י"ל פרץ
י"ל פרץ (18 במאי 1851, זמושץ' – 3 באפריל 1915, ורשה) הוא שם העט וקיצור שמו המלא של יצחק לייבוש פרץ (בכתב קירילי: Ицхок-Лейбуш Перец; בפולנית: Icchok Lejbusz Perec), מחשובי הסופרים ביידיש ובעברית בתקופת ההשכלה.
י"ל פרץ תיאר באהבה ובאהדה רבה את חיי הקהילה היהודית במזרח אירופה, הזדהה עם סבלות פשוטי העם, ואף כתב באור חיובי ואוהד על תנועת החסידות, שהייתה בתקופה זו יעד להתקפות עזות הן מצד המשכילים היהודיים והן מצד נאמני הדת במתכונתה המסורתית הישנה ("הליטאים").
מרבית יצירותיו של פרץ הם סיפורים קצרים, אך הוא כתב גם שירה, סיפורים ארוכים יותר כמו "חורבן בית הצדיק" (במקור: "שלשלת הזהב"), תרגומים - בעיקר של יצירותיו שלו עצמו מיידיש לעברית, וכן עסק בהוראה ובעידוד סופרים עבריים צעירים.
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חייו
יצחק לייב פרץ נולד בעיר זמושץ' שבפולין הקונגרסאית (מדינת חסות של האימפריה הרוסית; כיום בפולין) למשפחה דתית אורתודוקסית ממוצא ספרדי. הוא קיבל חינוך יהודי מסורתי בחדר ובישיבה, אך גילה את ההשכלה והמדע כשקרא ולמד באופן אוטודידקטי, ללא מסגרת רשמית. כמו כן למד בכוחות עצמו שפות אחדות. בשנת ה'תרל"א (1870 או 1871) השיאו אותו הוריו לשרה, בתו של המשכיל והסופר העברי גבריאל יהודה ליכטנפלד, ונולדו לו ממנה שני בנים. כעבור מספר שנים התגרשו בני הזוג, ופרץ נישא להלנה רינגלהיים.
במקביל לעבודתו בעיתון "השחר", שבו פרסם שירת יידיש משלו, למד משפטים וקיבל הסמכה, אך בשל השתייכותו לתנועה הסוציאליסטית היהודית נשלל רישיונו. בתקופה זו עזב את עיר מגוריו ועקר לוורשה, שם הפך לפעיל בוועד הקהילה, וקנה שם של כותב מוכשר הן בעברית והן ביידיש. סיפוריו עסקו בחייהם של פשוטי הקהילה היהודית, ונכתבו בעיקר בשפת יידיש, שהייתה שפתם.
בשנים האחרונות לחייו החל י"ל פרץ לכתוב בעיקר עברית, והשתדל לתרגם יצירות רבות שלו לשפה זו, מתוך הכרה שזו שפתו הנצחית של העם. זאת על אף שהמוני קוראיו לא שלטו היטב בעברית, ועבורם כתב ביידיש.
י"ל פרץ היה סופר אהוב ומוערך עד כדי כך, עד כי במותו נערכה לו הלוויה המונית בהשתתפות 100,000 איש.
פרץ לא הותיר אחריו צאצאים יהודים, בנו יחידו לוציאן התחתן עם אשה נוצרייה, שילדה לו בן יחיד.
[עריכה] יצירתו
בניגוד לסופרים אחרים בתנועת ההשכלה שתקפו את הבערות והניוון של הקיום היהודי בגולה, כתב י"ל פרץ על חייהם הפשוטים בחיבה ובאהבה, תוך הדגשת רחמנותם, טוהר לבם וגדלות נפשם. כך בקובץ הסיפורים "מפי העם" ו"שלום בית" הוא כותב בחיוב על הנכונות למסור את הנפש על קידוש השם, ומעריץ את צניעותה, טוהרה וחכמתה של האישה היהודייה (כמו בסיפור על בת הרב העומדת מול מעניה הקוזאקים ובתחבולה ממיתה עצמה לבל תחולל).
פרץ הִרבה לכתוב על חיי החסידים העוסקים בעבודת השם מתוך אהבה ושמחה אמיתיים. הוא הדגיש את ההתעלות הדתית הבאה ממעמקי הנפש מתוך הארה פנימית ולא מתוך נאמנות עיוורת לרבי ולשלטונו.
בנוסף, פרסם מאמרים רבים אשר עסקו בהתגברות האנטישמיות אך גם בהקצנה בחברה היהודית, ובמעמד האישה בקרבה[1].
[עריכה] ספרי י"ל פרץ בעברית
- הכנסת כלה, מקובלים, וילנה, 1922.
- האלמנה והרוח, עיבוד לעברית קלה, ירושלים, 1990.
- האילמת; מנגינת הזמן, בן אביגדור, ורשה, 1913.
