י"ל פרץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יצחק לייבוש פרץ
מימין לשמאל: יעקב דינזון, י"ל פרץ ושלום עליכם
י"ל פרץ ויעקב דינזון, מאחוריהם תמונתו של מנדלי מוכר ספרים
קברו של י"ל פרץ, "מאוזוליאום שלושת הסופרים" בבית העלמין היהודי בוורשה (יחד עם יעקב דינזון וש. אנ-סקי)

י"ל פרץ (18 במאי 1851, זמושץ'3 באפריל 1915, ורשה) הוא שם העט וקיצור שמו המלא של יצחק לייבוש פרץכתב קירילי: Ицхок-Лейбуш Перец; בפולנית: Icchok Lejbusz Perec), מחשובי הסופרים ביידיש ובעברית בתקופת ההשכלה.

י"ל פרץ תיאר באהבה ובאהדה רבה את חיי הקהילה היהודית במזרח אירופה, הזדהה עם סבלות פשוטי העם, ואף כתב באור חיובי ואוהד על תנועת החסידות, שהייתה בתקופה זו יעד להתקפות עזות הן מצד המשכילים היהודיים והן מצד נאמני הדת במתכונתה המסורתית הישנה ("הליטאים").

מרבית יצירותיו של פרץ הם סיפורים קצרים, אך הוא כתב גם שירה, סיפורים ארוכים יותר כמו "חורבן בית הצדיק" (במקור: "שלשלת הזהב"), תרגומים - בעיקר של יצירותיו שלו עצמו מיידיש לעברית, וכן עסק בהוראה ובעידוד סופרים עבריים צעירים.

[עריכה] קורות חייו

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

יצחק לייב פרץ נולד בזמושץ' שבאימפריה הרוסית (כיום בפולין) למשפחה דתית אורתודוקסית ממוצא ספרדי. הוא קיבל חינוך יהודי מסורתי בחדר ובישיבה, אך גילה את ההשכלה והמדע כשקרא ולמד באופן אוטודידקטי, ללא מסגרת רשמית. כמו כן למד בכוחות עצמו שפות אחדות.

במקביל לעבודתו בעיתון "השחר", שבו פרסם שירת יידיש משלו, למד משפטים וקיבל הסמכה, אך בשל השתייכותו לתנועה הסוציאליסטית היהודית נשלל רישיונו. בתקופה זו עזב את עיר מגוריו ועקר לוורשה, שם הפך לפעיל בוועד הקהילה, וקנה שם של כותב מוכשר הן בעברית והן ביידיש. סיפוריו עסקו בחייהם של פשוטי הקהילה היהודית, ונכתבו בעיקר בשפת יידיש שהייתה שפתם.

בשנים האחרונות לחייו החל י"ל פרץ לכתוב בעיקר עברית, והשתדל לתרגם יצירות רבות שלו לשפה זו, מתוך הכרה שזו שפתו הנצחית של העם. זאת על אף שהמוני קוראיו לא שלטו היטב בעברית, ועבורם כתב ביידיש.

י"ל פרץ היה סופר אהוב ומוערך עד כדי כך, עד כי במותו נערכה לו הלוויה המונית בהשתתפות 100,000 איש.

[עריכה] יצירתו

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

בניגוד לסופרים אחרים בתנועת ההשכלה שתקפו את הבערות והניוון של הקיום היהודי בגולה, כתב י"ל פרץ על חייהם הפשוטים בחיבה ובאהבה, תוך הדגשת רחמנותם, טוהר לבם וגדלות נפשם. כך בקובץ הסיפורים "מפי העם" ו"שלום בית" הוא כותב בחיוב על הנכונות למסור את הנפש על קידוש השם, ומעריץ את צניעותה, טוהרה וחכמתה של האישה היהודייה (כמו בסיפור על בת הרב העומדת מול מעניה הקוזאקים ובתחבולה ממיתה עצמה לבל תחולל).

פרץ הִרבה לכתוב על חיי החסידים העוסקים בעבודת השם מתוך אהבה ושמחה אמיתיים. הוא הדגיש את ההתעלות הדתית הבאה ממעמקי הנפש מתוך הארה פנימית ולא מתוך נאמנות עיוורת לרבי ולשלטונו.

[עריכה] ספרי י"ל פרץ בעברית

  • הכנסת כלה, מקובלים, וילנה, 1922.
  • האלמנה והרוח, עיבוד לעברית קלה, ירושלים, 1990.
  • האילמת; מנגינת הזמן, בן אביגדור, ורשה, 1913.
  • בשעת מגפה, ניו יורק, 1909.
  • הכנסת כלה, ניו יורק, 1920.
  • חסידות, דביר, 1971.
  • טוב, דביר, 1929.
  • י"ל פרץ לבני הנעורים, דביר, 1929.
  • ילקוט פרץ, מעובד לעברית קלה, ירושלים, 1975.
  • כל כתבי י. ל. פרץ, העבריים והמתורגמים מיידיש, דביר, 1975.
  • מפי העם (הערות וביאורים: יהודה פרידלנדר; איורים: יוסל ברגנר), דביר, 1971.
  • נעילה, ניו יורק, 1920.
  • העגב, שירי אהבה, ורשה, 1890.
  • פוחת והולך, דביר, 1929.

[עריכה] מאמרים נבחרים על יצירתו

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] מאמרים