דמוקרטיה פרלמנטרית
דמוקרטיה פרלמנטרית היא שיטת שלטון דמוקרטית לא ישירה, שבה הפרלמנט, המהווה את הרשות המחוקקת, הוא מקור הכוח, והוא הממנה את הרשות המבצעת. דמוקרטיה פרלמנטרית יכולה להיות רפובליקה (כמו ישראל) או מונרכיה חוקתית (כמו בריטניה). סוג אחר של משטר דמוקרטי הוא דמוקרטיה נשיאותית (למשל בארצות הברית).
תוכן עניינים |
[עריכה] מאפייניה העיקריים של הדמוקרטיה הפרלמנטרית
בדמוקרטיה פרלמנטרית, הגוף המבצע, הממשלה, צומח מתוך הפרלמנט, וזקוק לתמיכה ולאמון של רוב חברי הפרלמנט. גוף זה יכול להפיל את הממשלה בהצעת אי אמון של רוב חבריו (בדרך כלל נדרש רוב מיוחס מתוך כלל חברי הבית).
[עריכה] היסטוריה
כבר ביוון העתיקה פעלה שיטת משטר דמוקרטית, צורת שלטון שבה התאספו כל אזרחי פוליס מסוימת לאסיפות עם על מנת להחליט החלטות, ועל מנת לבחור במחזיקי תפקידים שונים (דמוקרטיה ישירה). החל מאמצע המאה ה-18 נוצרו באירופה ובאמריקה מדינות שאפשרו לקבוצות אזרחים מגוונות השתתפות בחיים הפוליטיים באמצעות בחירות לפרלמנטים. בתחילה למעמדות נוספים לאריסטוקרטיה, אחר כך למיעוטים, ולבסוף לנשים. תהליכים אלה הובילו לפיתוח של צורת ממשל חדשה, דמוקרטיה ייצוגית, המבוססת בחלקה על רעיון הדמוקרטיה העתיקה, אלה שבניגוד לימי קדם השתתפות האזרחים איננה ישירה.
כיום רוב המדינות הדמוקרטיות מחזיקות בצורת שלטון של דמוקרטיה פרלמנטרית, שהיא ביטויה הנפוץ ביותר של דמוקרטיה ייצוגית. רק שתי מדינות דמוקרטיות חשובות בימינו אינן דמוקרטיות פרלמנטריות: צרפת (שיש בה שילוב של משטר פרלמנטרי ומשטר נשיאותי) וארצות הברית (שמשטרה נשיאותי מובהק).
[עריכה] בישראל
במדינת ישראל המשטר הוא פרלמנטרי יחסי. הפרלמנט הישראלי נקרא הכנסת, חברים בו 120 נציגים ממפלגות שונות, הנבחרים על ידי כלל אזרחי ישראל מעל גיל 18. הבחירות לכנסת הן כלליות, ישירות, חופשיות, שוות, חשאיות, תקופתיות, ארציות, ויחסיות. בשנים 1996-2003 שבהן היה חוק הבחירה הישירה בתוקף, היה המשטר בישראל פרלמנטרי מעורב (שכן ראש הממשלה לא כיהן מכוח אמון הפרלמנט, אלא מכוח אמון העם).
[עריכה] קישורים חיצוניים
- תנועת כל1 מגרעות הדמוקרטיה הפרלמנטרית
[עריכה] לקריאה נוספת
- להיות אזרחים בישראל, משרד החינוך, האגף לתוכניות לימודים, הוצאת מעלות, 2001.
