מקוה ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: חלוקה לא מסודרת של החומר לסעיפים, תבנית יישוב בערך של על בית ספר, מידע אנקדוטי ולא שיטתי בחלק מהסעיפים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מקוה ישראל
Mikve Israel emblem.jpg
מחוז תל אביב
גובה ממוצע ‎25‏ מטר
תאריך ייסוד 1870
סוג יישוב יישוב מוסדי
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 394 תושבים
מיקום מקוה ישראל
מקוה ישראל
מקוה ישראל
http://www.mikveisrael.org.il
מקווה ישראל וסביבותיה

מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל הוא בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל. בית הספר הוקם על ידי קרל נטר בשנת 1870, ממזרח ליפו, דרומית לדרך יפו-ירושלים.

כיום לומדים בבית הספר 1,500 תלמידים, והוא מוגדר כבית ספר ל"לימוד מדעי הטבע הסביבה והביוטכנולוגיה הנשענים על המשק החקלאי". המוסד, החולש על שטח של כ-3,000 דונם, כולל בתוכו בית ספר תיכון שש-שנתי חקלאי חילוני ("המדור הכללי") ותיכון חקלאי דתי ("המדור הדתי") ובית ספר שש שנתי ישראלי צרפתי מרשת אליאנס ("המסלול הישראלי-צרפתי") ובית ספר יסודי "עתיד". לפני שנתיים החלה לפעול במקום גם מכינה קדם צבאית "שחר" - מקווה ישראל, המיועדת לגברים לפני שירותם הצבאי.

הקמת בית הספר ושנותיו הראשונות, עד 1880[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש שנים קודם להקמת בית הספר, בשנת 1867, ביקר קרל נטר בארץ ישראל. הוא בדק את מצבם של יהודי היישוב הישן והגיע למסקנה שלא ניתן להביא לשיפור במצבם הכלכלי אלא על ידי הכשרתם לעבודה חקלאית. בהיותו בירושלים הייתה לו הזדמנות לנאום בפני ציבור מתפללי בית הכנסת החורבה, שהיה אחד מבתי הכנסת החשובים בירושלים. הוא פנה לציבור ועורר אותם להתחיל ב"חיים חדשים", ואכן הצליח לשכנע את חברת "כל ישראל חברים" בפריז להקים את בית הספר החקלאי.

בית הספר הוקם על ידי נטר בי"ד באדר א' תר"ל (15 בפברואר 1870), ממזרח ליפו, דרומית לדרך יפו-ירושלים. הממשלה הטורקית נתנה לנטר רישיון לייסוד בית ספר חקלאי, והעניקה לו שטח של 2,600 דונם בחכירה עולמית בתשלום שנתי קטן "מתוך הכרה בערך המוסד הזה בחיי היהודים". היישוב הישן קיבל בברכה את הקמת בית הספר החקלאי.

חברת "כל ישראל חברים" נענתה לבקשת נטר להקים את בית הספר החקלאי. חנוכת בית הספר חלה בשבוע פרשת בחוקותי והוא נקרא לפי דברי ההפטרה מספר ירמיהו מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ד', מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה, לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן. (י"ד ח').

יו"ר כי"ח אדולף כרמיה אמר בנאום שנשא לאחר ההחלטה להקים את בית הספר:

Cquote2.svg

בעת הזאת החלטנו לייסד בית ספר לעבודת האדמה בארץ הקדושה, כור מחצבתנו, הארץ המבורכת והפורייה מימי קדם, אשר גם כיום יושבים בה מעטים מצאצאי יעקב, ואליה נשואים עיניהם ולבותיהם של בני ישראל… אחינו היהודים עדיין רואים את הארץ הזאת כארץ הנבחרת. וזו הסיבה שאנו מעזים להציע את סביבת יפו כמקום לבית ספר לעבודת אדמה. עבודת אדמה היא עבודה קשה, אבל היא פורייה ומבטיחה לעובדיה שכר... אדמת הקודש תלהיב את אחינו לעבוד אותה בחריצות, כדרך שעבדו אותה אבותינו הקדמונים, שהיו עובדי אדמה ורועי צאן. ארצנו הייתה מאז ומתמיד ארץ של שדות פוריים, הרריה נטפו שמן ויין, ארץ זבת חלב ודבש… חניכי בית הלימוד לעבודת האדמה, מלאי אהבה לעבודתם, יעבדו בחריצות במושבות, ולא יארכו הימים ואחינו היהודים יבואו מארצות פזוריהם לארץ המורחבת ויעלו חלוצים לארץ ישראל...

