י"ל פרץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יצחק לייבוש פרץ
מימין לשמאל: יעקב דינזון, י"ל פרץ ושלום עליכם
י"ל פרץ ויעקב דינזון, מאחוריהם תמונתו של מנדלי מוכר ספרים
קברו של י"ל פרץ – "אוהל פרץ" (או "מאוזוליאום שלושת הסופרים"), יחד עם יעקב דינזון וש. אנ-סקי – מעשה ידיו של הפסל הנודע אברהם אוסצ'גה, בבית העלמין היהודי בוורשה

י"ל פרץ (18 במאי 1851, זמושץ'3 באפריל 1915, ורשה) הוא שם העט וקיצור שמו המלא שלו יצחק לייבוש פרץכתב קירילי: Ицхок-Лейбуш Перец; בפולנית: Icchok Lejbusz Perec), מחשובי הסופרים ביידיש ובעברית בתקופת ההשכלה.

י"ל פרץ תיאר באהבה ובאהדה רבה את חיי הקהילה היהודית במזרח אירופה, הזדהה עם סבלות פשוטי העם, ואף כתב באור חיובי ואוהד על תנועת החסידות, שהייתה בתקופה זו יעד להתקפות עזות הן מצד המשכילים היהודיים והן מצד נאמני הדת במתכונתה המסורתית הישנה ("הליטאים").

מרבית יצירותיו של פרץ הם סיפורים קצרים, אך הוא כתב גם שירה, סיפורים ארוכים יותר כמו "חורבן בית הצדיק" (במקור: "שלשלת הזהב"), תרגומים - בעיקר של יצירותיו שלו עצמו מיידיש לעברית, וכן עסק בהוראה ובעידוד סופרים עבריים צעירים.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק לייבוש פרץ נולד בעיר זמושץ' שבפולין הקונגרסאית (מדינת חסות של האימפריה הרוסית; כיום בפולין) למשפחה דתית אורתודוקסית ממוצא אשכנזי. הוא קיבל חינוך יהודי מסורתי בחדר ובישיבה, אך גילה את ההשכלה והמדע כשקרא ולמד באופן אוטודידקטי, ללא מסגרת רשמית. כמו כן למד בכוחות עצמו שפות אחדות. בשנת ה'תרל"א (1870 או 1871) השיאו אותו הוריו לשרה, בתו של המשכיל והסופר העברי גבריאל יהודה ליכטנפלד, ונולדו לו ממנה שני בנים. כעבור מספר שנים התגרשו בני הזוג, ופרץ נישא להלנה רינגלהיים.

במקביל לעבודתו בעיתון "השחר", שבו פרסם שירת יידיש משלו, למד משפטים וקיבל הסמכה, אך בשל השתייכותו לתנועה הסוציאליסטית היהודית נשלל רישיונו. בתקופה זו עזב את עיר מגוריו ועקר לוורשה, שם הפך לפעיל בוועד הקהילה, וקנה שם של כותב מוכשר הן בעברית והן ביידיש. סיפוריו עסקו בחייהם של פשוטי הקהילה היהודית, ונכתבו בעיקר בשפת יידיש, שהייתה שפתם.

בשנים האחרונות לחייו החל י"ל פרץ לכתוב בעיקר עברית, והשתדל לתרגם יצירות רבות שלו לשפה זו, מתוך הכרה שזו שפתו הנצחית של העם. זאת על אף שהמוני קוראיו לא שלטו היטב בעברית, ועבורם כתב ביידיש.

י"ל פרץ היה סופר אהוב ומוערך עד כדי כך, עד כי במותו נערכה לו הלוויה המונית בהשתתפות 100,000 איש.

הותיר אחריו קרוב משפחה - הסופר הצרפתי בן המאה ה-20 ז'ורז' פרק, ובן יחיד.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לסופרים אחרים בתנועת ההשכלה שתקפו את הבערות והניוון של הקיום היהודי בגולה, כתב י"ל פרץ על חייהם הפשוטים בחיבה ובאהבה, תוך הדגשת רחמנותם, טוהר לבם וגדלות נפשם. כך בקובץ הסיפורים "מפי העם" ו"שלום בית" הוא כותב בחיוב על הנכונות למסור את הנפש על קידוש השם, ומעריץ את צניעותה, טוהרה וחכמתה של האישה היהודייה (כמו בסיפור על בת הרב העומדת מול מעניה הקוזאקים ובתחבולה ממיתה עצמה לבל תחולל).

פרץ הִרבה לכתוב על חיי החסידים העוסקים בעבודת השם מתוך אהבה ושמחה אמיתיים. הוא הדגיש את ההתעלות הדתית הבאה ממעמקי הנפש מתוך הארה פנימית ולא מתוך נאמנות עיוורת לרבי ולשלטונו.

בנוסף, פרסם מאמרים רבים אשר עסקו בהתגברות האנטישמיות אך גם בהקצנה בחברה היהודית, ובמעמד האישה בקרבה‏[1].

ספרי י"ל פרץ בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הכנסת כלה, מקובלים, וילנה, 1922.
  • האלמנה והרוח, עיבוד לעברית קלה, ירושלים, 1990.
  • האילמת; מנגינת הזמן, בן אביגדור, ורשה, 1913.
  • בשעת מגפה, ניו יורק, 1909.
  • הכנסת כלה, ניו יורק, 1920.
  • חסידות, דביר, 1971.
  • טוב, דביר, 1929.
  • י"ל פרץ לבני הנעורים, דביר, 1929.
  • ילקוט פרץ, מעובד לעברית קלה, ירושלים, 1975.
  • כל כתבי י. ל. פרץ, העבריים והמתורגמים מיידיש, דביר, 1975.
  • מפי העם (הערות וביאורים: יהודה פרידלנדר; איורים: יוסל ברגנר), דביר, 1971.
  • נעילה, ניו יורק, 1920.
  • העגב, שירי אהבה, ורשה, 1890.
  • פוחת והולך, דביר, 1929.
  • אם לא למעלה מזה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך הערך אודות י.ל. פרץ בפורטל השטעטל הווירטואלי לתולדות יהדות פולין