יחסי בורונדי–ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי בורונדיישראל
בורונדיבורונדי ישראלישראל
בורונדי ישראל
שטחקילומטר רבוע)
27,830 22,072
אוכלוסייה
13,529,759 9,893,867
תמ"ג (במיליוני דולרים)
3,073 522,033
תמ"ג לנפש (בדולרים)
227 52,763
משטר
רפובליקה דמוקרטיה פרלמנטרית

בין מדינת ישראל ורפובליקת בורונדי מתקיימים יחסים דיפלומטיים רשמיים נכון לשנת 2021.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מואמבוטסה הרביעי, מלך בורונדי על שפת הכנרת בעת ביקורו בישראל בדצמבר 1962

עם הכרזת עצמאות בורונדי, ביולי 1962,[1] כוננו קשרים דיפלומטיים עם ישראל, שבניסיון להתמודד עם השפעותיו של החרם הערבי, פעלה לייסד יחסים דיפלומטיים עם מדינות אפריקה שמדרום לסהרה. היזמה לכינון היחסים הדיפלומטיים נענתה בחיוב מצד בורונדי, שניהלה מדיניות חוץ פרו-מערבית. בדצמבר 1962 ערך מואמבוטסה הרביעי, מלך בורונדי ביקור רשמי בישראל והיה למלך הראשון שביקר במדינת ישראל.[2][3]

לאחר מלחמת ששת הימים ניתקה גינאה את יחסיה עם ישראל בגלל כיבוש חצי האי סיני, בשנת 1972 ניתקו אוגנדה, צ'אד, קונגו ובורונדי את יחסיהן עם ישראל.[4] מדינות אלה זוהו עם השפעות ערביות ומוסלמיות באמצעות פעילות בארגון האחדות האפריקאי.

קשרים צבאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1968 התאמנו 120 חיילים מבורונדי בבית הספר הישראלי לצניחה בקונגו. ייעודם היה לשמש יחידת אבטחה לנשיא בורונדי, הדיקטטור הצבאי מישל מיקומברו. ב–31 באוקטובר 1969 העניק השגריר אהרון עפרי למיקומברו תת-מקלע עוזי במתנה. ביוני 1970 מסרה ישראל לבורונדי 40 יחידות תת-מקלע עוזי. במרץ 1971 סיימו 206 חיילים בורונדים נוספים קורס צניחה בבית הספר הישראלי בקונגו.

חידוש היחסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1995 חודשו היחסים הדיפלומטיים בין המדינות,[5] ולישראל יש שגריר שאינו תושב המופקד על היחסים עם בורונדי.[6] בשנת 2008 נחתם הסכם לשיתוף פעולה כלכלי בין ישראל לבורונדי, במסגרת הסכם כללי שנחתם יחד עם המדינות ליבריה, בנין ורואנדה.[7]

ב-2016 החליט משרד הביטחון הישראלי שלא להעניק פטור מקבלת רישיון שיווק ליצואנים ביטחוניים המייצאים לבורונדי בשל חשד לפגיעה בזכויות אדם.[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]