Cquote3.svg

מטרת המוסד הייתה להכשיר את הדור הצעיר להתיישבות חקלאית. הוא נטה להאמין כי הדור הישן לא יצליח בעבודה חקלאית. אגרונום מומחה, יוסף נֵיגו, הובא במיוחד כדי לשמש כמנהל בית הספר, תפקיד אותו מילא כעשור (1891-1902). בית הספר נועד לשלושים תלמידים מבני ארץ ישראל, אשר ילמדו בו חינם, ולשלושים תלמידים בני חוץ לארץ - בתשלום. ההתחלה לא צלחה. הוא עשה ניסיון נוסף: הוא קיבל אדמות מהשלטון הטורקי על מנת להחכיר אותן לאיכרים יהודים, אך לא היה לו למי להציע אותם.

1880 עד 1894[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל הירש - מנהל בית הספר השני

בשנת 1882 החל מפנה במנהל בית הספר. נטר מצא במקוה ישראל קבוצת חלוצים שהגיעה מרוסיה - הביל"ויים. חברי הקבוצה התקבלו לעבודה כפועלים. נטר הגיע למסקנה כי הם התלמידים שבית הספר החקלאי יכשיר לעבודת האדמה, אך הוא נפטר לפני שהצליח להגשים את התוכנית. נטר נקבר במקוה ישראל ומצבת הזיכרון שלו נמצאת בקצה שדרת העצים בשטח בית הספר החקלאי. בשטחו גם נמצאת מערה טבעית שבה התגוררו ראשוני המתיישבים במקוה ישראל.

הביל"ויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת ביל"ו, שהתקבלה לעבודה במקוה ישראל בשנת 1882, לא זכתה ליחס הולם ממנהלו הבא של המוסד, שמואל הירש. הוא לא אהד את היהודים ממזרח אירופה, ומחשבתם לשוב לעבודת האדמה נראתה לו נלעגת. הירש הסכים לקבל אותם לתקופת ניסיון של שבועיים שאחריהם ייקבע שכרם. הוא מינה למשגיח עליהם את עבדול עזיז, ערבי מהכפר השכן יאזור (לימים אזור). בתום תקופת הניסיון היו במקוה ישראל 21 עובדים, מהם שתי נשים. הסיכום היה: 12 שעות עבודה ביום, מהן שעה אחת לאכילה ולמנוחה.

הירש נסע לצרפת ונטר הגיע למקוה ישראל. הביל"ויים מצאו איתו שפה משותפת. המשגיח הערבי פוטר. הוחל בהקמת בית חדש, שעתיד היה להיות ביתם של הביל"ויים. עד אז הם גרו בבית שכור ביפו ובאו ברגל למקוה ישראל כל יום. נטר העלה את שכרם והבטיח לדאוג שתהיה להם אדמה משלהם. לפני מותו כתב לברון רוטשילד כי יש לתת להם קרקע ואכן הם הגיעו לראשון לציון, שם בנו עבורם שלושה בתים. הבתים הושלמו אך הירש, שהיה נציג הברון, נתן אותם למשרתי ציבור בראשון לציון. הביל"ויים עברו לגדרה (דווקא בתמיכתו של הירש).

מקוה ישראל בשנים 1894 - 1934[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1894 עלה מספר התלמידים ל-98. ניטעו פרדסי הדרים. הוקמה משתלה לצמחים חדשים, בין השאר הובא לראשונה עץ האקליפטוס מאוסטרליה.

