החרם הערבי

היסטוריה כלכלית של מדינת ישראל
החרם הערבי מדיניות הקיצוב המשבר הכלכלי בשנותיה הראשונות של המדינה המדיניות הכלכלית החדשה הסכם השילומים גאות ראשונה מיתון 1966 גאות שנייה משבר האנרגיה המהפך הכלכלי האינפלציה בישראל משבר מניות הבנקים תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985 משבר הקיבוצים הכלכלה בשנות אוסלו גאות ההיי-טק והמשבר חומת מגן כלכלית

החרם הערבי הוא אמצעי של לוחמה כלכלית שבו משתמשות מדינות ערב כחלק ממאבקן במדינת ישראל. החרם החל בשנת 1945, עוד לפני הקמת מדינת ישראל‏. בשנת 1951, בעקבות החלטה של הליגה הערבית, כי אף מדינה ערבית לא תקיים יחסים כלכליים עם חברות המקיימות יחסים כלכליים עם מדינת ישראל, הוקם בדמשק משרד המעקב של החרם‏‏. בשיאו, הוטל החרם על כ-8,500 חברות (כולל פורד וקוקה-קולה), אך כיום השפעת החרם נמוכה ביותר.

ממדי החרם

לחרם יש שלושה ממדים:

• חרם על חברות ישראלית - הממד הזה של החרם לא מאפשר יצוא של סחורות ישראליות למדינות ערב. למרות החרם, סחורות ישראליות מגיעות למדינות ערב על ידי יצוא למדינה שלישית, שבה מסירים את כל התווים המזהים את המוצר כתוצרת ישראל ובמקומם שמים תווים פיקטיביים, המזהים את המוצר כתוצרת של מדינת הביניים. קשה לאמוד את סדר גודל הסחר הזה.
• חרם על חברות המנהלות קשרי עסקים עם ישראל - הממד הזה של החרם גרם להרבה חברות זרות לא לקיים קשרי מסחר עם ישראל. הישג בולט לחרם היה ביטול החוזה של חברת "רנו" הצרפתית עם חברת "קייזר-אילין תעשיות" הישראלית להרכבת מכוניות "רנו" בישראל.‏ עד תחילת שנות התשעים לא נמכרו בישראל מכוניות יפניות מהחברות הגדולות כמו הונדה, ניסאן, מזדה, מיצובישי וטויוטה. מה שהביא לפריחה במכירת החברה (אז חברה קטנה) סובארו שנמכרה בישראל לצד דייהטסו וסוזוקי היפניות.
• חרם על חברות, המנהלות עסקים עם חברות, שיש להן קשרי עסקים עם ישראל - ממד זה של החרם לא פעל מעולם, קרוב לודאי בגלל הקושי של ישומו.

ארצות הברית

ערך מורחב – החוק נגד השתתפות בחרם

ב-1977 אושר בארצות הברית חוק לפיו יוטל קנס על חברות אמריקאיות המשתפות פעולה עם החרם הערבי. למען המעקב אחר יישום חוק זה, נפתח בארצות הברית משרד בשם Office of Antiboycott Compliance, המהווה חלק ממשרד המסחר האמריקני.

התפוררות חלקית של החרם הערבי

בעקבות הסכמי השלום עם מצרים וירדן, התחייבו מדינות אלה להפסיק להפעיל את החרם. כ"תגמול" על הפסקת החרם על ישראל, גורשה מצרים מהליגה הערבית לתקופה של 10 שנים. מלחמת המפרץ גרמה לביטול החרם הלא ישיר לגבי חברות אמריקאיות במדינות המפרץ וזאת בשל ההגנה האמריקאית על האזור כנגד עיראק. גם הסכמי אוסלו תרמו להתפוררות החרם, כאשר מדינות ערב הרחוקות מישראל החלו מתעלמות חלקית מהחרם ומקצתן אף פתחו משרדי אינטרסים בישראל. פורמלית מעטות ממדינות ערב ביטלו לחלוטין את החרם הערבי, ביניהן מצרים שהוזכרה לעיל, ירדן בעקבות הסכם השלום בשנת 1994 ומאוריטניה, אולם ההקפדה על החרם ובמיוחד על החרם הלא ישיר (המימד השני והשלישי) נמוכה בהרבה מכפי שהייתה עד תחילת שנות התשעים.

בחריין

בכדי להקל על אישור הסכמי סחר חופשי בין בחריין וארצות הברית הכריזה ממשלת בחריין באוגוסט 2005 על הפסקת השתתפות המדינה בחרם הערבי (אך ללא נורמליזציה ביחסים עם מדינת ישראל). ההתנתקות מעזה נתנה לבחריין כיסוי להקפאת החרם. למרות ההתנתקות, ההחלטה נתקבלה בביקורת קשה בציבור בבחריין, וב-11 באוקטובר 2006 הפרלמנט הבחרייני הצביע (בהצבעה לא מחייבת) בעד חזרת בחריין להשתתפות בחרם‏.

ערב הסעודית

עם הצטרפות ערב הסעודית לארגון הסחר העולמי ב-11 בדצמבר ב-2005, התחייבה ערב הסעודית לציית לחוקים של הארגון, ביניהם האיסור על קיום חרם על מדינות אחרות החברות בארגון, בהן ישראל. התחייבות זאת ניתנה לאחר 12 שנים של משא ומתן על תנאי ההצטרפות‏.

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
	פורטל המזרח התיכון

• האגף למעקב כנגד החרם באתר ה־Bureau of Industry and Security (המקבילה של ארצות הברית ל"משרד המסחר")
• חיה רגב; ד"ר אביגיל אורן, החרם הערבי, אתר מט"ח
• ליטל לוין, 01.01.1946/התחיל החרם הערבי על התוצרת הציונית, באתר הארץ