נסים אלוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נסים אלוני (משמאל) ואבנר חזקיהו בחזרות להצגה "החולה המדומה"

נסים אלוני (24 באוגוסט 192613 ביוני 1998), היה מחזאי, במאי ומתרגם ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם נסים לוי בשנת 1926 למשפחה קשת יום, שהתגוררה בשכונת וולפסון בתל אביב. השכונה והדינמיות בה התנהלו ענייניה על ידי הילדים, סיפקו כר נרחב לדמיונו הפורה, ושנים רבות לאחר מכן תיאר אותה בסיפורי "הינשוף" שלו. בתום לימודיו התיכוניים בבית הספר "השכלה" התגייס לנוטרות ושם החל לכתוב לשבועון במחנה. עם סיום שירותו הצבאי התמנה אלוני לעורך הספרותי של "אשמורת" ולחבר מערכת "בעין".

במלחמת העצמאות שירת בגדוד 52 של חטיבת גבעתי, וסיים בהצלחה קורס קצינים. בין היתר, השתתף בקרב על משלט עיבדיס. מוראות המלחמה השפיעו עליו לאורך כל שנות כתיבתו ‏‏‏[1].

למד היסטוריה כללית ותרבות צרפתית באוניברסיטה העברית בירושלים.

ב־1953 הועלה מחזהו הראשון "אכזר מכל המלך" בתיאטרון הלאומי "הבימה", בבימויו של שרגא פרידמן, ועורר הד גדול בקרב שוחרי התיאטרון. המחזה עוסק בדמותו של המלך ירבעם בן נבט, ובעלילת המחזה משרבב אלוני השקפות עולם ועמדות אישיות בנושאים על סדר היום הציבורי.

ב־1961 הועלה ב"הבימה" מחזהו "בגדי המלך" שמיקם אותו כמחזאי ישראלי מוביל.

ב־1963 הקים אלוני, עם יוסי בנאי ואבנר חזקיהו, את "תיאטרון העונות", שבמסגרתו העלה כמחזאי-במאי את "הנסיכה האמריקאית". מכאן ואילך ביים אלוני את מחזותיו. בנוסף כתב מערכונים לשלישיית הגשש החיוור וביים שתיים מתוכניותיהם: "סינמה גשש" ו"קנטטה לשווארמה". אלוני כתב גם מספר פזמונים ללהקה, ובהם "יפות יפות", "כולם חכמים כולם" (יחד עם ירון לונדון) ו"שירת הבִרבור". פזמון מוכר נוסף שכתב הוא "שיר כלולות", שהלחין עודד לרר והתפרסם בביצועו של יזהר כהן.

רבים ממחזותיו של אלוני עוסקים במלכים ונסיכים כמו: "בגדי המלך", "הנסיכה האמריקאית", "הכלה וצייד הפרפרים" ו"אדי קינג".

מחזות נוספים: "הצוענים של יפו", "המהפכה והתרנגולת", "לוקאס הפחדן", "הנפטר המתפרע", "נפוליון - חי או מת" ו"שעיר אחד לעזאזל".

נסים אלוני העריך במיוחד את השחקנית חנה רובינא לה כתב מחזה במיוחד בשם "דודה ליזה", שבו שיחקה את התפקיד הראשי. אלוני היה נשוי פעמיים, בראשונה לרות אלוני (לבית זיידמן) לה היה נשוי 12 שנים, ובשנייה לשחקנית הצעירה אילנה עדן (שהייתה לה קריירה קצרה בהוליווד) וקיים מערכות-יחסים עם השחקניות ז'רמיין אוניקובסקי ואדית אסטרוק, הפסיכולוגית נירה ירון ושחקנית הקולנוע הרומנית-צרפתית, נדיה גריי (Nadia Gray).

כמו כן כתב אלוני קובץ פרוזה בשם "רשימותיו של חתול רחוב".

אלוני זכה בתואר עמית כבוד של בית הספר סם שפיגל בשנת 1992. בשנת 1996 זכה בפרס ישראל לתיאטרון.

ב-13 ביוני 1998 נפטר אלוני בגיל 71 ונטמן בבית העלמין הדרום (בת ים).

בשנת 2008 הופיעה הביוגרפיה שלו "נמר בוער", מאת העיתונאית ומבקרת התיאטרון שרית פוקס. פוקס נעזרה באלוני עוד בחייו, התייעצה עם שאול אלוני, אחיו של נסים אלוני, וראיינה 200 אנשים לצורך הכתיבה. הספר עורר דיון ציבורי נוקב והפך ספר לימוד לשחקנים ולסטודנטים לתיאטרון.

לוחית זיכרון על ביתו של ניסים אלוני ברח' דיזנגוף 225 בתל אביב

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עיריית ת"א מעניקה את פרס המחזאות מטעם קרן יהושע רבינוביץ' לאמנויות על שמו.
  • עיריית ת"א קראה רחוב על שמו בשנת 2009

מחזותיו שנדפסו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה נתן, כישוף נגד מוות: התיאטרון של נסים אלוני. ערך וצירף הקדמה ונספחים זאב שצקי; איורים: יוסל ברגנר, אודרי ברגנר, שלמה ויתקין, משה מוקדי. הוצאת הקיבוץ המאוחד. 1996
  • יצחק בן-מרדכי, ליידיס אנד ג'נטלמן אנד ליידיס: עיון ביצירתו של נסים אלוני, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ד 2004.
  • נורית יערי (עורכת), על מלכים, צוענים ושחקנים - מחקרים ביצירתו התיאטרונית של נסים אלוני, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006.
  • שרית פוקס, נמר בוער, מותו וחייו של נסים אלוני, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נסים אלוני בוויקישיתוף
הקודם:
נתן זך
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם עוזר רבין

1983
הבא:
יהושע בר-יוסף, דוד שחר


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏תוכנית הרדיו "שאלות אישיות" ב-7-2-2009 בגלי צה"ל בה ראיין יעקב אגמון את שרית פוקס אודות ספרה "נמר בוער, מותו וחייו של נסים אלוני"‏