ביקורו של הרצל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכניסה הראשית לבית הספר, בדרך יפו-ירושלים, התקיים ב-28 באוקטובר 1898 מפגש בין הרצל לבין קיסר גרמניה, וילהלם השני. גולת הכותרת של הביקור הייתה חנוכת כנסיית הגואל בירושלים העתיקה. לביקור זה הגיע הרצל במיוחד לארץ ישראל. הוא סבר כי תמיכתו של הקיסר הגרמני תסייע לממש את חזון מדינת היהודים.
תמר קופרשטיין, אחת התלמידות במקווה ישראל, תיארה את המפגש המרגש:

"בית הספר רעש מההכנות. המורים והתלמידים לקטו מהגנים וגם מהחורשות כל פרח וכל צמח שניתן היה לקשט את המקום. הכל היה מלא תנועה וחיים, הכל שמחו ועלזו... לא את הקיסר הם בקשו לראות, אלא רק את הרצל. הפמליה של הקיסר, 200 איש, היו לבושים בתלבושת היפה של האבירים, נשרי הזהב שעל כובעיהם המתנוצצים מול השמש, סוסיהם האבירים... יפים הם מאד... אך עיניי שׂוּמוֹת באיש העומד אצל השער ומשוחח עם המנהל ... ומה נפלאות העיניים של האיש הזה! כל צער האומה הנודדת במשך אלפים שנה נראה מתוכן, קרנו פניו וקסם של הכרה עצמית נפלאה שפוך עליהן, קסם מלא אורה, המאציל שמחה ותקוה על כל רואיו... ואני חשבתי בלי משים - קיסר אדיר מושיט ידו לחוטר מגזע החוזים - וכי אין זה אות ומופת, כי לא בחרב וחנית תיכבש הארץ?!"

– מזכרונות תמר קופרשטין, "הרצל במקווה ישראל", בתוך: אברהם יערי (עורך), זכרונות ארץ ישראל, ב', ירושלים, הוצאת מסדה, תש"ז-1947, עמ' 764.

במלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התמנה אליהו קראוזה לנהל את מקוה ישראל ומלא תפקיד זה במשך 42 שנה.

בעת מלחמת העולם הראשונה ננטש בית הספר. תלמידי בית הספר יצאו יחד עם קראוזה, שהיה נתין עות'מאני לנטיעת חורשות עצים בדרום ארץ ישראל, עבודה שנחשבה על ידי השלטונות הטורקים לשירות צבאי. משתלה גדולה הוקמה בבאר שבע. ממנה נלקחו שתילים וניטעו חורשות. בין השאר, בעיירה קוסיימה מצויה חורשת אקליפטוסים עבותים. עצים אשר ניטעו על ידי תלמידי "קבוצת נוטעים" ממקוה ישראל, אשר נטעה חורשות נוספות בגבול מדבר סיני.

לאחר המלחמה נפתח בית הספר מחדש בעזרת הברון רוטשילד עבור יתומי המלחמה בארץ. מהקמת בית הספר לימדו בו בצרפתית בלבד, אך ב-1918, עם תום מלחמת השפות, שכנע קראוזה את חברת כל ישראל חברים, בעלת בית הספר, לעבור להוראה בעברית.

הקמת הסקטור הדתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התגברות העלייה של בני נוער, תחילה מגרמניה ואחר כך ממזרח אירופה הוקמה עליית הנוער, שטיפלה בקליטת הנערים. לאחר הסכם עם תנועת המזרחי הוקמה הוועדה לעליית הנוער הדתי. לפי השיטה שנקבעה, נמצא כי שליש מהנערים ביקשו חינוך דתי. היות שמקוה ישראל היה אחד המוסדות שקלט את ילדי עליית הנוער, הוחלט בשנת 1939 להקים בבית הספר "סקטור דתי" לצד "הסקטור הכללי". שני המדורים – הכללי והדתי - פועלים מאז במחיצה אחת. כעת פועל גם מדור צרפתי-ישראלי.

