווארשע". הוא החל לכתוב את היומן בסוף אוגוסט 1942, כשפלוגת הגירוש הגרמנית עזבה את ורשה באופן זמני. כשחזרה, הפסיק לכתוב, כי נאלץ להסתתר. כתב היד מחזיק 132 עמודים, ומכיל בין היתר עדויות ראייה שלו על הגירושים ועל המתחולל בגטו.

פרלה ובנו שרדו את הגירושים הגדולים של ינואר 1943, ובמרץ 1943 הסתתרו בחלק הארי בזהות בדויה. באפריל הם פותו לצאת מהמחבוא בטענת שווא שיקבלו סרטיפיקטים של אזרחים זרים שיאפשרו להם לצאת מן הארץ – פרשה המכונה "פרשת מלון פולסקי". הם נשלחו לבירקנאו ושם נרצחו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דן מירון, "פחדים של כל ימות השנה: על יהודים של כל ימות השנה מאת יהושע פרלה", בספרו הצד האפל בצחוקו של שלום עליכם: מסות על חשיבותה של הרצינות ביחס ליידיש ולספרותה, עם עובד, 2004, עמ' 199–228.
  • לעא פינקעלשטיין, "יהושע פערלע", הקדמה לספר יידן פון א גאנץ יאר, תל אביב: 1990.
  • לעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, באנד ז.
  • David G. Roskies, Introduction to Everyday Jews: scenes from a vanished life. Yale University Press, 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהושע פרלה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאיה דובר דפן, יהושע פרלה: כתבים מתקופת המלחמה', חוליות: דפים למחקר ספרות יידיש ותרבותה, 11: 2008, עמ' 93–114 .
  2. ^ David G. Roskies, p. XI
  3. ^ לאו פינקלשטיין, עמ' IV
  4. ^ פינקלשטיין, עמ' V
  5. ^ מאיה דובר דפן, יהושע פרלה: כתבים מתקופת המלחמה', חוליות: דפים למחקר ספרות יידיש ותרבותה, 11: 2008, עמ' 96.