יחסי יוגוסלביה–ישראל
| יחסי יוגוסלביה–ישראל | |
|---|---|
|
|
| |
| יוגוסלביה | ישראל |
| משטר | |
| רפובליקה עממית | דמוקרטיה פרלמנטרית |
יחסי יוגוסלביה–ישראל היו יחסי חוץ היסטוריים בין ישראל והרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה. יחסים ראשוניים חיוביים בין שתי המדינות הושפעו לאחר מכן באופן שלילי מהסכסוך הערבי-ישראלי ומהיחסים ההדוקים בין יוגוסלביה לחלק ממדינות ערב, במיוחד יחסי יוגוסלביה–מצרים.[1] למרות ביטול היחסים הפורמליים לאחר מלחמת ששת הימים, חילופי דברים לא רשמיים נמשכו לאורך תקופת המלחמה הקרה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין סוף מלחמת העולם השנייה והקמת מדינת ישראל יוגוסלביה התירה מעבר של אלף מעפילים יהודים לארץ ישראל, כחלק מהמאבק האנטי-אימפריאליסטי.[2] יוגוסלביה הייתה אחת מ-11 חברות ועדת אונסקו"פ של האו"ם ואחת משלוש אשר הצביעו נגד ההצעה הסופית כאשר נציג יוגוסלביה תמך בפתרון דו-לאומי של מדינה אחת. יוגוסלביה הכירה בישראל ב-19 במאי 1948. באותה שנה פדרציית הקהילות היהודיות ביוגוסלביה ביקשה וקיבלה אישור מהשלטונות לשלוח עזרה חומרית ולארגן את ההגירה היהודית לישראל. ביוני 1949 הגיע לישראל שגריר יוגוסלביה (ציר)[3][4][5][6] וב-13 ביולי 1949 הגיש את כתב האמנתו לנשיא המדינה.[7] למעלה ממחצית מיהודי יוגוסלביה ששרדו את השואה היגרו לישראל.[8] בניגוד למדינות קומוניסטיות אחרות במזרח ודרום מזרח אירופה, יוגוסלביה אפשרה את הגירת אזרחיה היהודים לישראל, אך אפשרה להם להחזיק אך ורק את רכושם המיטלטל בזמן שהמדינה תקבל את רכוש המקרקעין.[9] יש מקורות שטוענים כי אישור זה היה תוצאה של השפעת משה פיאדה, אחד הבכירים ביותר בממשל היוגוסלבי.
היחסים הדו-צדדיים הרשמיים בין שתי המדינות נותקו לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר ישראל ציפתה כי הם יישארו מנותקים כל עוד יוגוסלביה תמשיך למלא תפקיד מוביל בעולם השלישי באמצעות ארגון המדינות הבלתי-מזדהות.[1] עם זאת, המגעים התרבותיים והמסחריים בין שתי המדינות נמשכו בחילופי ביניים בין שני הצדדים, כולל ביקור של תיאטרון הבימה בבלגרד, הקמת טיסות ישירות של JAT איירווייז בין נמל התעופה בלגרד ניקולה טסלה לנמל התעופה בן-גוריון, ביקור אלעזר גרנות וכו'. בשנת 1985 הדיפלומט היוגוסלבי ווֹיִימיר שוֹבַּיִיק (Vojimir Šobajik) סיפר לעיתון פוליטיקה (אנ') כי ביטול היחסים הייתה טעות וכי "אסור שהלגיטימיות של ישראל תהיה מוטלת בספק". יש מי שייחסו את החלטה שלא לכונן מחדש את היחסים עד 1982 (לאחר מותו של נשיא יוגוסלביה יוסיפ ברוז טיטו) בהעדפה אישית של שר החוץ היוגוסלבי ראיף דיזדרביץ' (אנ') שהיה הדמות המובילה בלובי הפרו-ערבי המשפיע במדינה. ב-9 בספטמבר 1988, שמחה דיניץ, יו"ר הסוכנות היהודית לישראל, היה הנציג הישראלי הראשון שביקר רשמית ביוגוסלביה לאחר התפרקות היחסים.
בשנת 1990 ביקרו בישראל ראש ממשלת הרפובליקה הסוציאליסטית של סרביה (אחת משש הרפובליקות המרכיבות את יוגוסלביה) סטנקו רדמילוביץ' יחד עם משלחת של 300 איש, בהם נציגי חברות רבות.[1] כינון מחדש של היחסים הדיפלומטיים הפורמליים בין שתי המדינות (ברמה הפדרלית היוגוסלבית) התעכב ובפועל מעולם לא יושם בגלל חששות במשרד החוץ ברמה הפדרלית, חילוקי דעות בין שש הרפובליקות ובסופו של דבר פירוק המדינה ומלחמות יוגוסלביה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Abadi, Jacob (באוקטובר 1996). "Israel and the Balkan States". Middle Eastern Studies. 32 (4): 296–320.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Virtual Jewish World: Yugoslavia". Jewish Virtual Library. 2008. נבדק ב-29 בדצמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ ציר יוגוסלביה יגיע לישראל ביום ו', מעריב, 21 ביוני 1949
- ^ ציר יוגוסלביה בוא באניה לנמל ת"א, מעריב, 24 ביוני 1949
- ^ ציר יוגוסלביה הגיע לישראל, על המשמר, 29 ביוני 1949
- ^ ציר יוגוסלביה בקריה, חרות, 30 ביוני 1949
- ^ צירי יוגוסלביה וצרפת הגישו את כתבי האמנה, קול העם, 14 ביולי 1949
- ^ "Serbia". European Jewish Congress. נבדק ב-29 בדצמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lebl, Aleksandar (2001). "Prekid diplomatskih odnosa SFRJ - Izrael 1967. godine" [Break of SFRY - Israel diplomatic relations in 1967]. Tokovi istorije (בסרבית). 1 (4): 39–75.