תחנת ניסיונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות הארבעים של המאה העשרים הוקמה במקוה ישראל תחנת ניסיונות חקלאית, שניהל הכימאי מאיר ויניק. התחנה עסקה בעיקר בשתי בעיות:

בשני התחומים הגיעה התחנה לידי מסקנות מעשיות חשובות.‏[1] המהנדס ויניק שימש כמורה לתורת הקרקע במקוה ישראל ובגימנסיה הרצליה. הוא נחשב למומחה לחקר קרקעות הארץ. בין השאר פנו אליו הבריטים לבדוק האם קרקעותיה של אל עריש מתאימות לחקלאות עבור תוכנית להתיישבות יהודית בחבל ארץ זה. ליד ביתו הקים את התחנה לחקר החקלאות. ויניק עסק במשך תקופה ארוכה בחקר תורת הדשנים להדרים להשבחת פרי הדר. פעילותו המדעית מוצגת ב"בית ויניק" שבמקום‏[2]

פעילות ארגון "ההגנה" בבית הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בתחילת קיומו של ארגון ההגנה, במאורעות תרפ"א (1921) ולאחר מכן במאורעות תרצ"ו (1936), שימש המקום בסיס ליחידות ההגנה. בית הספר שימש גם כמרכז אימון והדרכה של הארגון. במקוה ישראל קיימת מערה טבעית, חצובה בכורכר, שבה גרו ראשוני המקום. בימי המנדט הבריטי שימשה המערה מסתור לאימונים בנשק. נעשו בה ניסויים שונים בנשק ובתחמושת. קולות היריות והפיצוצים נבלעו בדפנות המערה ולא נשמעו בחוץ.

דוד ליבוביץ, שניהל את בתי המלאכה של בית הספר, ושימש גם מפקד בחזית נווה שלום, השכונה ביפו, עסק בפיתוח פצצות, רימוני יד ורימוני רובה. בית המלאכה שלו בבית הספר שימש כסדנת ייצור ותיקונים של ההגנה. דוד ליבוביץ יזם ויצר את הדוידקה - מרגמה ששימשה את ההגנה וצה"ל במלחמת העצמאות. הפגז של הדוידקה עשה רעש גדול כאשר התפוצץ. שימוש הבכורה נעשה על ידי ההגנה ב-13 במרץ 1948, בהתקפה על שכונת אבו כביר ביפו, מערבית ממקוה ישראל, והדיה נשמעו היטב בכל רחבי הסביבה.

סמוך להכרזת מדינת ישראל, במסגרת מבצע חמץ לכיבוש יפו והשכונה הערבית אבו כביר ופתיחת כביש יפו-ירושלים, שימש בית הספר בסיס ליציאת גדוד 52 מחטיבת גבעתי בנסיון לכיבוש תל א-ריש. תחילה עלה הכיבוש יפה אך בהתקפת נגד של צבאות סדירים למחצה מצבא ההצלה נאלצו הכוחות לסגת חזרה לבית הספר כשהם סובלים אבדות כבדות.

פסל פגישת הרצל עם קיסר גרמניה וילהלם השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל פגישת הרצל והקיסר וילהלם השני במקווה ישראל

ביום הרצל, י' באייר תשע"ב (2 במאי 2012) נחנך ליד שער הכניסה הישן מדרך יפו (כביש 44), פסל ברונזה של הפסל מוטי מזרחי המתאר את פגישת הרצל והקיסר וילהלם השני במקום בו התרחשה. פסלו של הקיסר חצוי לשניים, על חלק אחד חקוקה אימרתו של הרצל "אם תרצו אין זו אגדה" ועל החלק השני דבריו של הקיסר: "לארץ הזאת יש עתיד".הפסל מוצב על במת בטון רחבה עם מדרגות עלייה ומתנשא לגובה כ-7 מטר מעל פני הקרקע.

הגן הבוטני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגן הבוטני תוכנן על ידי פרופסור אוטו ורבורג וניטע בשנת 1930 למטרת תצפית, איקלום והדגמה של צמחים שונים. בשטחו המשתרע על כ-50 דונם מיוצגים כ-1200 מינים לפי משפחות ומחלקות בוטניות. במקוה ישראל צמחיה עשירה. חלק ממנה מארצות חוץ ומצוי בארץ רק בגן זה. הגן משמש אתר לימוד ואתר לביקורים.