- בשעת מגפה, ניו יורק, 1909.
- הכנסת כלה, ניו יורק, 1920.
- חסידות, דביר, 1971.
- טוב, דביר, 1929.
- י"ל פרץ לבני הנעורים, דביר, 1929.
- ילקוט פרץ, מעובד לעברית קלה, ירושלים, 1975.
- כל כתבי י. ל. פרץ, העבריים והמתורגמים מיידיש, דביר, 1975.
- מפי העם (הערות וביאורים: יהודה פרידלנדר; איורים: יוסל ברגנר), דביר, 1971.
- נעילה, ניו יורק, 1920.
- העגב, שירי אהבה, ורשה, 1890.
- פוחת והולך, דביר, 1929.
[עריכה] מאמרים נבחרים על יצירתו
- חנא שמרוק, פרץ הדראמאטיקן, מולד, כ"ג, תשכ"ו-1966.
- שמואל ורסס, על אמנות הסיפור של י.ל. פרץ, מולד, כ"ג, תשכ"ו-1966.
- יהודה אריה קלוזנר, מתי נולד י.ל. פרץ?, תרביץ, ל"ו, תשכ"ז-1967.
- יהודה אריה קלוזנר, "ספורים בשיר ושירים שונים" של י.ל. פרץ וג.י. ליכטנפלד, הספר ובעיותיו, הקונגרס העולמי למדעי היהדות, 4, תשכ"ט-1969.
- ראובן קריץ, להערכת סיפורי העם של פרץ ולהערכת הז’אנר הדידאקטי, כרמלית, י"ז, תשל"ג-1973.
- גדליה אלקושי, על י.ל. פרץ בכינוס צ’רנוביץ, מאזנים, ל"ט, תשל"ד.
- גרשון שקד, סוגי הסיפורת ביצירתו של י. ל. פרץ, מאזנים, מ"א, תשל"ו-1976.
- מנוחה גלבוע, המשפחה היהודית באספקלריה של הספרות העברית החדשה: יצחק לייבוש פרץ ודבורה בארון, בתוך: המשפחה היהודית בימינו, תש"ם-1980.
- אשר זעירא, השקפתו של י.ל. פרץ על הספרות ועל הסופרים על פי נאומיו ומאמריו, על המשמר, אוקטובר 1981.
- ישראל חיים בילצקי, בין ה. לייוויק לבין י.ל. פרץ, קטיף, ט"ז, תשמ"ט-1989.
- לאונרד פראגר, תנועת העבודה היהודית וספרות יידיש בימי ה"יומ-טוב בלעטלעך" של פרץ ופינסקי, בתוך: קובץ כנס היסוד, תשנ"ב-1991.
- אבנר הולצמן, תעודה לתולדותיו של י"ל פרץ מאת יעקב דינזון, חוליות, 1, 1993.
- חנא שמרוק, המחזה ה"חסידי" של י"ל פרץ, בתוך: צדיקים ואנשי מעשה, תשנ"ד-1994.
- נפתלי הרץ טוקר, פולקלור יהודי לסוגיו כחומרי בניין לסיפוריו של י.ל. פרץ, ידע-עם, 62, תשס"א-2001.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יצחק ליב פרץ, באנציקלופדיה ynet
- י"ל פרץ, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- נחום סוקולוב, יִצְחָק לֵיבּוּשׁ פֶּרֶץ, מאמר לאחר מותו (1915), באתר פרויקט בן יהודה
- י"ל פרץ, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- י"ל פרץ באתר לקסיקון של מט"ח
- -בין שני הרים, אם לא למעלה מזה, כרת - ספורי רדיו
[עריכה] מאמרים
- זיו פרידֶן, פארודיה והגיוגראפיה: סיפורים חסידיים-כביכול של י.ל. פרץ, באתר הספרייה הסרוקה של אוניברסיטת חיפה
- אבנר הולצמן, תעודה לתולדותיו של י״ל פרץ מאת יעקב דינזוןבאתר הספרייה הסרוקה של אוניברסיטת חיפה
- זליק קלמנוביץ, אידאל הסופר בעיני י. ל. פרץ׳, מקץ שתים עשרה שנים למותו (פורסם במקור ביידיש ביומון ניַיס בקובנה, גיליון 289 (7), 27 באפריל 1927) באתר הספרייה הסרוקה של אוניברסיטת חיפה
- Payson R. Stevens, Charles M. Levine, and Sol Steinmetz, Faith & Doubt in the Shtetl: The contributions of I.L. Peretz to Yiddish literature, Meshugganery, 2002, in MyJewishLearning (באנגלית)
- Peretz Square in Lower Manhattan (באנגלית)
שגיאת ציטוט: קיימים תגי <ref>, אך לא נמצא תג <references/>
