יוליסס על בקבוקים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוליסס על בקבוקים
ח'ליפה נאטור (יוליסס) ויוסף אבו ורדה (איש הביטחון/הפרקליטות)
ח'ליפה נאטור (יוליסס) ויוסף אבו ורדה (איש הביטחון/הפרקליטות)
כתיבה גלעד עברון עריכת הנתון בוויקינתונים
הצגת בכורה 2011 עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס התיאטרון הישראלי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
איצ'ו אביטל (הפרקליט, איזאקוב) וח'ליפה נאטור
אביטל ונאטור

יוליסס על בקבוקים הוא מחזה פרי עטו של גלעד עברון.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה מספר על מורה לספרות ערבי-ישראלי, שבונה רפסודה מבקבוקים ומפליג לעזה מתוך כוונה ללמד בה ספרות רוסית. המורה נתפש על ידי צה"ל, מושם במאסר ומקבל את הכינוי "יוליסס" מהחיילים ששבו אותו. עו"ד איזאקוב הוא הפרקליט שמתמנה כדי להגן עליו, רוב המחזה הוא דיאלוג שנערך בין שניהם, בו עוה"ד נציג הממסד מנסה לשכנעו שיוותר על שאיפתו להגיע לעזה ובתמורה ישוחרר. הסניגור איזאקוב הוא פרקליט בכיר, המתנדב בסניגוריה הציבורית, אליה הוא בורח מנוחי אשתו שמנסה לרתום אותו לרקוד בפני ילדים לבוש בשמלה באירועי צדקה שהיא מארגנת. הוא עורך-דין בכיר בתחומו ונקלע לעימות עם עורך-דין העובד במשרדו. בסיום ההצגה רואים את איזאקוב סועד עם אשתו ועם עורך-דין עמית כשמגיעה אליו הידיעה על מותו של יוליסס, שניסה שוב להגיע לעזה בעזרת דאון שבנה ונהרג.

אודות ההצגה והמחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלעד עברון כתב את "יוליסס על בקבוקים" לפני המשט לעזה. הוא כתב את מחזהו בעקבות שני אירועים: האחד, תחקיר שעשה העיתון הארץ בשנת 2007 בו חשף כי מפקדת מתאם פעולות הממשלה בשטחים הוציאה לאור מסמך בשם "קווים אדומים". המסמך קבע את כמות הקלוריות והערכים התזונתיים המינימלית הנדרשת לתושבי רצועת עזה כדי להישאר בחיים. כמו כן חישבו מחברי המסמך, שעל מנת לעמוד במנת המינימום הזאת, צריך להתיר את כניסתן לרצועה של 106 משאיות מדי יום, חמישה ימים בשבוע. חרף זאת, התברר כי מערכת הביטחון התירה להכניס 65 משאיות ביום בלבד ואסרה להכניס מוצרים כגון בגדים, מזרנים, כיסאות גלגלים, שוקולד וספרים. עברון הזדעזע מתחקיר זה וגם הכניס אותו למחזה, בדיאלוג שנערך בין הפרקליט לנציג מערכת הביטחון. השני, בנו של עברון נכלא בכלא צבאי והושם בצינוק בשל סירובו לשרת בשטחים והנהלת הכלא סירבה להביא לתאו ספרים, למעט ספרי קודש[1].

המחזה הוצג לראשונה בתיאטרון העירוני חיפה בינואר 2011 בבימויה של אופירה הניג, שביימה בעבר כמה מחזות של גלעד עברון[2]. בינואר 2012, ההצגה עלתה גם בתיאטרון הערבי "אלמידאן" בחיפה וזו הייתה הפעם הראשונה בה "אלמידאן" הציג הצגה דוברת עברית[3].

המחזה הוצג בגרמנית בתיאטרון העירוני של אוגסבורג בבוואריה, בבימויו של מרקוס טראבוש, מנהלו האמנותי של התיאטרון. [4] הפקות נוספות של ההצגה עלו בפריז (2012), בוסטון (2015)[5].

"יוליסס", שם הגיבור במחזה הוא שמו הלטיני (בהיגוי אנגלי) של אודיסאוס, גיבור האפוס "האודיסיאה" של הומרוס. יוליסס יוצא מביתו לדרך חתחתים במשך עשרים שנה ומצליח בזכות אומץ ליבו, תושייתו והתמדתו לשוב לביתו. גיבור המחזה כונה כך, כי כמו אודיסאוס המיתולוגי, כך יוליסס במחזה נלחם על האידיאלים שלו, גם כשהוא עומד מול סכנת חיים.

בנימוקי פרס ניסים אלוני לעברון השופטים צבי גורן, נורית יערי וגד קינר כתבו על המחזה:

"אחת היצירות החשובות ויוצאות הדופן שחוברו על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. המחזה, פרי עטו של אחד היוצרים המקוריים ביותר בדרמה הישראלית, מבחינת הנושאים בהם הוא עוסק והן מצד התחביר התאטרוני הבלתי שגרתי שלו, הינו דרמת אבסורד פיוטית פוליטית מתוחכמת ונועזת, הממחישה באורח נוקב את העיוות המשווע, ההומני והמוסרי, בו אנו חיים, לרוב מבלי דעת וחשבון נפש על השלכותיו של מצב זה... באמצעות הניגוד התהומי בין דמותו הדון קישוטיות של המורה... לבין העיוורון, הנתק מן המציאות והשחיתות המוסרית בה שרויות הדמויות הישראליות מצידו השני של המתרס הפוליטי... מצליח גלעד עברון במקום בו נכשלו מספר יוצרים אחרים: להציב בפנינו מראה החושפת בלי רחם את הכרסום והסיאוב העמוק בצלמנו כחברה, שהתגדרה פעם בערכיה ההומניים ובנעלותה התרבותית, עקב מצב הכיבוש המתמשך והדהומניזציה של הפלסטינים. גלעד עברון מלמד אותנו כי היום שוב אין צורך בשריפת ספרים על מנת להוביל לשריפת אנשים; די למנוע מהם גישה לספרים, על מנת להופכם לבני אדם נחשלים ומפגרים, ואותנו למי שאיבדו את צלמם האנושי." [6]

פרסים למחזה ולהצגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "יוליסס על בקבוקים" נבחרה להצגת הזהב במסגרת "תרבות לישראל".
  • פרס התיאטרון הישראלי בקטגוריית המחזה המקורי הטוב ביותר לשנת 2012[7].
  • פרס התיאטרון הישראלי לגלעד עברון בקטגוריית המחזאי הטוב ביותר לשנת 2012[7].
  • מועמדות לפרס התיאטרון הישראלי לחליפה נאטור בקטגוריית השחקן הראשי הטוב ביותר לשנת 2012[7].
  • פרס נסים אלוני לגלעד עברון לשנת 2011.

שחקנים בהצגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוצרים בהצגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות

ראיונות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]