בגבול הגן הבוטני הוקמה מצבה לזכר התלמידים שנפלו במלחמת העצמאות (רובם בקרב חירבת כוריכור ליד שילת) ואתר הנצחה לאליהו (אליק) שמיר שנפל עם חבריו ביאזור. במקוה ישראל הוקם גם יד לבנים, מבנה מיוחד לזכר חניכי מקוה ישראל, בוגריה ועובדיה, שנפלו בקרב. על הלוח היו רשומים בשנת 1973 שמותיהם של 143 נופלים.

במקווה נמצא עץ מרשים של פיקוס בנגלי (השם המדעי:Ficus Benegalensis) שניטע בשנת 1888 ומשתרע על שטח נרחב. שורשי האוויר של העץ השתרשו בקרקע והפכו במשך הזמן לגזעים משניים. עץ זה הוא ה"סמל" של מקווה ישראל ומסמל את תלמידי בית הספר ובוגריו אשר השתרשו בארץ, נקלטו והשתלבו בבנייתה והשפיעו על התפתחותה.‏‏[3]

במקווה ישראל ניטעה בשנת 1882 החורשה הראשונה של עצי אקליפטוס המקור (חורשת הראשונים) וממנה הופצו לכל ארץ ישראל.

קבר קרל נטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבר קרל נטר

קברו של קרל נטר נמצא לא רחוק משער הכניסה למוסד מחולון (שער קראוזה). אל חלקת הקבר מוביל שביל מרוצף בין שתי שורות ברושים.הקבר מוקף בגדר ברזל מסוגננת ועל המצבה יש כיתוב בעברית ובצרפתית. בנוסף לקברו של נטר נמצאים במקום עוד 3 קברים: קבר של פועל שנפטר בשנת תרל"ג (1873) וקבר מפואר שנראה כמאוזולאום, לשני ילדיו הקטנים של מנהל המוסד דאז, שמואל הירש, שנפטרו בנובמבר 1887.

לאחר הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1956 נחתם הסכם בין חברת "כל ישראל חברים" לבין ממשלת ישראל לניהול משותף של בית הספר החקלאי. בשנת 1976 נחקק "חוק בית הספר החקלאי מקוה ישראל" ועל פיו "יוסיף לפעול כבי"ס חקלאי לקידום מטרותיו" וכי "אין לשנות ייעוד הקרקעות". חוק זה בא להחליף את הרישיון של האימפריה העות'מאנית להפעלת בית הספר החקלאי, שמכוחו פעל בית הספר עד אז.

בבית הספר, המוגדר כיום כבית ספר ל"לימוד מדעי הטבע הסביבה והביוטכנולוגיה הנשענים על המשק החקלאי" לומדים 1,500 תלמידים.‏[4] המוסד, החולש על שטח של כ-3,000 דונם, כולל בתוכו כיום בית ספר תיכון שש-שנתי חקלאי חילוני ("המדור הכללי") תיכון חקלאי דתי ("המדור הדתי") ותיכון ישראלי צרפתי("היישראלי צרפתי מקווה ישראל-Lycee Franco Israallen") hu") יונתן קפלונוב . המקום מכיל אתרים היסטוריים ששומרו, כמו היקב הראשון, בית כנסת ו"בית קרל נטר".

בית הספר מקבל תלמידים מיישובים באזור - חולון, ראשון לציון, אזור ובית דגן. בית הספר מסייע להתיישבות עלייה לנוער. בשנים 2006‏-2007 הוקם בבית הספר החקלאי בית ספר ישראלי-צרפתי, שנבנה במימון שגרירות צרפת ולומדים בו תלמידים צרפתים ותלמידים ישראלים ביחד.

בית הספר מאוגד כחברה ממשלתית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור: משה סמילנסקי, פרקים בתולדות היישוב- ספר חמישי, הוצאת דביר - תל אביב, 1959 עמ' 149 ,
  2. ^ בית ויניק
  3. ^ ‏.על הפיקוס הבנגלי
  4. ^ מקור: אתר בית הספר

קואורדינטות: 32°1′47.5″N 34°46′57.32″E / 32.029861°N 34.7825889°E / 32.029861; 34.7825889