יצחק הל-אור

יצחק הל-אור
לידה	1937; ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	16 בינואר 2024 (בגיל 87 בערך)
מדינה	ישראל
כינויים נוספים	איצ'ה
ידוע בשל	היותו ראש המחלקה לגננות נוי במשרד החקלאות
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
מקצוע	אילנאי
מעסיק	משרד החקלאות ופיתוח הכפר
תפקיד	ראש המחלקה לגננות נוי, משרד החקלאות
מספר צאצאים	5

יצחק (איצ'ה) הל-אור (1937 - 16 בינואר 2024) היה אגרונום, ששימש כראש המחלקה לגננות-נוי במשרד החקלאות, עורך בעיתון הגננים בישראל, בעל טור לגננות במעריב וחבר הוראה בכיר בטכניון.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד וגדל בירושלים יחד עם אחיו הצעיר, להורים ילידי צ'כיה שעלו לארץ ישראל טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה. אביו היה הרופא הטבעוני ד"ר יום טוב הל-אור. בילדותו נהרס בית המשפחה במלחמת העצמאות.

את לימודי התיכון סיים יצחק בבית הספר החקלאי מקוה ישראל שבחולון. כחבר בגרעין הנח"ל של בני עקיבא סייע בהקמת התיישבות בכפר מימון.

בגיל 19 היה למדריך חקלאי למטעים בסוכנות היהודית. כשהיה בן 23 החל לנהל את המחלקה לגננות הנוי בנתיבות, שהפכה אז ממעברה לעיירה.

במשך 20 שנה ניהל את המחלקה להנדסת הצומח, גננות ונוי במשרד החקלאות. במקביל סיים את לימודיו לתואר שני בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. מחקריו עסקו בהתאמה של צמחיית נוי חסכנית במים לאקלים החם הארצישראלי.

פעילות מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מפעילותו להפצת הידע והעלאת המודעות לנושא של הנוי במרחב הציבורי, פעל יצחק בערוצים שונים:

הוא שימש במשך 20 שנה כעורך המקצועי של העיתון "גן ונוף", עיתון הגננים בישראל.
פרסם מאות מאמרים והנחיות מקצועיות בעיתון "גן ונוף" ובטור אישי לגננות בעיתון "מעריב". כמו כן, פרסם מאמרים רבים בירחונים "משוב לגן", "השדה", "גנים ירוקים", ועוד.
הגיש משך שנים הנחיות לציבור בפינה קבועה ברשת ב' ברדיו.
ערך והפיץ סרטי הדרכה בנושאי גידול וטיפול בעצים, מדשאות, וצמחי נוי^[1].
פרסם והפיץ יותר מ-200 חוברות ומאמרים מקצועיים של מידע לגננים^[1].
שימש חבר הוראה בכיר בטכניון, הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים.

הל אור ייצג את ענף הגינון במשרדי הממשלה, בגופים פרטיים ובהליכי חקיקה בכנסת. כחלק מפועלו, שכנע הל-אור את שר החקלאות, רפאל איתן, להאריך את תוקפו של החוק המנדטורי להגנת היער, והוסיף לרשימת העצים גם את כל עצי הנוי שהיו אז בארץ. הל-אור היה שותף ל"חוק הגנים הבוטניים 2006" ולתיקונים בפקודת היערות. החל משנת 1972 היה דירקטור וחבר ב"קרן למשקי עזר והחברה לפיתוח הנוף הירוק" אשר עסקה בפיתוח גינון בהתיישבות החדשה. היה חבר בהנהלת ובמזכירות הארגון לגננות ולנוף בישראל, הארגון היציג של גנני ישראל, והיה שותף למיזם היער העירוני שהחל בשנת ה-70 למדינה.

בין יתר עיסוקיו שימש כחבר בוועדות ובהנהלות שונות:

שימש כחבר מערכת באנציקלופדיה לצמחי נוי, ומחבר הערכים: השקיה, העץ בגן ובמדשאות.
חבר בוועדה למתן שמות עבריים לצמחי נוי של האקדמיה ללשון העברית בירושלים.
ייעוץ והכוונה בהוצאות התקנות ב"חוק הגנת האילנות" לשמירת עצים מפני כריתה.
חבר ועדת היגוי לעצי רחוב במשרד החקלאות.
חבר הנהלת הדירקטוריון של ה"חברה לעידוד הנוף הירוק".
חבר מועצת המנהלים ב"בית הספר לגננות ושתלנות" בפתח תקווה.
חבר בוועדת המקצוע למדעי החיים והחקלאות שליד המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך והתרבות.
חבר וועדת היגוי להקצאת לשצ"פים לפי אזורי אקלים ודפוסי אוכלוסייה – משרד הבינוי והשיכון, המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות.
יושב ראש הנהלת ענף גננות נוי – משרד החקלאות.
רכז ועדה מקצועית לגידול והחזקת עצים בגן, שרות ההדרכה והמקצוע במשרד החקלאות.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעודת הוקרה לשנת 2000 מהארגון לגננות ולנוף בישראל על "קידום הגינון בישראל".
נבחר השנה בגינון בישראל לשנת 2001, על ידי המדען הראשי של משרד החקלאות וקבוצת "משוב" על "תרומה ייחודית בחינוך דורות של גננים, ועל החדרת פרמטרים מקצועיים לענף הגינון הפרטי והציבורי"^[2].
נבחר השנה בקטגוריית מפעל חיים בוועידת ישראל לגינון "משוב" 2016^[3]: "ידענותו הרבה של הל-אור בעצים ובתחזוקת גנים זיכו אותו בתואר ה'אבא' של הגינון והגננים בישראל".